ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 9/11/2024
גרסת הדפסה

עת"מ 2256/06 - מנהלי, ארנונה

מאיר עוזי נגד עיריית יהוד-מונסון ואח'


5/3/2007

עתמ 2256/06

מאיר עוזי

נגד

1. עיריית יהוד-מונסון

2. בן דוד יוסף

3. אקשטיין מאיר

4. אמיר בן דרור

5. וינטר טל

בית המשפט לעניניים מנהליים תל אביב יפו

בפני: כב' השופטת שרה דותן

[5.3.2007]

פסק דין

עתירה זו מופנית כנגד הליכי גביה מנהלית בהם נוקטת עירית יהוד כנגד העותר. העותר הינו תושב העיר יהוד-מונסון חבר מועצת העיר, יו"ר האופוזיציה וחבר ועדת ביקורת. בין השנים 1993-1998 כיהן העותר כסגן ראש עיריית יהוד ומ"מ ראש העיריה. בין השנים 1998-2003 כיהן כראש עיריית יהוד.

מתאריך 03.12.03 מכהן משיב 2 כראש העיר יהוד-מונסון.

על פי הנטען, יוחסו לעותר חובות ארנונה שלא כדין. מאחר שחוב הארנונה נשוא הליכי הגביה מתייחס לחלק מנכס המצוי בקומה ב' ברחוב סעדיה חתוכה 25 יהוד, שאינו מוחזק על ידו.

שטח הנכס כולו הוא כ- 90 מ"ר ומספר החשבון בו מבוצעת הגביה הוא 90130200.

בתאריך 12.02.91 נכרת חוזה שכירות מוגנת בין העותר, ביחד עם ארמונד ביטון, לבין חברת עמידר. לטענת העותר, לפני כ- 15 שנה הושכר חלקו בנכס, ששטחו כ- 45 מ"ר, למשיב 2 בשכירות משנה. בין השניים לא נחתם חוזה שכירות בכתב, והעותר תומך טענתו זו בהעתקי חשבוניות בגין דמי שכירות שהוצאו על ידו למשיב 2. יודגש כי החשבוניות הרלבנטיות – בהן מצויין שמו של משיב 2 הוצאו בשנים 1994-1999 ואינן נושאות חתימה של המשיב. על הסכם השכירות לא נמסרה הודעה לעיריה, כמתחייב על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות.

במהלך השנים בוצעה חלוקה פיזית של הנכס על ידי בניית קיר חוצץ בין שני חלקיו, כאשר לכל אחת מהיחידות כניסה נפרדת. למותר לציין, כי גם חלוקה זו לא דווחה לעיריה, למרות שלגרסת העותר ההפרדה בוצעה בשנת 1992. בשנת 2004 חולק הנכס על ידי "יד נעלמה" (על פי הגדרתו) במחלקת הגביה לשני מספרי זיהוי, מבלי שעובדה זו הובאה לידיעתו.

חלקו המערבי של המבנה, המוחזק על ידי ארמונד ביטון, קיבל מספר זיהוי פיזי 90130200 וחלקו המזרחי, המוחזק על ידי משיב 2, "נעלם" מקובץ המחשב.

לנוכח התנהלות העיריה ומשיב 2, סבור העותר כי יש להורות על הפסקת הליכי הגביה.

דיון

טיעוני הצדדים פותחים צוהר לעלילה סבוכה הכוללת יריבות פוליטית ומחלוקות כספיות, שאין מקומן בגדרו של הליך זה.

השאלה שעל בית המשפט לבחון, בבואו להכריע בסוגיית הליכי הגביה, הינה האם על פי הוראות החוק והפסיקה העותר הינו "מחזיק" של הנכס וכן בשאלת הפורום המתאים לבחינת המחלוקת.

כפי שציינתי לעיל, העותר שכר את הנכס במשותף עם ארמונד ביטון, ועד לפרוץ הסכסוך בינו לבין משיב 2, לא טרח להודיע לעיריה על עובדת היותו של משיב 2 מחזיק במחצית שטחו של הנכס.

סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה" (ההדגשה שלי – ש.ד.).

העובדה שבשלב כלשהו נמחק שמו של העותר כמחזיק מרישומי העיריה (בשנת 1992 או סמוך לכך) ולאחר מכן נטען כי נשמט שמו של משיב 2, אין בה כדי לשנות כהוא זה מחובתו של העותר לשלם ארנונה על פי הוראות פקודת העיריות.

ראו לענין זה ספרם של הנריק רוסטוביץ ואחרים, ארנונה עירונית (מהדורה חמישית) בעמ' 276-277:

"חובת ההודעה על חדילת החזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להחזיק בנכס ימהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומית...

לת חובת ההודעה על חדילת החזקה על הנישום שחדל להחזיק בנכס, יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב את הרשות לבדוק בכל עת את המצב בשטח לאשורו". ;

מעבר לדרוש יצויין, כי משלא נמסרה הודעה על שינוי זהות המחזיק, לא היה כלל מקום לציין את שמו של משיב 2 כמחזיק.

על פי חוזה השכירות שנכרת בין העותר לעמידר, החזקה בנכס הינה חזקה משותפת לו ולארמונד ביטון ועל שניהם מוטלת חובת תשלום ארנונה, ביחד ולחוד. כיצד יסדירו את חלוקת הנטל, אינו מעניינה של העיריה ובוודאי שאין מקום להתערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בסוגיה זו.

ראו ספרו הנ"ל של רוסטוביץ עמ' 259-260:

"כאשר מספר משתמשים מחזיקים ומשתמשים בנכס כולו במשותף, חזקתו של כל אחד מתפשטת על הנכס, ואין לו חזקה ייחודית בחלק מסויים בנכס. הרשות המקומית רשאית להשית את מלוא הארנונה על כל אחד מהמשתמשים או על כולם יחד, וכל מי ששמו מופיע בספר הנכסים והנישומים חייב במלוא סכום הארנונה בשל כל הנכס...

יש מקרים, שבהם נכס מושכר לשוכרים אחדים בהסכם שכירות אחד, אולם כל אחד מהם עושה שימוש בחלק מסוים בנכס. אם שוכרים כאלה מבקשים למנוע את המצב שתואר לעיל, הם רשאים לבקש מהרשות המקומית לפצל את יחידות השומה, כך שכל אחד מהם יהיה נישום יחיד ביחידת שומה נפרדת".

באשר להסכם שבין העותר לבין משיב 2, גם זו שאלה שמקומה בגדרו של הליך אזרחי בין השניים. כל שמוטל על בית משפט זה לעשות הוא לבחון את הטענה לפיה החיוב בארנונה הוטל שלא כדין, וכאמור לעיל, לא עלה בידי העותר להראות טעם חוקי כלשהו שלא לחייבו בתשלום ארנונה בגין נכס שהוא שכר מעמידר בשכירות מוגנת אשר לא בוטלה עד עצם היום הזה, ושלא נמסרה לעיריה כל הודעה בגינו.

באשר לשאלת הסמכות

מקובלת עלי גישת המשיבים, לפיה המחלוקת בשאלת זהותו של המחזיק אין מקומה בבית משפט זה.

בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, מחלוקות שעניינן זהות המחזיק, בירורן הינו במסגרת השגה שניתן להגיש למנהל הארנונה וערר על החלטתו שישמע בפני ועדת ערר לענייני ארנונה.

לנוכח הוראת סעיף 3(א)(ב) לחוק הרשויות המקומיות, הקובע בס"ק (ג):

"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".

התקבלה בפסיקה החלוקה לנושאים המוגדרים טכניים ועובדתיים בעיקרם, שבירורם בפני הגורמים המקצועיים לשאלות משפטיות כלליות שבהן ידון בית המשפט.

כפי שנקבע בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773 , 779:

"נמצא כי משנת 1994 ואילך, דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלת בפניו טענה המנוייה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-המקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה, המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת, בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".

מכיוון שבענייננו מדובר בעיקר במחלוקת עובדתית, סבורה אני כי גם מטעם זה אין בית המשפט לעניינים מינהליים הערכאה המתאימה לבירור הסוגיה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות העתירה.

העותר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ט"ו באדר, תשס"ז (5 במרץ 2007)

שרה דותן, שופטת

 


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. עתירה מנהלית   מאת: אזרח מעודכן    9/3/2007









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן