היישר מאפריקה, ביום קיץ בהיר, / ביער עבות, ליד וינה העיר / נחתה להקת ציפורים נודדות / שסיימה מסע נדודים רב תלאות. / ברוב שאון וקולות מצייצים / פשטו שם כולן על צמרות העצים / ובנו בם קינים למושב ארעי / מעשה תיירים מזדמנים באקראי. / לבלות באירופה חופשה בנעימים / שכל תכליתה - מילוי מצברים. / הם נחו ביער מכל הנדודים / את כרסן מילאו במיני מטעמים. / עופפו ונחו על צריחי ארמונות / אף ליוו בציוץ פסטיבל מחולות./ הוסיפו ותרו שכיות של חמדה / שאירופה בהן מתמיד השתבחה. / משקלן שם עלה, הן הוסיפו נוצות / ובסך הכל נהנו שם מאד.

אך כפי שידוע לכל ידידי - / אפיזודה חולפת הקיץ – ודי / ולכן, כשהחלו נושבות רוחות סתיו / והיער החל להשיר את עליו / נאספו בקרחת היער כולן / לתכנן את מסע השיבה לביתן. / אולם אז התברר מתוצאות המפקד / שבעצם נפקדת ציפורת אחת / שהייתה ידועה כנון-קונפורמיסטית / והתפרסמה כאינדיבידואליסטית./ מיד לחפשה נשלחו שליחים / שאיתרו את הגברת בינות לשיחים / מלקטת זרדים מפה ומשם / וכולה עסוקה במלאכת בניין / של קן מפואר בחיק הטבע / שנועד בבירור לישיבה של קבע.

כאשר הבחינה כי אכן נתגלתה / הודיעה מבלי להפסיק ממלאכתה / כי היא באירופה לתמיד נשארת / ולאפריקה בודאי שאיננה חוזרת. / לא עזרו כל הסבר ושכנוע / (כי החורף בוינה קשה כידוע) / היא בשלה – מחליטה כאן לחרוף / ואין זה כלל רעיון בר חלוף. / את עצמה, טענה רק כאן היא מוצאת / כלל אין את נפשה מאירופה לצאת. / כאן יש אווירה וסגנון של חיים / שלה בדיוק ככפפה מתאימים: / התרבות, המזון וצורות הבילוי / מכריחים אותה כאן לומר בגלוי / שעל פי דעתה " זה יהיה ממש באסה / לשוב לעת הזו למומבסה"./ ובכלל חור נידח ושכוח אלוה / בפירוש אינו מתאים לאחת שכמוה.

שמעו השליחים והבינו: אין כוח / שיכריח אותה מאירופה לפרוח / ולשוב עמם לקו המשווה / כי אין העניין בעיניה שווה / ובעצם חבל להשחית הגרון / כי כל אחד לגורלו אדון. / ובעקבות אותם טיעונים משכנעים / מחקו את שמה מרשימת הנוסעים.

**********

ציפורנו נותרה בודדה בקינה / והחלה לחורף עצמה מכינה . / כשנקפו הימים – גבר שם הקור / היער הפך מירוק לאפור. / ציפורנו בקן שבינות לעצים / ישבה מרעידה, לא דגרה על ביצים. / ניסתה לחמם עצמות רוחפות / עת בחוץ סערו סופות סוחפות. / אך יום אחד, מה נמהר ונורא / סחפה את קינה בילל סערה./ ציפורנו נותרה אז בלי גג ומסתור / על ענף מושלג רועדת מקור. / אז לארץ נפלה היא באפס כוחות / והשלג אותה החל לכסות. / כאשר נוכחה כי כלתה הרעה / בשארית כוחותיה פצחה מקורה, / בקולות נואשים שם ניסתה לצייץ / זעקה שיבואו אותה לחלץ.

**********

נתמזל מזלה – ועברה שם פרה / אשר אל הרפת לשוב מיהרה / ואז בעודה בדרכה לביתה / את ציוצי הייאוש שם קלטה. / אל מקום האסון הגיעה היא חיש / לבדוק איך תוכל עזרה להחיש. / לאחר ששקלה את תמונת המצב / וכיצד ניתן לעזור כאן עכשיו - / החליטה וחיש סבבה לאחור / הטילה פרש חם מסביב לציפור. / דומן חם ירוק ותוסס / אשר את השלג חימם והמס / אך הותיר ציפורנו בלב מדמנה / מצחינה במקצת – אך מאד חמימה./ שכשכה ציפורנו בפרש החם, / בעורקיה חודש מחזור הדם / ובשמחה כי ניצלה מאותה הצרה / פצחה מקורה בשירה אדירה.

את ציוצי השמחה שמע אז שועל / שמזה שבוע מאום לא אכל / חיש נשא את רגליו לאותו המקום / ונוכח בחדווה כי יומו הוא היום. / את הציפור מהדומן שלף / וללא שהיות הוא אותה שם טרף. / וכך סיפורנו עתיר המוסר / הגיע לקץ כה מר ונמהר.

*********

ואתם ידידי, התמהים: מה נורא ! / ובעצם אינכם מבינים מה ראה / לספר הסיפור החרזן הנודע? / דעו - חייבים אתם לו רוב תודה: / בעודכם דמעתכם מהלחי מוחים / דעו להפיק כאן שלושה לקחים / אשר ייכתבו כאן מאד בבירור /למכן ילמד ויידע הציבור:

לא כל מי שלחרא מכניס אתכם – חייב בהכרח להיות שונאכם – הוא עלול בהחלט להיות אוהבכם !

לא כל מי שמחרא אתכם מחלץ – מרוב אהבה אליכם מתפוצץ – אלא סתם מתכוון את ראשכם לרוצץ !!

אך חשוב מהכל ידידי היקרים – אם בחרא אתם שורים – שבו בשקט! אל תשירו שירים!!!

__________