על הסחיטה

נתייחס לידיעה שהופיעה זה לא מכבר במוסף הכלכלה של עיתון "הארץ". וכך אומרת הידיעה:

נוסעת אל-על שטסה לבודפשט ביקשה לשנות את יעד היציאה בחזרה מאירופה. במקום מבודפשט החליטה לחזור לארץ מוינה. ביקשה הנוסעת וקיבלה החלפת מקום היציאה שכן אנשי אל-על החליטו שאם חשקה נפשה להסתחרר במחול הוואלס במקום הצ'ארדש – אדרבא, שיהיה וואלס.

אלא מה, אמרו לה, את הכרטיס יש לשדרג וזה עולה בכסף. שמונים וששה דולרים, אם נרצה לדייק.

מדוע "לשדרג"?

מן הסתם השניצלים של הקייזר ירום הודו משודרגים גבוה יותר מסתם סיר עם גולש.

פתחה הנוסעת הנבוכה את ארנקה ושלשלה 86 דולרים לקופת אל – על.

מה בדיוק עולה להם את הסכום מדויק של 86 דולרים? לא נדע. מן הסתם הוצאות החברה היו עצומות שכן אין זה סכום קטן כלל ועיקר.

אבל פקיד שאג – מי לא ישלם?

אז שילמה.

כבר בשלב זה של הדרמה הקמצנית והעלובה הזו אני מפנה את תשומת לב העם היושב בציון לכך שאל-על ואולי גם החברה האחרת שהגיבה לפניית העיתון, "סוויס", רואות כנראה בנוסעים בכלל, ובנוסעת זו שהתלוננה בפרט, אויבים מרים של החברות האלה, אויבים שיש להלחם בהם, לסחוט אותם, להלום בהם, להעליבם, לשים מכשולים לרצונותיהם ואף לחנך אותם.

הלכתי למשל לחדר המפות באגף המזרחי של ארמוני ובדקתי את מפת אירופה, והנה וינה קרובה מאד לבודפשט מאד. ממש מרחק רכיבה על אופניים.

למה בדקתי?

כי רק סיימה נוסעת לשלם עבור השדרוג הנזכר לעיל, הגישו לה עוד חשבון לתשלום, חשבון של 25 דולרים "תוספת מחיר דלקים".

נראה שבכל זאת וינה רחוקה יותר מחופי הארץ, על אף מה שכתוב במפות שלי והנוסעת נדרשה לשלם את הפרש הוצאות הדלק.

איך מחשבים הפרש כזה לגבי נוסעת אחת?

לאנשי אל-על פתרונים.

מכל מקום, ברור שהנוסעת הזאת חירבה לחברה את כל חישובי המעמס והתדלוק של הטיסה.

בהחלט יתכן גם שהעלתה לטיסה מוינה ששה או שבעה פסנתרי כנף כבדים וזה דורש חישובי תדלוק מיוחדים. ידוע שבוינה הרי עושים פסנתרים מצוינים.

ברור גם שאם הייתה מבקשת לחזור מאיסטנבול, למשל, הייתה החברה שולחת לביתה צ'ק עם "זיכוי הפרש עלות מחיר הדלקים" שהיה מקרה זה הוא כמובן לטובתה.

או שלא.

אז שילמה הנוסעת עוד עשרים וחמישה תקילין, כי הרי אם לא יהיה מספיק בנזין המוטור לא יסתובב מספיק והאווירון לא יעופף את כל הדרך, ואז איפה הנוסעת הנבוכה ואיפה נמל נתבגנו?

כאן אני מבקש להיכנס ולפרש סוגיה מסוימת, שיש לה אספקטים כלכליים, טכניים ונפשיים כאחד.

לא הייתי נכנס לדיון כזה אלמלא מעשי חברת תעופה זו לא היו מעוררים בי את היצרים האפלים ביותר של הקרצייה המצויה.

מה עם הטיסה המקורית של הנוסעת מבודפשט?

כוונתי, הרי היא פינתה מושב בטיסה המקורית שלה.

האם המטוס לא יצא לדרכו כשהוא קל כנוצה וחסכוני להדהים בבנזין?

אז מה עם זיכוי כלשהו על הוצאות הדלק?

ואם יתחכמו אנשי אל-על ויגידו שהמושב לא נשאר פנוי, שלקוח אחר, ששוקל המון, קנה את המושב לטיסה, הרי על אחת כמה וכמה יש כאן רווח נוסף ובלתי צפוי. התעשרות של ממש יש כאן לחברת התעופה וראוי לשתף את הנוסעת ברווחים שהביא הלקוח החדש!

מובן שאנו רשאים להניח שאת החזרה מוינה הנוסעת קיבלה כי פשוט היה מושב פנוי, ריק ומיותר באותה טיסה מסוימת מוינה לארץ.

ואם תאמרו, מה לך קרצייה קטנה ומעצבנת, להתערב בשיקולי הניהול של חברת תעופה?

אולי וינה היא יעד יותר מבוקש ויקר ויש הצדקה להשית על האויבת בעלת הכרטיס הוצאות מסוימות?

אולי.

אבל דעתי היא, שאם הקליינטית הזאת, שכבר רכשה אצלם טיסה, רוצה בסך הכל שינוי חד פעמי קטן, אפשר לתת לה אותו בלי כל ההתחשבנות הזאת. כי השלב הבא בהתחשבנויות האלה עלול להגיע למצב בו מנהלי החברה מתיישבים על המדרכה מול בית אל-על, מניחים כובע על המדרכה ומציבים שלט קרטון "רחמנות יהודים! הילד רעב וגם יש מחלה ברגל."

הבה נמשיכה: הסכיתו ושמעו:

סכום נוסף של ששה דולרים וארבעים גבו מהנוסעת המרשעת בגין שינוי מס נמל.

וינה היא כנראה עיר יותר יקרה, לפחות בכל הנוגע למסי נמל. זה אולי בגלל שהיא עירו של המלחין המהולל הדוקטור פון בטהובן, מה שהעלה מאד את מחירי הנדל"ן שם, אפילו שהוא כבר לא בבית.

אז שילמה. וכי מי יכול להתווכח עם עניינים מיניסטריאליים נוקשים כאלה כמו "מס נמל"?

אני יכול.

וזה מדוע?

משום שחברת תעופה בינלאומית אינה דוכן סידקית. את כל ההפרשים הקטנים כל הקיזוזים הפעוטים למעלה ולמטה, כולל התחשבנויות עם גופים שונים וחברות, היא צריכה להסדיר בדרך של פרוטוקול קבוע וכולל בדרך של התחשבנויות תקופתיות כוללות ולא להיטפל לכל נוסע ולכל דולר.

טוב, אז עכשיו אפשר כבר לחזור הביתה בישראל?

אפשר רק יש עוד משהו קטן לשלם.

יש קנס. עבריינים משלמים קנס.

הרמשים האלה, הממלאים בחוצפתם את מטוסיהן הזכים של החברות הללו, שאוכלים את כל הלחמניות ומתעקשים לטוס מהיכן שמתחשק להם, הטרדנים האלה הם חוטאים.

ומי שחוטא נקנס.

מדוע קנס?

הרי היא שילמה עבור "שדרוג" הכרטיס?

ובכן הקנס הוא קנס על השדרוג, שעלה בעצמו 86 כזכור, וכי מה קשה להבין כאן?

וכמה הקנס?

חמישים דולר ובבקשה לא לעשות מזה עניין אנחנו עסוקים.

טוב, חמישים זה לא רציני וברור שקנסות משלמים כי מי שלא משלם לא יכופרו עוונותיו.

אז פתחה הנוסעת, שכבר מזמן הוגדרה כנראה על ידי על-על כאויבת העם שוב את ארנקה ומנתה חמישים ירוקים.

