ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 14/10/2019
גרסת הדפסה

בש"א 4043/07 - מחוזי, ארנונה

עיריית ירושלים נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ


18/1/2007

בשא 4043/07

עיריית ירושלים

נגד

בנק המזרחי המאוחד בע"מ

בבית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כב' השופט משה רביד

[18.1.2007]

החלטה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.12.06 בבקשת כונס הנכסים למתן הוראות בתיק הוצאה לפועל, שמספרו 0-04-07213-03 (להלן - "ההחלטה"), עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור, שהוגשה לאחר מכן (בר"ע 3016/07), על-ידי המבקשת, עיריית ירושלים (להלן - "המבקשת"). במסגרת החלטתה הותירה ראש ההוצאה לפועל על כנה החלטתה מיום 20.8.2006, המורה למבקשת להעניק למשיב, בנק המזרחי המאוחד בע"מ באמצעות כונס הנכסים עו"ד אוריאל מסר (להלן - "המשיב"), אישור ללשכת רישום מקרקעין (טאבו), בהתאם להוראת סעיף 324 לפקודת העיריות, בגין נכס מקרקעין - דירה ברחוב דרך החורש 120 בירושלים, הידועה גם כגוש 30724 חלקה 66/1 (להלן "הנכס"). אישור זה נחוץ לצורך השלמת העברת הזכויות בנכס מהחייבים, שוראקה דוד ואורה (להלן - "החייבים") לרוכשת, פנינה אחדות (להלן - "הרוכשת"), וקבלת מלוא התמורה בהתאם, במסגרת מימוש הנכס.

2. הרקע לבקשה, הליכים שהתקיימו בין המבקשת למשיב, הנוגעים למדרג זכויותיהם ביחס לנכס מקרקעין, אשר מכספי מימושו מבקשים המה להיפרע חובות החייבים כלפיהם. וביתר פירוט, על דירת החייבים רובצת משכנתא לטובת המשיב, אשר נרשמה בפנקסי המקרקעין ביום 16.12.1998. משלא עמדו החייבים בהחזר ההלוואה שנטלו מהמשיב, בגינה נרשמה המשכנתא, מונה ביום 31.3.2004 כונס נכסים לנכס, אשר מכרוֹ לרוכשת ביום 14.11.2004 (נספח ה' לתגובה). המבקשת, הטוענת לחוב ארנונה של החייבים לתקופה שמיום 16.3.2000 עד ליום 31.3.2005 העומד, נכון למועד הגשת הבקשה (4.1.2007), על סך של 87,291 ₪, מסרבת ליתן לכונס הנכסים אישור להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, עד לתשלום החוב האמור.

הבקשה

3. ב"כ המבקשת, עו"ד שירה שויד, השתיתה הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על טעמים מספר: האחד, לפיו סיכויי הצלחת המבקשת בבקשת הערעור הינם גבוהים, הואיל ובהחלטת ראש ההוצאה לפועל נפלה שגגה בסוגיה משפטית. לדידה, בהתאם להלכה הפסוקה, חוב ארנונה, שמקורו בתקופת אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2000 (להלן - "אכרזת המסים"), הינו מס על מקרקעין, הזוכה למעמד של שעבוד ראשון על המקרקעין. משכך, זכות המבקשת להיפרע ממימוש נכס המקרקעין קודמת לכל נושה אחר, לרבות המשיב, הגם שהינו נושה מובטח. לפיכך, רשאית המבקשת להתנות מתן האישור ללשכת רישום מקרקעין בגין נכס המקרקעין, בתשלום חוב הארנונה של בעלי הזכויות בנכס, שמקורו בתקופת האכרזה, זאת בהתאם להוראת סעיף 324 לפקודת העיריות בשילוב עם סעיף 11א לפקודת המסים (גביה) (להלן - "פקודת המסים"). הוסיפה ב"כ המבקשת וטענה, כי התנאת מתן האישור בתשלום חוב הארנונה מהווה אמצעי מעשי לגביית החוב, העומד, בתקופת האכרזה ונכון למועד הגשת הבקשה, על סך של 28,318 ₪. אשר לחוב הארנונה שנוצר לאחר תיקון האכרזה ועד למסירת החזקה לרוכשת, העומד, נכון למועד הגשת הבקשה, על סך של 58,973 ₪, טענה ב"כ המבקשת, כי ככל שנותר כסף בקופת הכינוס לפרעון החוב ובהעדר נושים מובטחים אחרים, זכאית המבקשת להיפרע חוב זה מקופת הכינוס, קודם לכל נושה אחר.

השני, לפיו במאזן הנזקים והנוחות של הצדדים, נוטה כף המאזניים לטובת המבקשת, שכן ביצוע ההחלטה יגרום למבקשת לנזק בלתי הפיך. לטענת ב"כ המבקשת, מתן אישור לרישום הנכס בלשכת רישום מקרקעין, בהתאם להוראת סעיף 324 לפקודת העיריות, יגרום לרישום נכס ולשלילת אפשרות המבקשת לגבות חובות הארנונה, כאמור, מהחייבים. יתרה מזאת, גם אינטרס הציבור מצדיק עיכוב ביצוע ההחלטה, שכן כספי הארנונה הינם כספי ציבור, אשר המבקשת מופקדת עליהם.

בהתייחסה להוראת ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 20.8.2006, לפיה כונס הנכסים יותיר בקופת הכינוס סכום חוב הארנונה הנטען על-ידי המבקשת, עד לקבלת החלטה שיפוטית חלוטה בענין, טענה ב"כ המבקשת, כי אין בה כדי להועיל, הן מן הטעם כי סכום החוב נתון במחלוקת בין הצדדים, הן לאור טענת כונס הנכסים כי אין לו כל חובת תשלום כלפי המבקשת בגין חובות החייבים, והן לאור הוראת סעיף 324 לפקודת העיריות, הקובעת הסדר שלילי בדבר האפשרות ליתן ערבות להבטחת תשלום החוב, לצורך קבלת האישור, המקבילה להקצאת כספים בקופת הכינוס.

תגובת המשיב

4. ב"כ המשיב, עו"ד אהרון ריבלין, התנגד לבקשה. בפתח דבריו ביקש ב"כ המשיב להדגיש, כי כונס הנכסים הצהיר פעם אחר פעם והינו שב ומצהיר, כי יותיר בקופת הכינוס את סכום החוב הנטען על-ידי המבקשת, עד לקבלת החלטה שיפוטית חלוטה בענין החוב כאמור. לפיכך, התנגדות המבקשת להמצאת האישור הינה התנהגות חסרת תום לב, אשר יש בה התעמרות במשיב תוך חשיפתו לנזקים ולתביעות של צדדים שלישיים. כך, כנלמד גם ממכתב הרוכשת למשיב מיום 5.6.2006, במסגרתו פנתה בדרישה חוזרת לרישום הנכס על שמה בלשכת רישום מקרקעין, אם לאו תנקוט בהליכים משפטיים כנגדו.

לגופו של ענין, טען ב"כ המשיב כי לא התקיימו בנסיבות המקרה דנן התנאים, בעטיים ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה; בהתייחס לסיכויי בקשת רשות הערעור, טען ב"כ המשיב כי אלה קלושים, כנלמד גם מהחלטת ראש ההוצאה לפועל שלא ליתן למבקשת רשות לערער. לאמור, גם בתקופה בה חלה אכרזת המסים, אין לסווג הארנונה כ'מס על מקרקעין', שכן זו חלה על המשתמש במקרקעין ולא על המקרקעין, ולפיכך, אינה בגדר שעבוד ראשון על המקרקעין. מקל וחומר, בנסיבות המקרה דנן בהן כונס הנכסים לא תפס כל חזקה בנכס.

דיון

5. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין או החלטה כדי לעכב ביצועם, כך לשון תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), הקובעת לאמור:

"466. הביצוע לא יעוכב

הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

עמדה על כך השופטת ד' דורנר בבש"א 4403/94 רחל ויצמן נ' שלמה ניצן, תק-על 94(3), 2278 (1994), בהתייחסה לשיקולים שעל בית המשפט לבחון, בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בקובעה כהאי לישנא:

"בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא כי פסק הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון.

...

הכלל הוא איפוא, כי פסק דין מחייב מיום שימועו, וכי הזוכה זכאי לתבוע את ביצועו המיידי גם אם המפסיד הגיש ערעור. ואולם, העדפת האינטרס של הזוכה אינה מוחלטת, ולבית המשפט מסורה על-פי תקנה 467 לתקנות הנ"ל [תקנות סדר הדין האזרחי] הסמכות לעכב ביצוע של פסק דין. סמכות זו תופעל כדי למנוע מצב דברים שבו לא ניתן להגשים את זכויותיו של המערער כפי שייקבעו בפסק הדין בערעור."

הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. שניים הם התנאים העיקריים לעיכוב פסק דין, אשר בית המשפט ישקול התקיימם במצטבר בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך השופט א' לוי בע"א 7609/01 משה בר שלום נ' יוסף קירשנבוים,תק-על2001(3), 491 (2001) באומרו:

"על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור."

(ראו גם, בש"א 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב, פ"ד מג(1), 334, עמוד 336
(1989); ע"א 9117/03 יהודה זהר נ' נגלאא ברדויל, תק-על 2003(3), 2491
(2003); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, תק-על 2006(4), 1515 (2006); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמודים 859-860).

יתרה מזאת, נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המבקשת להוכיח התקיימם של התנאים דלעיל. עמד על כך השופט א' מצא בבש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997), בקובעו בעמודים 405-406, כי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בהתחשב במצבו של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו, מותנית בשלושה:

"ראשית, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו; שנית, על המבקש לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל; ושלישית, מוטל על בית המשפט לתת את דעתו, בהקשר האמור, גם לפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לזוכה כתוצאה מן העיכוב."

(ראו גם, ע"א 11909/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מרים חסין, תק-על 2005(1), 427 (2005); ע"א 9750/05 חי אליהו נ' יצחק אלנר, תק-על 2006(1), 2137
(2006)).

ומן הכלל אל הפרט

6. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי עם ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל, עליה הוגשה בקשת רשות ערעור, יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב המצב לקדמותו. ראשית, לאור הצהרת כונס הנכסים כי יותיר בקופת הכינוס את הסכום הנטען על-ידי המבקשת כחוב ארנונה של החייבים בגין זכויותיהם בנכס, עד לקבלת החלטה שיפוטית חלוטה בעניינו - לרבות בשאלת סדר הקדימות בפירעון חוב זה, בתקופת האכרזה ולאחריה, ביחס לפירעון המשכנתא - דומה כי אין עוד מקום לחשש המבקשת, כי יהא זה מן הנמנע להשיב המצב לקדמותו. ויודגש, המדובר בחיוב כספי, אשר ההנחה לגביו הינה כי אין בביצועההחלטה כדי ליצור מצב בלתי הפיך (ראו גם, ע"א 8910/05 א' אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט, תק-על 2006(2), 339
(2006); בש"א 8240/96, לעיל). מקל וחומר בענייננו, שכן המשיב הינו בנק, אשר אין חשש לגביו כי לא יהא בידו להשיב מלוא הסכום, היה ויתברר, במסגרת הדיון בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה, כי פירעון חוב הארנונה, ולו בתקופת האכרזה, אכן קודם לפרעון המשכנתא, כנטען על-ידי המבקשת.

ובהקשר דנא, לא יהא זה למותר לציין אחריות כונס הנכסים והחובות המוטלות עליו במסגרת מילוי תפקידו, בין היתר, מכוח הוראת סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

שנית, מבלי שאדרש לשאלת זכות המבקשת לסרב ליתן האישור המבוקש לצורך רישום זכויות הרוכשת בנכס, מכוח סעיף 324 לפקודת העיריות וסעיף 11א לפקודת המסים, ובפרט לשאלה האם יש לראות בחוב הארנונה בתקופת האכרזה "שעבוד ראשון על מקרקעין", המקנה לה עדיפות קניינית על-פני המשיב, בעל המשכנתא, להיפרע ראשונה מן הנכס - לא מצאתי כי יש במחלוקת כאמור כדי להצדיק עיכוב ביצוע ההחלטה, עת בנסיבות המתוארות לעיל, דומה כי דווקא הפגיעה האפשרית העלולה להיגרם לרוכשת כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה, הנובע מהעדר רישום זכויותיה בנכס בלשכת רישום מקרקעין, על נפקויותיו, תומכת במסקנתי שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, שעניינה חיוב כספי גרידא. ויוטעם, לכאורה, אך במימוש הנכס, דהיינו, במכירתו לרוכשת, התקבלו ויתקבלו כספים בקופת הכינוס, אשר יהא בהם כדי לאפשר פירעון חובות החייבים לנושיהם, לרבות למבקשת. העדר רישום זכויות הרוכשת בנכס בלשכת רישום מקרקעין, בשל סירוב המבקשת ליתן האישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, מעמיד בסכנה האפשרות להשלים הליך מימוש הנכס, אשר גם למבקשת חפץ גדול בו, על מנת להיפרע חוב הארנונה. ומקל וחומר, בנסיבות בהן הצהיר כונס הנכסים כי יותיר בקופת הכינוס כספים בשיעור חוב הארנונה הנטען, עד להכרעה בשאלת סדר העדיפות בפירעון חובות החייבים כלפי המבקשת והמשיב, אין זה נהיר מדוע דבקה המבקשת בעמדתה שלא ליתן האישור, וודאי לא ביחס לחוב הארנונה בתקופה שלאחר האכרזה, לגביה אין היא חולקת כי פירעון המשכנתא קודם לפירעונו.

7. אם כן, מבלי לקבוע מסמרות בטענת המבקשת בדבר סיכויי בקשת רשות הערעור, הנבדקים כאמור בשלב זה באופן לכאורי, ואשר דומה כי ביחס לחוב הארנונה בתקופת האכרזה, העומד על סך כ-28,000 ₪, אפשר כי אלה טובים, ולאור העובדה כי המדובר במחלוקת הנוגעת לחיוב כספי גרידא, עת המשיב הינו בנק אשר אין לגביו חשש בדבר איתנותו הכלכלית ויכולתו להשיב למבקשת שיעור חוב הארנונה היה ובקשת רשות הערעור תתקבל, ובפרט לאור הצהרת כונס הנכסים דלעיל, בכל אלה יש כדי לתמוך במסקנתי, לפיה אין להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה.
סוף דבר

8. לא מצאתי בבקשה טעמים לחרוג מן הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכפי שזה פורש בבהירות ובדווקנות בפסיקה. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה - נדחית.

יחד עם זאת, לאור הצהרת כונס הנכסים, הנני מורה לכונס הנכסים להותיר בקופת הכינוס את מלוא הסכום הנטען על-ידי המבקשת כחוב ארנונה של החייבים בגין זכויותיהם בנכס, עד לקבלת החלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה על-ידי המבקשת, במסגרתה תוכרע שאלת זכות המבקשת לסרב ליתן אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות עד לתשלום חוב הארנונה, בנסיבות המקרה דנן.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ח בטבת, תשס"ז (18 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

משה רביד, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן