טענת התיישנות - גם כנגד הליכי גבייה מנהליים

רשויות מקומיות רבות סובלות מבעיות קשות בתקציביהן. חקרו ומצאו פתרונות יצירתיים להגדלת ההכנסות, ונזכיר שני פתרונות בולטים במיוחד.

ארנונה רטרואקטיבית: בשנים האחרונות, זוכים נישומי הארנונה בחיובי ארנונה מוגדלים, הכוללים תוספת שטחים ושינויי סיווגים והגדלת תעריפים. בחלק מהמקרים, אין קשר של ממש בין השומה המוגדלת לבין המצב העובדתי והמשפטי.

כאשר החיוב "המתוקן" מושת באופן רטרואקטיבי לשבע שנים קודמות, הוא זוכה לתוספת של ריבית של 9.38% לשנה ולהפרשי הצמדה, והכל רטרואקטיבי, כמובן. הפעם, לא אכתוב על נושא זה עליו כתבתי בעבר, וככל הנראה לא יהא מנוס מלכתוב עליו גם בעתיד.

גבייה מנהלית: הליכי גבייה מנהליים חביבים על הרשויות המקומיות. אין צורך במשפט ארוך ומייגע, שבו ניתן לנישום יומו בבית המשפט, ובהליכי הוצאה לפועל מסורבלים. אין צורך באגרות משפט ובעורכי דין. הרשויות המקומיות אינן ככל האדם. הפקיד המוסמך חותם על צו עיקול מנהלי, ושולח אותו לבנק, או תופס מיטלטלין ומוכרם.

במחשבי הרשויות המקומיות רשומים חובות ארנונה של כמיליארד ש"ח, וחלקם בעלי ותק ניכר. הרשויות המקומיות ישנו על זכויותיהן, ובמשך שנים לא פעלו לגביית החובות, שצברו ריבית והפרשי הצמדה, ותפחו לממדים אסטרונומיים.

הרשויות המקומיות רשאיות להגיש תביעה משפטית. הבעיה היא, שאם מדובר בחוב ארנונה שחלפו למעלה מ–7 שנים מיום הטלתו, רשאי הנישום לטעון, כי הזכות לתבוע את החוב התיישנה. אז במקום לתבוע חוב בן 7 שנים או יותר, נוקטים בהליכי גבייה מנהליים.

מעשה שהיה כך היה: חברת האחים גרינפלד חבה למועצה המקומית משהד אגרת מים משנת 1992. בשנת 2004 פנתה המועצה לחברה ודרשה מהם לפרוע את החוב. החברה טענה, כי עד למועד הפניה חלפו 12 שנה, כי החוב התיישן וכי המועצה מנועה מלגבותו.

המועצה השיבה, כי דיני ההתיישנות אינם חלים על גבייה מנהלית. טענת ההתיישנות היא טענה דיונית ולא טענה מהותית, ונקיטה בהליכי גבייה מנהליים אינה כדין תביעה משפטית.

הסוגיה המשפטית: בהתאם לסעיף 323א לפקודת העיריות הכללים לגביית חובות ארנונה חלים גם על גביית אגרות מים. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה: האם ניתן להעלות טענת התיישנות גם לגבי גבייה מנהלית באמצעות הגשת תובענה לסעד הצהרתי?

יש תקדימים לכך, כי טענת ההתיישנות תועיל רק למי שנתבע בבית המשפט, אך לא תסייע כנגד הליכי גביה מנהליים. מאידך, יש תקדימים לכך, כי ניתן לטעון להתיישנות גם כנגד נקיטת הלכי גביה מנהליים.

הרשויות המקומיות מוסמכות לנקוט בהליכי גביה מנהליים מכוח הסמכויות שהוענקו להן לפי פקודת המסים (גביה), פקודת העיריות, פקודת המועצות האזוריות ופקודת המועצות המקומיות.

סגן הנשיא, השופט אמינוף, פסק, כי בשימוש בסמכויות אלה יש אנלוגיה להגשת תביעה משפטית לעניין דיני ההתיישנות: דיני ההתיישנות צריכים לחול גם על גבייה מנהלית של חוב ויש לאפשר לחייב להעלות טענת התיישנות מכוח חוק ההתיישנות גם לגבי גבייה מנהלית של חוב בדרך של הגשת תובענה לסעד הצהרתי. תוצאה אחרת מביאה אותנו למצב קשה ובלתי צודק מבחינתו של החייב. ניתן גם לגרוס כי הדבר גורם לאי שמירה על כללי המנהל התקין.

פסק דין זה מאזן את האינטרס של טובת הקופה הציבורית עם האינטרס של הנישום. צא ולמד, כי על הרשויות המקומיות מוטלת חובה להתנהל באופן תקין וסביר כמו כל אדם או תאגיד ולדאוג לאינטרס הכספי שלהן בעוד מועד. אי נקיטת הליכי גבייה במשך שנים רבות מלמדת על רשלנות, ואין להן להלין אלא על עצמן.

הקופה הציבורית היא חשובה, אבל היא אינה קדושה. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכויות האזרח למינהל תקין שקולים כנגד נציגי הציבור שמעלו בחובתם לדאוג לקופת הציבור בעת הראויה.

___________

עת"מ 1043/05 [נצרת] אחים גרינפלד ושות' נ' מועצה מקומית משהד

סגן הנשיא, השופט אהרון אמינוף. ניתן ביום 27.11.2006