1. המערערת מלינה על שעורי הארנונה שהושתו עליה ע"י המשיב בגין המבנים והקרקע אותם היא מחזיקה בתחנת הרכבת שהיא מפעילה בראש העין הידועה כ"ראש העין צפון".

ועדת הערר אליה פנתה המערערת דחתה את טענותיה ומכאן הערעור שבפני.

על רקע הסדר חלקי אליו הגיעו הצדדים, ויתרה המערערת על כל הטענות שהעלתה כנגד חיובה בארנונה, למעט על הטענה לפיה זכאית היא לפטור חלקי מתשלום הארנונה לפי פקודת מיסי העירייה ומיסי ממשלה (פיטורין) 1938 בטענה זו וזו בלבד, אותה דוחה המשיב, התבקש בית המשפט להכריע במסגרת ערעור זה.

2. טוענת המערערת כי זכאית היא להנחה, או לפטור חלקי, בשיעור של 45% משיעור הארנונה החל עליה בגין הנכסים המוחזקים על ידה בתחנת הרכבת הנ"ל וזאת מכח הוראת סעיף 3 לחוק הנ"ל (להלן פקודת הפיטורין).

לטענתה זכאית היא לפטור משום שלאור אופי ומהות פעילותה (הפעלת רכבות), נכנסת היא לגדרה של ההגדרה המנויה בסעיף 3(ב) לפקודה לפיה:

"ממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, והמשמשים לצרכי הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה…"

עבור נכסים המוחזקים על ידי הגופים הנ"ל המסווגים בסעיפים 3(א)(3)(ג) לפקודה כ"נכסים אחרים" תשולם ארנונה בשיעור של 55% מהשיעור שנקבע ע"י הרשות המקומית, לאמור, זכאית המערערת, לטענתה, להנחה של 45% מסכום הארנונה בו חויבה בגין אחזקת המבנים והשטחים הפתוחים (למעט שטחי מסילת הברזל) בתחנת הרכבת הנ"ל.

3. המשיב דוחה טענה זו.

ועדת הערר שדנה בה במסגרת הערר שהוגש ע"י המערערת אימצה את דעתו.

טוען המשיב כי עם ביטולה של הוראת סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות 1961, אשר השווה את מעמדה של רשות הנמלים והרכבות למעמדה של המדינה לענין תשלום מיסים וארנונות (ביטול שנעשה במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה ותקנוני חקיקה להגשת יעדי התקציב לשנת 1997) 1996, אין זכאית עוד המערערת להנחה או לפטור, כפי שזכאית המדינה ומוסדותיה, לפי פקודת הפטורין, שכן במעמדה ובאופי פעילותה ותפקודה חל שינוי מהותי. בעוד שעד שנת המס 1996 נהגו הרשויות המקומית להעניק למערערת, או לרשות הנמלים והרכבות, פטור מכח הוראת סעיף 61 הנ"ל, הרי שמאז ביטולה של הוראת דין זו, אין מעמדה ופעילותה, הנושאת אופי עסקי, מזכה אותה עוד לפטור זה.

4. דעתי היא כדעת המשיב וכדעת ועדת הערר אשר דחתה את ערעורה של המערערת בענין זה.

חוק ההסדרים הנ"ל ביטל, כאמור, (בסעיף 5 שבו) את הוראת סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות 1961.

בבטלו הוראת דין זו הבהיר המחוקק באופן מפורש את כוונתו ודעתו כי השוואת מעמדה של רשות הנמלים והרכבות, קודמתה של המערערת, למעמדם של מוסדות המדינה לענין זכאות לפטור חלקי, או הנחה, בתשלום מיסים וארנונות – השוואה זו באה לקיצה החל משנת המס 1997.

כך מלשון "ההוראה המבטלת" (סעיף 5 הנ"ל) וכך משתמע מדברי ההסבר להצעת חוק ההסדרים מ-1997 אשר צוטטו בסיכומי ב"כ המשיב.

אין ולא יכול להיות ספק, בנסיבות אלה, באשר לכוונת המחוקק ורצונו לבטל את ההנחות והפטורים אשר הוענקו למערערת עד שנת המס 1996.

ביטול ההנחות והפטורים בא על רקע הפיכת רשות הנמלים והרכבות לגוף או תאגיד הפועל כיחידה כלכלית עצמאית על בסיס שיקולי רווח והפסד, בשונה מהמצב שהיה קיים עד 1996, לפיו הפעילו והסדירו "רשויות המדינה" (כמו רשות שדות התעופה או רשות הנמלים והרכבות) את תנועת הרכבות ואת פעילות הנמלים ונמלי התעופה.

משבוטל מעמדם "המיוחד" של רשויות אלה ומשהוענק להן "מעמד" מסחרי כלכלי הפועל על בסיס שיקולי רווח והפסד, כפי שפועלים תאגידים מסחריים אחרים, לא היה מקום ואף לא היה ראוי, להעניק להם הקלות או הנחות בתשלום מיסים והיטלים ובכך להגדיל, על חשבון הציבור, את הכנסותיהם משרותי התחבורה והתעבורה אותם הם מעניקים.

בשל השינוי במעמד הרשויות הנ"ל, בוטלה, איפוא, "זכות היתר" שניתנה להם באשר לתשלום מיסים וארנונות. כך זכותה להנחה של המערערת וכך זכות דומה של רשות שדות התעופה שבוטלה בחקיקה מיוחדת ונפרדת.

5. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, כי אין המערערת זכאית עוד, החל משנת המס 1997 ואילך, לפטורים או הנחות בתשלומי הארנונה, המושתים עליה ע"י הרשויות המקומיות, מכח הדין הכללי החל על כל מחזיקי הנכסים ברי החיוב בתחומן.

למסקנה דומה הגיע בית משפט זה בעת"מ 2476/05, רשות שדות התעופה – עיריית הרצליה.

בהתייחסה לשאלת זכאותה של רשות שדות התעופה להנחה בתשלום ארנונה לאחר תיקון "מבטל" דומה שהוכנס בחוק רשות שדות התעופה, קבעה כב' השופטת דותן כי זכות זו, שעמדה לה, לרשות, בטרם תוקן החוק ובטרם בוטלה הוראת הדין המשווה את מעמד הרשות למעמד מוסדות המדינה הזכאית לפטור על פי פקודת הפיטורין, פקעה על פי רצון המחוקק מכח הוראה סטטוטורית מפורשת שחוקקה על ידו.

6. ב"כ המערערת מבהירה בסיכומיה כי אין היא טוענת "כי המדינה והיא – המערערת – חד הם" וכי זכאותה לפטור החלקי בתשלום הארנונה נובעת מהחזקתה בנכסים מטעם המדינה ולצרכיה (ראה סעיף 13 לסיכומי התשובה).

אין בהבהרה זו כדי לסייע למערערת.

לא ניתן לומר כי המערערת, ודאי "במעמדה" החדש (החל מ-1997) כתאגיד מסחרי כלכלי לכל דבר, מחזיקה בנכסים המשמשים אותה כתחנות הסעה לציבור המשתמשים ברכבת "מטעם הממשלה והמשמשים לצרכי הממשלה..." כאמור בסעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין.

נכסים אלה מוחזקים ע"י המערערת לצרכיה היא, קרי לצורך הפעלת שרותי הסעה ותובלה ברכבת אותה היא מפעילה, ולאו דווקא לצרכי הממשלה או המדינה. הפעלת הרכבת והשימוש שנעשה לצורך כך, בנכסים המוחזקים ע"י המערערת, מאפשרים את פעילותה, ומהווים את המקור להכנסותיה ורווחיה. לא ניתן, לפיכך, לטעון כי החזקת הנכסים, או השימוש בהם, הוא מטעם המדינה, או הממשלה ולצרכיה, כשם שלא ניתן לטעון טענה מעין זו לגבי נכסים המוחזקים ע"י חברת החשמל לצורך הפעלת תחנות כח וטרנספורמציה, או קואופרטיב אגד המחזיק בנכסים לצורך הפעלת תחנות לצורך הסעת הציבור הרחב באוטובוסים, אותם הוא מפעיל במסגרת פעילותו הכלכלית והעסקית.

7. בין כך ובין כך, סבור אני, כאמור, כי בבטלו את הוראת סעיף 61 הנ"ל, הביע המחוקק את דעתו, במפורש, ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי דינה של רשות הנמלים והרכבות, וכיום המערערת, כדין המדינה, לענין תשלום "מיסים, מס בולים, אגרות, ארנונות, היטלים ותשלומי חובה אחרים", דין זה בטל ומבוטל והחל משנת המס 1997, יחול עליה הדין הכללי.

נפקותם של הדינים, או החוקים הספציפיים, שהעניקו פטורים או הנחות למערערת, כמו פקודת הפיטורין, פקעה מאליה ועברה מן העולם, לנוכח ביטולו של סעיף 61 הנ"ל. אם לא תגרוס כך מה טעם מצא המחוקק בביטול הוראת סעיף 61 הנ"ל.

הפרשנות אותה מציעה ב"כ המערערת תאיין את הוראת הדין "המבטלת" (סעיף 5 לחוק ההסדרים הנ"ל) ותרוקן אותה מכל תוכן ומשמעות. חזקה על המחוקק שלא חוקק את הוראת הביטול לשוא וללא שתהיה לה כל משמעות או נפקות.

8. ערעור המערערת נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.30,000 ₪ בצרוף מע"מ.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 17.4.2007.