דובר החברה מסר לעיתון כי מדובר ב"קנס בגין השינוי".

כמה מקורי!

יכלו במקום זה להסביר כי לחברת התעופה יש הוצאות עצומות ואלה סך הכל חמישים דולר עלובים. החברה הרי צריכה להביא מחוץ לארץ אווירונים ענקיים מברזל, שנוסעים נורא גבוה מאד ועושים המון רעש ולא תאמינו כמה הם עולים, ממש רצח. אז גובים קצת קנסות. מה יש, מי מת?

אז אפשר כבר להתחיל לסובב את הפרופלור ולהציץ לשמים לבדוק את מצב העננים?

כמעט.

כלומר, לפני אישור הטיסה יש עוד עניין קטן, קטנטן, ממש לא צריך להתייחס, סתם עוד חמישים.

לא. לא שקלים.

אז ככה, תחזיקו חזק. יש "קנס-על". כמו שיש אל-על, כך יש קנס-על.

ומהו קנס–על?

ובכן היות והקנס הראשון נעשה בדרך של "תשלום בארץ המוצא" כדברי דובר אל-על (הבן של הנוסעת נחלץ ושילם עבורה בישראל), אז מוטל "קנס מולדת" עוד פעם 50 דולר.

מסתבר כי לאל-על אין כל זיקה לארץ ציון וירושלים, ותשלום במדינת ישראל נחשב לסטייה אקזוטית המחייבת הוצאות כבדות של העברת הכסף לחשבונות הסודיים של החברה למדינה יותר מקובלת.

כאן אתה למד שתשלום קנס לעל–על אסור שיתבצע במדינת ישראל. רוב נוסעי אל–על הם בעוונותיהם ישראלים, כך שזו שיטה יעילה מאד לגביית חמישימים כאלה. כך יעשה למי שלא טרח לפתוח חשבון בנק באיי קיימן או בלאס-וגאס ק"ק תובב"א.

אז מה היה לנו עד עכשיו?

היה לנו שמונים וששה לשדרוג (שניצל), עשרים וחמישה לדלק (פסנתרים), ששה וארבעים מס נמל (בטהובן), חמישים קנס (רמשים), עוד חמישים (חינוך) קנס מחמת הקנס, ארבע אמהות, מספר לא ידוע של אבות, מאה צפרדעים לבליעה ואחד אלוהינו (טוב, הוא ב"ביזנס").

במלים אחרות, השנוי הקטן שביקשה הנוסעת אלה לה אלף שקלים חדשים. אבל הקלגסים בכחול ריככו את המכה. הרי אתה לא יכול להתנפל על נוסעת שבעיניה, לפחות, לא חטאה, ולהגיד לה "תביאי אלף". הנוסעת בתגובה עלולה למשוך בחוט של חגורת הנפץ.

אז מחלקים את המכה לכמה סטירות קטנות בתקווה שהנוסעת המותשת לא תשכיל לחבר מיד את הסכומים לכלל התוצאה הסופית המפלצתית.

דובר אל-על ומנכ"ל חברת "סויס" בישראל נחלצו להגיב לעיתון ולהגן על הטפול בבקשת הנוסעת המטרידה.

תגובותיהם הם מעין כתב שטנה נגד הלקוחות השפוטים שלהם. לדבריהם אין מדובר רק בענישה והרתעה, אלא גם בחינוך חיוני של הנוסעים.

בקשר להצהרתם שהקנסות נועדו להרתיע נוסעים נזכרתי בטיעונים הנלהבים למען עונש מוות, כאילו תכליתו החשובה ביותר היא הרתעה. מכאן שאני מבין ללבו של המנכ"ל הזועם, ומחזק את חרבו המונפת. המסר החינוכי אותו חושבות חברות ההובלה האלה להכניס בנו מגיע עם ההצטדקות החסודה כי "על פי חוקי (!) הארגון הבינלאומי של חברות התעופה הסדירות (שימו לב: "בינלאומי"!, לא סתם ארגון) יש לנו זכות לגבות את הקנס... כל חברת תעופה קובעת לעצמה את גובה הקנס... לא מזה אני עושה את המיליונים".

אז יש לנו גם גופים מחוקקים חלופיים ועוד עם שליחות חינוכית העוסקים בענישת אויבי התעופה, קרי: אלה שרכשו אצלם כרטיס. הדוברים החרוצים גם מסבירים את האיום הנורא שמטילים הנוסעים העבריינים על נהגי האוטובוסים האוויריים האלה:

הם אומרים לעיתון כי "הקנסות נועדו להרתיע נוסעים מלתמרן עם תאריכי היציאה והחזרה ולשגע את חברות התעופה."

כלומר, כשאני מחליט לשנות טיסה, חזקה עלי שרק שיגוע של חברת התעופה עומד לנגד עיני, לא חלילה צורך או סתם רצון כלשהו. והרי לחברות האלה יש בקרה במחשבים המונעת הזמנות כפולות של אותו נוסע. הן פשוט לא רוצות לטרוח בשבילנו כשאנו באים בבקשה כלשהי.

ואם תשאלו: מילא התשלום, מילא הקנסות, אבל "סחיטה", האם אין כאן גוזמה רבה?

אכן, חשבתי לי. מי אני הקטן, נישום פעוט, חיריק בספר האומה, שירמוז כי יש כאן לכאורה מעשה של סחיטה?

ובכן דעתי היא שכל מערך הובלת הנוסעים בישראל עומד כולו על עיקרון הסחיטה היחסית.

וכל כך מדוע?

נחזור למועכת המטוסים מהעיתון. נניח שהייתה מתקוממת ומסרבת לשלם את מה שחייבו אותה לשלם. האם יש לה אלטרנטיבה לחזור הביתה, או בכלל לצאת מן הארץ, חוץ מאשר בשחייה?

אזרח צ'כי, למשל, הרוצה להגיע למדריד יכול כמובן לטוס. הוא יכול גם לעלות על אופנועו, או להתניע את המכונית, לגשת לתחנת הרכבת בעיירה שלו או להפליג בספינה/סירה/אסדה/מעבורת.

ישראל היא אי, לפחות מהבחינה הפונקציונלית. מאי כמו המדינה שלנו אפשר לצאת כמעט רק בטיסה.

יהודי כשר, שחשקה נפשו לילך לפריס לעגוב על בתולות, אישה עבריה כי תחפוץ לרדת בספינה לקרוז של תענוגות באיי הבהאמס, אחד הוא השער בו יעברו כי רק דרך אחת יש לאזרח בישראל לנסוע לחו"ל.

לחברות המסיעות לא ממש אכפת שהאזרח תמיד נתקל בסירוב כשהוא מזמין טיסה למועד מסוים, יום ושעה לפי בחירתו. הטיסות בדרך כלל מליאות והמחירים גבוהים.

חברות התעופה מרוצות ואינן פועלות כדי להרחיב את ההיצע ולהסיר כל מגבלה, על אף קרקורי "שמים פתוחים" שלהם. כי הרי למה לטרוח ולהתחרות כשהמטוסים ממילא מלאים ומכניסים מיליונים, כפי שהצהיר לעיתון מנכ"ל "סוויס".

כל נוסע משלם מחירים הנקבעים במצב של חוסר כל אלטרנטיבה או תחרות של ממש. על בסיס כזה, מחירי כרטיסי טיסה פשוטים לפריס העפילו בקיץ האחרון עד 850 דולר. מחיר זה גבוה פי שלושה ממה שאנו אמורים לשלם.

בשנה החולפת נמסר כי החברות האירופאיות הזולות כבר הטיסו כמאה מליון אנשים.

מדי יום עולים עוד נוסעים ישראלים על סיפונם של מטוסי החברות האלה וטועמים טעמן של טיסות במחירים שפויים. עבור טיסה באירופה ש"סוויס" דרשה עבורה 440 דולר, שילמתי באחת החברות האלה בעצמי 60 דולר. אז לא נתנו חביתה. ביג דיל.

במחירים אלה אני מוכן אפילו לעזור להם לחתור ושיצליפו קצת בגב. צוות הקבינה המצומצם לא נותן שירות אבל בדקתי את מחירי המשקאות והמאכלים שניתן לרכוש מהעגלה שעברה בין המושבים. אף שהיינו בשמים, המחירים היו נמוכים ממחירי הקפטריות בנתב"ג.

החברות הקיימות תיאלצנה להסתגל ולרדת מעץ הדולרים הגבוה אליו התרגלו, או להפוך לחברות אקסקלוסיביות לעשירי מחלקה ראשונה בלבד. אחרת הן תסולקנה במהרה בימינו למדור הנוסטלגיה ותונחנה במוזיאון הטעויות שנזרקו למגרש הגרוטאות, לצד הקצבת המטבע המוגבלת ורישומה בדרכון, יחד עם היתר היציאה (!) הממשלתי ועם אשור הנסיעה הדבילי של הצבא, הויזה לצרפת והאיסור להגיע לגרמניה.

גם היום, לא כל החברות מתנהגות כמו אל–על, שהתרגלה למעמד שלטוני בלתי נסבל על גבנו, הנוסעים.

פעמיים בעבר נזקקתי לשינוי יעד החזרה שלי עם "אליטליה", בקשה זהה לזאת של הנוסעת מהכתבה. אציין שהחזקתי בכרטיס טיסה סגור ומוגבל במחלקת הלוואה וחסכון, כרטיס שהוא רק דרגה אחת מעל ישיבה על ריצפת תא המטען למטה, עם התוכים.

פניתי למשרדיהם בלי הרבה תקווה והתקבלתי במאור פנים. בדקו ומצאו שיש מקום עבורי מהיעד שהעדפתי, שאין כל בעיה, נשמח לעזור.

שאלתי אם יש לשלם משהו עבור הנפקת הכרטיס החדש והגיבו בביטול. ויתרו על הפרוטות ויצאו נחמדים.

פעמיים סייעו לי כך בחברה זו. ועוד סיפור שמעתי לאחרונה ממכר שלי על אנשי "לופטהאנזה", שיצאו מגדרם וטרחו במשך יממה תמימה כדי לשנות לו את מועד הטיסה, גם זאת אף שהחזיק בכרטיס קבוצתי פשוט ונטול כל זכויות מיוחדות.

אז מה נגיד ליחצ"ני ודוברי החברות הנדונות, אל–על ו-"סוויס"?

נסביר להן שכשהנוסעת ביקשה לחזור מיעד אחר, מסיבות ודאי חשובות ונוחות לה, אחרי שהתברר כי יש בכלל מושב פנוי עבורה, התשובה הנכונה הייתה צריכה להיות:

"כן, נוסעת יקרה ונכבדה. את הרי לקוחה שלנו. שילמת לנו מאות דולרים. טסת איתנו עד הלום ואולי את וקרוביך וידידייך ייהנו לשמוע על הטיסות ועל הטיול שלך וגם הם יבחרו לטוס איתנו. ומכיוון שכך ומחמת הנימוס וההגיון העסקי נאפשר לך להחליף טיסה. אמנם עלינו לגבות ממך סך עשרה דולרים בעבור שינוי כרטיס הטיסה, אבל אנחנו יותר מדי גדולים וחשובים מכדי שנטרח בקטנות והעונג לסייע ללקוחה הוא כולו שלנו."

"כן, ועוד משהו" יוסיפו אולי ויאמרו:

"שתהיה לך טיסה נעימה!"