העובדות הצריכות לעניין:

1. המשיבה, רשות מקומית, הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר בגין חיובי ארנונה כללית שהוטלה על המבקשת לשנות המס 2003 – 2005.

2. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן. במסגרת בקשתה טענה המבקשת כי בין הצדדים מתנהלים שני הליכים נוספים אשר תוצאתם תשליך באופן ישיר על תוצאת התובענה דנא וסכום הסעד הכספי הנתבע במסגרתה. הליכים אלה הינם: (1) תביעה כספית, התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בת"א, שהגישה המבקשת כנגד המשיבה להשבת תשלומים שנגבו ממנה ביתר בסך של 3,058,733 ₪. בגין כספים אלה העלתה המבקשת טענת קיזוז בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בתביעה דנא; (2) עררים תלויים ועומדים שהוגשו ע"י המבקשת בעניין חיובי ארנונה לשנים הרלבנטיות לתביעה (2002-2003) ובמסגרתם מתבררת, בין היתר, שאלת סיווגם הנכון של נכסי המבקשת.

3. על יסוד האמור טוענת המבקשת כי כל החלטה שתינתן בתובענה זו תהווה התערבות בהליך המתנהל בפני ערכאה מוסמכת אחרת, קרי- ועדת הערר ובית המשפט המחוזי. כן נטען כי החלטה בתובענה זו עשויה לגרום למצב של החלטות סותרות בין בתי המשפט והטריבונלים המוסמכים. ואחרון: המבקשת טוענת כי שאלת סיווג הנכס שהועלתה בעררים היא בתחום סמכותה הייחודית של ועדת הערר אשר החלטתה כאמור טרם ניתנה ולפיכך מנוע בית משפט זה מלהידרש לשאלה זו.

4. המשיבה טוענת מנגד כי קיומו של ערר תלוי ועומד אין בו כדי לאפשר למבקשת להתחמק מתשלום חובות הארנונה המוטלים עליה על פי דין. כמו כן צוין כי אין מניעה כי רשות מקומית תגיש תביעה אזרחית לתשלום ארנונה כללית כנגד נתבע שעררו תלוי ועומד. טענה זו נסמכת, בין היתר, על האמור בבש"א 990/02 בתי זיקוק לנפט נ' מועצה אזורית זבולון, דינים מחוזי כרך ל"ג(7) 353 שם נקבע כי "הרשות עדיין יכולה להגיש לביהמ"ש תובענה כספית כנגד החייב בארנונה, שעררו תלוי ועומד, ובמקרה המתאים עשוי בית המשפט לפסוק לטובתה וליתן לזכותה פסק הדין, במקרה כזה תוכל הרשות המקומית לגבות את סכום פסק הדין, היינו את הארנונה , ככל זוכה אחר".

5. הרציונל העולה מהפסיקה הנזכרת, לשיטת המשיבה, הוא כי הרשויות המקומיות אינן חייבות לשאת בנטל הבאת המחלוקת שמעורר החייב בתשלום ארנונה בפני ערכאות משפטיות ואין הן חייבות להמתין לתשלום רק עם סיומם של ההליכים. התנהלות כזו תגרור אחריה אנדרלמוסיה בניהול השלטון המקומי וחוסר אפשרות למתן שירותים נאותים למשלמי הארנונה. כן נטען כי מכיוון ששאלת הסיווג היא בסמכותה הבלעדית של וועדת הערר ובית המשפט כלל לא נדרש לה, כל אשר עליו להחליט הוא האם רשאית הנתבעת לעכב תשלומי ארנונה בגלל ערר שהוגש על ידה וכן להיזקק לטענת הקיזוז אשר המצהיר עליה לא נחקר עד כה. לטענתה, אף כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי אין בו כדי לעכב את הדיון בתביעה בבימ"ש נכבד זה שכן התביעה הכספית נעדרת עילה שכן הוגשה ע"י המבקשת בחוסר תום לב ולאחר ששנים קודם לכן נדחו השגות אשר הוגשו ע"י המבקשת בגין אותו חוב, אשר הפך עקב כך לחוב חלוט ולמעשה בית דין.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להעמדת ההליכים בתובענה זו להתקבל מן הטעם של קיום "הליך תלוי ועומד" בבימ"ש המחוזי בת"א.

7. לצורך הדיון אניח, מבלי לפסוק, כי צודקת המשיבה בטענתה כי קיומו של ערר תלוי ועומד אינו עילה להעמדת ההליכים בתובענה זו. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך כי במקרה הנדון הגישה המבקשת גם תביעה כספית בסכום של כ- 3 מיליון ₪ לבית המשפט המחוזי להשבת כספים ששולמו על ידה ביתר ובגינם קמה לה לטענתה, בהליך בקשת הרשות להתגונן כנגד תובענה זו, טענת קיזוז.

9. המבחן להעמדת הליכים בשל הליך תלוי ועומד פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים הללו. בעניין אל-עוקבי (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כ"ט(2), 477) נפסק, כי "לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית".

10. ומן הכלל אל הפרט: בענייננו אין ספק כי במסגרת הדיון בתובענה זו ובמסגרת התובענה שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עומדת להכרעה אותה סוגיה מהותית הכספים שנגבו מן המבקשת ביתר (לטענתה) על ידי המשיבה אשר בגינם הוגשה התובענה בבית המשפט המחוזי ובת"א ובגינם הועלתה על ידי המבקשת טענת קיזוז בהליך בקשת הרשות להתגונן בתובענה זו. ברור, כי לקבלתה או לדחייתה של טענת המבקשת בבית המשפט המחוזי בדבר זכאותה לכספים נשוא תביעתה תהיינה בוודאי השלכות על תוצאות הדיון בתובענה זו, בשים לב לכך שטענת הקיזוז המועלית בבקשת הרשות להתגונן היא בסכום נכבד ביותר. בנסיבות אלה, נראה כי לא יהיה זה יעיל כי שני בתי משפט שונים יידרשו לאותה סוגיה (שהולבשה בתביעה זו במחלצות של טענת הגנה ובתביעה בבית המשפט המחוזי כעילת התביעה), מה גם שעשוי להיווצר מצב בו שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים (ואף למסקנות משפטיות) סותרים באותה סוגיה ובין אותם בעלי דין. על החיסכון בזמן ומשאבים לבעלי הדין ולמערכת בתי המשפט שייגרמו בהעמדת ההליכים בתובענה זו נראה כי אין צורך להכביר מילים.

11. לשם מניעת הספק– ועל אף שטענה זו לא הועלתה בפני – אציין עוד כי סמכותו של רשם, במובחן משופט או רשם שהוא שופט, להורות על העמדת הליכים בתובענה נגזרת מן הסמכות הנתונה לו בסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש] תשמ"ד –1984 לדון ולהחליט ככל שיראה לנכון בבקשות בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך (ע"א (רמ') 44/05 סחוט טרי בע"מ נ' אלקובי (ל.פ.).

די בשיקולים שפורטו לעיל על מנת להעמיד את ההליכים בתובענה זו (ת.א. 3353/05) והדיון בה נדחה ללא מועד. על בעלי הדין להודיע מיד כאשר יסתיימו ההליכים בת"א (ת"א) 1252/02 ולפרט עמדותיהם לגבי הצורך בקיום דיון. אין צו להוצאות בהליך זה.