2. לטענת התובעת, הנתבעת מפעילה אתר חציבה בתחום שטחה המוניציפלי של התובעת, ובתור שכזו "מחזיקה" בקרקע בתחומה, וחייבת על פי דין לשלם לה ארנונה.

בשנים 1999-2000 הוציאה התובעת צווי מיסים על פיהם חייבה את הנתבעת בארנונה (ת/3 ו – ת/4).

סך כל השטחים המועבדים ומוחזקים על ידי הנתבעת, מגיעים על פי חישובים שערכה המועצה ושאינם סופיים, לכדי 21,202 דונם. בהתאם לכך, חייבה את הנתבעת בסכום של 221,771 ₪ לשנים 1999-2000, לא כולל הפרשי הצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) , תש"ם – 1980.

3. הנתבעת (להלן גם "השותפות"), כופרת בדרישת התשלום כלפיה. בפיה מספר טענות, המפורטות בתצהירו של שלמה אלון (בבש"א 206/01), אשר הפך לכתב הגנה:

א. השטחים נשוא התביעה אינם בשטח השיפוט של התובעת. השותפות משלמת במשך שנים ארנונה למועצה המקומית גוש חלב, וכך שולמו גם חיובי הארנונה לשנים 1999/2000.

ב. מאז תחילת שנת 2000, חברת מחצבות אלון (2000) בע"מ (להלן – "החברה"), מפעילה את המחצבה ומחזיקה בשטח בו היא פועלת. לפיכך, אין לחייב את השותפות, הנתבעת, בתשלומי הארנונה לשנה זו, ויש להפנות דרישות אלה לחברה.

ג. לחילופין טוענת הנתבעת, כי התובעת זכאית לדרוש לכל היותר, על פי צו המיסים של המועצה, ארנונה בסכום של 23,409.20 ₪, על פי תחשיב אותו ערכה ופרטה בהגנתה.

ד. נוכח הליכי גביה מנהליים שננקטו שלא כדין נגד השותפות בשנת 99', נאלצה הנתבעת להגיע להסכם עם המועצה, לפיו תשלם למועצה סך 26,610.04 לסילוק מלוא חובות הארנונה עד שנת 1999, וכך עשתה. כל זאת, מבלי לפגוע בטענותיה על עצם חבותה בתשלום ארנונה. סוכם עם התובעת, כי זו תהיה זכאית לחייב את המחצבה, לכל היותר, על פי הקריטריונים המופיעים בסיכום בין הצדדים.

4. כזכור, התובעת טוענת כי המחצבה מצויה בתחומה. הנתבעת כופרת בכך וטוענת, כי היא שילמה בתקופה הרלוונטית ארנונה למועצה המקומית גוש חלב.

העובדה שהנתבעת שילמה ארנונה למועצה המקומית גוש חלב, אין בה כדי להוכיח, כי המחצבה מצויה בתחום השיפוט של מועצה זו ולא של התובעת.

5. להוכחת טענתה בדבר מיקום המחצבה, הציגה התובעת תצ"א (ת/2) (המופקדת, נוכח מימדיה, במזכירות בית המשפט ולא בתיק המוצגים). התצ"א מראה את שטח המחצבה ואת הבניינים המצויים בה. על גבי התצ"א בוצעה התמרה ממוחשבת של גוש 14126 וחלקות 39, 69, 44, 27 ו – 40. ההתמרה בוצעה (על פי האמור בה), לפי העתק גוש בתוקף 14126 ומפת מדידה מתאריך 6.2.95, על ידי מודד מוסמך אליאס פרח/קודסי רוחי ביום 1.8.98. עולה מהתצ"א וההתמרה, כי שטח המחצבה והמבנים בה, מצויים בגוש ובחלקות האמורות. בנוסף, פורטו על גבי ההתמרה מיקומם של המבנים והמתקנים (15 במספר). כך למשל צוין, כי בחלקה 39 מצויים צריף גדול, משטח ומכולה, מבנה מלבני. בחלקה 69 - משקל ומבנה קטן, בחלקה 44 שלושה מבנים, בחלקה 27 ארבעה מבנים ובחלקה 40, 3 מכונות גריסה מסועים ומיכל/מבנה עגול.

