2. הבנת השוק - משקיעים שרוכשים לבד מניות חייבים לדעת לקרוא ולהבין דו"חות כספיים. מי שלא מוכן ללמוד את התורה הזאת, ייטיב לעשות אם לא ישקיע בבורסה לבדו. הוא יכול להיעזר בברוקר, ביועץ השקעות שהוא סומך עליו, או בחבר טוב שמבין בבורסה ומוכן לעזור. לחלופין הוא יכול להשקיע באמצעות קרנות נאמנות או תעודות סל הצמודות למדדים ספציפיים ובכך לפזר את הסיכון שבהשקעתו.

3. השקעה לטווח ארוך/קצר - כל הקורסים למימון בעולם מלמדים שהשקעה בבורסה מניבה תשואה גבוהה יותר מהתשואה של איגרות חוב רק בטווח הארוך. לטווחים קצרים של שנה או אפילו שנתיים, ישנם אפיקי השקעה טובים יותר. השקעה בבורסה טובה רק למי שמודע לסיכונים, שיש לו סבלנות ומוכן בדרך לספוג גם הפסדים.

4. סיכונים בהשקעה מהבטן - תחושות בטן יכולות להוביל לפעמים להשקעה מוצלחת, אבל לא כל השקעה שהתבררה כמוצלחת הייתה גם השקעה נבונה. יכול להיות שהיה טמון בה סיכון גדול מדי. מי שמעדיף לצמצם את הסיכון בהשקעה במניות, חייב לסגל לעצמו שיטות השקעה המבוססות על מחקר, למידה והבנת השוק שבו פועלת החברה. חשוב לדעת שזיהוי של חברה טובה לא בהכרח מניב השקעה טובה. אם החברה הטובה נסחרת במחיר יקר מדי, כדאי אולי לחפש הזדמנויות טובות יותר.

5. יעוד הכסף - מאוד לא מומלץ להשקיע בבורסה כסף שמיועד למטרה ספציפית, כמו קניית דירה או נסיעה קרובה לחו"ל. גם כסף שמיועד להוצאות שוטפות לא צריך ללכת לבורסה. השקעה בבורסה היא השקעה לטווח ארוך. רצוי מאוד לא להשקיע כסף שאסור להפסיד אותו בשום אופן. מי שלא יכול להרשות לעצמו הפסדים - שלא ייכנס להשקעות בבורסה.

6. התאהבות - אנשים שאינם מנוסים מספיק בבורסה מתייחסים לעתים להשקעה במניות באופן אמוציונלי. הם ממש "מתאהבים" במניה שקנו. היחס הרגשי כלפי המניה עשוי אמנם לגרום להם להתעניין יותר בעסקי החברה, אבל ימנע מהם למכור את המניה בזמן, בין אם הרוויחו עליה ובין אם הפסידו. אנשים שמתאהבים במניות אומרים משפטים כמו "אני את טבע לא אמכור אף פעם", או "על נייס תמיד רק הרווחתי, אז למה למכור". הם שוכחים שמניות הן רק מניות. אין שום צורך לפתח כלפיהן רגשות. אין שום צורך להפעיל עליהן דיסוננס קוגניטיבי. אם המניה עולה למחיר גבוה מדי, כדאי לפעמים למכור אותה. אחר כך, אם היא תרד, מותר יהיה לקנות אותה שוב. אם החברה מאכזבת ומנייתה נופלת, אפשר למכור אותה ולחפש השקעה טובה יותר. אין שום צורך להגיד: "אני רק מחכה עוד קצת שהיא תעלה" או: "תן לי רק להחזיר את הקרן ואז אמכור". בכלל לא בטוח שהמניה טובת הלב תחזיר לכם אהבה באותה מידה.

7. אינטרסנטים - בשוק המניות יש הרבה בעלי אינטרסים, שינסו לדחוף את המחיר של מניה מסוימת למעלה או למטה מהסיבות המתאימות להם. המשקיעים בשוק לא תמיד מודעים לאינטרסים הללו הם לא תמיד יודעים שמנכ"ל החברה יכול לקבל הטבות שכר הקשורות למחיר המניה, כך שיש לו אינטרס ברור שהמניה תעלה. הם לא תמיד יודעים שהמלצות של בנקים להשקעות מיועדות, בין השאר, ליחסי ציבור שמתורגמים מאוחר יותר לעמלות במסחר במניות שמבצעת מחלקת הברוקראז' באותו בנק המשקיעים לא בהכרח מודעים לכך שב-99% מהמקרים מנכ"ל של חברה יגיד על מנייתה שהיא זולה. ומה רציתם שיגיד? שהיא יקרה! שכולם ירוצו למכור! גם אם הוא חושב כך, המקסימום שהוא יהיה מוכן לומר הוא: "לפי רמת המכפילים של המתחרים שלנו, אנחנו עדיין זולים".

8. כל הביצים בסל אחד - אחד העקרונות החשובים ביותר להקטנת הסיכון בשוק המניות הוא רכישת תיק מפוזר. בשביל פיזור טוב לא חייבים לקנות 200 מניות. גם 15 או 20 מניות מענפים שונים מספקות פיזור מניח את הדעת. דרך חליפית לשמור על פיזור בהשקעות היא קנייה של קרנות נאמנות או תעודות סל.

9. קיבעון - לאנשים יש פעמים רבות קיבעון לגבי מחירים. הם אומרים לעצמם שאם צ'ק פוינט היתה פעם ב-40 דולר וכיום היא ב-25 דולר, אז היא בוודאי תחזור יום אחד ל-40 דולר. זו תפישה שגויה מיסודה. בתקופת הבועה בוול סטריט מניות נסחרו במחירים מופרכים. מדד נאסד"ק הגיע ב-2000 ל-5,000 נקודות. מי שקנה את המדד חצי שנה לאחר מכן, ב-3,000 נקודות, עדיין מופסד על השקעתו. לפני שקונים מניה (או מדד) רצוי לוודא שהיא לא נסחרת במחיר יקר מדי בהתחשב בנתונים הכלכליים. מחירי העבר לבדם אינם פרמטר שמצדיק השקעה במניה. הם אולי יכולים להיות פרמטר אחד בתוך מכלול של שיקולים, אבל בוודאי לא פרמטר יחיד.

10. צמצום מרכיב ההשקעה לאורך זמן - מכיוון שהשקעה בבורסה היא לטווח ארוך, רצוי להתחיל אותה בגיל צעיר. 100 שקל שמושקעים מדי חודש בגיל 25 וצוברים רווחים שווים יותר מ-200 שקל שיושקעו מדי חודש בגיל 50. ככלל, רצוי להתייחס להשקעה בבורסה כמו אל תוכנית חיסכון. זו אמנם תוכנית חיסכון תנודתית, שאפשר לממש אותה בכל יום. אבל כמו בתוכנית חיסכון בנקאית, מי ששובר אותה מוקדם מדי, עלול לשלם "קנס". כלל האצבע עבור מי שרוצה להשתמש במניות כמכשיר לחיסכון פנסיוני אומר ששיעור ההשקעה הרצוי במניות הוא 100% פחות הגיל שלכם. כלומר, ככל שעולה הגיל, שיעור ההשקעה בבורסה מתוך החיסכון הכולל אמור לרדת. לפי כלל זה, בני 30 ישקיעו כ-70% מההון הפנוי שלהם במניות (והיתרה באפיקים סולידיים) ובני ה-50 יכולים להשקיע בבורסה עד 50% מהונם הפנוי. הרעיון המרכזי שמייצג כלל זה הוא שכדי ליהנות מהתשואה העודפת שמייצר השוק, רצוי להישאר בו לאורך זמן.

טורוק עפרוני, רואי חשבון יועצים
תוצרת הארץ 16 תל אביב, 67891 טל: 03-6090999 פקס: 03-6092333