בשא 178167/06
1. פנקס אמירה
2. דרורה רוזנן
נגד
1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן.
2. עיריית רמת גן
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בפני: כב' השופט דן מור
[24.1.2007]
פסק דין
מ ב ו א
1. בתאריך 1.11.06 הגישו המערערים ערעור על החלטת השמאי המכריע לעניין שיעור היטל ההשבחה שעליהם כבעלי המקרקעין שבחלקה 388/1 גוש 6144, המהווים בית מגורים שברח' שד' הקונגרס, 16 רמת גן (להלן: "המקרקעין"), לשלם. (השמאות, נספח א' לכתב הערעור). בתאריך 18.12.06 הגישה המשיבה את תשובתה בכתב להודעת הערעור, וזאת בהתאם להחלטתי להגיש תשובה זו, מתאריך 8.11.06. בתשובת המשיבה נטען, בין היתר, כי הערעור לא הוגש במועד אלא זמן רב לאחר חלוף המועד הנקוב בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה (להלן: "התוספת והחוק"), כך שעל הערעור להדחות על הסף. על כן ניתנה החלטתי הנוספת, מתאריך 21.12.06, לפיה על ב"כ המערערות להגיב בנפרד ובכתב על הטענה בדבר האיחור בהגשת הערעור, בה אדון טרם אכנס לגופן של שאר הטענות, או, לחילופין, על המערערות להגיש בקשה להארכת מועד, והכל תוך 15 יום נוספים. בתאריך 4.1.07 הוגשה בקשת המערערות להארכת המועד. בתאריך 16.1.07 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה זו והגיע המועד למתן החלטתי.
אבקש אף להעיר הערה מקדמית נוספת, והיא שעל אף שהערעור הוגש כנגד שתי משיבות, הועדה המקומית לתכנון ובנייה ועירית רמת-גן, הרי שהמשיבה היחידה בערעור זה הינה הועדה, לה הסמכות להגיש את לוח השומה ולגבות את הייטל ההשבחה ומדובר בישות משפטית נפרדת מהעיריה שכלל איננה צד בהליכים אלו.
האיחור בהגשת הערעור
2. בסע' 14(ג) לתוספת, נאמר כדלקמן:
"על חיוב בהייטל ועל הכרעת השומאי המכריע כאמור בסע"ק(ב) ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד.... ; הערעור יוגש לבית המשפט השלום שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך 45 יום מהיום שבו הודעה ההחלטה שעליה מערערים".
החלטת השמאי המכריע ניתנה, כאמור בה, ביום 2.7.06 (ראה נספח א' לכתב הערעור). בתאריך 3.7.07 שלח השמאי המכריע למערערות הודעת פקסימיליה, כשהנמען היה השמאי מטעם המערערות, מר כהן אלי, בדרישה לשכר טרחתו, כתנאי להעברת השומה במערערת. ביום 17.7.07 נשלח מכתבו של ב"כ המערערות לשמאי המכריע בצירוף שיק לפקודתו, על סכום שכר הטרחה הנדרש. (ראה נספח א לבקשה). ביום 30.7.06 העביר השמאי המכריע את שומתו ישירות לב"כ המערערות (
ראה נספח ב' לבקשה וכן סע' 6 לתצהיר המערערת מס. 2, שצורף לבקשה), כלומר, לכל המאוחר, בתאריך 30.7.06 - "הודעה ההחלטה שעליה מערערים" כאמור בסע' 14(ג) הנ"ל, למערערות. מתאריך זה יש למנות תקופה של 45 יום, דהיינו, עד ליום 15.9.06, וזהו המועד האחרון להגשת הערעור. ב"כ המערערים טוען כי לאור פגרת בתי המשפט ופגרת בית המשפט בחג סוכות, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 23.10.06, אך טענה זו לא תוכל להשמע, היות והוראת תקנה 529 לחסד"פ אינה חלה בענייננו. בתקנה זו נאמר כדלקמן:
"תקופת פגרת בתי משפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת".
אולם בתקנה 8 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בערעור על שומת השבחה) תשמ"א-1981, נאמר כי:
"על המצאת כתבי בי-דין, איחוד ערעורים, שמיעת ערעור, ערעור שכנגד ומתן פסק דין יחולו הוראות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, בשינויים המחוייבים לפי העניין".
כלומר, תקנות סדר הדין האזרחי שאינן נוגעות לנושאים שפורטו בתקנה 8 הנ"ל, כולל התקנות שבפרק ל"ה, שכותרתו "שונות" ובו תקנה 529 הנ"ל, וכן תקנה 528 הדנה בהארכת מועדים, חסרי כל תוקף בכל הנוגע להליכי ערעור שומת הייטל השבחה בהתאם לתוספת.
המועד הקבוע בסע' 14(ג) לתוספת אינו כפוף להארכת המועד הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי בגין פגרות בתי המשפט. התקופה שבה מותרת הגשת הערעור שבפניי הסתיימה ביום 15.9.06.
הארכת מועד
3. בית משפט זה חסר את הסמכות להאריך את המועד להגשת הערעור מהטעם הפשוט שהחוק והתוספת העניקו סמכות זו לאחר.
בעמ' 20 לתוספת נקבע כדלקמן:
”מועד שנקבע בתוספת זו, רשאי שר הפנים, על פי בקשה, להאריכו, אלא אם כן קיימת הוראה אחרת באותו ענין בחוק זה או לפיו".
מכאן שאת הבקשה להארכת מועד על המערערות להפנות לשר הפנים. אין לבית המשפט סמכות מקבילה.
נימוקי הערעור
4. על אף שעדיין נתונה למערערות הזכות להגיב על תשובת המשיבה להודעת הערעור -וממילא חסר בית משפט זה את הסמכות לדון בערעור שהוגש באיחור - לא אוכל להמנע מלהעיר את ההערות הבאות:
נימוקי הערעור הינם, למעשה, בשניים. ראשית, כי בהעדר כל אפשרות למעבר כלי רכב לתוך החלקה, המקרקעין, לא ניתן יהיה לבצע את הריסת המבנים הקיימים ולנצל את המגרש לבניה על פי התוכניות החדשות, קרי - "המצב החדש", ולכן אין כל מקום לטענה כי המקרקעין הושבחו. ושנית, כי לאור פסק הדין ברע"א 4217/04 ציון פמיני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, י-ם (לא פורסם), יש לערוך את חישוב ההשבחה במקרקעין בשיטת "המדרגות" ולא בשיטת "המקפצה", השיטה בה נקט השמאי המכריע בפרשתנו.
ספק אם יש ממש בטענות אלו. הטענה הראשונה, לטעמי, אינה ב"נקודה משפטית" שרק בגינה ניתן לערער, כאמור בסעיף 14(ג) לתוספת. מדובר בנושא מקצועי, שמאיי, שבית המשפט לא יתערב בו. השאלה באם ניתן לפתח את המגרש על פי התוכניות החלות עליו, הינה עניין מקצועי שבמומחיות השמאי ואף הנימוקים שנתן השמאי המכריע להחלטתו בעניין, נראים לי כסבירים ונכונים. לעניין הטענה השניה, הרי פסק הדין ברע"א 4217/04 הנ"ל ניתן ופורסם בתאריך 22.10.06, לאחר המועד האחרון להגשת הערעור. פסק הדין אינו פועל רטרואקטיבית. תחילתו מתאריך פירסומו. יתכן ועקרונית פסק הדין יחול על השומות שבצנרת או גם על שומות המצויות בהליכי ערעור אך בוודאי שלא על שומות מכריעות שפורסמו והמועד לערעור עליהן חלף ועבר.
על אף שאמירות אלו אינן אלא הערות אגב, מוטב לב"כ המערערות שישקול שוב את טענותיו.
כך או כך, כל עוד לא יאריך שר הפנים את המועד להגשת הערעור, אין כל מקום לדון בערעור שבפניי.
סוף דבר
5. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ערעור המערערות על הסף, לאחר שחלף ועבר המועד להגשתו.
המערערות ישלמו למשיבה את הוצאות הערעור, כולל שכר טרחת עו"ד, בסך של 6,000 ₪ + מע"מ, כשהסכום נושא ריבית כחוק, החל מהיום עד לתשלום בפועל.
ניתן היום ה' בשבט, תשס"ז (24 בינואר 2007) בלשכתי.
העתק פסק הדין ישלח לב"כ בעלי הדין.
דן מור, שופט
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
