מתאריך 03.12.03 מכהן משיב 2 כראש העיר יהוד-מונסון.

על פי הנטען, יוחסו לעותר חובות ארנונה שלא כדין. מאחר שחוב הארנונה נשוא הליכי הגביה מתייחס לחלק מנכס המצוי בקומה ב' ברחוב סעדיה חתוכה 25 יהוד, שאינו מוחזק על ידו.

שטח הנכס כולו הוא כ- 90 מ"ר ומספר החשבון בו מבוצעת הגביה הוא 90130200.

בתאריך 12.02.91 נכרת חוזה שכירות מוגנת בין העותר, ביחד עם ארמונד ביטון, לבין חברת עמידר. לטענת העותר, לפני כ- 15 שנה הושכר חלקו בנכס, ששטחו כ- 45 מ"ר, למשיב 2 בשכירות משנה. בין השניים לא נחתם חוזה שכירות בכתב, והעותר תומך טענתו זו בהעתקי חשבוניות בגין דמי שכירות שהוצאו על ידו למשיב 2. יודגש כי החשבוניות הרלבנטיות – בהן מצויין שמו של משיב 2 הוצאו בשנים 1994-1999 ואינן נושאות חתימה של המשיב. על הסכם השכירות לא נמסרה הודעה לעיריה, כמתחייב על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות.

במהלך השנים בוצעה חלוקה פיזית של הנכס על ידי בניית קיר חוצץ בין שני חלקיו, כאשר לכל אחת מהיחידות כניסה נפרדת. למותר לציין, כי גם חלוקה זו לא דווחה לעיריה, למרות שלגרסת העותר ההפרדה בוצעה בשנת 1992. בשנת 2004 חולק הנכס על ידי "יד נעלמה" (על פי הגדרתו) במחלקת הגביה לשני מספרי זיהוי, מבלי שעובדה זו הובאה לידיעתו.

חלקו המערבי של המבנה, המוחזק על ידי ארמונד ביטון, קיבל מספר זיהוי פיזי 90130200 וחלקו המזרחי, המוחזק על ידי משיב 2, "נעלם" מקובץ המחשב.

לנוכח התנהלות העיריה ומשיב 2, סבור העותר כי יש להורות על הפסקת הליכי הגביה.

טיעוני הצדדים פותחים צוהר לעלילה סבוכה הכוללת יריבות פוליטית ומחלוקות כספיות, שאין מקומן בגדרו של הליך זה.

השאלה שעל בית המשפט לבחון, בבואו להכריע בסוגיית הליכי הגביה, הינה האם על פי הוראות החוק והפסיקה העותר הינו "מחזיק" של הנכס וכן בשאלת הפורום המתאים לבחינת המחלוקת.

כפי שציינתי לעיל, העותר שכר את הנכס במשותף עם ארמונד ביטון, ועד לפרוץ הסכסוך בינו לבין משיב 2, לא טרח להודיע לעיריה על עובדת היותו של משיב 2 מחזיק במחצית שטחו של הנכס.

סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה" (ההדגשה שלי – ש.ד.).

העובדה שבשלב כלשהו נמחק שמו של העותר כמחזיק מרישומי העיריה (בשנת 1992 או סמוך לכך) ולאחר מכן נטען כי נשמט שמו של משיב 2, אין בה כדי לשנות כהוא זה מחובתו של העותר לשלם ארנונה על פי הוראות פקודת העיריות.

ראו לענין זה ספרם של הנריק רוסטוביץ ואחרים, ארנונה עירונית (מהדורה חמישית) בעמ' 276-277:

מעבר לדרוש יצויין, כי משלא נמסרה הודעה על שינוי זהות המחזיק, לא היה כלל מקום לציין את שמו של משיב 2 כמחזיק.

על פי חוזה השכירות שנכרת בין העותר לעמידר, החזקה בנכס הינה חזקה משותפת לו ולארמונד ביטון ועל שניהם מוטלת חובת תשלום ארנונה, ביחד ולחוד. כיצד יסדירו את חלוקת הנטל, אינו מעניינה של העיריה ובוודאי שאין מקום להתערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בסוגיה זו.

ראו ספרו הנ"ל של רוסטוביץ עמ' 259-260:

באשר להסכם שבין העותר לבין משיב 2, גם זו שאלה שמקומה בגדרו של הליך אזרחי בין השניים. כל שמוטל על בית משפט זה לעשות הוא לבחון את הטענה לפיה החיוב בארנונה הוטל שלא כדין, וכאמור לעיל, לא עלה בידי העותר להראות טעם חוקי כלשהו שלא לחייבו בתשלום ארנונה בגין נכס שהוא שכר מעמידר בשכירות מוגנת אשר לא בוטלה עד עצם היום הזה, ושלא נמסרה לעיריה כל הודעה בגינו.

מקובלת עלי גישת המשיבים, לפיה המחלוקת בשאלת זהותו של המחזיק אין מקומה בבית משפט זה.

בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, מחלוקות שעניינן זהות המחזיק, בירורן הינו במסגרת השגה שניתן להגיש למנהל הארנונה וערר על החלטתו שישמע בפני ועדת ערר לענייני ארנונה.

לנוכח הוראת סעיף 3(א)(ב) לחוק הרשויות המקומיות, הקובע בס"ק (ג):

התקבלה בפסיקה החלוקה לנושאים המוגדרים טכניים ועובדתיים בעיקרם, שבירורם בפני הגורמים המקצועיים לשאלות משפטיות כלליות שבהן ידון בית המשפט.

כפי שנקבע בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773 , 779:

מכיוון שבענייננו מדובר בעיקר במחלוקת עובדתית, סבורה אני כי גם מטעם זה אין בית המשפט לעניינים מינהליים הערכאה המתאימה לבירור הסוגיה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות העתירה.

העותר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.