כאשר נישום מגיש תביעת השבה של ארנונה שנגבתה ביתר, הוא נתקל, כדבר שבשגרה, בטענת הרשות המקומית, כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, וכי הסמכות נתונה לוועדת הערר של הארנונה או לבית המשפט לעניינים מינהליים.

באותן ערכאות, המועדים הקבועים להגשת עררים או עתירות קצרים מאלו של בית המשפט, ובחלק ניכר מהמקרים, הם חלפו. בעניין זה נודעת חשיבות מרובה לפסק הדין שניתן בעניינה של חברת "פז".

חברת "פז" הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו, כבוד השופט קובי ורדי, אשר סילק על הסף תביעת השבה של ארנונה ששילמה לעיריית בני ברק, בטענה כי אלו נגבו ממנה שלא כדין.

"פז" טענה, בין היתר, כי חיובי הארנונה הושתו עליה בניגוד לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992 וכי אישורי שרי הפנים והאוצר שניתנו לעיריית בני ברק בשנת 1996 לא הכשירו את החריגות בצווי הארנונה של עיריית בני ברק.

חיובי הארנונה נשוא התביעה מתייחסים לשטחי קרקע פנויים שבתחום תחנות הדלק של "פז" בבני ברק, אשר חויבו בתעריף הזהה לתעריף שבו חויבו המבנים המצויים על הקרקע.

בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף, וקבע, כי היה על "פז" לפנות לוועדת הערר של הארנונה מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1996 ולחילופין לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבג"צ לגבי הטענות המופנות כנגד שרי הפנים והאוצר. עוד קבע בית משפט השלום, כי "פז" השתהתה בהגשת התביעה וכי יש לדחות את התביעה גם מטעם זה.

"פז" חלקה על קביעות אלו, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדון בפני כבוד הנשיא, השופט גורן והשופטים ישעיהו שנלר ויהודית שבח.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של "פז", וקבע, כי המבחן אותו יש ליישם לעניין הסמכות העניינית הוא "מבחן הסעד". משכך, הסמכות לדון בתביעתה של "פז" נתונה לבית משפט השלום ולא לוועדת ערר של הארנונה או בית המשפט לעניינים מינהליים או לבג"צ.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענות "פז" לעניין השיהוי, וקבע, כי בכל הנוגע לתביעה כספית, כבעניינה של "פז", אין טענת השיהוי יכולה לגבור על תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק ההתיישנות.

לפסק דין נודעת חשיבות רבה, משום שהוא מגדיר את היקף סמכותם של בתי המשפט האזרחיים מול ועדות הערר, בתי משפט לעניינים מינהליים ובג"צ, תוך שימת דגש על מבחן הסעד כמבחן לקביעת הסמכות העניינית.

פסק הדין מגדיר את מסגרת סמכותו של בית המשפט האזרחי לדון בתביעות כספיות המוגשות על ידי ציבור הנישומים ואת משך הזמן שבו יכול הנישום לפנות לבית המשפט.

נראה, כי בעתיד ייעשה שימוש רב בפסק הדין זה בכל הנוגע לתביעות השבה של תשלומים ששולמו לרשויות.

___________