קיבלתי את מכתבך בו אתה מבקש שנספק לך טחול.

שקלנו את הבקשה, במיוחד לאור העובדה שהטחול האישי שלך באמת כבר לא שווה כלום.

ממכלול הנימוקים שנשקלו בנדון אני מתכבד להלן בזה להשיב את בקשתך ריקם.

ובמלים אחרות: אין טחול, לא תקבל טחול, שום כלום, תלך מפה.

עיון בתיקך ובעיקר בנתוני הגיל שלך, מעלה כי מכל מקום כבר לפני שנתיים חרגת מתקופת האחריות של היצרן.

מנימוק דומה כבר דחינו לאחרונה את בקשותיך לאספקת לבלב, זוג אזניים דקורטיביות, ריאה שמאלית, רגל ושלושה מטר מעי.

אזכירך בהזדמנות זאת כי פעם, בתקופה שהקמנו מדינה וייבשנו ביצות, אף אחד כאן לא קיבל טחול, אפילו אם היה צריך.

לסכום: אף שבשבילך הכל כבר אבוד, אני מוצא לנכון לחזור על המלצתנו בכל הנוגע לטפול מונע ותחזוקה שוטפת של איבריך.

אני מניח שלא נשמע ממך יותר, אז הבה וניפרד בסיסמת מוסדנו:

"אתך עד הסוף!"