א. להורות למשיבה ליתן טעם, מדוע לא תבוטל החלטת המשיבה בנוגע לחיובם של העותרים בתשלום ארנונה בגין החזקת דירה ברחוב קרן היסוד במגדל העמק (להלן – הדירה) וכן מדוע לא תפריד את חובותיהם של עותרים 1 ו2 מחובותיה של עותרת 3.

ב. להורות למשיבה כי כל סכום אותו חייבים העותרים, אם בכלל, יקוזז כנגד עבודות שיבוצעו עבור המשיבה.

ג. למנות מומחה שיבצע בדיקה מקיפה של חיובי המים המופרזים שהעותרים חוייבו בהם.

א. העותרים 1 ו2 , הם בני זוג המתגוררים ברחוב העצמאות 7/17 במגדל העמק.

ב. העותר 1 הוא בעל מניות ומנהלה של העותרת 3 המפעילה מסגריה באזור התעשייה הדרומי מגדל העמק.

ג. לעותרים חובות ארנונה, מים, ביוב, פינוי אשפה ואגרות לגבי מספר נכסים: הדירה, הנכס ברחוב העצמאות 7/7 במגדל העמק (להלן – הנכס ברחוב העצמאות), שני נכסים באזור התעשייה הדרומי המהווים מבנה אחד (להלן – המסגרייה ) ונכס נוסף באזור התעשייה (להלן – הנכס באזור התעשייה).

ד. ביום 1/5/2002 נערכה ישיבה בנוכחות העותר 1 ונציגי המשיבה, כולל גזבר, מנכ"ל ויועץ משפטי של המשיבה.

בישיבה סוכם כי לעניין הנכס ברחוב קרן היסוד, ימציא העותר 1 חוות דעת של שמאי על מצבו ולאחר קבלת חוות הדעת, תבדוק היועצת המשפטית את מעמד הנכס.

עוד סוכם כי העירייה תבדוק את חיובו של עותר 1 בתשלום עבור הנכס באזור התעשיה, אשר לטענתו מדובר במבנה השייך לחברת "ר.א.ג.מ בע"מ" (להלן – חברת ר.א.ג.מ.) ולא שייך לו, ובמידה וטענתו תמצא נכונה, יימחק החוב.

כמו כן סוכם כי על עותר 1 לשלם את חוב הארנונה לעניין הנכס ברחוב העצמאות, ולעניין המסגרייה.

חוב המים לעניין הנכסים הנ"ל ייבדק והעותר ייבצע עבודות מסגרות למשיבה ועלות העבודות תקוזז מחובו המצטבר.

סיכום זה הודפס על ידי המשיבה ונשלח לעותר כאשר בנוסף נרשם בו כי מאחר ועותר 1 לא מוכן להגיע להסדר תשלום חובותיו, תפעל העירייה לגביית החוב כנדרש.

ה. ביום 20/5/2002 שלח העותר 1 מכתב למשיבה ובו ביקש להודיע על הסכמתו לתוכן הסיכום מיום 1/5/2002.

ו. ביום 11/6/2002 שלחה המשיבה מכתב לעותר 1 בו הודיע לו כי הסיכום מיום 1/5/2002 בוטל עקב סירובו לשלם מיסים ומים גם בנושאים הלא שנויים במחלוקת.

א. המשיבה הגישה לעותרים דרישות תשלום בגין הנכס ברחוב קרן היסוד, השייך כביכול לעותרים על אף שמדובר בדירה שאיננה ראויה למגורים והעותרים לא התגוררו בה מעולם ועל אף שהציגו אישורים כפי הנדרש על ידי המשיבה. המשיבה אף בדקה ונוכחה כי הדירה אינה ראויה למגורים.

ב. עד לשנת 1999 היה אדם בשם גדי רובין בעלים ובעל מניות של חברת "ר.א.ג.מ." שהחזיקה בנכס באזור התעשייה הדרומי של מגדל העמק ולעותרים לא היה כל קשר עם חברת "ר.א.ג.מ.", או עם המבנה עד אז. בשנת 1999, הופסקה פעילות החברה וגדי רובין יחד עם העותר, הקימו חברה בשם ציון את רובן בע"מ, ומסגרייה במבנה אחר באזור התעשייה. מאוחר יותר הועברו המבנה והעסק לעותרת 3.

ג. חשבונות המים בסכומים מופרזים בגין צריכה כביכול של מים על ידי העותרים, שאינה תואמת את צריכת המים בפועל שעל ידם במסגרייה.

ד. ההסכם מיום 1/5/2002 הינו חוזה מחייב בין העותרים לבין המשיבה ועל המשיבה כגוף ציבורי מוטלת חובת תום לב מוגברת וחובה לקיים את ההסכם.

א. העותרים השתהו זמן רב בהגשת עתירתם.

ב. הודעות הדרישה לעניין תשלומי הארנונה הועברו לעותרים על פי שמות המחזיקים בנכס ועל כן אין נכונה טענתם של עותרים 1 ו2 כי חוייבו בגין נכס השייך לעותרת 3.

ג. עותר 1 לא הסכים להסדר שהוצע מיום 1/5/2002 ועל כן אין מדובר בהסכם או בהבטחה מנהלית מצד המשיבה. כמו כן עותר 1 לא הראה כל פגמים בהחלטות המשיבה.

ד. בסיור שטח שנערך בנכס הנמצא בקרן היסוד 32, הוברר כי הנכס מוזנח אולם בהחלט בר חיוב ארנונה.

ה. הלכה ידועה היא כי בית משפט לעניינם מנהליים לא מתערב בהחלטות של רשות מנהלית.

א. ראשית יש להעיר שבית משפט לעניינים מינהליים מתערב גם מתערב בהחלטות של רשות מינהלית אך התערבות זו באה רק אם נפל פגם מהותי בהחלטה של רשות מינהלית, או שהחלטה לוקה באפליה, בשקולים פסולים, או בלתי חוקית בעליל וכיוצא בזה. תפקידו של בית המשפט הוא לקיים ביקורת שיפוטית על חוקיות ההחלטה של הרשות.

ב. שיהוי:

בתקנות 3 ו- 4 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000 נקבע:

נטל ההוכחה על קיומה של הבטחה מנהלית מוטל על שכמו של מי שטוען שניתנה לו הבטחה.

העותרים לא הצליחו להרים נטל הוכחה זה.

מהמסמכים שצרפו העותרים לעתירה, לא ניתן לקבוע ממצא אודות הבטחה מנהלית מצד המשיבה, שיש בה כדי לחייב את המשיבה.

המשיבה איננה מוסמכת ואיננה יכולה ליתן הבטחה שהעותרים ישלמו חובם באמצעות עבודות שיבצעו עבור המשיבה מכיוון שחובת מכרזים חלה על המשיבה בענין מסירת עבודות.

ד. לעניין טענת העותרים כי אין לחייבם בארנונה על הנכס ברחוב קרן היסוד.

כאמור, העותרים טענו כי מדובר בדירה שאינה ראויה למגורים והמשיבה לאחר ביצוע בדיקה הסכימה לעובדה זו.

דא עקא, לדברי המשיבה, אכן נמצא כי מדובר בנכס מוזנח, אולם אין הוא נכס שאינו ראוי לשימוש ועל כן הינו בר חיוב ארנונה.

פקודת העיריות (נוסח חדש) קובעת בסעיף 330 לעניין בנין שנהרס או ניזוק:

יש להחיל מבחן אובייקטיבי, כיצד אדם סביר יראה את מצבו של המבנה ולאו דווקא כיצד מתייחס אליו בעל המבנה או המחזיק בו".

לא הוגשו מסמכים המעידים על הרס הנכס, או שהוא ניזוק, במידה שאי אפשר לשבת בו.

ה. טוענים העותרים כי המשיבה, ללא כל סיבה מוצדקת, הטילה עליהם חובות שהצטברו עד שנת 1999 בגין החזקת מבנה ע"י חברת "ר.א.ג.מ." מבלי שהיה לעותר 1 כל קשר לחברה זו.

ראשית, לא הוגש כל מסמך המעיד על בעלותה של "ר.א.ג.מ." במבנה נשוא הסכסוך.

שנית, אף אם היה מוגש מסמך כזה, הרי שיש לדחות טענה זו מחמת שיהוי רב של 6 שנים בהעלתה בפני בית המשפט.

ו. לעניין הלכת אי ההתערבות: "הכלל בדבר אי המרת שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט יסודו בעקרון הפרדת הרשויות, ועל פיו סמכות ההחלטה בענייני ביצוע וניהול נותרת – פרט למקרים קיצוניים – בידי הרשות המבצעת, ואילו הרשות השופטת מצמצמת עצמה לקיום ביקורת שיפוטית על חוקיות ההחלטה של הרשות. במסגרת עקרון הפרדת הרשויות ועיקרון החוקיות מוקנית לרשות המנהלית הסמכות להפעיל וליישם את הדין, ואי התערבות בשיקול דעתה המהותי של הרשות מבטיח כי סמכות זו תשמר בידה".

משלא הובאו ראיות על אי חוקיות בפעולות המשיבה, איני רואה מקום להתערבות בדרכי פעולתה. מדובר בגביית תשלומי ארנונה, מים, ביוב ופינוי אשפה, שהמשיבה רשאית לגבותם מתושביה על פי דין והעותרים אינם מתכחשים לחובם (ראה דברי ב"כ העותרים בעת שמיעת הבקשה עמוד 4 שורות 5-3).