ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    1 תגובות לכתבות מאז : 20/6/2017
גרסת הדפסה

הכצעקתה?

הרהור שני במושג "אונס סטטוטורי"

מאת: ד"ר יהודה  מולק  

31/5/2006

נורמות או קונספציות של חברה הן יחסיות לזמן ולמקום. בארצות הברית של המחצית הראשונה של המאה ה19-, ובמיוחד במדינות הדרום, הייתה העבדות דבר טבעי ביותר, ובמשך מאה שנים לאחר ביטולה (וזאת לא בגלל שינוי עמדה מצד מדינות הדרום, אלא בכפייה), עדיין הייתה אפליית הכושים במדינות אלה לא רק חוקית, אלא אפילו מנדטורית.

בדומה לכך, בגרמניה הנאצית, יהודים קיבלו יחס של תת-אדם ובסופו של דבר הוכרזו כברי מוות. במשך שנים ארוכות היווה כל מגע של אזרח ישראלי עם אש"ף עבירה פלילית (ומלאך השלום אייבי נתן שילם על כך במאסר) ומדינה פלשתינית הייתה רעיון הזוי. היום אנו מתגעגעים למצב שבו אפשר היה לדבר עם אש"ף ומוכנים בהתנדבות ובאופן חד צדדי להתכנס לגבולות קבע שמעבר להם תשתרע לה מדינה פלשתינית.

במשך 18 שנים ישבנו בדרום לבנון והקרבנו מאות חיילים על מזבח האמונה שהדבר הכרחי לביטחון ישראל, וראה זה פלא, דווקא עקב יציאתנו משם, הושג הביטחון המיוחל. במלחמת העולם השניה, נלחמו האמריקאים בנאצים, בין היתר, בגלל פגיעתם בזכויות אדם (בין היתר, של יהודים, צוענים והומוסקסואלים) ובאותו זמן, חייל בצבא האמריקאי היה צפוי לעשר שנות מאסר על משכב זכר, דבר שכיום הזכות לקיימו מוגן על ידי החלטה של בית המשפט העליון כזכות חוקתית. (משכב זכר נחשב בזמנו ל"פשע נגד הטבע" תחת הקונספציה המעוותת שהמדינה צריכה להגן על הטבע מפשעים המבוצעים נגדו.)

באשר למהפכת קונספציות בעניין מעמד האישה, אזכיר את שלילת זכות בחירה מנשים בארצות הברית במשך למעלה מ150- השנים הראשונות של עצמאותה המדינית. ואצלנו, למרות העובדה שנשים קיבלו זכות זו מלכתחילה, עדיין ההלכה היהודית פוסלת אותן לעדות ושוללת מנשים נשואות את הזכות לקניין. יתרה מכך, בראשית שנות קיום המדינה נחשבה האישה כקנינו המיני של בעלה במידה כזו, שאונס פיסי של אישה על ידי בעלה לא היווה אונס מבחינת החוק. בחברה המוסלמית מותר, ואפילו נחשב לחובה חברתית, לרצוח נשים כדי "להגן על כבוד המשפחה" אפילו אם היו קורבנות לאונס, והעונש על ניאוף הוא מוות בסקילה לא רק בסעודיה, אלא גם לפי תורתנו הקדושה.

הסיבה שהרביתי בדוגמאות ליחסיות הקונספציות החברתיות, היא כדי להראות עד כמה "כוח ההתמדה החברתי", המבוסס על שטיפת מוח העוברת מדור לדור, מצליח להחזיק את החברה שבויה בקונספציות אי-רציונליות שגורמות לה לשלול זכויות יסוד של חלקים ממנה, המהדורה המודרנית של ציד מכשפות שגם הוא היה מבוסס על אמונה מעוותת וחסרת שחר של החברה.

באנלוגיה לדוגמאות הנ"ל, אני מתכוון לחשוף כמעוות גם את המושג "אונס סטטוטורי" המושרש במחוזותינו. מושג זה הפך לרלבנטי ביותר לאחרונה כתוצאה מכך, שחיילים שקיימו יחסי מין עם נערה בת 13, נחקרים עתה כחשודים באונס (סטטוטורי), על אף העובדה שהנערה היציגה את עצמה כבת 16 וגם הודתה שלפחות בחלק המקרים הייתה היא היוזמת. מאחר ואין בידי מידע מפורט ושלם על המקרה המסוים, אתייחס להבא רק לאותם מגעים מיניים בהם הייתה הסכמה מתוך רצון חופשי מצד הנערה ואסתייג מאותם מגעים מיניים, אם אכן היו גם כאלה, בהם העובדות היו אחרות.

