בשם המשיבה: עו"ד מוטי לזר

1. לפנינו ערעור הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 14.8.05, אשר דחה את ערעור המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו. בפסק דין זה נגזר על המשיבה עונש מאסר של שישה חודשי השעייה בפועל ושנים-עשר חודשי השעייה על תנאי וזאת בעקבות הרשעתה בהליך פלילי בבית משפט השלום, אשר בו הודתה כי בתפקידה כעורכת דין, מסרה הצהרה כוזבת לרשויות מס שבח מקרקעין בניגוד לסעיף 98(ג) לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963. המערער טוען בערעורו בפנינו כי העונש המשמעתי שנגזר על המשיבה אינו משקף כראוי את חומרת מעשיה, ונוכח מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג אלה אותן עברה המשיבה, ונוכח הצורך להגן על אימון הציבור בכבוד מקצוע עריכת הדין, יש להחמיר באופן ניכר בעונשה.

2. הרקע לאירועים הוא כדלקמן:

המשיבה, עורכת דין, הורשעה בבית משפט השלום בעריכת הסכם מכר מקרקעין כוזב שבו נכתבה תמורת מגרש בסך 40,000 דולר בעוד התמורה האמיתית היתה 78,840 דולר. לשם הסוואת ההפרש, ערכה המשיבה הסכם הלוואה פיקטיבי לפיו, כביכול, הילווה המוכר לקונים סך 38,840 דולר, כאשר בפועל לא ניתנה כל הלוואה כזאת, וההסכם נועד להבטיח את תשלום יתרת התמורה. המשיבה הגישה לרשות המס הצהרה כוזבת על שווי התמורה בעסקה, אשר התבססה על ההסכם הכוזב.

3. בהליך המשמעתי בעניינה, שהתנהל במסגרת סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, לא חלקה המשיבה על היות העבירה בה הורשעה עבירה שיש עימה קלון. נותרה, אפוא, להכרעה שאלת הענישה הראויה בלבד.

בפסק דינו, התייחס בית הדין המחוזי למגמת הענישה בעבירות משמעת של עורכי דין הנוגעות להערמה על רשויות המס. בצד שיקול זה, התייחס לנסיבותיה האישיות של המשיבה, ובהן – החרטה האמיתית שהביעה על מעשיה, הודאתה בהם והכרתה בחומרתם; עינוי הדין שנגרם לה עקב התמשכות ההליכים בעניינה, התרשמותו של בית הדין כי מדובר במעידה חד-פעמית, על רקע עברה הנקי של המשיבה. הוא עמד גם על העובדה כי המשיבה לא הפיקה טובת הנאה אישית מהעבירות אותם ביצעה, והתחשב בנסיבותיה האישיות והרפואיות, כמו גם על הנזק הרב שהשעייה ממושכת עלולה לגרום לה, בהיותה עוסקת עצמאית, העובדת לבדה. בעקבות שיקלול בין הגורמים השונים כאמור, גזר בית הדין המחוזי עונש השעייה של 6 חודשים והשעייה נוספת על תנאי, כאמור.

בית הדין הארצי דחה את ערעור הועד המחוזי על קולתו של העונש, לאחר שמצא כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר. בית הדין הדגיש מצד אחד את חומרתם של המעשים, אך מנגד מצא כי באיזון כולל עם הגורמים לקולא, אין העונש שנגזר חורג מעונש ראוי במקרה זה.

4. עיקרו של הערעור לפנינו נסב על טענת ב"כ המערער לפיה העונש שהוטל על המשיבה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת הענישה שנתגבשה בפסיקת בית משפט זה, המבקשת להחמיר בדין המשמעתי עם עורכי דין המבצעים עבירות מס. הוא הצביע על פסק הדין בענין על"ע 3467/00 ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב נ' מיכאל צלטנר, פד"י נו(2) 895, כמשקף תפיסה זו, וטען כי במקרה שלפנינו לא יישמו הערכאות הקודמות את מדיניות הענישה כראוי, ויש להתערב בכך. עוד טען, כי בסוג עבירות הנדונות כאן, המשקל שיש לייחס לנסיבות אישיות של עורך הדין הנאשם אינו צריך להיות רב, ואפשר אף זניח, שכן תכליתה העיקרית של הענישה המשמעתית היא להגן על המערכת המקצועית של עורכי הדין, ועל אימון הציבור בה. תכלית זו תסוכל באם ינתן משקל מכריע לנסיבות אישיות של נאשם על חשבון מעמדו ועניינו הלגיטימי של ציבור מקצועי שלם העלול להינזק עקב עבירות שעבר פרט הנימנה עליו, שדבק במעשיו קלון מוסרי.

ב"כ המשיבה ביקש כי נימנע מלהתערב בעונש שנגזר על מרשתו, אשר נתקבל על דעתן של שתי ערכאות שיפוט משמעתי קודמות. לטענתו, העונש שנגזר אינו חורג באורח בלתי סביר ממדיניות הענישה המקובלת, ולא נפל פגם בשיקול דעת הערכאות הקודמות המצדיק את שינויו. הוא הדגיש את נסיבותיה האישיות והמקצועיות הקשות של המשיבה, את הודאתה בהליך הפלילי והחרטה הכנה והאמיתית שהביעה, את האופק המקצועי שלה שנצטמצם באופן ניכר עקב הרשעתה בפלילים, ואת הקשיים הכלכליים שלה ושל משפחתה.

5. שקלנו את נסיבותיו של הענין שלפנינו, על רקע פסקי הדין של הערכאות הקודמות ונוכח טיעוני הצדדים, והגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מהתערבותנו בגזר הדין שנגזר על המשיבה ומהחמרה מסוימת בעונש שהוטל עליה.

6. נקודת המוצא המדריכה אותנו היא כי, דרך כלל, יש להחמיר בענישה המשמעתית של עורכי דין המבצעים עבירות פליליות שיש עמן קלון, שמתלווה דופי מוסרי לביצוען, וזאת במטרה להגן על תדמיתה ומעמדה של המערכת המקצועית כולה כלפי הציבור הרחב. עורך דין הנכשל בביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון מסב נזק ישיר לקרבן העבירה, אולם הפגיעה אינה מצטמצמת לכך. הוא פוגע במעשהו בציבור עורכי הדין כולו ובאימון שהציבור רוחש לו, בהכתימו קבוצה שלמה על לא עוול בכפה. בצד שיקול זה, מבקשת הענישה המשמעתית המחמירה להגן על הנזקקים הפוטנציאליים לשירותי עורך הדין המורשע, העשויים לקבל שירותים מקצועיים ממי שנמצא אחראי לביצוע עבירות בעלות דופי מוסרי. על הענישה המשמעתית לתת ביטוי לשתי תכליות עיקריות אלה – הגנה על דמותה של המערכת המקצועית אליה משתייך עורך הדין בצד הגנה על ציבור הלקוחות הפוטנציאלי, מפני נזק עתידי העלול להיגרם לו בהזדקקותו לשירותיו של עורך הדין (פרשת צלטנר, שם, פסקה 6). במובנים אלה, יש שוני בין תכליות השיפוט המשמעתי למטרות השיפוט הפלילי, ושוני זה משפיע על טיבם של שיקולי הענישה הצריכים לענין בשני המישורים האמורים.

7. במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהדבר נעשה בענישה בהליך הפלילי. נסיבות אישיות של נאשם הן לעולם בגדר שיקולים רלבנטיים בגזירת דין בכל תחום ובכל מישור, בין פלילי ובין משמעתי. יחד עם זאת, משקלו היחסי של הגורם האישי ביחס לגורמים הנעוצים באינטרס הציבור עשוי להיות שונה במישור המשמעתי לעומת המישור הפלילי, בהינתן התכליות השונות העומדות ביסוד כל אחד מתחומים אלה. שיקולי האיזון בין עניינו של נאשם בשיקום וריהביליטציה לעומת אינטרס ההגנה על בטחון הציבור במשפט הפלילי אינם במוקד הענישה המשמעתית, שעיקרה מתן הגנה למערכת המקצועית הכוללת מפני פגיעה באימון הציבור כלפיה עקב מעשיו של הפרט, והגנה על צרכן השירות המקצועי הפוטנציאלי, העלול להינזק מקשר מקצועי עם גורם שאמינותו המקצועית והאישית נפגעה עקב מעשי עבירה שביצע (פרשת צלטנר, שם, פסקה 5).

8. עבירות על חוקי מס בישראל, כאשר הן מתבצעות על ידי עורכי דין וכרוכות במצגי כזב והצגת נתונים פיקטיביים בפני רשויות המס, מצדיקות, כשלעצמן, ענישה משמעתית מחמירה. על הטעמים להחמרה זו עמדנו בפירוט בפרשת צלטנר (שם, פסקה 8). עבירות מס על פי אופיין מהוות פגיעה בקופה הציבורית, אשר נועדה להתקיים ממאמץ משותף של האזרחים כולם, ואמורה לשרת את צרכי החברה כולה; הן פוגעות גם בעקרון השוויון המחייב נשיאה שוויונית של כל בני הציבור בנטל הכלכלי המשותף הנדרש לקיומה של החברה. אלמנט הכזב בעבירות מס, הקשורות במצג פיקטיבי כלפי רשויות המס, משווה מישנה חומרה לעבירות המס, וחומרה זו מתעצמת כאשר העבירות מבוצעות בידי עורך דין, הנדרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק וטוהר מידות. סטייה מנורמות התנהגות מחייבות על ידי עורך דין המבצע עבירות מס שנילווה להן יסוד של כזב פוגעת לא רק בתדמיתו האישית והמקצועית שלו, אלא בגוף המקצועי כולו עליו הוא נמנה. מתחייב, על כן, מסר עונשי-משמעתי ברור ומרתיע מפני ביצוע עבירות מהסוג הנדון בידי עורכי דין, שאם לא כן, עלול ההליך המשמעתי להימצא מסוכל.

אין צריך לומר, כי גם בהליך משמעת כאמור, יש מקום ליתן משקל יחסי לנסיבות אישיות של נאשם, אולם משקל זה יוערך ביחס לתכליות הענישה המשמעתית הנגזרות מטיב האינטרס הציבורי שהיא אמורה לשרת (השווה על"ע 8509/03, 10685/03 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' נילי הרפז; בד"א 1/83 עו"ד מאיר קטן נ' ועד מחוזי ללשכת עורכי הדין בת"א).

9. בנסיבות שלפנינו, נראה, אכן, כי בתי הדין המשמעתיים לא ייחסו משקל ראוי לחומרתן של עבירות המס בהן הורשעה המשיבה. מדובר בעבירות שנעברו אגב עבודתה המקצועית של המשיבה כעורכת דין, ואשר היו כרוכות לא רק בנסיון להימנעות מתשלום מס אמת המגיע למדינה בגין עיסקה שנעשתה, אלא גם במצגי כזב כלפי רשויות המס שנעשו בידי אדם החב חובת אימון ונאמנות מיוחדת לגורמים עימם הוא בא במגע בעבודתו המקצועית היומיומית. חומרת המעשים אינה צריכה הדגשה. אמת הדבר, כי קימות גם נסיבות אישיות למשיבה הראויות להתייחסות ואשר יש ליתן להן משקל מסוים, אולם באיזון כולל בין חומרת העבירות על רקע תכלית הדין המשמעתי, לבין ההיבט האישי למשיבה, נראה לנו כי הערכאות הקודמות הקלו עימה מעבר למידה הראויה, באופן המחטיא במידה רבה את תכלית הענישה המשמעתית בנסיבות מקרה זה. לאור זאת, איננו רואים מנוס מהתערבות בגזר הדין המקל שהוטל על המשיבה. עם זאת, כערכאת ערעור שניה, לא נמצה את מלוא סמכותנו לגזור את העונש שהיה ראוי ומתאים להטיל על המשיבה, בהתייחס לאופי העבירות שנעברו, ובהינתן הנסיבות האישיות לקולא הפועלות בעניינה.

10. לאור האמור, אנו מחליטים לקבל את ערעור המערער, ולהעמיד את עונש ההשעייה בפועל שנגזר על המשיבה על 12 חודשים במקום 6 חודשי השעייה שנגזרו עליה בידי בתי הדין קמא. שאר פרטי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, ו' בכסלו תשס"ו (7.12.05).