ביום 21.6.2006 כתבתי ב"דבר העורך" - הבה נקרא לילד בשמו: מלחמה.

ציטטתי את דברי עימאד חמאד, שאמר בתגובה לניסיון הכושל לחסלו "אנו מכריזים מלחמה על שדרות ועל כל ההתנחלויות הציוניות".

בהמשך הכתבה אמרתי: "ישראל אינה צריכה לחשוש מלהרים את הכפפה ולהצטרף להכרזה של הפת"ח. במלחמה כמו במלחמה מותר להילחם. יש כללים מה מותר ומה אסור, אבל הם הרבה יותר גמישים."

המלצתי הייתה, כי הכרזת המלחמה של ישראל אינה צריכה להיות מופנית אל העם הפלשתינאי, ולא אל בני משפחותיהם של ראשי השלטון. היא צריכה להיות מופנית אל כל ראשי השלטון באופן אישי. לא רק אל ראשי הזרוע הצבאית, כי אם, ובמיוחד אל ראשי הזרוע המדינית.

חלף רק שבוע ימים, וסוף סוף ירד לאולמרט האסימון. הלילה נעצרו עשרות חברי הזרוע המדינית של החמאס, וביניהם שרים וחברי פרלמנט.

דובר חמאס, מושיר אל מסרי, הגיב על המעצרים, ואמר: "מה שקרה הוא תקדים חמור, פשע בינלאומי והכרזת מלחמה פתוחה נגד העם הפלסטיני".

מר אל מסרי הנכבד, הצדק עמך. ישראל הכריזה מלחמה על הזרוע המדינית של החמאס. אלה שלא נעצרו ירדו למחתרת, ולמעשה הפרלמנט והממשלה הפלשתינים אינם יכולים לתפקד. הללויה.

אני מברך את ממשלת ישראל על ההחלטה האמיצה ואת כוחות הביטחון על הביצוע החלק.

אני מסיר את מגבעתי, ומודה בהכנעה, כי הרעיון לעצור את ראשי הזרוע המדינית בבת אחת טוב יותר מהצעתי לחסלם בזה אחר זה.

עתה נותר רק להתפלל, כי הממשלה לא תתקפל מול הלחץ הבינלאומי, ותעמיד את העבריינים לדין פלילי.

אם חלילה נשתפן בשלב זה, לא יזכו נכדינו לגדול לצד מדינת פלשתין שעמה נחיה בשלום.

שלכם ובשבילכם,
ד"ר הנריק רוסטוביץ