הוגשה תעודת עובד ציבור (נספח ב' לת/1) המאשרת, כי התצ"א בוצעה על ידי המרכז למיפוי ישראל. הצילום בוצע ביום 1.8.98.

התצ"א וההתמרה מוכיחים, כי המחצבה והמבנים, מצויים בגוש 14126 חלקות 39, 69, 44, 27 ו – 40.

6. המודד והמהנדס סבאג ראתב, הגיש חוות דעת מומחה (ת\9), לפיה ביצע סיור ביום 8.6.99 לאיתור מקום החציבה והמבנים שבתחום המחצבה, על גבי צילום האויר. ראתב קובע, כי המחצבה והמבנים שנראו באותו סיור נמצאים בחלקות 39 ו – 40 בגוש 14126. חלקות אלה מצויות בתחום השיפוט של התובעת.

חוות הדעת (ת\9) איננה ערוכה כדין, ולאור ההתנגדות להצגתה, ניתנה החלטה המתירה הגשת חוות דעת ערוכה כדין לאחר הדיון (עמ. 21 לפרוטוקול). בהתאם להחלטה זו, הוגשה ביום 27.6.04 חוות דעת, כשהיא ערוכה כדין וסומנה על ידי ת/12.

ראתב צרף לחוות דעתו נספחים א/1, א/2 ו- א/3, בהם סימן באדום את גבול השיפוט של המועצה אזורית גליל עליון. בעדותו אישר, כי נספחים אלה לא נערכו על ידו. מדובר בצילום של מפה שנערכה ע"י מחלקת המדידות, עליה סימן את גבול השיפוט העובר על גבול הגוש (עמ. 22 ש. 4-10).

על חוות דעתו זו נחקר, ובתשובה לשאלה האם קיימת חפיפה בין תחום השיפוט של התובעת לבין תחום השיפוט של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון השיב, כי בקטע הנדון יש חפיפה. ראתב ביצע השוואה בין התכנית המפורטת שהוכנה לצורך הגשתה לועדה המקומית לתכנון ובניה על ידי מודד אחר ובתוכה מצויינים המבנים, הגושים והחלקות, לבין צילום האוויר, בו רואים את המבנים של המחצבה בשטח. ראתב קובע, כי יש זיהוי וודאי של המבנים בתוך התכנית המפורטת, ובצילום האוויר (עמ. 23 ש. 24-27 ועמ. 24 ש. 1-3).

חוות הדעת לא נסתרה והנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, או כל ראיה אחרת התומכת בגירסתה. לפיכך יש לקבוע, כי המחצבה, לרבות המבנים והמתקנים המצויים בה, מצויים בתחום השיפוט של התובעת ועל כן, היא זכאית לגבות מהנתבעת ארנונה, בהתאם לצווי המיסים ת/3 ו - ת/4.

7. טענה נוספת של הנתבעת הינה, כי מאז שנת 2000 חברת מחצבות אלון (2000) בע"מ (להלן: "החברה"), מפעילה את המחצבה ומחזיקה בשטח בו היא פועלת. מכאן, שאין לחייב את הנתבעת, השותפות, בתשלומי הארנונה לשנת 2000.

עיון בראיות שהוצגו על ידי הנתבעת מעלה, כי לא הוצג מסמך כלשהו המעיד על כך שבשנת 2000 המחצבה הופעלה על ידי החברה. בענין זה מסתמכת הנתבעת אך ורק על עדותו של שלמה אלון (סעיף 7 בנ/10).

התובעת הציגה הסכם שכירות (ת/10), בין הגב' ג'ורג'ט אברהים עיסא לבין הנתבעת, לפיה השכירה בשנת 1996 לנתבעת מקרקעין אשר הוגדרו בהסכם כגוש 14126 חלקה 40 בהיקף של 13 דונם + שטחי חציבה עתידיים. מטרת השכירות - הפעלת מחצבה (ס. 3.א לת\10). תקופת השכירות נקבעה מיום 1.4.96 ועד גמר חומר הגלם לחציבה (ס. 4.א ל-ת\10). בסעיף 7.ג נאסר על הנתבעת להעביר בכל דרך את השימוש במקרקעין לגורם אחר.

על פי הסכם זה, מי שהיתה רשאית להפעיל את המחצבה החל משנת 96, לרבות התקופה הרלבנטית לתביעה (שנים 1999 ו- 2000), הינה הנתבעת, ולא תאגיד או גוף אחר.

מדובר איפוא בעדות יחידה של שלמה אלון שהינו בעל דין, אשר איננה נתמכת בראיה נוספת כלשהי.

בעדותו בבימ"ש אמר בעניין זה, כי אינו זוכר אם יש הסכם אחר זולת הסכם השכירות ת/10. בנוסף העיד, כי בשנת 2000 עדיין ייצג את השותפות: "יכול להיות שהיה שינוי ויכול להיות שלא היה שינוי עד שנת 2000, אני לא יכול לזכור דבר כזה" (ע. 25, ש' 20-18). וכן: "אני לא יכול להציג מסמך המעיד על שינוי של ההסכם... אני מייצג שותפות ואני בעל העסק, אבל יכול להיות שהיה הסכם נוסף ואני לא יודע עליו. אני רק יודע על ההסכם הזה וזה מה שאני זוכר בקשר לשותפות. רשיון החציבה הוא על שם אלון אברהם, שזו השותפות. רשיון החציבה היה על שם השותפות כל השנים" (ע. 25, ש' 25-20).

אם החברה אכן הפעילה את המחצבה בשנת 2000, מן הסתם יכולה היתה להציג מסמכים המעידים על כך, כמו למשל חשבוניות מס שהוצאו על ידה, או מסמכים אחרים. הימנעותה מלהציג ראיות אלה, פועלת לחובתה. אין מחלוקת, כי בשנת המס 1999, הנתבעת זו שהפעילה את המחצבה. עפ"י הסכם השכירות הייתה זכאית לעשות כן, החל משנת 96.

לפיכך אני קובעת, כי טענת ההגנה של הנתבעת לפיה בשנת 2000, המחצבה הופעלה על ידי החברה, לא הוכחה במידה הדרושה. התובעת הוכיחה, בהתאם להסכם השכירות (ת/10) כי הנתבעת שכרה את המקרקעין נשוא התביעה כדי להפעיל בה מחצבה, ובפועל הפעילה את המחצבה.

8. שאלה נוספת שבמחלוקת הינה, היקף השטחים, בהם מחזיקה הנתבעת, והשימושים בהם היא עושה בשטחים אלה וכפועל יוצא, מהו הבסיס לחיובי הארנונה על ידי התובעת.

איריס בן שלום, מנהלת מחלקת הגביה אצל התובעת, מעידה בת/1, כי סך כל השטחים המועבדים והמוחזקים על ידי הנתבעת מגיעים על פי חישובים שערכה התובעת (ואשר אינם סופיים), לכדי 21,202 דונם. בהתאם לכך חישבה את הארנונה עד יוני 2000 בסך 221,781 ₪. התובעת צירפה לתצהירה של בן שלום, רשימת מבנים וציוד קבוע על פי תצ"א מתאריך 1.8.98 (נספח א' לת/1), על פיהם חישבה את הארנונה בה חוייבה הנתבעת.

בעדותה הסבירה בן שלום, כי הסתמכה בין היתר על התצ"א המראה את שטחי החציבה ופעולות החציבה, את המתקנים והמבנים. את שטח החציבה קבעה על פי החלק הבהיר הנראה בתצ"א. כמו כן, נעזרה במיפוי של החלקות השונות ועל פיהן קבעה את גודלן. כך למשל מצאה כי מדובר בחלקה 40 בשלמות שגודלה 13,112 מ"ר, חלקה 44 בשלמות – 518 מ"ר וכן הלאה. כאשר החלקה אינה בשלמות, נעזרה בסרגל קנה מידה, ובאופן זה מדדה את השטחים. כך הגיעה לסך כל השטחים בהיקף של 21,202 מ"ר (ע. 8 לפרוטוקול).

9. אבי גור, האחראי על רישוי העסקים במועצה האזורית גליל עליון, מוסר בתצהירו (ת/8), כי בביקור שנערך על ידו ביום 17.4.00, ראה כי האתר כולו מהווה מחצבה פעילה בה חוצבים, מובילים וגורסים. סך כל השטחים המעובדים והמוחזקים על ידי הנתבעת, עפ"י חישובים שנערכו על ידי המועצה ואינם סופיים, מגיע לכדי 21,202 מ"ר.

בעדותו בבית המשפט אמר בין היתר, כי בביקורו במקום ראה שכל 21 הדונמים פעילים. במקום אחד בוצעה החציבה, במקום אחר העבירו את החומר לגריסה, במקום נוסף החומר הועמס על משאיות, ובאופן כללי הייתה פעילות בכל אזור המחצבה. לא נעשו על ידו מדידות במקום. כמו כן אישר, כי לא ניתן לדעת לפי התצ"א מתי בוצעו החציבות. בהמשך העיד כי בביקורו במקום ביום 17.4 (בשנת 2000 (?)), ראה שבוצעה חציבה באזור השיפולים ליד גבול השיפוט. אזור זה מסומן בתצ"א בקו שחור ועליו משולשים משני צדדיו. את גודל השטח בו בוצעה חציבה לא יכול היה להעריך. על פי הערכתו, מדובר ב- 2-3 דונם. לדבריו, אינו יכול להעריך את החלק היחסי של שטחי הערום. לשם כך יש צורך במדידה של מודד.

גור העריך, כי אזור הגריסה, החציבה והערום מהווים יחד כ- 90% מכלל השטח על פי הערכה גסה. 10% נוספים מהשטח זה משקל, שירות וחניה למכוניות. שטח הגריסה מהווה להערכתו בין 30% ל- 40% מתוך ה- 90%. החציבה מהווה בערך 50% ובהערכה גסה, 9 עד 10 דונם. באותה נקודת זמן שהיה בשטח, אזור החציבה היה כ- 2 עד 3 דונם, אך באופן כללי לדעתו השטח מגיע לכ- 8 עד 9 דונם בערך.

10. שלמה אלון מתייחס לנושא זה בתצהירו (נ/10) ואומר, כי המחצבה "יושבת" על שטח של כ- 13 דונם. מתוכם 3 דונם בהם יש פעילות של גריסה ו- 10 דונם אשר חלקם משמשים לערום חומרים. בנוסף, יש במחצבה צריף בשטח של כ- 30 מ"ר, משקל ושני מיכלי דלק בשטח של 18 מ"ר יחדיו. מתקנים אלה מהווים חלק מהשטח בן 10 הדונם.

בעדותו סיפר, כי בשנת 2001 הכרייה נעשתה לעומק, היא העמיקה את החציבה של שנת 2000 וזו העמיקה את החציבה של שנת 99'. לדבריו, יש במקום גם מיכלי דלק, מבנה למשקל המשמש גם למשרדים, מבנה יביל, מגרסה, מגרסה משנית ושלוש נפות, כל אחת מהן בגודל של 20 מ"ר, גנרטור ומיכל דלק.

11. הן בכתב התביעה והן בתצהירי עדות ראשית של התובעת נאמר, כי הנתבעת מחזיקה בשטח כולל של 21,202 דונם. נראה כי מדובר בטעות קולמוס, והכוונה היא ל- 21,202 מ"ר שהם כ- 21 דונם. הצדדים לא התייחסו לנקודה זו בשום שלב ואולם, כל הראיות שהוצגו מובילות למסקנה, כי מדובר בשטח כולל של 21,202 מ"ר על פי הנטען, ולא 21,202 דונם.

12. בתצהירה של בן שלום (ת/1) ובתצהירו של אבי גור (ת/8), שניהם עובדים של התובעת, אין פירוט מסודר של התחשיב לפיו התובעת הגיעה לסכום כולל של 221,771 ₪, אשר על פי הנטען מהווה סכום הארנונה לשנים 1999 ו–2000. כדי להתחקות אחר אופן החישוב, יש לדלות הנתונים עליהן מתבססת התובעת, מתוך עדותה של בן שלום בחקירתה הנגדית, ומהמסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת נ/1, נ/2 ונ/3. על פי מסמכים אלה, התובעת מסתמכת על סיווגים 903, 904, 401 ו- 328 בצווי המיסים ת/3 ו- ת/4 המוגדרים כך:

903- "קרקע המשמשת לכרייה או חציבה או גריסה או הכנת בטון או אספלט".

904- "קרקע אשר שימשה בעבר לכרייה או גריסה או הכנת בטון או אספלט או

קרקע המשמשת בפועל לערום חומרים או לצרכים שונים הקשורים בנ"ל"

401- "מבנים המשמשים לתעשייה, חרושת, אריזה, חממות, מיון ואחסון והכל

בנוי ובין מקורה".

328- "מיכל המשמש אחסון דלק, נפט או גז בין אם הוא מונח במישרין על

הקרקע או על מבנה תומך ששטחו עד 150 מ"ר".

13. אין מחלוקת כי בשטח המחצבה הנתבעת עושה שימושים שונים. בחלקו מתבצעות פעולות חציבה, גריסה וערום חומרים, ובחלקו מצויים מבנים המשמשים את המחצבה, מיכלי דלק ומתקנים נוספים כמו משקל. כדי להוכיח את טענות התובעת, היה עליה להניח תשתית עובדתית מסודרת, המתייחסת לשטחים השונים על פי הסיווגים השונים, בכל אחת משנות המס 1999 ו- 2000.

14. התובעת לא הגישה חוות דעת של מודד, ממנה ניתן היה ללמוד על השטחים בהם נעשות החציבה, הגריסה וערום החומרים בכל שנה משנות המס בהן ביקשה לחייב את הנתבעת, והסתפקה בתצ"א, אשר נערכה בשנת 1998, ובביקור במקום שנערך על ידי עובדי התובעת בשנת 2000. אלה אינם יכולים לשמש כבסיס לחיוב הנתבעת בארנונה, על פי השימושים השונים בשנים 1999 ו – 2000.

15. בפסק הדין ה"פ (ירושלים) 587/98 שפיר מחצבות 1991 בע"מ ואח' נ. המועצה האיזורית מטה יהודה, נדונו שאלות דומות, ובית המשפט מתייחס לדרך חישוב הארנונה, על פי השטחים השונים בהם נעשה שימוש בפועל בכל שנת מס. נקבע בין היתר, כי לא ניתן להתבסס על "מדידה רגעית", הנעשית במועד כלשהו במהלך שנת המס. יש להראות מדידה, המציינת את היקף השטחים בהם נעשים השימושים השונים, במהלך כל שנת המס.

16. במקרה הנדון, לא נעשתה מדידה מסודרת במהלך שנות המס – 1999 ו – 2000 של כל אחד מהשימושים הנטענים. הרגע הנתון בו עשתה התובעת ביקור במקום, יכל לכל היותר להעיד על השימושים שנעשו באותו רגע, ואלה משתנים מיום ליום, לפחות ביחס לפעולות החציבה, הגריסה והערום. "מדידה משפטית", מבוססת על נתון ברור ואובייקטיבי של השטחים בהם עושה הנתבעת שימוש לצרכיה השונים במהלך כל שנה, ולא על כל שטח המחצבה בו מחזיקה הנתבעת, לצורך חישוב הארנונה. במקרה הנדון, אין בפניי "מדידה משפטית", על פיה ניתן לחייב את הנתבעת, בארנונה בשנים נשוא התביעה.

17. חוות הדעת של המודד סבג ראתב (ת/9 ו- ת/12), גם היא אינה מתייחסת לגודלם של השטחים השונים בהם עושה הנתבעת שימושים שונים בשטח המחצבה. חוות דעת זו מתייחסת אך ורק לשאלה האחרת שבמחלוקת, בדבר מיקום המחצבה בתחום השיפוט של התובעת.

18. בהעדר תשתית עובדתית, חשבונאית מסודרת של התובעת, המתבססת על "מדידה משפטית" בכל אחת משנות המס, אין מנוס מלקבל את גרסת הנתבעת, אשר מביאה בתצהירו של שלמה אלון (נ/10), פירוט של השטחים בהם עשתה הנתבעת שימוש, על פי ההגדרות המפורטות בצווי המיסים של התובעת.

19. הנתבעת מודה, כי המחצבה "יושבת" על שטח של כ– 13 דונם מתוכם 3 דונם המשמשים לפעילות של גריסה ו– 10 דונם אשר חלקם משמשים לערום חומרים ולא לפעילות של גריסה וחציבה. בנוסף, למחצבה צריף בשטח 30 מ"ר ומשקל ושני מכלי דלק בשטח של 18 מ"ר. מתקנים אלה הינם חלק מהשטח בן 10 דונם (סעיף 10 לנ/10).

על פי נתונים אלה, התובעת זכאית לארנונה על פי הפירוט שלהלן:

3 דונם לפי קוד נכס 903 , דהיינו קרקע המשמשת לכרייה ,חציבה או גריסה.

10 דונם לפי קוד נכס 904, קרקע אשר שימשה בעבר לכרייה או גריסה ומשמשת בפועל לערום חומרים.

60 מ"ר לפי קוד נכס 401, מבנים אשר משמשים למחצבה.

18 מ"ר לפי קוד נכס 328, מיכל דלק.

גירסתה זו של הנתבעת, נתמכת בחלקה בעדותו של אבי גור אשר אמר כי בביקורו במחצבה, ראה חציבה בשטח אותו העריך בכ- 3-2 דונם (עמ' 14, ש' 13-10).

על פי תחשיב זה, סכום הארנונה לשנת 1999 מגיע לסך 23,409.20 ₪ ועל פי בסיס זה, טוענת הנתבעת, כי יש לחייב אותה גם בשנת המס 2000 (סעיפים 5 ו- 13 סיכומי הנתבעת).

20. טענה נוספת של הנתבעת הינה, כי הגיעה להסכם עם המועצה (התובעת), לפיו תשלם סך 26,610.04 ₪ לסילוק מלוא חובות הארנונה לשנת 99' וכך עשתה.

אף שהטענה הועלתה בכתב הגנתה של הנתבעת, עדי התובעת אינם מתייחסים אליה בתצהיריהם (ת/1 ו – ת/8). מכתבו של ב"כ התובעת (ת/6), בו מוכחשת טענת הנתבעת בענין זה, איננו יכול לשמש תחליף לעדות המביאה את גרסת התובעת בענין זה.

לראשונה בחקירתה הנגדית התייחסה בן שלום לטענה זו באומרה:

"ביחס לנ/2 החשבון הזה הוצא לאחר פגישה עם נציג של מחצבות אלון. בפגישה זו הם רצו לשלם סכום שלא במחלוקת... וכדי לערוך את החשבון הם ביקשו שאני אערוך להם את החשבון על פי הקריטריונים האלה, ואז הוצאתי להם את הסכום שלטענתם אינו שנוי במחלוקת שאותו הם רצו לשלם. מדובר על סכום של 26,610.04" (עמ. 11 ש' 7-11).

העדה השלימה איפוא את שהחסירה בתצהירה ת/1 ועל פי עדות זו הוסכם, כי הסכום האמור ישולם כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ולא לסילוק מלוא חובה של הנתבעת בשנת המס 1999.

בענין זה, מונחת בפניי גרסתו של אלון כנגד גרסה זו של בן שלום ואין כדי לקבוע, כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסתה. עדותו של אלון לפיה הגיע להסכמה עם "התובעת", מבלי לציין את שם האדם עימו הגיע להסכמה זו, מפחיתה ממשקל עדותו בעניין זה. מכאן, שלא הוכחה במידה הדרושה טענתה זו של הנתבעת.

21. לסיכום, אני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין ארנונה לשנת המס 1999 סך של – 23,409.20 ₪ בתוספת ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980, מיום 30.6.99 (אמצע התקופה). מסכום זה יש לנכות סך 26,610.04 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום בפועל של סכום זה.

22. ובאשר לשנת המס 2000, בהתאם לצו המיסים (ת/4) ועל פי השימושים בהם הודתה הנתבעת, יש לחייב את הנתבעת לשלם ארנונה כדלקמן:

סכום זה יישא ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980, מיום 30.6.00 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט יחסיות בגין האגרה ששולמה על ידי התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד לפרעון המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך -.7,500 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן היום י"א בחשון, תשס"ו (13 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.