הדיווחים בכלי התקשורת על המקרה הנ”ל, שהתייחסו אליו כאילו היה מקרה חמור של "אונס קבוצתי" -- וכדי להעצים את הסנסציה, "שכחה" התקשורת להדביק את התואר "סטטוטורי" למילה אונס -- היו מקוממים ביותר. עד כדי כך הגזימה התקשורת בהתייחסות למקרה זה. בתכנית "הכל דיבורים" ששודרה ביום 6/5/06 הזכירה הכתבת הבכירה והמוכשרת אילה חסון, בהערת אגב, את החיילים המעורבים במגעים המיניים בנשימה אחת עם רוצחיה של הילדה בת ה8- מבית שמש תחת הכותרת "כל אלה שפוגעים בתומתן של נערות צעירות". לא אגזים אם הייתי מגדיר התייחסות חמורה זו לחיילים כאילו היו אנסים כחילול המונח “אונס" באותה מידה ששימוש במילה "שואה" בהתייחסות לפשעים כגון גניבה מהווה חילול המילה "שואה".

אונס, לפי הגדרתו, הוא פלישה בכוח לתוך, או ניכוס בכוח של, גופה של הנאנסת, והוא אכן, פשע חמור החותר תחת אושיותיה של חברה אנושית שחציה נשים ושדוגלת בכך שגופו של אדם שייך לו בלבד.

לעומת זאת, המושג "אונס סטטוטורי" מבוסס על פרוצדורה לוגית-מתמטיקה מעוותת שמטרתה לשרת צרכים דמגוגים של חברה פוריטנית. פרוצדורה זו יוצאת מתוך ההנחה כי נערה מתחת לגיל 16 אינה בשלה/זכאית להסכים ליחסי מין, ומסיקה מכך, שיחסי מין עם נערה זו נעשו "ללא הסכמה" -- גם כאשר הנערה הסכימה להם ואפילו אם יזמה אותם -- ולכן הגדרתית הם מהווים אונס. גישה זו אנלוגית, לטענת ה PRO-LIFERS באמריקה שהפלה היא רצח על סמך הגדרתם את העובר, מרגע הפריית הביצה, כ"אדם".

טענתי פה היא, ששלילת זכות הנערה להסכמה מצד החברה הוא מעשה פטרנליסטי אנטי דמוקרטי ואנטי-זכויות אדם ואינו אלא שיעתוק בלתי סביר ממערכת החוקים האמריקאית המצטיינת במנטליות הפוריטנית שלה. בספר שכתבתי באנגלית לפני עשר שנים, הוכחתי מתמטית (לאורך 8 עמודים) שהמושג אונס סטטוטורי סותר את עצמו. מבלי להזדקק לתוצאה זו, אחשוף את האבסורדיות של המהלך המחשבתי האחראי למושג "אונס סטטוטורי" בשני ערוצים לוגיים בלתי תלויים אחד בשני.

ראשית, אם נוליך את הטריק המתמטי שמונח ביסודו של הקונספט "אונס סטטוטורי" צעד נוסף קדימה, נגיע לאבסורד, שבעוד שסקס בהסכמה עם נערה מתחת לגיל 16 הוא אונס סטטוטורי, סקס ללא הסכמתה דווקא אינו נופל בתוך ההגדרה של אונס. כדי להראות זאת, נתחיל מההבנה, שבניסוח יותר מדויק, ההנחה ביסוד המושג "אונס סטטוטורי" שוללת מהנערה את "זכות ההחלטה באשר לקיום מגע מיני", כשההחלטה היא "האם להסכים או לא להסכים לקיומו של המגע המיני". במילים אחרות, נשללת ממנה לא רק הזכות להסכים, אלא גם הזכות שלא להסכים.

רבים יסכימו לשלילה הראשונה (של הזכות להסכים) על בסיס החשש שקיום יחסי המין עלול לגרום לה לנזק, ויסרבו להסכים לשלילה השניה (של הזכות לאי הסכמה) מתוך התמיהה כיצד יכול להיגרם נזק על ידי אי הסכמה. כדי להדגים אפשרות לנזק כזה, אזכיר את מה שקרה לנטלי ווד בסרט "זוהר בדשא", כשהימנעותה מהסכמה (כתוצאה מחינוך פוריטני) יצרה קונפליקט עם נשוא אהבתה שנגמר בניסיון התאבדות.

