1.1 העתירה נוגעת לחובות ארנונה ומים בגין נכסים בהם משתמשת מועצת הפועלים בעיר שפרעם.

1.2 מועצת הפועלים בשפרעם (מועצת הפועלים) עתרה ביום 24.4.06 (עת"מ 3145/06) להצהרה ששילמה את חוב הארנונה לשנת 2003, בהתאם להסכם עם ראש העיריה מיום 8.1.04. כן ביקשה הצהרה שחובותיה עד לשנת 2005 עבור ארנונה ועד לשנת 2004 עבור מים, עומדים על סך 28,059 ש"ח, בהתאם להסכם מיום 21.12.04.

במקביל, ביקשה הצהרה כי היא פטורה מתשלום ארנונה על כל נכסיה החל מיום 1.1.04, לפי סעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (הפקודה).

עוד ביקשה מועצת הפועלים הצהרה מי מאלה שפנתה אליהם מוסמך לדון בבקשתה לפטור – מנהל הארנונה או הממונה על המחוז במשרד הפנים.

מועצת הפועלים ביקשה עוד כי תפסקנה לה הוצאות לדוגמה.

למען הזהירות הוסיפה ההסתדרות לעתירתה גם סעדים שהתבקשו בעתירת מועצת הפועלים (פטור לפי ס' 5(י) לפקודה, הצהרות על גובה החוב, פטור למועדון גמלאים ומועדון תרבות לפי ס' 5(ו) לפקודה). גם ההסתדרות ביקשה לפסוק לה הוצאות לדוגמה.

1.4 עם הגשת העתירה, הגישה ההסתדרות בקשה לצו מניעה זמני להפסקת הליכי גביית הארנונה ממנה וביטול צו העיקול שהוטל על כספיה בבנק. גם כאן התבקש בית-המשפט לפסוק הוצאות לדוגמה (בש"א 1522/06).

הוריתי כי הכספים שעוקלו לבקשת העירייה בחשבון ההסתדרות יוקפאו ולא יועברו בשלב זה לעירייה.

2. תגובת העיריה

2.1 העירייה טוענת כי בהתאם לרישומיה (שצורפו כנספח 3 לתשובתה) טרם נפרע חוב בסך 253,962.90 ש”ח בשל ארנונה, מים וביוב על הנכסים שבהליך, הרשומים בעירייה על שם "ההסתדרות הכללית שפרעם".

2.2 בתגובתה, לא הבחינה העיריה בין התכתבויות שהתנהלו עם נציגי ההסתדרות בתל-אביב ועם נציגי ההסתדרות במרחב הגליל (שמה האחר של מועצת הפועלים). הטעם לכך, הגם שנטען שמדובר בטעם חליפי בלבד, הינו כי מועצת הפועלים הינה גוף בלתי נפרד מהמערך הארגוני הכולל של ההסתדרות. כך גם הסביר בא כוח העירייה בדיון, בקשר למשלוח ההודעות בקשר לחוב

"אין לנו קשר עם הרשויות בתל-אביב. אנו שולחים לסניף ההסתדרות בשפרעם." (עמ' 4 ש' 21)

2.3 העירייה לא חולקת על כך שהנכסים משמשים את מועצת הפועלים לעיסוקיה השונים (שהינם, על פי טענת מועצת הפועלים בעתירה, מועדון גימלאים, פעילות "נעמת", משרדי האיגוד המקצועי, מחסנים ומשרדים). העיריה הוסיפה כי טעוני העותרות, שעניינם גובה החוב וזהות המחזיק, מצויים בתחום סמכותו של מנהל הארנונה, שעל החלטתו ניתן להגיש ערר לועדת הערר. רק אז, במידת הצורך, פתוחה הדרך להגשת ערעור מינהלי (ולא עתירה מינהלית, כפי שנעשה כאן).

העירייה השיבה גם לגופן של הטענות שהעלו העותרות, כפי שיפורט להלן.

2.4 אני מקדים את המאוחר וקובע שהחלטתי לדחות את העתירות, הן מהטעם שאין זה ההליך המתאים להעלות את הטענות שהועלו על ידי העותרות והן לגופם של טיעונים, שבחלקם נטענו במקביל, גם מקום שאין הם יכולים לדור יחדיו.

3. ההסתדרות ומועצת הפועלים – עמדות הצדדים

3.1 טענת ההסתדרות היא כי הבניין שחוייב מוחזק ע"י מועצת הפועלים משך שנים ארוכות וכי מועצת הפועלים היא הנישומה על פי ספרי העירייה. מקור ה"בלבול", לטענת ההסתדרות, הוא שבשנת 1998 שינתה מועצת הפועלים את שמה לשם "הסתדרות העובדים החדשה בגליל" (עמ' 2 מש' 5).

ההסתדרות טוענת כי היא ומועצת הפועלים נרשמו כאגודות עותומניות נפרדות במועדים שונים, והן מתנהלות בנפרד. לפיכך, מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות, שלא ניתן לקשור ביניהן. ההסתדרות מפנה להחלטות של ועדות הערר (לא בשפרעם), בהן התקבלה טענתה בדבר ישויות משפטיות נפרדות.

3.2 לטענת ההסתדרות, למדה לראשונה על קיומו של חוב של מועצת הפועלים לעירייה בגין מים, ארנונה ורשת ביוב, במסגרת כתב הגנה שהגישה העירייה בתביעה של ההסתדרות נגדה בבית הדין האזורי לעבודה (עב 3293/02) בחודש אפריל 2004 (למרות שכתב התביעה שצירפה לעתירה נושא מספר תיק שונה, עב 1954/04). לטענתה, עד אותו מועד לא נתקבלה במשרדיה כל הודעה על קיומו של חוב.

3.3 בעקבות טענת הקיזוז שהעלתה העיריה בכתב ההגנה, ניהלה עמה ההסתדרות התכתבות. במכתב מיום 25.7.04 עמדה ההסתדרות על כך שמדובר בישויות משפטיות נפרדות ולכן לא ניתן לקזז חובות. בהמשכם של דברים, כתב ב"כ ההסתדרות שבידיו מסמכים המעידים כי מועצת הפועלים פרעה את חובה עד לסוף שנת 2003 וכי היא פטורה מתשלום. לפיכך, נתבקשה העירייה להעביר לידי ההסתדרות את פירוט החובות הנטענים מעבר לתקופה זו, על מנת שניתן יהיה להכין הסכם פשרה בנוגע לסכום שאינו שנוי במחלוקת (סעיף 12 למכתב, נספח ה' לעתירת ההסתדרות).

3.4 מתשובת העירייה עולה כי באותו שלב היא ניהלה משא ומתן מתקדם עם ההסתדרות, ולא כטענת ההסתדרות. בעקבות תביעות (ולא תביעה אחת) שהגישה ההסתדרות נגד העירייה בגין אי העברת דמי חבר שנגבו מעובדי העירייה עבור ההסתדרות (בשנים 2002 ו-2003), ניהלו הצדדים משא ומתן לקיזוז. במסגרת בקשה שהוגשה בהסכמה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתיק עב 3293/02, הודיעו הצדדים לבית הדין האזורי לעבודה:

"בין הצדדים יש חובות קצובים הניתנים לקיזוז, והצדדים מנסים אפשרות זו לסילוק התביעה." (סעיף 3 להודעה שהוגשה ביום 14.7.03; נספח 7 לתשובת העירייה; ההדגשה הוספה).

3.5 אם ההסתדרות אינה חייבת בתשלומים לעיריה, משום שמועצת הפועלים, מחזיקת הנכסים, היא גוף עצמאי, מה מקורם של "חובות קצובים הניתנים לקיזוז" הנזכרים במסמך?

זו הודאת בעל דין, חתומה בידי בא כחה של ההסתדרות, הטוען עתה היפוכו של דבר, משההסתדרות נדרשת לפרוע את החוב.

אמנם כתב ההגנה בתיק בו נטענה טענה העירייה לקיזוז, הוגש רק ביום 8.4.04, אולם זאת משום שההסתדרות נתנה לעירייה ארכה בלתי מוגבלת להגשתו. לכן יש לדחות את טענת ההסתדרות כאילו למדה על קיומו של החוב רק במועד זה.

3.6 המסקנה היא כי מכתבה של ההסתדרות מיום 25.7.04, בו נטען לראשונה כי היא ומועצת הפועלים הן ישויות נפרדות, נכתב במענה למכתב העירייה מיום 15.7.04, שם כותב ב"כ העירייה כי ביום 31.3.04 חובה של ההסתדרות לעירייה עומד על סך 131,088 ש"ח, כאשר החוב של העירייה להסתדרות הינו 318,703 ש"ח ועל כן

"...אין לעירייה כל מניעה להסדיר את חובה שלא שנוי במחלוקת – סכום החוב האמור בניכוי חוב מרשתכם לעירייה – ועל היתרה נדון ביחד לאחר מכן..." (סעיף 5 לנספח 11 לתשובת העירייה).

תשובת העירייה לטענת הישויות הנפרדות, שניתנה ביום 27.7.04 מפי היועץ המשפטי שלה, עו"ד סמיר ג'רוס, היתה

"מבלי לוותר על הטענה דלעיל [בדבר גובה החוב של מועצת הפועלים], ולאור האישיות המשפטית הנפרדת הנטענת על ידכם, והמוכחשת, העירייה מוכנה לסלק את החוב המוטל עליה בסך 318,703 ש"ח בנפרד מהחוב המוטל על מועצת הפועלים כאשר עיריית שפרעם תבחר הדרך והאמצעים לגביית החוב ישירות מול האחראים במועצת הפועלים שפרעם." (נספח ו' לעתירת ההסתדרות).

3.7 מנוסח זה לא ניתן לקרוא את שמבקשת ההסתדרות לקרוא ממנו, כי העירייה קיבלה את הטענה בדבר ישויות משפטיות נפרדות. כל שניתן ללמוד ממנו הוא שהעיריה מודה בחובה להסתדרות, כופרת בטענת הישויות הנפרדות, ותגבה את המגיע ממועצת הפועלים.

מן המכתב גם לא ניתן ללמוד שהעיריה מוותרת על האפשרות לגבות את החוב מן ההסתדרות אף שהיא רואה במועצת הפועלים את היעד הראשון לגביה.

4. ההסתדרות ומועצת הפועלים – אחריות לחוב

4.1 נספח א1 לעתירת ההסתדרות הינו מכתב משרד הפנים המאשר רישום אגודה בשם "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל", שמספרה 11/386. נספח א2 לעתירה הינו אישור משרד הפנים על רישום האגודה "מועצת פועלי שפרעם", שמטרתה "ביצוע משימותיה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" המפורטות ב"חוקת ההסתדרות" וה"תקנון למועצת הפועלים של הועד הפועל של ההסתדרות".

4.2 אין חולק כי מועצת הפועלים הינה "הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב גליל מרכזי", כפי שאף הגדירה אותה ההסתדרות בעתירתה.

סעיף 1 לפרק ז' בחוקת ההסתדרות מגדיר אזור של ההסתדרות ("מרחב")

"מרחב, בתחום שיפוטה הוא המוסד המקומי העליון של ההסתדרות והוא המייצג את כלל ציבור העובדים בגדר תפקידיו וסמכויותיו".

בסעיף 2 נקבע

"בית נבחרי ההסתדרות מחליט על הקמת מרחב או ועד מקומי כשלב מוקדם להקמת מרחב או סניף וקובע תחום שיפוטם לפי המפה הארגונית של ההסתדרות...

המרחב או הוועד המקומי או הסניף נתונים לפיקוחו ולמרותו של בית נבחרי ההסתדרות."

עולה כי הגם שמדובר בשני תאגידים שונים, הרי שמועצת הפועלים היא מוסד פנימי של ההסתדרות.

4.3 בדיון ביחס לסניפים של בנק, קיבל בית המשפט העליון את הטענה כי לצרכים מסוימים יש להתייחס לסניף של בנק כיחידה עצמאית, גם אם מדובר בחלק של אישיות משפטית אחת. כדבריו של השופט ברק בע"א 143/78 בנק הפועלים בע"מ סניף כפר שמריהו נ' חיים רם, פ"ד לג(1) 288, 290:

"אמת הדבר, על-פי המשפט האנגלי, סניף של בנק אינו אישיות משפטית נפרדת מאישיותו המשפטית של הבנק. כל הסניפים כולם אינם אלא מחלקות של אישיות משפטית אחת... מוכן אני להניח - כל עוד לא הובאו ראיות כי הסניפים התאגדו כתאגידים נפרדים - כי זהו אף הדין בישראל... במקום שבנק פועל באמצעות מספר סניפים, הרי לצורך מספר ענינים מן הראוי הוא לראות בכל סניף יחידה בפני עצמה."

ואולם, מחוקת ההסתדרות ומהתנהגותה ביחסיה עם העיריה, כמו גם מהסעדים המבוקשים על ידה, הגם שנתבקשו רק למען הזהירות, ניתן ללמוד על זהות בין ההסתדרות לבין מועצת הפועלים.

5. ההסכם הנטען לגמר חשבון ארנונה עד לסוף שנת 2003

מועצת הפועלים טוענת כי "ההסכם" הינו משפט שכתב ראש העיר בשפה הערבית בכתב ידו ובחתימתו ביום 8.1.04 על גבי הקבלה. העירייה תרגמה את המשפט האמור לשפה העברית כך:

"הנני מאשר מה שבוצע במחלקה (הכוונה במחלקת הגבייה) החשבון סופי עד סוף 2003." (סעיף 7ב. לתגובת העירייה, בעמ' 12)

5.2 העירייה מסבירה כי התשלום נעשה בעקבות המשא ומתן שניהלו הצדדים לגבי קיזוז חובותיהם, ואז שילם יו"ר המרחב סכום של 45,000 ש"ח.

העירייה טוענת עוד כי התשלום על ידי מועצת הפועלים ביום 6.1.04 (בששה שיקים מעותדים, כמוסכם) היה על חשבון החוב (כפי שכתוב במפורש בקבלה) ואין לייחס לתשלום דבר מעבר לכך. העירייה טוענת עוד כי הכיתוב (בערבית) בשולי הקבלה נעשה עקב טעות או הטעיה של ראש העיריה. ממילא, טוענת העירייה, חתימתו של ראש העיריה על גבי הקבלה אינה מחייבת כי נעשתה בחוסר סמכות.

5.3 השאלה היא האם ניתן לראות את אישורו של ראש העיריה, כפי שבאה לידי ביטוי בדברים שכתב בשולי הקבלה, בגדר ויתור או הבטחה שלטונית, שיש בה כדי להכריז על "גמר חשבון" או על ויתור ביחס לחובות בגין נכסי ההסתדרות עד סוף 2003.

כדי שהבטחה שלטונית תחייב, עליה "להנתן על ידי האורגן המוסמך לתתה". כך נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין ודי להפנות לבג"צ 5853/04 "אמנה" תנועת ההתיישבות של גוש אמונים ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח', פ"ד נט(2) 289, שם מובא הציטוט האמור בסעיף 6, תוך הפנייה לאסמכתאות שפורטו שם.

לפיכך, אם חתימתו של ראש העיריה מחייבת את העיריה, יש בכך כדי לשמש הבטחה שלטונית. אם היא אינה מחייבת, כי אז לא ניתן להסתמך על הכתוב בקבלה.

5.4 בסעיף 203 לפקודת העיריות נקבע כי מסמכים שיש בהם התחייבות כספית של העירייה

"...לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר".

אין חולק שליד הדברים שכתב ראש העיריה, מופיעה חתימתו בלבד. היא אינה מלווה בחותמת העיריה ואין בצדה חתימת גזבר העיריה. המסקנה היא שאישורו של ראש העיריה אינו הבטחה של אורגן מוסמך כי החוב סולק או כי העיריה מוותרת על כספי ארנונה.

אם הטענה אינה להבטחה שלטונית אלא לאישור המשקף נתון שבעובדה, היה על העותרות להגיש פירוט של סכומים ששילמו מול חיובים ולהצביע על סילוק החובות. לרועץ עומד להן גם הרישום כי התשלום הוא "על חשבון".

בהעדר ראיות כאלה, יועדפו הרישומים בספרי העיריה על פני אישורו של ראש העיריה.

5.5 לפיכך, איני מקבל את הטענה כי התשלום הינו גמר חשבון לשנת 2003. עניננו בתשלום על חשבון החוב, והכוונה לכל חוב שנצבר עד לאותו מועד, כמופיע על גבי הקבלה.

6. ההסכם הנטען לגמר חשבון ארנונה עד לשנת 2005 ולגמר חשבון מים וביוב עד לסוף שנת 2004

6.1 מועצת הפועלים טוענת כי בינה לבין העירייה היה הסכם נוסף מיום 21.12.04 בקשר לחובות ארנונה עבור השנים 2004-2005 ובקשר לחובות המים עבור השנים 1999-2004, כשסך כל החוב עמד על 55,486 ש"ח. בתמיכה לקיומו של הסכם כאמור, צירפה מועצת הפועלים שוברי תשלום מיום 21.12.04 ובהם פרטי החוב השונים (ארנונה, מים וביוב). נקבע בשוברי התשלום כי החובות הם לתשלום מיידי.

6.2 טענת מועצת הפועלים היא שהעירייה לא כבדה את ההסכם שלא כדין ובחוסר תום לב, עת טענה שמועצת הפועלים איחרה בתשלום. מועצת הפועלים טוענת כי ביום 27.2.06 שילמה לעירייה סכום של 27,426 ש"ח על חשבון החוב, סכום שלא היה שנוי במחלוקת, תמורת הבטחה של העירייה לבדוק את טענת מועצת הפועלים לפטור.

לטענת מועצת הפועלים, כאשר פנתה לעירייה, לאחר שזו החלה לנקוט בהליכי גביה בחודש מאי 2005, סירבה העירייה לכבד את שהוסכם לגבי יתרת החוב.

6.3 אין מחלוקת כי ביום 27.2.06 שולם לעירייה סכום של 27,426 ש"ח על חשבון החוב.

על פי גרסת מועצת הפועלים, סכום זה אמור היה לכסות את חוב המים והביוב שלא היה שנוי במחלוקת על פי ההסכם. ואולם, משוברי התשלום שצורפו לעתירת מועצת הפועלים כנספח ב' עולה כי החוב של מים וביוב, בהתאם להסכם הנטען, עמד על סך 23,762 ש"ח בלבד. כלומר, בפועל שולם יתר על הסכום שאינו במחלוקת.

עוד טענה מועצת הפועלים כי התשלום בוצע בעקבות הבטחת העירייה כי תבדוק את הטענות בקשר להסכמים ולבקשתה לפטור. בדיון הוסבר כי הבטחה זו ניתנה במהלך פגישה שהתקיימה עם גזבר העירייה ועם מנהל העירייה שבועיים קודם לתשלום, פגישה שלא תועדה (עמ' 3 מש' 25).

6.4 גרסת מועצת הפועלים וההסתדרות (שהצטרפה לטענות אלה) אינה מתיישבת עם המסמכים שהגישו העותרות. ברור שגם אם העירייה הסכימה להפחית מגובה החוב, היא דרשה כי יעשה כך תמורת תשלום מיידי, כמוסכם. מי שהפר את ההסכם אינו יכול לטעון שהצד השני, שהתנער ממנו לאחר ההפרה, הוא שהפר אותו.

זאת ועוד, העירייה צרפה מכתב התחייבות של יו"ר מרחב הגליל המרכזי, מר חסיב עבוד, מיום 16.3.06, לפיו יפעל לכיסוי החובות לעירייה תוך שבועיים מאותו יום (נספח 1 לתשובת העירייה). העירייה מבקשת לראות בהתחייבותו של יו"ר המרחב, התחייבות של ההסתדרות לפרעון החוב, שאין היא רשאית להתכחש לו.

7. טענת הפטור

7.1 במקביל טוענות העותרות כי הן פטורות מתשלומי ארנונה לעירייה.

בהתאם לסעיף 5(י) לפקודה, מועצת הפועלים פטורה מתשלום ארנונה כבר משנת 12.11.1959 בגין נכסיה השונים. לעתירתה, צרפה מועצת הפועלים את רשימת המוסדות הפטורים שפרסם משרד הפנים, בה מופיע כמס' 19 "מועצת הפועלים בהסת. העוב. העברים הכללית בא"י". עוד צירפה את אישורים שקיבלה במשך השנים ממשרד הפנים לפטור (האישור האחרון מיום 14.6.2001).

7.2 ממכתבה של עו"ד לאה ענתבי, סגן בכיר ליועץ המשפטי במשרד הפנים, מיום 7.11.05 (נספח ח1 לעתירה), עולה שכבר בחודש יולי 2004 הונחו מועצות הפועלים להגיש בקשה נפרדת לכל נכס ונקבע שהפטור יבדק בהתאם לשימוש בפועל של כל נכס. נקבע כי שימוש המצדיק פטור הינו, לדוגמה, מועדון גמלאים ומועדון תרבות ואילו משרדים, שמטרתם העיקרית הינה קידום האינטרסים של העובדים, אינם זכאים לפטור.

הבהרה לדברים אלה ניתנה במכתבו של מנכ"ל משרד הפנים מיום 28.11.05 (נספח ח2 לעתירה) ולפיה

"נכס של מוסד מתנדב שיש בו שימוש מעורב, ניתן לקבל פטור (הנחה מארנונה) אך ורק לגבי החלק שמשמש מטרות שמצדיקות מתן פטור".

7.3 מועצת הפועלים טוענת שהגישה בקשה לפטור מארנונה לשנת 2005 בעקבות חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99 ובג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים ואח' (פ"ד נז(3) 97), הן לעירייה והן לממונה על המחוז במשרד הפנים וכי הגישה בקשה חדשה בעקבות העמדה העקרונית של משרד הפנים.

7.4 הבקשה היחידה שצורפה לעתירה נחתמה רק בחודש 3.1.06 לאחר פניה במכתב לעיריה ביום 2.1.06.

ביום 19.1.06 דחה מנהל הארנונה בעיריית שפרעם את הבקשה למתן הנחה או פטור מתשלום ארנונה, כמו גם את הבקשה להפרדת נכסים.

לטענת העותרות, ההחלטה הדוחה את הבקשה ניתנה בחוסר סמכות משום שעל מנהל הארנונה להעביר המלצתו לממונה על המחוז במשרד הפנים וזה מחליט בבקשה, וזאת על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99.

7.5 גם כאן סותרים המסמכים שצרפו העותרות את טיעוניהן. העותרות ידעו כי הפטור על נכסיהן אינו תקף עוד וכי עליהן להגיש בקשה מתאימה על מנת לקבלו. פעולתן לקבלת הפטור לא נעשתה בהתאם לנדרש ולהנחיות שקיבלו.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 11א. לחוזר מנכ"ל 2/99

"המועד האחרון להגשת בקשה לפטור יהיה הראשון [כך במקור] באפריל בשנת הכספים הראשונה אשר בגינה מוגשת הבקשה לפטור."

8. הדרך הראויה לתקיפת גובה החוב

8.1 בקשר לחובות העבר, טוענת העירייה כי ההסתדרות היא הרשומה כנישומה במשרדיה והיא לא דרשה מעולם את שינוי הרישום.

העירייה צירפה לתגובתה מכתב ששלחה ההסתדרות ביום 29.3.06, שכותרתו "השגה על חיובי ארנונה לשנת 2006 והודעה על שינוי/עדכון שם מחזיק שהוספתם שלא כדין". השגה זו נדחתה ע"י מנהל הארנונה במכתב מיום 27.4.06, (שלושה ימים קודם להגשת העתירה) שזו לשונו:

"1. עיריית שפרעם מחייבת בארנונה את ההסתדרות הכללית.

2. העירייה לא שינתה את שם המחזיק בנכס.

3. מזה כמה שנים הנך מתכתב עם העירייה ותמיד בשם ההסתדרות הכללית, ומעולם לא העלתה [כך במקור] טענה של מחזיק אחר, על כן הודעתך על שינוי מחזיק אינה מתקבלת." (נספח 17 לתשובת העירייה)

8.2 מרבית הטענות שהעלו העותרות, מצויות בתחום ההשגה והערר על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (החוק). מקומן אינו בעתירה לבית-המשפט.

הטענה בדבר היות ההסתדרות ישות נפרדת ממועצת הפועלים, או בשמה הנוכחי - מרחב ההסתדרות הכללית החדשה בשפרעם, טענה שצופתה בציפוי משפטי ונצבעה בצבעים זוהרים, אינה אלא טענה למחלוקת בדבר מחזיק . טענה זו צריכה היתה לעלות בדרך של השגה ואם המשיג לא היה מרוצה מהתוצאה, היתה זכותו לנקוט בהליך של ערר (סעיף 3(א) 3 לחוק).

לא זו בלבד שהדברים לא נעשו, אלא שהעותרות מודות, והדבר עולה מחוקת ההסתדרות וממסמכים שהוגשו ושאינם שנויים במחלוקת, שאין הם אלא "הנהלה" ו"סניף". לא הרישום הנפרד הוא הקובע, אלא העובדות ביחס לפעולתם של הגופים, ודברים אלה עולים מהתכתובת ומהטעונים שהוחלפו בין הצדדים משך השנים.

8.3 גם טענת הפטור אינה צריכה להתברר בפני בית-המשפט לענינים מנהליים. נקבע נוהל מסויים ועל העותרות היה לפעול על פיו. בעובדה, העותרות פעלו, אלא שהן מבקשות להפטר מן החוב הרובץ עליהן בגין שנים קודמות.

טענת הפטור בוודאי אינה יכולה לשמש כטענת הגנה בפני הליכי גביה על חובות העבר.

8.4 אם נוסיף לבחירת פורום שגוי והליך לקוי, ולכך שלא היתה התכחשות לחובות בעבר, את העובדה שהושגו הסכמים שהופרו על ידי העותרות והתחייבויות שלהן לפרוע את החובות לא קויימו, כי אז מצטיירת בפנינו התמונה המלאה, של נסיונו של חייב להתנער מן החוב בכל דרך שבה הוא יכול לעשות זאת.

8.5 אי אפשר להתעלם מן הדרך שבה הציגה ההסתדרות את טעוניה בעתירה, כשהיא מעלימה לחלוטין כל התיחסות להשגה שהגישה ביום 29.3.06, כחודש לפני הגשת העתירה. לא זו בלבד שהעלימה ענין זה, אלא שצריך להציב את ההעלמה אל מול ההרחבה היתרה בעתירה בדבר החלטות של ועדות ערר בטבריה ובנצרת שקיבלו את טענות ההסתדרות.

אם אין זה חוסר נקיון כפיים בולט, איני יודע חוסר נקיון כפיים מהו.

9. התוצאה

9.1 אני דוחה את העתירות.

9.2 העותרות, ביחד ובנפרד, תשלמנה למשיבה שכר טרחת עורך דין בהליך בסך 40,000 ש"ח.