בשנה שעברה שלחה נדיה מטר פקס ליונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע, ובו כתבה:

המכתב עורר תגובות סוערות ונדיה מטר הועמדה לדין באשמת העלבת עובד ציבור.

עד כאן, מקרה פשוט. ימנית קיצונית העליבה באופן מפורש עובד ציבור - ואחד דינה - למאסר ממושך למען יראו וייראו.

אבל מתברר שבארצנו הקטנטונת שום דבר לא פשוט.

עורך דינה של נדיה מטר, יורם שפטל, ציין, כי הרב עובדיה יוסף לא הועמד לדין על שכינה את יוסי שריד "עמלק", וכי נשיא מדינת ישראל, חיים ויצמן, וראש הממשלה, דוד בן-גוריון, כינו את ז'בוטינסקי ואת בגין "היטלריסט" ו"התגלמות הנאציזם".

הבעיה הראשונה היא, שויצמן ובן גוריון לא היו "ימניים קיצוניים", אבל הם היו אישי ציבור מהמדרגה הראשונה. אבל זה היה מזמן, ואז היה מותר מה שהיום אסור.

נדיה מטר טוענת בלהט ל"חופש הדיבור" ולזכותה להביע את דעותיה. תמהתי בלבי, אם הייתה דבקה בעמדה זו, אילו מאן דהו היה מביע את דעתו לגבי אופייה, המזכיר לו את העיסוק במקצוע העתיק בעולם ומציין כי היא הדור השלישי.

כך או אחרת, יש מקום להרהר אחר תבונתה של הפרקליטות, שהחליטה להעמיד לדין את נדיה מטר. ואכן, השופט דוד מינץ פנה לנציגי הפרקליטות ותהה אם אין מקום לבטל את כתב האישום, ואם אין פה "תהודה תקשורתית גבוהה מדי" לגבי האירוע עצמו. הפרקליטות הודיעה שתשקול זאת ותודיע לבית המשפט.

אם לא תתעשת הפרקליטות, ותוציא את האוויר מהבלון, אולי תחזינה עינינו ברב עובדיה יוסף מעיד מעל דוכן העדים, וישמעו אזנינו מעדנים.

שלכם ובשבילכם
ד"ר הנריק רוסטוביץ