ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 28/2/2024
גרסת הדפסה

עמ"נ 334/06 - מנהלי, ארנונה

בני משה קרסו בע"מ ואח' נגד מנהל הארנונה בעירית חיפה


10/7/2006

עמ"נ 334/06

1. בני משה קרסו בע"מ

2. פסיפיק יבואני רכב בע"מ

3. יוניון מוטורס בע"מ

4. קח"ן סוכנויות בע"מ

5. רכב הצפון בע"מ

6. שטראוס ובנו בע"מ

7. ד.ס.ר. דלק וסוכנויות

נגד

מנהל הארנונה בעירית חיפה

בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה

בפני: ס. הנשיא השופט ש. ברלינר

[10.7.2006]

פסק-דין

1. הערעור נסב על החיוב בארנונה עבור אולמות תצוגה למכירת מכוניות המופעלים בחיפה על ידי המערערות והשאלה שבמחלוקת היא האם, על פי צו הארנונה שהוציאה המשיבה, יש לסווג את האולמות תחת הסיווג של "מחסן ערובה", או כטענת המשיבה, תחת הסיווג "עסקים אחרים".

2. הרקע העובדתי הוא כדלקמן:

המערערות מיבאות לישראל מכוניות שבעבורן יש לשלם מיסים ומכס. המכוניות מוצגות ללקוחות המעוניינים לרכוש אותן באולמות תצוגה שברחבי העיר חיפה ובאותם אולמות נקשרות, גם כן, עסקאות מכירה בין הלקוחות לבין אנשי המכירות של המערערות הפועלים באולם מטעמן. כחלק מהליך המכירה מוצגות המכוניות ללקוחות היכולים ולהתרשם מהן, אם כי בדרך כלל המכונית המוצגת (שבגינה לא שולמו המכס והמיסים ושאין לה רישוי לנוע בדרכים) אינה יוצאת מן האולם ועסקת המכירה מתייחסת, ברגיל, למכונית אחרת מאותו הדגם, מכונית המאוחסנת במחסן אחר ונמסרת לרוכש באתר אחר. באישור המכס ולפי נוהליו, ניתן למכור גם מכונית מהתצוגה ולמוסרה שם לרוכשה. (ר' בש"א 1710/06).

3. בגין האולמות נדרשות המערערות לשלם ארנונה המוטלת ונקבעת על פי צו הארנונה שמוציאה המשיבה מדי שנה, ולפי סיווגם של הנכסים שבגינם יש לשלם ארנונה, ואופן השימוש בהם (ר' ס' 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992).

משך השנים, לא חל שינוי באשר לאופן השימוש באולמות כאולמות תצוגה ומכירה של מכוניות, ובאישור המכס לכל אולם, כמחסן רשוי פרטי. אולם באשר לסיווג לצורך הארנונה חלו שינויים: עד לשנת 1997, הם סווגו על ידי המשיבה תחת הסיווג "עסקים אחרים"; לאחר מכן, עד לשנת 2000, סווגו האולמות על ידי מנהל הארנונה כ"מחסני ערובה". משנת 2000 ואילך, סווגו האולמות שוב כ"עסקים אחרים".

לטענת המערערות, יש להשאיר בעינו את סיווג האולמות כ"מחסני ערובה" ולא היה מקום לשנות את הסיווג ל"עסקים אחרים", כפי שעשתה המשיבה.

טענה נוספת בפי המערערים היא כי שינוי הסיווג של האולמות אותו עשתה המשיבה על אף שבאולמות ובשימוש בהם לא חל כל שינוי, מנוגד לחוקי ההקפאה.

4. קודם להגשת העררים הגישו המערערות השגות על שומות הארנונה. לכולן ניתנה תשובה אחידה הדוחה את ההשגה, שכן, לשיטת המשיבה, "הפעילות המתנהלת בנכס שבנדון היא פעילות מסחרית עסקית גרידא, ואי לכך פריט החיוב המתאים עבורו הינו עסקים אחרים (קוד שימוש 6000) ונדחית טענתכם בקשר לכך."

5. ועדת הערר לענייני ארנונה איחדה את הדיון ב - 12 עררים שהתבררו בפניה, המתייחסים לשומות הארנונה לשנים 2000 עד 2003. הועדה (בהחלטה מפורטת ומנומקת המחזיקה 14 עמודים מודפסים בצפיפות), דחתה את ההשגות וקבעה כי באולמות מתקיימת "פעילות מסחרית", הם מצויים באזורי מסחר ו"כל מטרתם אחת היא, להביא קונים לרכביהם ולא לצורך אחסונם עד למכירתם ... באופן שלא שונה במהותו במאומה מחנות למכירת כל מוצר אחר" וכן קבעה "כי השימוש העיקרי של העוררות הינו תצוגה למטרת מכירה ואילו אלמנט האחסון כמעט ואינו מתקיים או לכל הפחות, הינו טפל ואגבי למטרה העיקרית." כמו כן סברה הועדה כי השימוש שעושות המערערות באולמות מנוגד לרישיון שניתן להן מאת המכס למחסן תצוגה רשוי, ועל כן אין לסווג את האולמות כמחסני ערובה.

6. צו הארנונה שיצא מאת המשיבה מסווג את הנכסים שבגינם יש לשלם ארנונה בסיווגים ספציפיים כגון מרכז קניות, מרכז ספורט, מחסן לוגיסטי וכו', ובהם גם סיווג של "מחסן ערובה" המוגדר כ"מחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס, שניתן לו רשיון מחסן כללי או פרטי מאת מנהל אגף המכס והבלו". (ההדגשות לעיל ולהלן - לא במקור).

נכסים עסקיים שאינם כלולים באחת מן ההגדרות הייעודיות שבצו הארנונה, הוגדרו ועלו על הכתב בנוסח ובצורה הבאים:

"עסקים אחרים -בניין שאינו משמש למגורים ואינו נכלל באחת ההגדרות המיוחדות בפרק זה ולרבות בניינים המוחזקים ע"י:

בזק חב' לתקשורת בע"מ;

בתי מסחר ועסקי מחשבים, עיבוד נתונים אוטומטי, שרותי אחזקת מחשבים וכד';

הוצאה לאור;

הוצאה לאור של עיתון;

עסקים להקפאה ולעיבוד מזון;

עסקים לאריזה, מיון מילוי וכד', אפילו העיסוק מבוצע באמצעות מכונות;

חברות דלק;

חברות לעיבוד מוצרי דלק, שמנים כימיקלים ודשנים;

חברות וקואופרטיבים להובלה או להסעת נוסעים;

מרכזי קניות;

מרכזי ספורט;"

7. המצוטט לעיל משקף את צו הארנונה כנוסחו כיום ובשנים עליהן נסב הערעור. ההיסטוריה החקיקתית באשר לצו, היא זו:

המונח "מחסן ערובה" הוגדר תחילה כך: "'מחסן ערובה' - מחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס, מסוג מחסן כללי ושניתן לו רשיון מחסן כללי מאת מנהל אגף המכס והבלו."

בשנת 1997 שונתה ההגדרה האמורה והוספו בה המילים: "או פרטי" והנוסח המתוקן הוא זה: "'מחסן ערובה' - מחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס, שניתן לו רשיון מחסן כללי או פרטי מאת מנהל אגף המכס והבלו."

הגדרה זו לא שונתה עד היום.

השינוי בהגדרת מחסן כללי, נסמך על הוראת ס' 69 לפקודת המכס הקובע כי מחסני ערובה רשויים יהיו משני סוגים: "(1) מחסנים כלליים המשמשים להחסנת טובין בכלל; (2) מחסנים פרטיים המשמשים להחסנת טובין של בעל הרשיון בלבד."

באשר להגדרת עסקים אחרים, ההיסטוריה החקיקתית לגבי הצו היא זו: עד לשנת 1988, הוגדר סיווג זה כך: "לרבות חברות הדלק; חברות לעבוד מוצרי דלק, שמנים כימיקלים ודשנים; חברות וקואופרטיבים להובלה או להסעת נוסעים; מרכזי ספורט פרטיים; למעט נכסים המוחזקים ע"י הממשלה." בשנת 1990 שונתה ההגדרה של מונח זה, ומאז ואילך היא בנוסח המצוטט בס' 6 לעיל, למעט הסיפא הנוגעת למשרדי הממשלה.

8. לטענת המערערות, לא ניתן לסווג בסעיף ה"סל" השיורי שענינו "עסקים אחרים" נכס הכלול באחת הגדרות הספציפיות שבצו הארנונה, שכן נקבע במפורש ברישא להגדרת "עסקים אחרים" שסיווג זה כולל כל בניין : " ... (ש)אינו נכלל באחת ההגדרות המיוחדות בפרק זה ...". האולמות הם "מחסן רשוי" על פי רשיון שניתן להם מאת מנהל המכס על פי ס' 68 לפקודה, הם כלולים בהגדרת "מחסן ערובה" שבצו, ועל כן אין לכלול אותם בנכסים המשמשים ל"עסקים אחרים", אפילו אם מעצם טבעם היו הם ראויים להיכלל בהגדרה השיורית, אלמלא הייתה היא, אכן, מוגדרת כשיורית בהשוואה להגדרות הספציפיות.

9. מקובלת עלי קביעת ועדת הערר כי השימוש העיקרי שנעשה באולמות הוא התצוגה לשם מכירה וכי איחסון המכוניות באולמות הוא אך שלב נדרש לצורך התצוגה והמכירה. האיחסון והתצוגה הם אך חלק מפעילות עיקרית זו של המוכרים. אולם, איחסון המכוניות ותצוגתן באולמות המכירה מהווה גם הוא חלק מהותי, אף אם לא הדומיננטי, מכלל הפעילות המתקיימת באולמות כחלק מן השימוש בהם, על ידי המערערות.

כמו כן מקובל עלי שבעיני האדם הסביר המתבונן מן הצד, האולמות אינם מחסנים, גם לא מחסנים רשויים, ולפי עינו של הזר המתבונן באולמות, מדובר בבית מסחר לשיווק ומכירה של מכוניות. כך הוא אף אם בדרך כלל המכונית הנמצאת באולם, לא היא עצמה זו שנמכרת ונמסרת לקונה, אלא מכונית אחרת, זהה לה.

10. המכוניות הן "טובין חבי מכס", כמוגדר בס' 1 לפקודת המכס. הן גם "טובין שיובאו" על פי ס' 14 לפקודה ועליהן להישאר בפיקוח רשות המכס "משעת ייבואם עד מסירתם לצריכה בארץ או עד ייצואם, הכל לפי הענין". תשלום המכס הוא תנאי לשיחרורן לידי הקונה. האיחסון יכול להעשות לא רק במחסני המכס, אלא גם במחסן שניתן לו רישוי ממנהל המכס, כאמור בס' 68 לפקודת המכס. מטרת הרישיון שניתן למערערות, ככתוב בו, היא לאחסן את המכוניות ב"מחסן תצוגת רכב כמוגדר בתקנה 12 לתקנות המכס". תקנה זו מדברת, בין היתר, ב"מחסן חצרים" וכן ב"מחסן לתצוגת רכב", כדלקמן:

"'מחסן חצרים' - מגרש מגודר המיועד להחסנת טובין שנהוג להניחם, דרך כלל, תחת כיפת השמיים בלא מחסה, לרבות במיכלים המיועדים לכך".

"'מחסן לתצוגת רכב'- מחסן סגור או מחסן חצרים לתצוגת 20 כלי רכב לכל היותר, ובלבד שלבעל רישיון המחסן גם רישיון למחסן רכב ושמחסן החצרים ישמש אך ורק לתצוגת כלי רכב שהמשקל הכולל של כל אחד מהם עולה על 2,200 ק"ג. "

עולה מן האמור לעיל בתקנה 12, כי מבחינת פקודת המכס, האולמות דנן אינן מחסן חצרים. הם סוג מסויים מן הסוגים השונים של המחסנים הרשויים הפרטיים - והסוג הוא "מחסן לתצוגת רכב". הם חוסים תחת הגדרה זו, גם אם באולם התצוגה נעשות פעולות למכירת המכוניות, כמתואר בסעיף 1 לעיל. כך הוא גם אם למעשה פעולת המכירה היא הפעילות העיקרית שבאותו מחסן. כך הוא כל עוד האולמות משמשים, כנדרש, לתצוגת כלי הרכב, על פי תנאי המכס, ואישוריו.

על פי הרישיון, נדרש כי המחסן יהא "מחסן סגור", ומחסן כזה מוגדר כ"מבנה סגור ומקורה המוגן מכל הצדדים, שבו סידורים נאותים להחסנת טובין והוא בעל פתחים נאותים להכנסה והוצאה של טובין". בעיני המכס, מבנה האולמות דנן, ושימוש זה באולמות, לרבות מכירת המכוניות שבו תוך שמירה על נוהליו, אינו מוציא את האולמות מהגדרתם כמחסנים רשויים. יש לקבוע, על כן, כי אופן השימוש באולמות, הלכה למעשה, על ידי המערערות, בתצוגה ובמכירה, תואם את דרישות המכס בכל הנוגע למחסן ולרישויו.

11. כאשר עומדת בפנינו רשימת סיווגים של בניינים, יכול שבניין מסוים או אופן השימוש בו ייפלו לסיווג אחד, ולעיתים יכול שיפול לכמה סיווגים. כך, ניתן לחשוב כי האולמות יכולים להיכלל בסיווג של מחסן ערובה, ובה בעת להיות בגדר "בית עסק" או "חנות". אם אנו מציבים את שני אלה, באותו מישור, נאמר כי השימוש הדומיננטי הוא המכריע. ניתן היה לומר איפוא, לגבי האולמות, כאמור לעיל, כי השימוש בהם למסחר גובר על יסוד האיחסון הרשוי, ולפיכך מוצדק לסווגם כ"חנות",ולא כ"מחסן ערובה".

אולם, הצו אינו מציב בפנינו שימושים וסיווגים המצויים באותו מישור. הוא גם מכתיב לנו את הדרך שבה על מנהל הארנונה להפעיל את שיקול דעתו בעת שהוא ממיין את הנכסים ומשייכם לסיווגים השונים: תחילה יש לבדוק אם הנכס כלול באחת ההגדרות הספציפיות; אם התשובה לכך חיובית, הוא לא ייכלל בסיווג "עסקים אחרים". (ר' ה"פ (מחוזי תל אביב) 1241/97 דסיזן סיסטמס נ' מועצה מקומית ג. שמואל, דינים מחוזי. כרך לב(3), 186). לכך חריג: אם מוצדק לכלול אותו תחת הוראת הריבוי "ולרבות" שבהגדרת "עסקים אחרים", גוברת הוראת הריבוי. כך עולה, לפי הבנתי, מנוסח הצו: "'מחסן ערובה' ... ואינו כלול באחת ההגדרות ... ולרבות ... ".

12. משמצאנו כי האולמות כלולים בהגדרת "מחסן ערובה" שבצו הארנונה, וכי לא ניתן לכלול אותם ב"עסקים אחרים" אלא בחריג הוראת הריבוי, עולה השאלה האם ניתן לכלול את האולמות תחת הוראת הריבוי המאזכרת "בתי מסחר". הדבר תלוי בשאלה, אם הצו, כפי שנוסח, מפריד בין "בתי מסחר", לסוגיהם, העומדים בפני עצמם, לבין "ועסקי מחשבים, עיבוד נתונים אוטומטי, ... וכו'" המתקשרים אל בתי המסחר באמצעות ו' החיבור.

גם כאן אלך על פי ההיסטוריה החקיקתית של הצו. לו היה הצו, בנוסחו הקודם, כולל "בתי מסחר" ואחר כך היו מוסיפים לו את נושא המחשבים, היה מקום להסיק שמדובר בריבוי. אולם מלכתחילה (עוד משנת 1991) הוגדרו "עסקים אחרים" כ"בתי מסחר ועסקי מחשבים, ...", היינו, שמדובר על בתי מסחר למחשבים ועל עסקים אחרים העוסקים במיחשוב. דבר זה מתישב גם עם נוסח ההגדרה הקיים הכולל קטגוריות מצומצמות של עיסוקים, ואינו מתיישב עם קטגוריה רחבה העומדת בפני עצמה של "בתי מסחר" מכל סוג שהוא. גם אופן הניסוח בפסקאות נפרדות, מעיד על כך. גם לו' החיבור יש משמעות.

היינו, שלא ניתן לכלול את האולמות, על סמך הוראת הריבוי שבהגדרת "עסקים אחרים" בגדרם של "בתי מסחר" שכן מדובר בבתי מסחר או בעסקים שענינם מחשבים ומיחשוב.

13. במבט על פני זמן, עולה התמונה הבאה:

כל זמן שהצו הגדיר "מחסן ערובה" ככזה הכולל רק מחסן רשוי כללי, לא באו האולמות בגדר מחסני ערובה והוטלה עליהם ארנונה בסיווג עסקים אחרים. משחל שינוי בהגדרת הסיווג שבצו הארנונה, והמחסנים כללו גם מחסני רשוי פרטיים, שינתה המשיבה את הסיווג המתאים, ודרשה ארנונה בגין האולמות על פי הסיווג "מחסן ערובה". לאחר מכן, בלא שום שינוי בהגדרות הצריכות לענין, שבה המשיבה ושינתה, מטעמי "מדיניות", או "תיקון טעות", או "שינוי גישה", כטענתה, ולטעמי אך כדי לגבות ארנונה ביתר, את שומות הארנונה וטענה כי יש לסווג את האולמות, שוב פעם, כ"עסקים אחרים".

"נדנדה" זו בשינויי מדיניות וגישה אין לקבל. התנהגות המשיבה לאורך השנים, תוך שהיא מתאימה את עצמה, לשינויים שבצו, מעידה על האופן שבו פורש ויושם הצו על ידי הרשות המינהלית, ושלפיו פעלו הנישומים ועליו הם הסתמכו. כל עוד לא כלל הצו מחסן רשוי פרטי, נדרשה מבעלי האולמות ארנונה לפי עסקים אחרים. מששונה הצו וכלל בהגדרת מחסן ערובה גם מחסן רשוי פרטי, נדרשה ארנונה לפי מחסן ערובה. זה היה הפירוש של הצו המקובל על המשיבה; לא היתה כאן טעות; ההגדרה שבצו תוקנה כדי שתחול גם על מחסנים פרטיים; האולמות הם מחסני רשוי פרטיים. לא הוסף כל סייג לכך בצו הארנונה המוציא מתחולה מחסני תצוגה או מחסני רשוי שבהם מתבצעת גם פעילות שיווק ומכירה.

כאשר נעשה תיקון בצו הארנונה, והרשות פועלת על פי התיקון לאורך שנים, זכאי הנישום להסתמך על כך, לנהל על פי זה את עיסקו ותחשיביו, והרשות אינה יכולה לשנות כל פעם את דרך פעולתה, שעה שהסביבה העיסקית ואופן השימוש וההגדרות שבצו אינם משתנים. הדבר אינו מתישב עם שיקול דעת סביר של מנהל הארנונה בפירוש הצו.

אם חפצה המשיבה להביא את האולמות לכלל "עסקים אחרים", יכולה היא, בהליך החוקי המתאים, לשנות שוב את נוסח צו הארנונה, ולהוסיף בריבוי העסקים האחרים "אולמות תצוגה למכוניות". פעולה כזו לא ננקטה.

14. לאור האמור, מסקנתי היא כי יש לקבל את הערעור. לפיכך, איני צריך לדון בטענה הנוגעת לחוקי ההקפאה, אם כי, גם בשאלה זו, אני נוטה לעמדת המערערות, כי אין מקום לשנות את סיווג האולמות לסיווג אחר המעלה את הארנונה, רק מחמת הרצון להעלות את שיעורה, שעה שלא חל כל שינוי בחקיקה ובאופן השימוש בנכס שלגביו הוצאה השומה. ר' רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל נ' עירית חיפה, תקדין עליון 2005(4), 3513 והאסמכתאות שם.

15. הערעור מתקבל. החלטת ועדת הערר מתבטלת. האולמות יסווגו תחת הסיווג של מחסני ערובה.

המשיבה תשלם למערערות את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח ומע"מ.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ו (10 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

ש. ברלינר, ס. נשיא

 


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. ארנונה לגבי שטחים שאינם גורמי העסק   מאת: ד"ר שלום לנדאו    16/11/2007









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן