המשיבים סמכו עתירתם על שני נימוקים:

האחד – טענת התיישנות.

השני – המבקשת כבר הגישה כנגד המשיבים תביעה אזרחית בגין אותו חוב (ת.א. 710562/05), תביעה שנדחתה על הסף בהסכמת המבקשת, לאחר שהמשיבים טענו להתישנות.

2. במסגרת התובענה, הגישו המשיבים בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ שפתחה המבקשת כנגדם (בש"א 182654/05), וניתן צו זמני כמבוקש, עד למתן פסק דין בתובענה, וכן נקבע מועד לדיון בתובענה (החלטה, מיום 27/11/05).

3. ביום שנקבע לדיון בתובענה, 16.3.06, התיצבו המבקשים והמשיבה לא התייצבה. משכך, ניתן פסק דין על פי המבוקש, בהעדר המבקשת, והמבקשת חויבה בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.

המבקשת הגישה בקשה זו, לביטול פסק הדין.

ביטול מחובת הצדק

4. לטענת המבקשת, ההודעה על מועד הדיון לא הומצאה לה כדין, ולפיכך היא עותרת לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

המבקשת לא הכחישה בטענותיה, כי בוצעה מסירה למזכירות העירייה, אלא, שלטענתה, המסירה בוצעה לפקיד עירייה, שאינו מזכיר או פקיד ראשי.

לבקשתי, המציאה המבקשת תצהיר מטעם אותו פקיד, סירי זכריה.

סירי, על פי תצהירו, משמש כפקיד במזכירות העירייה, והוא מסר כי "דבר הדואר" נמסר לו בסניף הדואר והוא הניח אותו "בתא הדואר של המחלקה המשפטית שמצוי בחדר הדואר".

5. תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), הדנה באופן המצאת כתב בית דין לרשות מקומית, קובעת:

"המצאת כתב בי דין לרשת מקומית יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות, לסגן ראש הרשות, למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות או בהנחתו במשרד הראשי של הרשות".

מכאן למדים, ראשית, כי אין חובה, על פי התקנות, להמציא את כתב בית הדין לאחד מהאישים הנזכרים בה, באופן אישי, ודי בהנחתו במשרד הראשי של הרשות.

מזכירות העירייה היא בוודאי משרד ראשי של הרשות, וכך גם "תא הדואר של המחלקה המשפטית שמצוי בחדר הדואר" של משרדי העירייה.

בדומה לכך, הכשיר בית המשפט העליון (כב' השופט מ' חשין) הודעה ששוגרה במכשיר הפקסימיליה למשרדי העירייה כהודעה שנמסרה לראש העירייה, לצורך הודעתו של חבר מועצה שביקש לחזור בו מהתפטרותו, בהתאם לסעיף 124 לפקודת העיריות, בקובעו, כי "משרדי העירייה הינם חצרו של ראש העירייה ומצויים בתחום שליטתו...", תוך השוואה והפניה לתקנה 486 האמורה לעיל (ע"א 5813/99 דיאב נ' עיריית חמרה ואח', פ"ד נא(1) 241, 264).

6. אמנם, יתכן ובנסיבות, בהן יוכח כי הנחת כתב בית הדין נעשתה במקום זניח, שאין דרך פקידי העירייה לבדוק מה הונח בו, או לגורם בעירייה שאינו מתאים לנשוא כתב בית הדין, ניתן יהיה לקבוע, כי אין זו המצאה כדין.

לא כן המקרה דנן.

מר סירי, פקיד במזכירות העירייה, כאמור, הניח את כתב בית הדין במקום המתאים ביותר: תא הדואר של המחלקה המשפטית של המבקשת.

יצוין, כי המבקשת לא טרחה לפרט ולתאר מה אירע לאחר אותה הנחה, מי מיין אותו דואר ומה נעשה בו בהמשך.

7. שנית, ניתן ללמוד מלשון תקנה 456 האמורה, כי המצאת כתב בית הדין באופן האמור בה הינה רק אחת מאפשרויות ההמצאה כדין ("יכול שתהא").

אפשרות נוספת להמצאה כדין היא באמצעות משלוח הכתב בדואר רשום עם אישור מסירה, בהתאם לקבוע בתקנות 475(3) ו-495(א) לתקנות.

מתצהירו של סירי אנו למדים, כאמור, כי הכתב הומצא למבקשת בדואר רשום, וסירי, שבודאי מופקד על כך מטעם המבקשת, סר בהתאם לסניף הדואר לנטילת הכתב, והניחו לאחר מכן, כאמור, בתא הדואר של המחלקה המשפטית של המבקשת.

גם באופן זה בוצעה המצאה כדין.

8. ועוד למדנו מדברי המבקשת, כי ב"כ המשיבים המציא לה את החלטת בית המשפט האמורה לעיל בבקשה לצו זמני, ובה צוין במפורש מועד הדיון בתובענה.

אינני מסכים עם דברי המבקשת, כי מועד זה הובלע.

המועד מצוין באופן ברור ובמקום בולט וציונו בכתב יד על גבי הנוסח המודפס מוסיף להבלטתו.

9. המסקנה היא, כי ההודעה על מועד הדיון הומצאה כדין למבקשת, ולכן דין הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, להידחות.

10. כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לענין שיקול הדעת יש להציב את המבחנים הבאים:

א. סיבת מחדלו של המבקש להתיצב או להתגונן.

ב. סיכויי הצלחה, כי הגנתו תתקבל.

התשובה לשאלה השניה היא החשובה.

ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית (להלן – גורן), עמ' 343.

11. במבחן הראשון, כבר דנתי לעיל.

אינני סבור, כי התנהגותה של המבקשת הגיעה לכדי זלזול או התעלמות מדעת. אך רשלנות הנובעת מאי סדרים או הזנחה, ודאי היתה כאן.

12. ולשאלת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקשת.

לדברי המבקשת (סעיף 21 לנימוקי הבקשה) "סיכויי ההצלחה הינם טובים ואף למעלה מכך".

המבקשת טוענת בהקשר זה, כי הסכמתה לדחיית התביעה האזרחית, אין לה כל השלכה על זכותה לפעול כנגד המשיבים בהליך גביה מינהלי, וכי אין תוקף או מעמד לטענת ההתיישנות במסגרת הליך הגביה המינהלי לגביית החוב.

בטענתה זו מסתמכת המבקשת על שורה של פסקי דין, בהם נדחתה טענת התישנות, שהועלתה כנגד גביית החוב בהליך גביה מינהלי, כאמור.

13. אלא, שכנגד פסקי הדין, שהביאה המבקשת לתמיכה בטענתה, קיימים פסקי דין רבים אחרים, בהם התקבלה טענת ההתיישנות כנגד זכותה של העירייה לנקוט בהליך של גביה מנהלי בגין חוב, שאילו נתבע כתביעה אזרחית היה ניתן לעורר כנגדו טענת התישנות.

לסקירת פסקי הדין לכאן ולכאן, ראו פסק דינו של כב' השופט משה סובל ב-ה"פ (שלום י-ם) 744/03 דבירי נ' עיריית ירושלים, סעיף 13 לפסק הדין, ופסק דינה (מיום 16/10/06) של סגנית הנשיא, כב' השופטת אסתר קובו ב-עת"מ (מחוזי ת"א) 2886/05 סיבוש נ' עיריית רמת השרון (סעיף 9 לפסק הדין).

14. כל פסקי הדין שדנו בסוגיה זו הם של בתי המשפט המחוזיים והשלום. בית המשפט העליון טרם אמר את דברו בענין זה, הגם שמפסק דינו ב-עע"ם 2755/02 שושן (פרסי) נ' עיריית רחובות ואח' שהוגש כערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת ההתיישנות (עת"מ (ת"א-יפו) 1292/01), ניתן להיווכח לאן "הרוח נושבת" (כניסוחו של כב' השופט ד"ר ק. ורדי ב-ה"פ 176048 שלמון נ' עיריית תל-אביב).

בפסק דין זה קיבלה העירייה את המלצת בית המשפט העליון, שלא לנקוט בהליכי גביה מינהליים כנגד המערערת בשל החוב, שהמערערת טענה להתישנותו, והערעור עצמו נמחק. כיוון שפסק הדין התקבל בהסכמה, לא נדונה השאלה שבמחלוקת לגופה.

15. מלבד זאת, יש לבחון את התנהגותה של המבקשת בנדון גם במישור ההגינות הציבורית ועל פי מבחנים של תום לב, שיהוי ומניעות, לאור דחיית התביעה האזרחית שהוגשה קודם לכן ולאור השתהותה הניכרת, לכאורה, בנקיטת הליכי גביה מינהליים אלה (השוו: פסק דינו של כב' השופט ד"ר מודריק, עת"מ (מחוזי ת"א) גריסרו נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' ופסק דינו של כב' השופט ורדי ב-ה"פ 176048/02 הנ"ל).

על פי מבחנים אלה, לא נראים סיכויי הגנתה של המבקשת כטובים במיוחד.

16. ואף על פי כן, הגעתי למסקנה, כי אין לנעול את הדלת בפני המבקשת מהשמעת טענותיה. שכן, באשר לשאלת סיכויי ההצלחה, אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית (גורן, שם).

גם אם המדובר בשאלה שהיא משפטית בעיקרה, הרי שבמסגרת הטיעונים שהוגשו עד כה, לא ניתנה לצדדים הזדמנות של ממש להתייחס לסוגיה העיקרית שבמחלוקת: השאלה, האם ניתן להעלות טענת התישנות כנגד הליכים של גביית חוב מינהלית?

ובמישור העובדתי, יש עדיין לברר את הנסיבות שהביאו להסכמת הצדדים לדחיית התביעה האזרחית, הבנות שהיו בין הצדדים בהקשר זה ונתונים רלבנטים נוספים לצורך הדיון בשאלת ההגינות, תום הלב, שיהוי ומניעות, כאמור לעיל.

מסקנה

17. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, לפיה פסק הדין שניתן בהעדר ביום 16.3.07 יבוטל, והמבקשת תשלם למשיבים (באמצעות בא כוחם) שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ.

18. ועוד הגעתי למסקנה, לאור כל האמור לעיל, כי צו המניעה הזמני שניתן לטובת המשיבים בבש"א 182654/05 ישאר על כנו, עד למתן פסק דין בתובענה, וללא צורך בהפקדת ערובה כלשהי, מלבד חתימה מחודשת של המשיבים על התחייבות עצמית על פי התקנות.

ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ז (9 בינואר 2007) בהעדר. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר.