ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 22/10/2019
גרסת הדפסה

ת"מ 118/06 - מנהלי, ארנונה

יצחק מיוחס, עו"ד נגד עיריית תל-אביב יפו


14/3/2007

תמ 118/06

בש"א 31212/06

יצחק מיוחס, עו"ד

נגד

עיריית תל-אביב יפו

בבית המשפט לעניניים מנהליים תל – אביב יפו

בפני: כב' השופטת שרה דותן

[14.3.2007]

פסק דין

המבקש, עורך דין במקצועו, מחזיק בנכס מקרקעין בתחום השיפוט של עיריית תל-אביב-יפו.

בתאריך 07.06.06 הוגשה על ידי המבקש תביעה מינהלית נגד עיריית תל-אביב, לה צורפה בקשה לאישורה כתביעה ייצוגית.

על פי הנטען בסעיף 11 "תביעה זו הינה תביעה להשבה של מלוא הארנונה הכללית ששולמה לנתבעת לשנת הכספים 2006 מכוח דבר חקיקה נסתר שלא פורסם" (ההדגשה שלי – ש.ד.).

בכותרת התביעה פורט הסעד המבוקש לתובע הייצוגי: השבה של 11,382 ₪ ולקבוצה כולה (כל משלמי הארנונה בתחומה של המשיבה) 919,470,000 ₪ ולחילופין (אם תפרסם המשיבה את צו הארנונה לשנת 2006 בעקבות הגשת התובענה) 22,500,000 ₪.

על פי הנטען בסעיף 2.9 לתביעה, אי פרסום החלטת מועצת המשיבה בדבר הטלת הארנונה לשנת 2006 הינה פסולה, נוגדת את עיקרון פומביות החוק ומאיינת האפשרות החוקית של המשיבה לגבות הארנונה הכללית לשנת הכספים 2006.

להשקפת המבקש חובה היה על העיריה לפרסם את צו הארנונה, שהינו דבר חקיקה מוניציפאלי, הקובע נורמה משפטית ומופנה אל ציבור מסויים, ברשומות ותחילת תוקפו עם פרסומו.

לחילופין נטען, כי גם אם תתקבל עמדת המשיבה כי הופטרה מהחובה לפרסם את צו הארנונה ברשומות, אין היא פטורה מעצם חובת הפרסום אותה הפרה.

לטענת המבקש, כל פניותיו לקבלת העתק מצו הארנונה לשנת 2006 נדחו, בנימוק כי טרם אושר על ידי שרי הפנים והאוצר.

מוסיף המבקש שאם תטען המשיבה כי פרסמה את צו הארנונה לשנת 2006 על גבי לוחות המודעות בעיר, אין לקבל טענתה כי בכך עמדה בחובת הפרסום, מאחר שלהשקפתו היה על העיריה לפרסם את צו הארנונה באמצעות אתר האינטרנט כיוון שבעולם המודרני אין משמעות לפרסום צו הארנונה על גבי לוחות מודעות ואין בפרסום זה די, מה גם שבפניותיו של המבקש לקבלת צו הארנונה לא הפנתה המשיבה את המבקש לפרסום כלשהו לרבות על לוח המודעות.

באשר לסכום הנתבע, נטען כי העדר פרסום משמעותו אי הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 2006, ועל כן על המשיבה להשיב את מלוא הארנונה שגבתה.

בחוות דעתו של יוסף עוזי לוי פורט אופן חישוב ההשבה הנתבעת. מאחר שלענין השבת מלוא סכום הארנונה מדובר בחישוב אריתמטי פשוט, אתמקד באותו חלק של חוות הדעת שעניינו השבה חלקית, אשר חושב בהנחה שצו המסים יפורסם בתאריך 01.07.06, אזי במקביל להשבת הסכומים שגבתה ביתר (במחצית השנה הראשונה) תוכל המשיבה לגבות ארנונה מנישומיה ביום פרסומו של הצו. אולם, לנוכח הפרשי ההצמדה והריבית אותם יהיה על העיריה להחזיר, עומד סכום הגביה ביתר מהמבקש על 369.3 ₪ ולכלל נישומי המשיבה על 22,500,000 ₪.

מן המקובץ עולה כי התחשיב מבוסס על הנחת יסוד לפיה צו הארנונה לא פורסם כחוק.

בסעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") נקבע:

"אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א)..." (ההדגשה שלי – ש.ד.).

ובסעיף 8(א) הדן באישור תובענה ייצוגית בידי בית משפט נקבע:

"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;" (ההדגשות שלי – ש.ד.).

מכאן, שתנאי בלעדיו אין, לאישורה של תובענה כייצוגית, הינו קיומה של עילת תביעה.

לנוכח הטענה לפיה צו הארנונה לא פורסם, ואם פורסם לא פורסם כדין, יש לבחון ראשית לכל את עצם הפרסום ונפקותו.

פרסום צו הארנונה

בתאריך 27.11.05 קיבלה מועצת המשיבה החלטה לענין הטלת ארנונה לשנת 2006 בתוספת שינויים שאישורם מותנה באישור שרי הפנים והאוצר (נספח א' לתגובת המשיבה לבקשה).

בתאריך 15.12.05 פורסמה החלטת מועצת המשיבה, הכוללת את השינויים לגביהם ביקשה המשיבה אישור שרי הפנים והאוצר במשרדה הראשי של המשיבה ועל 150 לוחות מודעות ברחבי העיר (נספחים ב1-ב2 לתגובה). בראש הפרסום הודע לציבור כדלקמן:

"הריני להביא לידיעת תושבי תל-אביב-יפו, כי מועצת העירייה החליטה להטיל בתחום העיר ארנונה כללית לשנת 2006 לפי התעריפים והסיווגים המפורטים להלן. התעריפים המתפרסמים בזאת, מבוססים על תעריפי ארנונה שהיו בתוקף בשנת 2005. מועצת העירייה החליטה להעלות את תעריפי הארנונה לשנת 2006 בהתאם לשיעורי העדכון המוצע בסעיף 23 להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. העלאה זו טרם אושרה, כמו כן, החליטה מועצת העירייה על מספר שינויים. שינויים אלה יועברו לאישור שרי הפנים והאוצר. אם וכאשר יאושרו, יתוקן החיוב השני ותשלח הודעה".

בנוסף לפרסום על לוחות המודעות נשלחו הודעות אישיות למחזיקי הנכסים בעיר בראשית ינואר 2006, בהן נאמר:

"במועד משלוח הודעת חיוב זו טרם אושרו בכנסת שיעורי עדכון הארנונה לשנת 2006. לפיכך, בשלב זה, מבוססת הודעת החיוב על תעריפי הארנונה שהיו בתוקף בשנת 2005. עם אישור הכנסת את שיעורי עדכון הארנונה לשנת 2006 יעודכנו תעריפי הארנונה בהתאם ובמקרה זה תישלח הודעה נוספת".

דהיינו, בינואר 2006 נשלחה הודעת חיוב על פי תעריפי הארנונה שהיו בתוקף בשנת 2005, תוך הבהרה כי במקרה של עדכון התעריפים תישלח הודעה נוספת.

המשיבה גם פירטה את השינויים שהתקבלו על ידי המועצה, שיישומם מחייב אישור שרי הפנים והאוצר.

בתאריך 06.06.06 אושר חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2006) התשס"ו-2006 שעדכן את תעריפי הארנונה בשיעור 3.8% מיום 01.01.06. הודעה על העדכון נשלחה לנישומים.

ביום 01.07.06 פרסמה המשיבה על לוחות המודעות בעיר הודעות על עדכון תעריפי הארנונה, על פי חוק ההסדרים, תוך הדגשה כי החלטת המשיבה בענין הטלת ארנונה לשנת 2006 כללה שינויים נוספים שטרם אושרו על ידי שרי הפנים והאוצר, אם וכאשר יאושרו השינויים המבוקשים, יתוקן החיוב השנתי ותישלח הודעה נפרדת.

לנוכח השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, נשאלת השאלה האם פרסום הוראת צו הארנונה על ידי המשיבה עונה על דרישת החוק והפסיקה.

בבג"צ 7712/04 בג"צ 7712/04 - אהובה וינברג ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו ואח' (טרם פורסם) נדונה טענה לפיה אישור חריג של שרי האוצר והפנים מחייב פרסום ברשומות ונקבע על ידי כב' השופטת מ' נאור, בהסתמך על הוראת סעיפים 277 ו-346 לפקודת העיריות:

"את צו הארנונה עליו הוחלט לפני תחילת שנת הכספים – בין אם נדרש הוא לאישור השרים ובין אם לאו – די לפרסם בתחום העירייה ואין צורך לפרסמו ברשומות (בג"צ 716/86 מלון מרחצאות מוריה ים המלח נ' המועצה האזורית תמר נווה זוהר, פ"ד מא (2) 389, 391)... מדובר בעניין מקומי. האישור החריג שלעתים מתבקש אינו אלא רכיב נוסף לצו, הנדרש כדי שהצו (או חלק ממנו) יכנס לתוקף...

'אישור חריג' כמוהו אפוא כשלב נוסף בדרך לאישור צו הארנונה. את צו הארנונה המאושר אין חובה לפרסם ברשומות, ועל כן אין מקום לדרוש פרסום ברשומות של שלב משלבי אישורו. הלך החבל אחר הדלי".

משנקבע כי צו הארנונה עליו הוחלט לפני תחילת שנת הכספים אינו טעון פרסום ברשומות, כמו גם "האישור החריג", נשאלת השאלה האם פרסום מודעות בתחומי העיר עונה על דרישת הפרסום.

סעיף 346 לפקודת העיריות מורה על אופן פרסומם של מסמכים:

"מקום שהפקודה מחייבת פרסום של הודעה או של מסמך אחר בתחום העיריה, ולא נקבעה הוראה בדבר אופן הפרסום, יפורסמו ההודעה או המסמך בהנחת העתק מהם במשרדי העיריה, על מנת שיהיה נתון לבדיקה לכל דורש, ובהדבקת העתק על הבנין הראשי של משרדי העיריה או בקרבתו וכן במקומות ציבוריים אחרים בתחום העיריה שייקבעו על ידי החייב בפרסום".

בענייננו עמדה המשיבה בחובת הפרסום כפי שנקבעה בפקודה, בכך שפרסמה את הוראות הצו במשרדה הראשי ועל ידי הדבקת מודעות על 150 לוחות מודעות ברחבי העיר.

טענת המבקש בדבר העדר פרסום מתייחסות למועד פרסום חוברת הכוללת את כל הוראות צו הארנונה, וכן לעובדה שבפניותיו לעיריה לא נאמר לו כי פורסמו מודעות.

עוד טוען המבקש כי המודעות אינן מפורטת דיין, מאחר שחוברת צו הארנונה, המפורסמת בסיומה של שנת הכספים, כוללת 25 עמודים והמודעה הינה כללית. אין דעתי כדעתו.

גם אם סבור המבקש כי הוראת סעיף 346 הנ"ל אינה מתקדמת דיה ואינה מתאימה לרוח הזמן, כל עוד לא תוקנה על ידי המחוקק, יוצאת המשיבה ידי חובת הפרסום בקיימה את הוראותיו של סעיף זה. מעבר לדרוש אציין כי משלוח הודעות פרטניות לנישומים משלים את הטעון השלמה במודעות.

מוסיף המבקש וטוען כי אין להחיל על עניינו את הוראת סעיף 10 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 הקובע:

"לא הטילה מועצה ארנונה כללית לשנת כספים מסויימת, תשולם הארנונה לאותה שנה בתחום הרשות המקומית בסכומים ובמועדים אשר נקבעו בשנה הקודמת, כשהיא מעודכנת בהתאם להוראות לפי סעיף 9(ב)".

לשיטת המבקש, סעיף 10 מתייחס למצב של העדר הטלת ארנונה ובענייננו הוטלה ארנונה בכך שהמועצה חוקקה צו ארנונה לשנת 2006, אלא שהעיריה נמנעה מלתת לו תוקף באמצעות פרסום.

טענה זו עומדת בסתירה לטענה אחרת בכתב התביעה לפיה "הפרת חובת הפרסום של תקנה בת פועל תחיקתי מחייבת את המסקנה שהתקנות בטלות", אם אכן בוטל דבר החקיקה כפי שמציע המבקש, המסקנה המתבקשת היא כי המועצה לא הטילה ארנונה כללית, ולפיכך חל בעניינו סעיף 10 לחוק ההסדרים.

באשר לפרסום השינוים הדורשים אישור השרים ועדכון תעריפים על פי חוק ההסדרים, נקבע בבג"צ 7712/04 בענין וינברג כי:

"על עירייה אם כן לפרסם החלטתה בדבר הטלת ארנונה אף בטרם אישור השרים. בנסיבות אלה יכלה למשל עירייה לפרסם את צו הארנונה כפי שמחייבת הפקודה ולציין את אותם חלקים מהצו הטעונים עוד את אישור השרים, שטרם ניתן (כך נהגה עיריית חולון בענין אמקור וכך נהגה גם עיריית תל אביב-יפו בענייננו. כיום אגב נדרשת עירייה לשלוח, בטרם פנייתה לקבלת אישור השרים, לכל מחזיק בנכס שבשלו בכוונתה להטיל ארנונה שלא בהתאם לכללים, הודעה על כוונתה לעשות כן (ראו סעיף 27(1) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005)). יוצא אפוא כי גם אם נאמץ - כמו בענין אמקור - גישה המחייבת פרסום ברשומות של האישור החריג, ולו כאשר הוא ניתן בנפרד מצו הארנונה, הרי שהנסיבות שחזרו על עצמן יובילו לתוצאה - כמו בענין אמקור - שאין בהיעדר הפרסום ברשומות של האישור החריג כדי לפגוע בתוקפו של צו הארנונה. מבחינה מעשית אפוא לא תהיה משמעות לקביעת חובת פרסום ברשומות לאישור החריג, אפילו ניתן הוא בנפרד מצו הארנונה...

בעוד לגבי אישור 'תוספת ארנונה' הייתה תמיד קבועה, באופן מפורש, חובת פרסום ברשומות. כך בנוסח הישן (סעיף 278 לפקודה) וכך בנוסח הנוכחי (סעיף 11 לחוק). מתחזקת אפוא המסקנה כי כאשר המחוקק מבקש לקבוע חובת פרסום ברשומות בענייני ארנונה הוא עושה זאת - מזה עשרות בשנים - בלשון מפורשת. בענייננו כאמור לא נקבעה חובת פרסום ברשומות."

מן המקובץ עולה כי אין עסקינן בדבר חקיקה נסתר כנטען ויפים לענייננו דברי כב' הנשיא א' ברק בבג"צ 716/86 מלון מרחצאות מוריה ים המלח ואח' נ' המועצה האזורית תמר נווה זוהר, פ"ד מא (2), 389:

"בעתירה שלפנינו נתתי משקל ניכר לכך, כי הנוהג הקיים והמקובל ברשויות המקומיות מקדמת דנא הוא, כי אין מפרסמים החלטה בדבר הטלת ארנונות ברשומות. שינוי בנוהג עלול לגרום לחוסר ודאות ולחוסר יציבות, שאם ניתן רצוי למנעו (ראה בג"צ 547/84 [1]). בדרך אגב ברצוני לציין, כי אילו סברתי, כי במסגרת האפשרויות החוקיות יד הפירוש שבו דוגלים העותרים על העליונה, הייתי מוכן לשקול את האפשרות להצהיר על פירוש כדעתם לעתיד לבוא בלבד, בלא להחילו למפרע (ראה : ג' טדסקי, מסות במשפט (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשל"ח) 25; ע' קפלן, "תחולה צופה פני עתיד לתקדימי בית המשפט העליון" משפטים ט (תשל"ח-ל"ט) 221). העליתי אפשרות זו בעת הטיעונים לפנינו היום, אך אין לנו צורך להכריע בכך, שכן סבור אני, כי במסגרת האפשרויות הפרשניות החוקיות העומדות לפנינו, הפירוש של העותרים אינו מגשים את מטרת החקיקה, אין בו היגיון, ואין לנו ללכת על פיו" (ההדגשות שלי – ש.ד.).

הסעד הכספי

בהסתמך על האמור בחוות הדעת, טוען המבקש שגם אם יוסר המחדל ויפורסם צו המסים לשנת 2006, יהיה על המשיבה להשיב לכל אחד מהנישומים את הפרשי ההצמדה והריבית על הסכומים שנגבו עובר לפרסומו של הצו.

נראה שגם טענה זו מתעלמת מהאמור בפסק הדין בענין וינברג, שם נדחתה טענה לפיה האישור החריג (ובענייננו העדכון) תחולתו מיום מתן אישור השרים.

בית המשפט מאבחן בין מועד הגשת הבקשה לאישור חריג למועד אישורה:

"יטען הטוען כי גם האישור החריג צריך להינתן מלכתחילה. דהיינו, המחוקק קבע את תחילת האישור ל'ראשית שנת הכספים' שהרי הוא התכוון כי האישור - כמו צו הארנונה - ינתן לפני תחילת שנת הכספים. ואולם, לדעתי ההיפך הוא הנכון: המחוקק התכוון מפורשות כי את האישור החריג יוכל השר לתת בדיעבד גם במהלך שנת הכספים אך תחילתו של האישור תהיה 'בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן'. הראיה לכך היא כי המחוקק הגדיר את התאריך האחרון שבו ניתן להגיש בקשות ל'אישור חריג' ותאריך זה נופל בתוך שנת הכספים. אם התאריך האחרון להגשת הבקשה נופל בתוך שנת הכספים ממילא מועד מתן האישור יכול אף הוא ליפול בתוך שנת הכספים ולא אך לפני תחילתה".

ובהמשך מבהיר בית המשפט:

"גם בעבר כאשר נוסח החוק לא כלל את הסיפא הקובעת כי 'תחילתו של אישור השרים בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן', הכיר בית משפט זה באישורי שרים להעלאת ארנונה מעבר למותר, שניתנו בתוך שנת הכספים, כחלים לגבי כל שנת הכספים (וזאת אף כאשר אישור השרים נתקבל לאחר הגשת העתירה). כך למשל קבע הנשיא שמגר ב- בג"צ 363/87 יהודה נ' המועצה המקומית ראש-העין, פ"ד מא (3) 755, 756 ג:

'אין בידינו אלא להסיק, כי בעת שהעותר פנה לבית המשפט אכן לא היה בסיס בדין להעלאתה של הארנונה הכללית בשיעור מעל 22%. האישור ניתן לאחר מכן ביום 24.6.87, והוא מתייחס, כמובן, לכל שנת הכספים 1987.

במצב המשפטי שנתקיים עד 24.6.87 לא יכלה הרשות המקומית לגבות יותר ממה שהותר לה על פי סעיף 14(א) [לחוק יציבות המשק (הוראות שונות), התשמ"ז-1987], אך שאלה זו היא היום תיאורטית, לאור האישור שניתן לאחר מעשה, ולכן לא עמד בא-כוחו המלומד של העותר על העתירה לגופה' (ההדגשות הוספו).

על כן, אף שהאישור ניתן במהלך שנת הכספים הרי שתחילתו בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן".

מן המקובץ עולה כי גם הטענה לפיה זכאי המבקש להפרשי הצמדה וריבית בגין גביית ארנונה במחצית הראשונה של שנת הכספים, אין לה על מה שתסמוך.

בדיון שהתקיים בתאריך 18.12.06 העלתה ב"כ המבקש טיעונים חדשים ביחס לסעד הכספי הנתבע, ולמרות שמרשה לא קיבל דרישת תשלום לגבי אותם רכיבים שלא אושרו על ידי השרים והדרישה בינואר 2006 היתה על פי צו הארנונה לשנת 2005 מבלי שנדרש לשלם תוספת, סברה ש"אם יש דרישה לתשלומים נוספים זה הנזק", מאחר שלא ניתן להגיש השגה על דרישה שלא התקבלה.

מניעת האפשרות להגשתה של השגה לא עלתה כלל בתביעה או בבקשה וגם לגופו של ענין מונים את המועד להגשת ההשגה מיום קבלת דרישת התשלום. לפיכך, לא הובהר מה נזק נגרם למבקש מאי יכולתו להגיש השגה על דרישה שלא באה לעולם.

מעבר לעובדה שהמבקש לא נדרש לשלם תוספת כלשהי, ומשכך לא נגרם לו כל נזק, גם אילו נדרש לשלם תוספת, דרישה זו, כל עוד נשלחה במהלך שנת הכספים, הינה דרישה כדין כפי שנקבע בענין וינברג.

במהלך הדיון מיקדה ב"כ המבקש את טיעוניה במועד פרסומה של החוברת המפרטת את צו הארנונה ומהווה כלי עזר בידי מי שמבקש למצוא דרכו בסבך הסיווגים. סבורה אני כי העובדה שהעיריה נוהגת לפרסם חוברת מפורטת, אינה צריכה להיות לה לרועץ. כפי שהבהרתי לעיל, הפרסום על לוחות המודעות ומשלוח ההודעות האישיות עונה על דרישת הפרסום ודי לי בכך. אכן מיטיבה היתה העיריה לעשות אילו פרסמה את החוברת בתחילת שנת המס, אלא שלמרבה הצער גם אילו רצתה לעשות כן, הדבר אינו ניתן לביצוע, מכיוון שחוק ההסדרים אושר ביום 06.06.06 ואילו השרים אישרו את השינויים רק ב- 13.12.06, כיצד אם כן יכולה היתה העיריה לפרסם צו ארנונה מעודכן ומפורט בינואר 2006. בנסיבות אלה נאלצה העיריה לשלוח הודעות חיוב בהסתמך על צו הארנונה לשנת 2005, תוך מתן הבהרה לפיה התעריף עשוי להשתנות, הן בהסתמך על חוק ההסדרים והן בהתאם לאישור השרים, אם ינתן. יודגש כי העיריה לא גבתה ארנונה על פי תעריפים שטרם אושרו.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה לאישורה של התביעה כתובענה ייצוגית, ומשכך נדחית גם התביעה.

המבקש ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ד באדר, תשס"ז (14 במרץ 2007).

שרה דותן, שופטת


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. גביית מס ללא צו ארנונה תקף   מאת: יצחק בוצר    27/12/2017









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן