נכס שאינו ראוי לשימוש פטור מארנונה ללא הגבלה בזמן

האם רשאית רשות מקומית להגביל את תקופת הפטור מתשלומי ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש ובכך לכפות על הנישום להשמיש את הנכס?

אברהם גוגיג ויעל שטיינבך הם בעלים של נכס בתל אביב. שריפה שפרצה במקום גרמה לנכס נזק, שתואר בחוות דעתו של מהנדס מטעם עיריית ת"א: 

העירייה סירבה לפטור את הנכס מתשלום ארנונה, והנישומים עררו לוועדת הערר של הארנונה. בשלב זה נכרת הסכם לפיו הוענק לנכס פטור מארנונה לשנים 2002-2004 בשל היותו בלתי ראוי לשימוש. 

 על החלטה זו הוגש ערר לועדת הערר של הארנונה. המערערים הציגו לועדה צילומים של המבנה, חוות דעת של מהנדס בודק מטעם מדור מבנים מסוכנים בעירייה וחשבון, המעיד על ביצוע פרוק ופינוי כל שרידי הגג השרוף של המבנה ואטימת כל הפתחים הפרוצים במבנה באפריל 2004.

ועדת הערר דחתה את הערר, וקבעה: 

על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי, שנדון בפני השופטת שרה דותן בבית המשפט המחוזי בת"א.

השאלה העומדת לדיון בענייננו – קבעה השופטת דותן - הינה אם רשאית הייתה ועדת הערר להגביל את משך מתן הפטור בהסתמך על הוראת סעיף 330.

בסעיף 330 לפקודת העיריות נקבע: 

התנאים המצטברים שחייב נישום לעמוד בהם: מצב הנכס אינו שמיש ואינו ניתן לשימוש – בין מפני שנהרס ובין מפני שניזוק במידה שאינו ניתן לשימוש; בפועל, אין יושבים בנכס ואין משתמשים בו; המחזיק מסר על כך הודעה בכתב לעירייה. 

האם רשאית העירייה להוסיף על התנאים שנקבעו בסעיף 330 הנ"ל תנאים נוספים כגון משך הפטור, שיקום הנכס או הריסתו מתוך כוונה להשתמש במכשיר הפיסקלי למימוש מטרה שונה – חיוב בעל הנכס לפעול לשינוי מצבו?

ועדת הערר קבעה, כי למערערים היה מספיק זמן בשלוש השנים בהן נהנה הנכס מפטור על מנת לשקמו או להרסו ומשלא פעלו באחת משתי הדרכים, אין הם זכאים עוד לפטור. לא הובהר בהחלטה מהו הבסיס החוקי לחיוב הבעלים או המחזיקים להשקיע השקעות, שלא על פי הוראת חוק מפורשת.

בפס"ד מלק סלומון נ' מנהל הארנונה של עיריית חדרה נקבע: 

השופטת דותן אימצה הלכה זו ופסקה:

הערעור נתקבל, ונקבע כי הנכס זכאי לפטור מארנונה על פי הוראת סעיף 330 לפקודה.