בשא3079/05 - שלום, ארנונה

בפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.

1. המשיבה, רשות מקומית, הגישה לביצוע תביעה כספית לתשלום מיסי עירייה (סך של 25,416 ₪) בלשכת ההוצאה לפועל כנגד המבקשת.

2. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע התביעה.

3. בכתב ההתנגדות ובסיכומיה טוענת המבקשת כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר וזאת מהטעם שאחד מרכיבי סכום התביעה הוא "הוצאות התראה". לפיכך, די בכך שחלק מכתב התביעה אינו כשיר להיתבע בסדר דין מקוצר על מנת שכל התביעה תידון בהליך רגיל.

4. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי לכל אורך התקופה הרלוונטית לתביעה עמד הנכס נשוא התביעה כשהוא ריק וללא שימוש. המשיבה סיווגה את הנכס בסיווג: משרדים, שירותים ומסחר וחייבה את המבקשת בתעריף הארנונה המתאים לסיווג זה. ברם, טוענת המבקשת, על פי הודאת המשיבה נבנה הנכס ללא היתר כדין והמשיבה אינה מאפשרת למבקשת להשכיר את הנכס למטרת מסחר, שירותים או משרדים ולכל אורך התקופה הרלוונטית לתביעה עומד הנכס כשהוא ריק וללא שימוש. כן נטען כי עפ"י התב"ע החלה על הנכס הרי שהשימוש המותר בו הוא למגורים בלבד ועל כן, בהתאם להלכה הפסוקה, היה על המשיבה לחייבה בתשלום ארנונה לפי תעריף מגורים ולא לפי תעריף של מסחר, שירותים.

5. חישוב שערכה המבקשת ע"פ צו המסים של המשיבה מלמד כי היה על המשיבה לחייבה לפי תעריף של 32.77 ₪ למ"ר לשנה ולכן סך החוב (לפי שטח נכס של 125 מ"ר) עומד על 4,096.25 ₪. סכום זה שולם על ידי המבקשת למשיבה עוד ביום 24.8.05 (כחודש וחצי לפני הגשת התביעה).. לפיכך, טוענת המבקשת, דין התביעה כנגדה להידחות ובוודאי שיש ליתן לה רשות להתגונן כנגד התביעה.

6. המבקשת ערה לכך כי המקום לבירור טענותיה האמורות הוא בהליך של השגה בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומית (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו –1976 ("חוק הערר"). עם זאת, טוענת המבקשת כי עד למועד הגשת ההתנגדות לא נשלחה אליה שומת ארנונה לשנת 2005 ולפיכך לא היה באפשרותה (בהתאם לסעיף 3 לחוק הערר) להעלות את טענותיה האמורות בהליך השגה.

7. לעניין חיוב המבקשת ב"הוצאות התראה" מסכימה המשיבה להפחית סכום זה מכתב התביעה.

8. לעניין אי יכולת המבקשת לעשות שימוש בנכס מכיוון שזה נבנה ללא היתר טוענת המשיבה כי חוסר יכולת זה אינו הופך את המבקשת למי שאינו "מחזיק" וכך נקבע בפסיקה. מוסיפה המשיבה וטוענת כי גם טענות המבקשת בדבר סיווגו הנכון של הנכס נופלות לגדר סע' 3 לחוק הערר ועל כן מנועה המבקשת מלהעלות טענה זו. כן נטען כי נפסק כי סיווגו של נכס יבוצע על פי מהות השימוש בו בפועל. במקרה דנא: המבקשת הינה חברה ולכן לא יעלה על הדעת כי הנכס ישמש לה כמגורים ולפיכך יש לקבוע כי הסיווג המתאים הוא לעסקים. המשיבה מסכימה לטענת המבקשת כי ביצעה תשלום כנטען על ידה והיא מסכימה להפחית את הסכום ששולם מסכום התביעה.

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי יש ליתן למבקשים רשות להתגונן כנגד התביעה.

10. ראשית יצוין כי צירוף רכיב "הוצאות התראה" לכתב התביעה אינו פוסל את התביעה כולה מלהתברר כתביעה בסכום קצוב. בית המשפט רשאי למחוק רכיב שנוי במחלוקת בין הצדדים בעוד שיתרת התביעה תישאר כתביעה בסדר דין מקוצר, ללא צורך במחיקת הכותרת לגבי התביעה כולה. זהו הדין, בשינויים המחויבים, גם בעניינו. (ראה והשווה: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2)765,767; ד' בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (תש"ס- 2000), עמ' 14). משהסכימה המשיבה למחיקתו של רכיב זה מכתב התביעה, הוכשרה הדרך להמשך הדיון בתביעה במתכונתה הנוכחית.

11. המצהיר מטעם המבקשת, מר אריה בן ישראל, טען בתצהירו כי לאורך כל התקופה הרלוונטית עמד הנכס ריק וללא שימוש וכי המשיבה סיווגה נכס זה בסיווג משרדים, שירותים ומסחר אך בה בעת אין המשיבה מתירה למבקשת להשכירו למטרות האמורות וכי התב"ע על הנכס היא למגורים בלבד. טענות אלה שהעלתה המבקשת לא נסתרו מפאת ויתור המשיבה על חקירת המצהיר.

12. עוד עולה מתצהיר מטעם המבקשת כי למעשה לא קיבלה היא דרישות לתשלום מן המשיבה. אכן, המבקשת צירפה לתצהירה דרישת תשלום אחת המתייחסת לחודשים מרץ-אפריל 2005 אך מלבד דרישה זו לא הוכח כי המבקשת קיבלה דרישות נוספות או אחרות וטענותיה בעניין זה לא נסתרו. טענות המשיבה לפיהן נשלחו למשיבה דרישות תשלום לכתובתה הרשומה נטענו בעלמא וללא שהובא שמץ של ראיה לביסוסן. מכאן המסקנה כי לא נסתרה טענתה של המבקשת כי לא קיבלה דרישות לתשלום בהתאם לחוק הערר.

13. בהנחה והמבקשת אכן לא קיבלה דרישות תשלום כפי טענתה, ממילא אין כל רלוונטיות לטענותיה של המשיבה בסיכומיה בדבר הצורך להגשת השגה בעניין החזקת הנכס (טענת "איני מחזיק") ובעניין סיווגו הנכון של הנכס. בעמ"נ 220/04 מנהל הארנונה בעיריית ת"א נ' אפרתי מדפיס (ט.פ.) קובע בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כי על מנת שפניה למנהל הארנונה תיחשב "השגה" עליה לענות על התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 3 לחוק הערר וביניהם הדרישה כי הפניה תהיה בעקבות הודעת תשלום. באין הודעת תשלום ממילא לא מתחיל מרוץ המועדים להגשת השגה ואין מנהל הארנונה קונה סמכות ייחודית (כטענת המשיבה) לדון בטענות הנזכרות בבקשה זו ועל כן אין מניעה כי בית המשפט ידון בהן במסגרת תביעת המשיבה.

14. ודוק: טענת המבקשת איננה טענה לזכאות לפטור בשל נכס ריק או בשל אי היותה מחזיקה, כפי שטוענת המשיבה בתשובה. טענת המבקשת היא כי בשל היות הנכס ריק היא זכאית כי סיווגו של הנכס יהיה בהתאם לשימוש המותר בנכס (מגורים) ולא בהתאם לשימוש "היסטורי" שאינו מותר ובפועל לא נסתרה הטענה כי אין הוא קיים בפועל בתקופה הרלוואנטית לתביעה. נראה כי לכאורה יש ממש בטענה זו. כך, נקבע כי:

15. דברים אלה יפים לכאורה גם בענייננו. טענת המבקשת כי הנכס נשוא התביעה עומד ללא שימוש וכי המשיבה מונעת ממנה לעשות שימוש בנכס למטרת מסחר, שירותים ומשרדים - לא נסתרה. בנסיבות אלה, ולאור המובא לעיל, אין זה הוגן לחייב את המבקשת ע"פ השימוש "ההיסטורי" שנעשה בנכס ואשר נמנע ממנה לכל אורך התקופה הרלוונטית לתביעה (כעולה מתצהיר מר בן- ישראל שלא נסתר). נראה אפוא כי יש רגליים לטענת המבקשת לפיה יש לחייבה בהתאם לשימוש הזול ביותר מבין השימושים האפשריים ובמקרה זה – לכאורה זהו השימוש למגורים, בהתאם לתב"ע החלה. (עמ"נ 19/04 "מבטחים" נ' עיריית דימונה (ל.פ.)).

16. מכיוון שהמשיבה אינה חולקת על תחשיב המבקשת לגבי חוב הארנונה בהתבסס על סיווג הנכס לפי תעריף למגורים ואף לא על כך שהסכום שנטען ששולם למשיבה אכן שולם, יוצא שעל יסוד כל האמור יש לקבל את הבקשה וליתן למבקשת רשות להתגונן.

17. סיכומם של דברים, הבקשה מתקבלת. תצהיר המבקשת ישמש כתב הגנה והתיק יועבר ליחידה המשפטית לשם ניתובו למסלול המתאים. הוצאות בקשה זו יוטלו בהתאם לתוצאות.