ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 19/10/2019
גרסת הדפסה

עת"מ 1154/05 - מנהלי, ארנונה

רהיטי גל-טל בע"מ ו-92 עותרים נוספים נגד עיריית קריית ביאליק ואח'


14/5/2006

עתמ 1154/05

רהיטי גל-טל בע"מ ו-92 עותרים נוספים

נגד

1. עיריית קריית ביאליק

2. מנהל הארנונה בעיריית קריית ביאליק

בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה

בפני: כב' השופט רון סוקול

[14.5.2006]

פסק דין

מבוא

1. חוקיות חיובי הארנונה שהוטלו על העותרים בשנת 2005 היא השאלה שבמוקד העתירה בפניי.

ואלו עיקרי העובדות והמחלוקות.

2. העותרים הינם 93 בעלים ומחזיקים של נכסי מקרקעין, שאינם מיועדים למגורים (שטחי תעשייה ומלאכה), בשטחה של המשיבה. העותרים חייבים בתשלומי ארנונה עירונית מדי שנה.

3. בתחילת שנת 2005 נשלחו לעותרים הודעות שומה על-פיהן נדרשו לשלם תשלומי ארנונה העולים בשיעורים ניכרים על תשלומי הארנונה שנדרשו מהם לשנת 2004. בהודעת השומה נכללו חיובים העולים אצל חלק מהעותרים עד כדי 40% לעומת השומות לשנת 2004.

בשומות שנשלחו לעותרים לא נעשתה כל הבחנה בין שטחי קרקע תפוסה לבין שטחי המבנים, והחיוב כולו יוחס לכאורה למבנים השונים (בין לפי חישוב של מבני תעשייה ובין בתי מלאכה).

4. לאחר שהעותרים, ביחד עם התאחדות המלאכה והתעשייה בחיפה והצפון, פנו לעירייה, התברר כי הגדלת חיובי הארנונה נובעת מדרך חישוב שונה בה נקטה העירייה בשנת 2005.

לפיכך הגישו העותרים את עתירתם בתיק זה, בטענה כי על-פי "חוקי ההקפאה" (כפי שיפורטו להלן), לא הייתה העירייה רשאית לשנות את אופן חישוב חיובי הארנונה ללא קבלת אישור השרים (שר האוצר ושר הפנים). אישור שכזה לא ניתן, ולכן מבקשים העותרים לחייב את העירייה לשוב לדרך חישוב הארנונה כפי שנהגה בשנים קודמות, ולהפריד בין חיובי הקרקע התפוסה לחיובי הבניינים.

5. מתשובת העירייה מתברר כי העירייה מכירה בכך שדרך חישוב הארנונה שונתה. העירייה מבהירה כי בעבר (כנראה משנת 1994) חושבה הארנונה באזורי התעשייה והמלאכה באמצעות תוכנת מחשב ישנה. תוכנה זו חישבה את הארנונה בדרך מוטעית. לקראת שנת 2005 הוכנסה תוכנת מחשב חדשה, המחשבת את הארנונה כנדרש על-פי צווי הארנונה הרלוונטיים.

כאשר התברר שקיים פער משמעותי בין חישובי הארנונה בתוכנה החדשה, לעומת החישוב על-פי התוכנה הישנה, התברר כי בעבר נפלה טעות באופן החישוב (טיבה של הטעות יובהר בהמשך). לפיכך טוענת העירייה כי אין בתיקון הטעות משום שינוי שיטת החישוב, ולכן אין בחוקי ההקפאה כדי להגביל את כוחה של העירייה להוציא את השומות לשנת 2005 כפי שהוצאו.

לעניין הטלת החיוב על קרקע תפוסה, מאשרת העירייה כי נפלה טעות באופן רישום החיובים בהודעות שנשלחו לעותרים. לטענתה, לא מדובר בחיוב שגוי, שכן הקרקע התפוסה חושבה לפי התעריף המתאים. בשל תקלה הופיע החיוב בשורה אחת ביחד עם החיוב עבור המבנים. תקלה זו תוקנה, ובהודעות המעודכנות נעשתה הפרדה, ונרשמו החיובים בנפרד, כך שהחיוב עבור המבנים בשורה אחת, והחיוב עבור הקרקע התפוסה בשורה נפרדת.

6. העירייה העלתה גם טענות מקדמיות כגון טענת השיהוי וכן הטענה כי היה על העותרים לפנות לקבלת סעד חלופי במסגרת הליכי השגה וערעור.

חישוב הארנונה – פירוט המחלוקות

7. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לדרך חישוב הארנונה. לפיכך ראוי תחילה להציג את צווי הארנונה הרלוונטיים ולבחון את דרך חישוב הארנונה על-פיהם.

בצווי הארנונה של העירייה לשנים 2004 ו-2005 פורטו חיובי הארנונה לעסקים השונים לפי סיווגיהם. הרלוונטיים לענייננו הינם חיובי הארנונה עבור נכסים בסיווג תעשייה (400-450) ובסיווג מלאכה (451-491). עיון בצווים מגלה כי חיוב הארנונה אינו אחיד, אלא הצו קובע שיעורים שונים בהתאם לשטח הנכס. הואיל ואין שוני בין השנים, אפרט את הקבוע בצו הארנונה לשנת 2004:

400-450 תעשייה

עד 52 מ"ר 125.70

מ-53 מ"ר עד 65 מ"ר 104.36

מ-66 מ"ר עד 80 מ"ר 102.14

מ-81 מ"ר עד 1 מ"ר 81.71

מ-101 מ"ר עד 125 מ"ר 79.36

מ-126 מ"ר עד 150 מ"ר 75.06

מ-151 מ"ר עד 200 מ"ר 69.69

מ-201 מ"ר עד 300 מ"ר 64.32

מ-301 מ"ר עד 500 מ"ר 60.03

מ-501 מ"ר ומעלה 53.62

451-499 מלאכה

עד 52 מ"ר 129.32

מ-53 מ"ר עד 65 מ"ר 104.36

מ-66 מ"ר עד 80 מ"ר 102.14

מ-81 מ"ר עד 1 מ"ר 81.71

מ-101 מ"ר עד 125 מ"ר 79.36

מ-126 מ"ר עד 150 מ"ר 75.06

מ-151 מ"ר עד 200 מ"ר 69.69

מ-201 מ"ר עד 300 מ"ר 64.32

מ-301 מ"ר עד 500 מ"ר 60.03

מ-501 מ"ר ומעלה 53.62

8. עד שנת 2004 חושבו חיובי הארנונה בחישוב אחיד. כל מבנה נמדד על-פי שטחו. בהתאם, השטח הכולל היה מוכפל בשיעור הארנונה הקבוע בצו עבור השטח הכולל, וכל המבנה חויב בשיעור המתאים לשטח הכולל. כך, נכס תעשייה בשטח של 100 מ"ר חויב בארנונה לפי שיעור הארנונה עבור נכס בשטח של "מ-81 מ"ר ועד 100 מ"ר", כלומר נכס בשטח של 100 מ"ר חויב בסך של 8,171 ₪ (100 X 81.71). (שיטת חישוב זו תכונה להלן: "החישוב האחיד").

9. על-פי עמדת העירייה, דרך חישוב זו סותרת את הוראת הצו, שכן הצו קובע חישוב מדורג-פרוגרסיבי, דהיינו החיוב ייעשה בכל מדרגת שטח לפי השיעור הקבוע לאותה מדרגה. החיוב הכולל של הארנונה עבור הנכס יחושב בדרך של צירוף החיובים עבור כל המדרגות. כך אותו נכס תעשייה בשטח של 100 מ"ר יחויב כדלקמן:

(א) עבור 52 מ"ר החיוב הינו 52 X 125.90 ₪ = 6,536.40 ₪

(ב) עבור 13 מ"ר נוספים, מ-53 מ"ר ועד 65 מ"ר, החיוב הינו 104.36 X 12 = 1,356.70 ₪

(ג) עבור 15 מ"ר נוספים, מ-66 מ"ר ועד 80 מ"ר, החיוב הינו 102.14 X 14 =

1,532 ₪

(ד) עבור יתרת השטח, 20 מ"ר, מ-81 מ"ר ועד 100 מ"ר, החיוב הינו 81.71 X 20 = 1,634.20 ₪

סה"כ החיוב הינו 11,059.30 ₪ (שיטת חישוב זו תכונה להלן: "החישוב המדורג").

10. לגישת העירייה, דרך החישוב האחיד מוטעית ומנוגדת לצו הארנונה. לפיכך טוענת היא כי החישוב לשנת 2005 אינו מבוסס על שיטת חישוב חדשה, אלא על השיטה כפי שנקבעה בצו הארנונה.

לעומתה טוענים העותרים כי השינוי בפרשנות הצו מהווה שיטת חישוב חדשה, שהליכה בה מותנית בקבלת אישורי השרים. העותרים מבססים טענותיהם על הוראות הדין השונות המוכרות כ"חוקי ההקפאה" שמטרתם הגבלת כוחן של הרשויות המקומיות לשנות את שיעורי הארנונה המוטלים על התושבים.

כדי להבין את הנטען, אֶפנה לסקור את "חוקי ההקפאה" האמורים.

דיני ההקפאה

11. עד לשנת 1985 הייתה לרשויות המקומיות סמכות מלאה ובלתי מוגבלת לקבוע את שיעורי הארנונה בתחומן. מצב זה הגיע לפערים ניכרים בין תשלומי ארנונה בגין נכסים דומים ברשויות שונות. כמו כן התעורר חשש שמא הרשויות המקומיות יעלו את שיעורי הארנונה באורח בלתי סביר כדי לכסות את גירעונותיהם ולהגדיל את המשאבים העומדים לרשותן.

בשנות השמונים, כאשר האינפלציה הגיעה לרמה של מאות אחוזים בשנה, והמצב הכלכלי ששרר בארץ היה בלתי יציב, החליט המחוקק, במסגרת הסדרים רבים נוספים, להטיל מגבלות גם על קביעת שיעורי הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות (סקירה של הוראות ההקפאה מצויה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד נז(2) 481, 486-490; ע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(3) 337, 342-344, וכן בספרו של הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית, ספר ראשון, עמ'432 ואילך). תחילת הוראות ההקפאה בתחום הארנונה מוצאים אנו בסעיף 27א לחוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (תיקון מס' 4), התשמ"ו-1986, וכן בחיקוקי הקפאה שונים שנחקקו עד לשנת 1992. לענייננו רלוונטי חוק ההסדרים במשק המדינה, תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, התשנ"ג-1992, אשר ריכז וקבע את ההוראות העיקריות לעניין הטלת ארנונה עירונית.

12. סעיף 8(א) לחוק קובע את סמכות המועצה להטלת ארנונה כללית על נכסים שבתחומה, ואילו סעיף 8(ב) קובע את סמכותם של השרים להגביל סמכות זאת בתקנות.

סעיף 8(ב) קובע:

"השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית".

מכוחו של סעיף זה התקינו השרים (שר האוצר ושר הפנים) תקנות שונות, ובהן את תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשות המקומית בשנת 2000), התש"ס-2000 (להלן: "תקנות ההסדרים"). בתקנות קבעו השרים סכומים מזעריים ומרביים של ארנונה לסוגי הנכסים השונים.

תקנות אלו הוחלו, בשינויים שונים, גם בשנות מס נוספת, ולאחרונה נקבעה הוראה בסעיף 26 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה) התשס"ה-2005, לפיה יחולו תקנות ההסדרים גם בשנת 2005.

סעיף 26 לחוק זה קובע כי שיעורי הארנונה המזעריים והמרביים יועלו לעומת הסכומים הנקובים בתקנות הההסדרים באחוזים כפי שפורטו בסעיף. שיעורים אלו מתייחסים רק לארנונה למגורים.

סעיף 7 לתקנות ההסדרים קובע כללים לקביעת הארנונה, ומבהיר כי זו לא תעלה על הסכום המרבי הקבוע. תקנה 7(ג) קובעת:

"הארנונה הכללית אשר תטיל רשות מקומית בשל נכס שאינו מבנה מגורים, ואינו נכס אחר תהיה בסכום החדש ובלבד שלא יפחת מהסכום המזערי ולא יעלה על הסכום המרבי."

"הסכום החדש" מוגדר בתקנה 1 כפי שתוקנה לשנת 2005, כ"סכום שהגיע כדין", דהיינו על-פי האמור, אין לשנות את שיעור הארנונה לנכסים שאינם נכסי מגורים מעבר לסכום שהגיע כדין בשנת 2004.

13. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם שינוי שיעורי הארנונה בשנת 2005 וחישובם בדרך של חישוב מדורג, חורגים מהוראות דיני ההקפאה, ובמיוחד מתקנות ההסדרים, אם לאו. הואיל ותקנה 7(ג) מפנה להגדרת הסכום החדש שמוגדר כ"סכום שהגיע כדין", יש לבחון תחילה מהו הסכום שהגיע כדין – האם הסכום כפי ששולם, דהיינו על-פי החישוב האחיד, הקודם, או שמא הסכום על-פי החישוב המדורג, החדש. לשם כך יש לבחון מהי דרך חישוב הארנונה על-פי הצווים. רק אם יימצא כי הפירוש הראוי של צו הארנונה הינו כעמדת העירייה, יהיה עלינו לבחון האם יש בדיני ההקפאה למיניהם כדי למנוע מהעירייה לתקן את דרך החישוב, והאם היה עליה לקבל קודם לעדכון הסכומים את אישור השרים.

נפנה על כן לבחינת פרשנות צווי הארנונה.

צווי הארנונה

14. כפי שראינו, בצו הארנונה אין אמירה מפורשת כיצד תחושב הארנונה לגבי נכסים בשטחים גדולים. טוענים העותרים כי דרך החישוב הקבועה בצו הינה כפי שבוצעה בפועל בעבר, דהיינו בשיטת החישוב האחיד. לחיזוק טענתם מפנים העותרים להתנהגות העירייה, שבמשך שנים ארוכות כך נהגה, וכך חישבה את המס. לא מדובר בחישוב חד-פעמי, אלא בדרך חישוב במשך שנים רבות.

עוד טוענים העותרים כי פרשנות שכזו הולמת את תכלית הצו. לטענתם, עידוד מפעלים עתירי שטח משרת את האינטרס הציבורי, שכן מפעלים עתירי שטח מספקים בדרך כלל תעסוקה למספר רב יותר של עובדים, ומסייעים בפיתוחה של עיר.

לבסוף טוענים העותרים כי ניתן לערוך השוואה לצווי ארנונה אחרים בהם דאגו רשויות מקומיות לכלול הוראות מפורשות המסבירות את החישוב המדורג. מכאן מבקשים הם להסיק כי בהיעדר אמירה מפורשת שכזו יש לבחור בפרשנות המקלה עמם.

15. לעומתם טוענת העירייה כי את צווי הארנונה יש לפרש על-פי תכליתם. תכלית צו הארנונה הייתה להקל על בעלי שטחים נרחבים באופן שמי שמחזיק בשטח גדול, ישלם מס נמוך יותר על כל תוספת שטח בלבד. חישוב בשיטת החישוב האחיד, כך טוענים הם, מביא לתוצאות בלתי מתקבלות על הדעת ויוצר עיוותים. כך ישלם מי שמחזיק שטח של 53 מ"ר פחות ממי שמחזיק שטח של 52 מ"ר. העירייה מבהירה כי לשון הצו מתיישבת גם עם הפירוש המוביל לחישוב מדורג-פרוגרסיבי, ולכן מבקשת היא לאמץ פירוש זה.

16. צו הארנונה יפורש, ככל דין, על-פי תכליתו (ראה עמ"נ 304/03 (חיפה) המשביר לצרכן ישראל בע"מ נ' עיריית כרמיאל, תק-מחוזי 2006(1) 2549). לשם כך יש לנסות ולאתר את תכליתו של הצו (לפירוש דיני מס לפי תכלית החקיקה ראה גם אהרון ברק פרשנות דיני מסים מסים יא/4 עמ' א-1).

אין חולק כי תכלית הצו הינה הטלת ארנונה על נכסים לשם מימון השירותים שמעניקה העירייה לתושבים. בצו הארנונה נקבע שיעור המס על-פי גודלו של השטח, שכן הנחת המוצא הינה כי ככל ששטחו של נכס גדול יותר, יידרשו יותר משאבים ציבוריים לשם מתן השירותים העירוניים. כך קובע צו הארנונה בפרק הכללי בסעיף 2:

"הארנונה אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע".

17. תכלית נוספת העומדת בבסיס הוראת צו הארנונה הינה עידוד בעלי נכסים גדולים. הטעם בדבר נעוץ הן בשיקולים כלליים, כגון ההנחה כי עסקים גדולים בשטחם מעסיקים עובדים רבים יותר, אך גם מטעמים ענייניים, שהרי אין תמיד קשר ישיר בין גודל נכס לבין היקף השירותים שהוא מקבל. הטלת מסים בשיעורים גבוהים על נכסים גדולים עלולה להרחיק מפעלי תעשייה ובתי מלאכה אל עבר רשויות אחרות.

לפיכך מוצאים אנו בצווי הארנונה של רשויות רבות הוראות בדבר שיעור מס מדורג.

18. כידוע, לדבר חקיקה עשויות להיות תכליות שונות, והתכלית על-פיה יפורש הינה זו המאזנת בין תכליות אלו (ראה אהרון ברק פרשות במשפט – פרשנות החקיקה כרך ב, עמ' 92, 149). משמע, התכלית של הצו אינה רק גביית מס בסכומים גבוהים ככל האפשר ואינה רק עידוד בעלי נכסים גדולים, אלא איזון בין שתי תכליות אלו.

19. כפי שניתן לראות, צו הארנונה קובע כי "הארנונה מחושבת לפי יחידת שטח [...]", וכי החישוב ייעשה בדרך של מכפלת השטח בסכום הארנונה למטר רבוע. בפירוט סכומי הארנונה לנכסים השונים נעשה שימוש בביטויים "מ-X מ"ר עד Y מ"ר", כך בכל מדרגה. ייתכן שהניסוח כפי שנבחר בצווים של רשויות אחרות שבהן נאמר "לכל מ"ר נוסף מעל X מ"ר [...]", הינו ברור יותר, אך סבורני כי גם הנוסח המופיע בצווי הארנונה של המשיבה מחייב אימוץ הפירוש הפרוגרסיבי.

שילוב ההוראה בפרק הכללי, לפיה החישוב ייעשה לפי מכפלת השטח בסכום הארנונה הקבוע בצו, ביחד עם הגדרת הסכומים לפי מדרגות, מלמד, להבנתי, כי כוונת מתקין הצו הייתה שעבור השטח שגודלו עד X מ"ר ישולם מס Z, וכי עבור השטח הנוסף העולה על X ועד Y ישולם שיעור מס אחר, וכך הלאה.

20. פירוש זה מתיישב גם עם תכליות הצו – גביית ארנונה בשים לב לגודל השטח ותשלום רב יותר על-ידי מי שמחזיק בנכסים גדולים יותר, מחד, עם הרצון לעודד גם בעלי נכסים גדולים. כך יישא בעל שטח גדול בתשלום גבוה יותר מאשר בעל שטח קטן, אך ההפרש שנדרש לשלם על השטח הנוסף אינו כה גדול. החישוב המדורג יוצר עיוות ומעודד בניית שטחים מיותרים. כל מי שזקוק ל-50 מ"ר לתעשיה יעדיף להחזיק שטח גדול מ-53 מ"ר, שכן אם יחזיק שטח שבין 53 מ"ר ועד 60 מ"ר ישלם פחות מס מאשר אם יחזיק ב-50 מ"ר בלבד. וכך כמובן בכל מדרגה נוספת. אין ספק שהצו לא ביקש לעודד בניית שטחים גדולים גם כאשר אינם נחוצים.

21. מן האמור מתחייבת המסקנה כי פירושם הנכון של צווי הארנונה הינו הפירוש המוצע על-ידי העירייה, דהיינו כי חישוב הארנונה כדין הינו החישוב על-פי שיטת החישוב המדורג.

מכאן מתבקשת המסקנה כי סכום הארנונה שהגיע כדין על הנכסים השונים של העותרים הינו סכום המס המתקבל מהחישוב המדורג, ולא סכום המס המתקבל מהחישוב האחיד.

22. בכך לא תם הדיון, שכן טוענים העותרים כי אפילו יש לפרש את הצווים בדרך החישוב המדורג, הרי שלאור העובדה כי במשך שנים רבות חושבה הארנונה על-פי החישוב האחיד, היה על העירייה לפנות ולקבל את אישור השרים בטרם ישונה החישוב. לטענה זו אפנה כעת.

שינוי שיטת החישוב

23. העותרים טוענים, בצדק, כי על-פי ההלכה ניתן לתקן טעות חישוב, אך הרשות המקומית אינה רשאית לשנות את שיטת החישוב. שינוי שיטת חישוב עלול להפוך לדרך עוקפת לדיני ההקפאה (ראה ע"א 6501/98 עיריית הרצליה נ' חרל"פ, תק-עליון 2000(1) 574). כן מפנים הם לפסק דינו של כב' השופט ד' ארנסט מבית משפט השלום בתל-אביב, בת"א 103187/00 עיריית הרצליה נ' דברת, תק-שלום 2004(3) 6644, שם קבע בית המשפט כי גם אם הייתה הרשות מוסמכת לחייב נכסים מסוימים בארנונה, אך במשך שנים נהגה שלא לעשות כן, הרי ששינוי המדיניות והטלת חיוב במס מחויבים באישור השרים.

24. מנגד מבהירה העירייה כי דיני ההקפאה לא נועדו להנציח טעויות. כך מפנה היא לתקנה 2(ב) לתקנון ההסדרים כנוסחהּ בשנת 2005, שם צוין מפורשות כי שטחו של נכס יחושב לפי השטח שהיווה בסיס לחיובי הארנונה בשנת 2005 "זולת אם נתגלתה טעות בחישוב השטח, שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה". עוד מפנה העירייה למספר פסקי דין של בתי המשפט בהם הוכרה סמכותה של הרשות המקומית לתקן טעויות בחישוב (כמו ע"א 6501/98 הנ"ל ועוד).

25. במחלוקת האמורה דומני כי הדין עם העירייה. כפי שראינו, דיני ההקפאה לא נועדו להנציח טעויות. המחוקק עצמו מדגיש כי שיעור הארנונה שניתן להטיל בשנת 2005 הינו השיעור שניתן היה לגבות כדין בשנת 2004. השיעור שניתן היה לגבות כדין אינו השיעור שנעשה לפי חישוב מוטעה כלשהו.

26. כפי שראינו, תכליתם של דיני ההקפאה הינו להגביל את הרשויות המקומיות ולפקח עליהן, לבל יעשו שימוש לרעה בכוחן לחוקק צווי ארנונה. כן מבקשים דיני ההקפאה לשמור על קריטריונים אחידים ברשויות השונות (ראה רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה, פורסם באתר בית המשפט). תכלית זו מחייבת שמירה על הרשויות לבל יעשו שימוש בדרכים עוקפות כדי להגדיל את שיעורי הארנונה שלא כדין, כגון בדרך של שינויי סיווג, שינויי שיטות מדידה ושינויי שיטות חישוב. עם זאת יש לזכור כי דיני ההקפאה לא נועדו להנציח ולשמר טעויות, בין טעויות חישוביות ובין טעויות בדרך החישוב. כך כפי שניתן לתקן טעות במדידת שטח נכס, הגם שזו נמשכה במשך שנים רבות, אין כל מניעה לתקן טעות באופן חישוב המס. כאשר החישוב התבסס על תָכנת מחשב שגויה, להבדיל מפרשנות לגיטימית של הצווים, אין כל צידוק ואין כל תכלית לשמר את הטעות.

27. איני סבור כי יש בדיני ההקפאה כדי למנוע מהעירייה לתקן את הטעות באופן חישוב הארנונה במבני התעשייה והמלאכה, גם אם משמעות תיקון הטעות הינה שינוי משמעותי בסכום החיוב.

28. גם הטענה כי העותרים הסתמכו על דרך החישוב, וכי שינויהּ פוגע בציפיותיהם, אינה יכולה להועיל, שהרי הסתמכות זו על דרך חישוב מוטעית אינה יכולה למנוע את התיקון. כך גם מי שסמך על הערכת שטח מוטעית אינו יכול לטעון להסתמכות המונעת את תיקון השטח.

29. לפיכך איני סבור שדיני ההקפאה מצדיקים את הותרת חיובי הארנונה המוטעים. אין גם כל צורך באישור השרים, שכן אישורם נדרש רק מקום שהעירייה רוצה לסטות מהחישוב כדין על-פיו נהגה, ולא מקום שבו מבקשת היא לתקן טעות גרידא.

מכאן שדין העתירה להידחות.

הערות נוספות

30. העירייה העלתה כאמור גם טענות מקדמיות, כגון שיהוי וסעד חלופי. לאור מסקנתי האמורה לעיל, אין צורך לדון בטענות מקדמיות אלו, אך אעיר כי לו הייתי נזקק לטענות אלו, היה מקום לדחותן.

31. מהחומר שהוצג לעיוני ברור כי מרגע קבלת הודעות החיוב ועד להגשת העתירה פעלו העותרים לשנותן, בדרך של פנייה לעירייה, לרבות באמצעות התאחדות בעלי המלאכה. בין הצדדים נוהלו שיחות והתקיימו מגעים. בנסיבות שכאלו אין לראות בעיכוב בהגשת העתירה משום שיהוי.

32. גם טענת הסעד החלופי אינה במקומה, שהרי הסמכות לדון בחוקיות הודעות החיוב מסורה לבית משפט זה ולא לוועדות הערר, שסמכותן מוגבלת לעניינים הקבועים בחוק.

אחרית דבר

33. לאור כל האמור הנני דוחה את העתירה בכל הנוגע לחוקיות חיובי הארנונה שהוטלו על נכסי העותרים.

עם זאת, ובשים לב להודאת העירייה כי נפלה טעות בחישוב הודעות החיוב ככל שהן מתייחסות לקרקע התפוסה, הנני מורה לעירייה להמציא לעותרים, אם לא נעשה כן עד כה, הודעות מתוקנות שבהן יופרד חישוב הארנונה עבור המבנים מחישוב הארנונה עבור הקרקע התפוסה. העותרים יוכלו להשיג, על-פי זכותם בדין, ובמועדים כאמור בדין, על החיובים עם קבלת ההודעות המתוקנות (אלא אם הודעות מתוקנות כבר נשלחו אליהם לפני מתן פסק דין זה).

34. בשים לב לדחיית מרבית העתירה, הנני מחייב את העותרים לשלם לעירייה הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז באייר, תשס"ו (14 במאי 2006), בהיעדר.

רון סוקול, שופט

_______________

ראה כתבה בנושא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן