לקהל קוראי חובבי היתולים / אגיש בשמחה יצירת בתולין, / של צוות חדש, מיוחד במינו / המורכב זו הפעם
מאב ומבנו: / חזי ויין – עבדכם הנודע בשערים / ויוצא חלציו, פרח המשוררים / רון ויין, הנער המפולפל / (כי קרוב לעץ התפוח
נפל).
************
מעשה בבת גביר מיוחס ועשיר / איש המעלה, מפרנסי זו העיר / נצר למשפחת רבנים נדירה / גומלי חסדים
ועוסקים בתורה / אשר אגב מסעותיה בעולם / אימצה הלכות עכו"ם ושאר מנהגם / ותבעט בכל הלכה מוסכמת / וכמנהג הבוהמה -
הייתה מתבהמת / עת נחשב הדבר לסגנון מלוטש / הצטרפה חיש קל ל"שמאל החדש" / חלקה יצועה עם מיני תמהונים /
השתכרה ועישנה במסיבות אומנים / דגמנה בגדי ים חושפי איברים / ושלח את ידה בכתיבת חמשירים. / אף הוסיפה והצטלמה
למדריך תועבה / בשפע תנוחות נוטפות תאווה / ותוסיף שם חידושים מתוך ניסיונה / בנושאי חשקים ובסוגיות אביונה. / רכלנים הרבו
את שמה להזכיר / בכל סקנדל חדש שבעיר / צעירים וזקנים למשכבה הפילה / ויותר מכך לעשות עוד הגדילה / באורגיה משותפת עם
שר ונחש / (כפי שבאחת הרכילויות נלחש) / בקיצור - הרבתה רוב שאון ומהומה / ותדח לזנונים את גדולי האומה.
************
אך אבוי, יום אחד מר ונמהר / בחוגי הבוהמה נפל הדבר / במקום מזמוטין ומסיבות הרואין / חזרה בתשובה
הפכה להיות
IN / מרבית ידידיה נטשו
משכבה / ועברו לחבוש ספסלי ישיבה / לא עבר זמן רב וגדולי החוטאים / הפכו להיות רבנים נודעים / וכפי שעשה הגאון אורי זוהר / פנו
לחיים של תורה ושל טוהר./ על משכבה, בודדה מתפתלת / מצאה עלמתנו עצמה מייחלת / לחברת כל אותם הוללים וותיקים /
שלפתע פתאום הפכו צדיקים / כך הלך ופחת הדור / ושארית ידידיה "גילו את האור" / נאלצה יפתנו, באין כנגדה עזר / "לנקוט"
בשיטות של מקל ושל גזר. / עד ביום אחד , בגבור יגונה / הזמנה לה הגיעה מעיר היונה: / בכתב יד מסולסל הוזמנה זו הבת / לעשות
בישיבת "אור זורח" שבת / אותה היא קיבלה בשמחה ובששון / שכן שם ידידיה קבעו המעון.
*************
כך, בתקווה לחידוש הקשרים / עם אותם כל אותם אברכים כשרים / לשנות תדמיתה היא ניגשה ברוב נחת :
/ את שפעת שיערה חיש כיסתה במטפחת / פשטה חצאית מיני הדוקה / ולבשה במקומה שמלה ארוכה / מפניה הסירה כל שמץ
איפור / צררה בצרורה גם חומש, גם סידור / ובבוקר, אור ליום השישי / ירושליימה נסעה בכביש הראשי. / כשעמדה החמה במרומי
הרקיע / לישיבת "אור זורח" ביתנו הגיעה / רבנית וותיקה שם קידמה את פניה / למולה עלמתנו השפילה עיניה / כמנהג בנות ישראל
הכשרות / בעמדן לבחינת עיניים זרות. / אז חיש קל לה הורתה המשגחת / את כל חפציה עמה לקחת / ולסור אחריה ללא כל מורא /
למהר ולטבול במקווה טהרה / בטרם תיתם שעת לימוד ותפילה / ויגיע תור הגברים לטבילה.
*************
עת עירומות הן ירדו לרחצה / שיגרה המלווה בעלמה הצצה / ומייד שאלה: האין את זו ביתי / מחברת
"מדריך התנוחות הביתי"? / וכלום לא היית זו את / שהדגימה כיצד משמשים באמבט? / ותודה כי רבו חטאיה מספור / ולכן בתשובה
החליטה לחזור. / אז הפצירה בה אותה רבנית / ללמדה במטותא תנוחה חדשנית / אשר תוכל להיות לה לעזר / להשיב את ליבו של
רבי אליעזר. / לתחינתה עלמתנו שעתה בברכה / ועמדה ללמדה "פסיקה כהלכה" / אותה רבנית, בעלת פני עורב / שדדיה יבשו
כמדרון הר חורב / ומקור תשוקתה מוכה השיממון / כמערת החכילה אשר על פני הישימון, / נתגלתה כתלמידה מאד שקדנית /
שהיטיבה לחזור על הוראות הנפקנית / ואחריה כל הנוכחות בחדר המקרה / הצטרפו לתרגולת שם עד מהרה / ובתוך שעה, (יותר או
פחות) / רכשו בקיאות בכ"ז תנוחות.
*************
כך בלהט תרגול התנוחה הבאה / נשתכח מאיתן כי קרבה השעה / בה עליהן המקווה לפנות / כי כבר
נסתיימה שעת טבילת הבנות./ בעודן עסוקות באותו התרגיל / פלשה למקווה בשאון וברוב גיל / סיעת אברכים שסיימו תלמודם / כולם
עירומים כביום היוולדם / נכונים לטבילה של ערב שבת / אך בחזותם ב"תרגילי האמבט" / נעמדו כולם והיו כהוזים / בעודם במחזה
ההוא חוזים / ויקום בהם כל שפוף וכל רך / ויקוים בם "צדיק כתמר יפרח". / כראות הריבה את שפעת הגברים / שאלה: מי בכם
תרומתו לי ירים? / מי ייאות לתרגל עם זו הכבודה / את כל אשר ממני למדה? //// ללא היסוס קפץ הנחשון / אשר התנדב להיות
הראשון / על הרי הבתרים הגביה לעוף / ואחר צלל תהומות בים סוף. / החרו אחריו שאר האברכים / וינוחו בכל הנקיקים ובכל החווכים
/ ובכל הנעצוצים / ובכל הנהלולים / ויטעמו כולם פירות הילולים./ כך עמדו סב, אב נכד ונין / לברך בכוונה "ברכת הנהנין". ////עודם
משמשמים שם בגיל ובדיצה / ירד רייש מיטיבתא לבית הרחצה / איש בא בימים, (כבר לא בא בלילות) / גופו כמוש ופניו נפולות / שמו
רבי אהרון, מתלמידיו של הלל / והוא לפניו את מקלו מטלטל. //// ותאחזנה הבנות במוט בשתיים / (לבל יישב רבנו בין המשפתיים) /
ויעש בשרו חידודים חידודים / עד פרח מטה אהרון - ויגמול שקדים / ונעשה לו נס תחיית המתים. / ויעמוד לקיים את פסוקו בשמחה /
(למרות שכבדה קצת עליו המלאכה) / לקול מצהלות ותרועות תלמידיו / הראה כי לא סר מחוקק בין רגליו / (רק לעת כלותו לעשות
מעשיו / הוא שם כרע, נפל, שכב) / כי כשבא רבנו תרומתו להרים / הוא החל ב"תקיעה", אך סיים ב"שברים".////אחריו יצא חוטר
לבית ישי / מעשיו הוא עשה שם ולא בחשאי / ויזעק חיש קל אחד מחבריו / ויחרשו בשור ובחמור יחדיו. / והבאים אחריהם - לא כבתה
אישם / אף הם לא חסמו שווריהם בדישם / וכך כל אברך בפסקו את פסוקו / לחוזרות בתשובה תירץ את חישקו.////ואתם אל תראו
זאת כסתם "מילתא זוטרא" / כי היטב תרגלו שם את ה "קמא סוטרא" / עד שבא השמש אותם להבהיל / את פני שבת המלכה
להקביל.
**************
באותה השבת, בישיבת "אור זורח" / היטיבו הכל את ליבם לשמח / ובעוד ידיהם מוששות חמוקים / הגו שם
יחדיו בש"ס ובפוסקים / עד נפלו אברכים שדודים ושבורים / ויוזעק "קומנדו מאה שערים" / מכיכר השבת ומכביש רמות / המוני חרדים
למודי מלחמות / כותבי פשקווילין וחורמי חרמות / אוסרי איסורין ומחוללי מהומות / מי בהם באבן ומי במוט / ויהי בראותם את כל
ההרמות / ויזעק העומד בראשם כהוזה: / המערת פריצים היה הבית הזה?! / ויקומו כולם מבלי לחכות / בחוזרים בתשובה להפליא
המכות / ויהי פרץ וצווחה מסביב / ויברחו כולם לכיוון תל אביב / בעוד החרדים דולקים אחריהם בחרון / עד הגיעם למורד בית חורון /
ויטילו עליהם אבנים גדולות / ויעמדו לזנב בכל הנחשלות./
**************
כך השיבה אותה נפקנית מהוללה / את כל חבריה חזרה בשאלה / לכן לה יאתה התהילה / כי סוף מעשה
במחשבה תחילה . / רק אנו נוסיף כאן מוסר השכל אישי / המבוסס על קורות אותו יום שישי: / כי אין מקומן של נשים בישיבות / ובמקום
שבעלות תשובה שוכבות / צדיקים גמורים בנסיון לא עומדים / כפי ששמעתם חברים וידידים:
© חזי ויין