תמיד נחוץ – מעט ייעוץ

היה הייתה בתולה זקנה,
שחיה ביחידות.
ורק חתול לה במעונה,
כנגד הבדידות.

כמו כל חתול – הוא לפעמים
ברח, ברחוב שוטט.
עם בני מינו המכונמים
הרבה להתקוטט.

אך לאחר שכבר בגר,
ממנהגו שינה.
כי כמו כל שונרא מסודר
החכים, הוסיף בינה.

החליט כי די לו במריבות
עם חתולי חצות.
ותחת זאת – הוא מסיבות
ארגן אחר חצות.

שם לעצמו ולכל אשמאי
שודכו בלי בעיות,
חתלתולות מן המלאי,
סיאמיות, גזעיות.

במרפסתה של הזקנה
כל לילה התכנסו
כל חתולי אותה שכונה,
שמח שם עשו.

אך חתולים וחתולות
אגב חיזוריהם,
צווחים, מרבים ביללות,
בגבור ייחומיהם.

כך העניין הפך להיות
מטרד אותה שכונה,
תלונות שכנים בלי שהיות
זרמו אל הזקנה.

משגברו הריטונים
פנתה אל חתולה,
לא להפריע לשכנים
ממנו שאלה.

אך החתול לא נענה
וחגיגות הגביר.
עד שהחליטה הזקנה
אותו שוב להזהיר.

"אם לא תפסיק", היא לשונר
אמרה בקול כועס,
"אז תימסר לוטרינר,
אותך הוא יסרס."

אך האיום כלל לא עזר
והחתול המשיך.
על כל משובותיו חזר,
בנשף האריך.

לעת את הסאה הגדיש,
כלאה אותו בסל.
למרפאה הובל הוא חיש,
סורס שם – וחסל.

בפינתו שכב בודד,
ימים שישה בכה.
אך בשביעי שב, התעודד,
חידש את השמחה.

ושוב בעיצומו של ליל,
כמו חוזקו ידיו.
בחינגאות שב לילל
עם חבר מרעיו.

איך מסיבה כה מרעישה,
אצלה על המרפסת?
לא מבינה הישישה
וכלל אינה תופסת.

"הרי עכשיו סריס הנך",
את החתול שואלת,
"מה מחפשות כאן בנות מינך
ואין בך תועלת?".

אז השונרא שח לאישה:
"חשבת כי לרועץ,
לי הסירוס יהיה? – טיפשה.
עכשיו אני יועץ!!!"

__________

© חזי ויין - 1985
www.geocities.com/hezi_w/