לכן, אין מנוס מלהסיק, שאם הנערה אינה מספיק בוגרת להגיד כן, היא גם אינה מספיק בוגרת להגיד לא (שהרי לכל אחת מההחלטות עלולות להיות תוצאות שליליות לגביה). משלילת זכות ההחלטה להסכים נובע, אכן, שמי שפיסית/מעשית עושה עמה סקס בהסכמתה, בעצם עושה זאת סטטוטורית ללא הסכמתה, ומכאן שהוא אונס אותה סטטוטורית (לפי המצב החוקי כיום).

משלילת זכות ההחלטה שלא להסכים נובע, שמי שפיסית עושה איתה סקס למרות שהיא אומרת "לא", כלומר בניגוד לאי הסכמתה (אי הסכמה שאינה תופשת סטטוטורית מחוסר זכותה הסטטוטורית "לא להסכים"), בעצם עושה זאת סטטוטורית בהסכמתה (שהרי הניגוד של אי-הסכמה היא הסכמה) , ולכן הגדרתית אינו אונס אותה. אם נחבר יחד את שתי התוצאות לעיל נקבל, שמי שלא אונס אותה מעשית, סטטוטורית הוא דווקא כן אונס אותה, בעוד שמי שלמעשה כן אונס אותה, הגדרתית הוא דווקא איננו אונס אותה -- מי שלא אונס הוא "אנס", ומי שכן אונס "אינו אנס" -- תוצאה שהיא אבסורד שאין שני לו, כפי שהתחייבתי להוכיח.

שנית, הבה נבחן את שלילת זכות הסכמה משטחים שאינם כוללים מין (שגם להם עלולות להיות תוצאות שליליות) למשל, אם נערה מתחת לגיל 16 אינה רשאית להסכים באופן כללי, יוצא מכך שכל מי שמסיע אותה במכוניתו (לבית הספר, לשיעור בלט, או לקונצרט, למשל) מבצע "חטיפה" (KIDNAPING), מאחר וכניסת הנערה למכונית נעשתה ללא הסכמתה (כזכור, אין לה זכות להסכים, והנזק שעלול לקרות לה בעקבות הסכמה שגויה הוא שהיא תיאנס או תיפגע בתאונת דרכים, האם היא מספיק בשלה לקחת סיכונים אלה?); ובדומה לכך, אם היא שוכבת חולה בבית חולים, כל מי שמאכיל אותה מבצע "תקיפה", מאחר והוא מחדיר עצמים לגופה ללא הסכמתה (שהרי אין לה זכות להסכים).

מי מוסמך לשלול מהנערה זכות ההסכמה לגבי מין בה בשעה שמשאירים לה זכות זו ביחס לדברים אחרים? (למי שינסה להביא כדוגמה נגדית את הגבלת הזכות לנהיגה לקטינים, אבקש להזכיר לו שהגבלת זכות זו נובעת מהסיכון שהיא עלולה להוות לאנשים אחרים, זאת בשעה שהסכמה למין נוגעת לנערה בלבד).

ולעצם העניין, במקום לקבוע שרירותית ובאופן גורף זכות להסכמה ליחסי מין, מן הראוי לשקול כל מקרה לגופו. אובייקטיבית, מאותו רגע שהנערה מקבלת את הווסת הראשונה, יש בכך הצהרה מצד הטבע שהיא מוכנה ליחסי מין. אם בנוסף לכך, הנערה יוזמת את המפגש המיני, או אפילו רק שמחה להתקיימותו, הרי ברור כשמש שהיא מוכנה לכך (מרגישה בצורך לכך) ושלילת זכותה לעשות כן הוא פגיעה בזכויות האדם שלה, שמקורה ביחס האמביוולנטי של החברה לסקס: מצד אחד סנקטיפיקציה, מצד שני דמוניזציה.

במיוחד כיום, כשהאווירה מסביב רוויה במסרים מיניים (טלוויזיה, טלנובלות, משחקי ריאליטי, תחרויות מלכות יופי, פרסומות ועוד), אין כל הצדקה לראות במעשה מיני המבוצע בהסכמה עבירה, ובוודאי שלא עבירה חמורה הנושאת בחובה מאסר לשנים רבות. אותם חיילים שהיו מעורבים במקרה -- שאני מניח שהם אזרחים טובים באופן כללי -- עשו בסך הכל מעשה טבעי שמעצם הוויתו אין בו נזק.

כבר נאמר במקורותינו, שאין גוזרים גזירה על הציבור שרובו אינו יכול לעמוד בה, ולכן אסור שחיילים שהתנהגותם במקרה הנדון אכן משקפת התנהגות אנושית נורמלית וטבעית, יוכרזו כפושעים. ואם יוצא שבמעשיהם אלה עברו על החוק, אז לפי תקדים נירנברג , מן הראוי להעמיד בספק את חוקיותו של אותו חוק.

מאחר ובחברה דמוקרטית, הצידוק היחידי לחקיקה הוא מניעת נזק, יש לבדוק מהו הנזק שנגרם לנערה מהתנהגות החיילים כלפיה. ראשית, ברור שאין מדובר בנזק פיסי, שהרי שלימות גופה לא נפגעה. אשר לנזק נפשי, יותר מזה שנגרם לה נזק כזה מעצם הפעילות המינית, אםבכלל, הרי מה שבאמת מסבך אותה נפשית, הוא התערבות החברה, שמעבירה לה את המסר שהיא עשתה מעשה רע, כלומר, שהיא "אשמה".

אם באופן טבעי ועצמאי (או עצמוני, לפי הפארלאנס הרפואי), אין הנערה מרגישה כל אשמה וגם אינה מבינה מדוע עליה להרגיש אשמה, הרי כתוצאה מכך שמצפים ממנה להרגיש אשמה, מעוררים אצלה רגשות אשמה על כך שאיננה מרגישה אשמה למרות שאומרים לה שהיא אמורה להרגיש אשמה. בקיצור, החברה היא היא האחראית לנזק הנפשי, על ידי כך שהיא נוטעת בנערה רגשות אשמה על מעשיה, או, אם זה לא תופש, אז רגשות אשמה על כך שאין לה רגשות אשמה. לכן, אין להתפלא על כך שמספרים לנו שהנערה ומשפחתה נמצאים "בטיפול". עצם העובדה שהנערה התמידה במעשיה לאורך זמן (ולפי העיתונות, באה למקום על אופניה לאחר תיאום טלפוני) אומרת, שלולא התערבת המדינה, כל הסיכויים הם שהיא לא הייתה זקוקה ל"טיפול" בכלל.

לסיכום, איני בא לקבוע שמותר באופן גורף לקיים יחסי מין עם קטינים, אך לפחות, אנא תפסיקו לקרוא "אונס" -- עם, ובוודאי שלא בלי, התואר "סטטוטורי" -- ליחסים המתקיימים בהסכמה, ולהתייחס לזאת בהתאם, ובמיוחד כשהמדובר ביחסים המתקיימים ביוזמתה של ה"נאנסת". מה שצריך לעשות הוא לדון בכל מקרה לגופו בהתחשב גם בגיל הנערה וגם, ואפילו יותר מכך, בנסיבות, ובמיוחד בתרומת המבוגר לנזק הנפשי, אם בכלל (כלומר, לאחר "ניכוי" הנזק הנפשי שנגרם עקב התערבות החברה מהנזק הכולל). ובכל מקרה, חומרת העונשים בעבירה זו חורגת מכל פרופורציה וצורך חברתי אמיתי וכל מה שהיא מייצגת הוא פוריטניות ארכאית.

על עמדתה הפוריטנית של החברה ביחס לסקס ניתן ללמוד מהשימוש במושג "מעשה מגונה" למגע בעל אופי מיני ללא הסכמת הננגעת, שימוש, שכפי שאראה עכשיו, מהווה סתירה פנימית. השאלה שלפנינו היא, למה מכוון התואר "מגונה" המוצמד לשם העצם "מעשה".

האם הוא מכוון לעצם המיניות של המגע (ברוח האמונה שמין הוא החטא הקדמון), או לעובדה שהאקט נעשה ללא הסכמה?

אם המדובר באחרון (כלומר הגינוי הוא לחוסר ההסכמה למעשה ולא למעשה עצמו) הרי שגם גניבה ושוד ובוודאי תקיפה פיסית שאינה בעלת אופי מיני הם מעשים מגונים, ולמרות זאת אין הם נקראים כך. אם, לחילופין, התואר "מגונה" מוצמד לשם "מעשה" עקב אופיו המיני, אין מנוס מלהסיק מכך שעיסוקם המרכזי של כל זוגותיה הנשואים (פורמלית או מעשית) של החברה הוא עשיית מעשים מגונים (אחד על השניה ואחת על השני).

העובדה שהחברה בחרה לכנות דווקא השגת גבול מינית -- שזה צריך להיות השם המשפטי של מגע בעל אופי מיני ללא הסכמה שאינו אונס -- כ"מעשה מגונה" ולא לכלול בתואר זה כל השגת גבול גופנית או קניינית אחרת, מעידה בבירור על מנטליות פוריטנית השוללת מיניות כהנחת יסוד ומתירה אותה רק תחת מגבלות שנובעות יותר מדעות קדומות מאשר משיקולים חברתיים רציונלים.

כדאי גם לזכור, שיש מקרים לא מעטים בהם רומן עם קטין מתחת לגיל ההסכמה, היה מתגמל לשני הצדדים ואפילו נגמר בנישואין. כמקרה קונקרטי, אציין רומן בין מורה לתלמיד בארצות הברית שבעטיו נשלחה המורה לשבע שנות מאסר, וכאשר השתחררה, נישאה לתלמיד ששמר לה אמונים. האהבה, כפי שמסתבר, יותר חזקה מחוקים נוקשים הכופים על בני אדם להתנכר לרגשותיהם.

כדאי גם, בהזדמנות זו, למתוח ביקורת על מקרים אחרים של "בעילה אסורה בהסכמה" (אגב, האם גם הם מהווים "אונס סטטוטורי"?). במקרה השכיח, המדובר ביחסים בין בוס למזכירה והצידוק הוא, שעקב הסטטוס של עובד-מעביד, השותפים לאקט המיני אינם כוחות שווים. נכון, אמנם, שאם המין מושג באמצעות סחיטה, יש מקום להתערבות המדינה (והעבירה אז תהיה "סחיטה מינית"). אולם, אם אין מדובר בסחיטה, אין מקום למדינה להתערב רק כדי ליצור "שוויון כוחות".

זאת, גם משום שמשחק הכוחות בין נאהבים הוא נושא פרטי המבוסס על "שוק חופשי" וגם מאחר והסטטוס הכלכלי (יחסי מעביד-עובד) הוא רק אחד המרכיבים ביחסי הכוחות במשחק המינים (גורמים אחרים הם, למשל, מידת הסקסיות של האישה ומידת ה"חרמנות" של הגבר) וההתערבות מפרה את האיזון הטבעי ועל ידי כך גורמת לאפליה, דבר שהיא אמורה להגן מפניו.

מקרה נוסף של בעילה אסורה בהסכמה, למעשה אפילו נכלל תחת ההגדרה של אונס, הוא בעילת אישה הנמצאת בגילופין, שוב על סמך הטענה שהיא נמצאת בנחיתות הכרתית מבחינת כושר החלטה להסכים או לא. כדי להסיר ספק, לא מדובר פה על סם אונס שהוחדר לגוף האישה שלא בידיעתה וללא הסכמתה ונוטל ממנה לא רק את כושר ההחלטה אלא אפילו את הזיכרון, מקרה שבו הפשע מתחיל עם החדרת הסם לגופה, דבר שבעצמו מהווה עבירה חמורה ללא כל קשר לקיום או אי קיום מגע מיני.

אני מתייחס פה רק למקרים בהם האישה שתתה לשוכרה "בהתנדבות", למרות שצריך היה להיות ברור לה לפני שהשתכרה, שעל ידי כך היא מחלישה את כושר החלטתה. השאלה היא מדוע יש לשחרר אותה מאחריות לגבי ההחלטה להשתתף באקט מיני (ולהטיל את האחריות על הגבר), בו בזמן שהיו רואים אותה כאחראית למעשיה אם במקום לעשות סקס במצב של שיכרות הייתה מחליטה לנהוג במכונית במצב זה?

נוסף לכך, מה אם גם הגבר נמצא במצב של שיכרות, האם גם אז יש לראות אותו כאחראי ל"פשע" ואותה כקרבן ולא להפך?

ובכלל, למה להגזים בערכו של אקט כל כך פשוט ותמים כמו האקט המיני שלפחות אובייקטיבית אין נזק בצדו? הגיע זמן להתייחס למיניות בצורה משוחררת ורציונלית, לומר מספיק ודי לפוריטניות, ולחדול מציד המכשפות בעניינים הקשורים במין.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. כל הכבוד   מאת: דן    21/6/2006









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן