סעיף 300 לפקודה, נושאו – תשלום במועדו ותוכנו:

סעיף 325 לפקודה, נושאו – הארנונה בחדילת בעלות או החזקה ותוכנו:

דהיינו פטור מעתה ועד עולם.

גם בסעיף 326 לפקודה שנושאו – הארנונה ברכישת בעלות או החזקה, קיים נוסח ברוח הסעיף הקודם, דהיינו חיוב מעתה ועד עולם. להלן תוכנו:

סעיף 330 לפקודה, נושאו – בניין שנהרס או שניזוק ותוכנו:

בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993, "הנחה" פירושה:

בסעיף 2 של התקנות נכתב:

בפירוט התנאים המזכים מחזיק בנכס בהנחה מסכום הארנונה, קיימים תנאים הקשורים במחזיק הנכס עצמו או בקרוביו וכן הנחות הקשורות לנכס עצמו.

אולם, בשום מקום בתקנות לא פורט פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש), שמשמעו הכרה בנכס כ"אדמת בניין" ולפיכך פטור מתשלום ארנונה לחלוטין ולעולם.

מכאן שתקנות ההסדרים אינן חלות על סעיף 330 לפקודה.

גם תשלום או אי תשלום הארנונה בחדילת או ברכישת בעלות או החזקה אינם מפורטים בתקנות ההסדרים. מכאן שתקנות ההסדרים אינן חלות על סעיפים 325, 326, לפקודה.

הסוגייה המובאת אינה תיאורטית והיא מעשית לחלוטין ויסודה בדרישת מנהל הארנונה ברשות עירונית, כמו גם דרישתה של ועדת ערר לענייני ארנונה באותה רשות עירונית, להגשת השגה מידי שנת כספים, באותו עניין בדיוק.

בעת כתיבת שורות אלו המצב המשפטי הינו כלהלן:

הוגשה השגה ראשונה ב- 2003 שנידונה בועדת ערר שהחליטה לדחות את הערר. לפיכך הוגש ערעור למחוזי שהחליט להחזיר את הדיון לועדת הערר, האמורה להמשיך בטיפולה בישיבת 25.6.06.

הוגשה השגה שנייה ("תחת מחאה"), באותו עניין, בשנת 2005, זו נידונה בועדת ערר שנייה, בשתי ישיבות והוחלט להחזיר את הנושא לועדת הערר הראשונה.

הוגשה השגה שלישית ("תחת מחאה"), באותו עניין, בשנת 2006, אשר נדחתה ע"י מנהל הארנונה ונמצאת כיום בתקופת 30 הימים להגשת ערר.

לאור האמור לעיל מצאנו לנכון שלא לחשוף כל פרטים מזהים של המוסדות השונים והאנשים הפועלים בשמם.

נראה לכאורה כי אסור היה למנהל הארנונה (אשר לו צוות משפטיים רחב ומכובד) כמו גם לועדת הערר (בראשות עו"ד ואשר אחד מחבריה הנוספים הינו עו"ד ורו"ח) לפעול ולהצהיר על הצורך שלך המשיג להגשת השגה מידי שנת כספים, כאילו צורך זה מעוגן בחיקוק כלשהו. נראה על פניו כי החוק מנוסח בצורה חד משמעית ולא משתמעת לשתי פנים.

אם לשון החוק כל כך פשוטה וברורה, כיצד הרשות העירונית באמצעות מנהל הארנונה וועדת הערר, פועלים כנגד האזרח הקטן באופן הנוגד לחלוטין את לשון החוק?

אם אכן אסור לרשות לפעול כפי שפעלה, מי אמור לתת אישית את הדין על מעשיה והרי הרשות עצמה אינה עושה דבר וחצי דבר אלא פקידיה, מנהליה ועובדיה, כמו גם חברי ועדות הערר, הם הם עושי דברה.