ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 5/11/2024
גרסת הדפסה

ת.א. 177229/02 - שלום, ארנונה

איל חב' להנדסה וחרושת בע"מ נגד עיריית הרצלִיה


25/4/2007

ת.א. 177229/02

איל חב' להנדסה וחרושת בע"מ

נגד

עיריית הרצלִיה

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני: כבוד השופטת שושנה אלמגור, סגנית הנשיא

[25.4.2007]

פסק דין

בהחלטתי בתיק זה מיום 05.04.2006 קבעתי כי על הנתבעת (העירייה) להשיב לתובעת את תשלומי הארנונה אותם גבתה ביתר מיום 26.03.1995 ועד ליום 21.12.1999 (כולל). עוד קבעתי בהחלטתי מאותו יום, כי בעלי הדין יערכו חשבון משותף על פי העקרונות שבאותה החלטה ויגישו פסיקתה לחתימתי תוך 30 יום, וכי אם לא יצליחו הצדדים לערוך חישוב משותף המקובל על שניהם, יגיש כל צד תחשיב מטעמו, ובית המשפט יחליט, במידת הצורך, למנות מומחה בתחום החשבונאי.

משלא הצליחו בעלי הדין להגיש חשבון משותף לפי העקרונות שבהחלטתי דלעיל, ומשלא הוגש תחשיב מטעם הנתבעת, מיניתי את רואה החשבון מנשה קנובל (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט.

ביום 28.02.07 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתו של המומחה. מחוות דעתו עולה כי יתרת חובה של הנתבעת לתובעת, משוערכת ליום 28.02.07, לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם 1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות" או "החוק"), הנה בסך של 1,826,393 ₪, וזאת – בהנחה שהחישוב מתבסס על שיעור העלאת ארנונה לבניין (בשנת 1999) של 7.8%. במאמר מוסגר יוער, כי המומחה הכין תחשיב נוסף המבוסס על שיעור העלאת הארנונה לבניין (בשנת 1999) של 5.2%, ולפיו יתרת החוב המשוערכת ליום 28.02.07 הנה בסך של 1,832,375 ₪. ואולם, משהתובעת, בבקשתה למתן פסק דין, עותרת לסכום הנמוך יותר, היינו, לסך של 1,826,393 ₪, נכון ליום 28.02.07, הרי שמתייתר הצורך לדון בעניין זה.

לטענת הנתבעת, כלל המומחה במסגרת חוות דעתו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות על דעת עצמו ומבלי שפסק בית המשפט על פי איזה חוק יחושבו הפרשי ההצמדה והריבית, ככל שייפסקו, ומהו שיעור הריבית, ככל שתיפסק, בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה בהשתהות ארוכה – כך לטענת הנתבעת.

בנסיבות המקרה דנן, יש לשערך את הסכום שגבתה ביתר הנתבעת מהתובעת על פי מנגנון השערוך הקבוע בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, ואנמק;

סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות קובע בזו הלשון:

"שילם אדם תשלום חובה שלא חב בו ביתר על הסכום שהוא חב בו (להלן – תשלום יתר) ולא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שילומו, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם סמוך לפני יום שילומו של תשלום היתר עד המדד שפורסם סמוך לפני היום הקובע שלפני יום החזרתו; לא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שהאדם ששילמו הודיע בכתב לרשות המקומית שהתשלום שנגבה ממנו הינו תשלום יתר, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד כאמור ובתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש מיום שילומו של תשלום היתר עד יום החזרתו."

על תכליתו של סעיף 6 לחוק זה ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק:

"...מוצע לתקן גם את סעיף 6 ולקצר ל - 30 ימים את התקופה שבה ניתן לרשות המקומית להחזיר את תשלום היתר ללא תוספת. אם חלפו יותר מ - 30 ימים מיום שנגבה תשלום היתר, תחוייב הרשות המקומית להחזירו בתוספת הפרשי הצמדה גם אם גבתה את סכום היתר בתום לב והחזירה אותו תוך 30 ימים מיום שהתברר לה שהסכום לא הגיע לה. אם תשהה הרשות המקומית את החזרת התשלום למעלה מ- 30 ימים מיום שהודיעו לה בכתב שגבתה סכום יתר, תחוייב להחזירו בצירוף ריבית חדשית צמודה בשיעור של 0.5% מיום שגבתה את התשלום וזאת בנוסף להפרשי ההצמדה."

(חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) (תיקון), התשמ"ד - 1984, הצ"ח 1984 [תשמ"ד, 28.5.1984], עמ' 264–265)

כמו כן, יוער כי בענייננו לא ניתן לומר שהתובעת תרמה להימשכות יתירה של ההליכים המשפטיים. האמור בסעיפים 2 ו- 3 לתצהירו של מר דוידי לא נסתר, ומכל הטעמים דלעיל אני סבורה כי אין מקום להפחתת שיעורי ההצמדה והריבית.

בבקשה שהגישה הנתבעת ביום 23.10.06 מבקשת היא מבית המשפט להתייחס למידת הצדק שבהשבה, בהסתמך על הוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. בסעיף 15 לבקשתה מבהירה פרקליטת הנתבעת כי בסיכומיה לא ניתן דגש לשאלת ההשבה, נוכח פסק הדין בת.א. (ת"א) 98841/00 אחים שאקי נ' עיריית הרצלִיה (לא פורסם). באותו עניין נדחתה התביעה מחמת שיהוי, ועל כן סברה הנתבעת כי אין מקום לטעון ולדון בשלב זה בשאלה זו, "אשר מטיבה עולה בשלב מאוחר יותר ורק לאחר שנקבע כי העירייה פעלה שלא כדין" – כך לדבריה. איני מקבלת טענתה זו של הנתבעת, שעליה היה לפרט ולנמק בסיכומיה את כל טענותיה.

מכל מקום, בהחלטתי מיום 05.04.06 כבר התייחסתי באופן מפורש לטענת העירייה, כפי שעלתה בסיכומיה, ולפיה השבת הסכומים לתובעת תהא בלתי צודקת בשל הפגיעה שהדבר יגרום לאינטרסים של העיר הרצליה ותושביה, ולפיכך אין לשעות לטענת הנתבעת בעניין זה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה, אשר לא נסתרה, וקובעת כי על הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 1,826,393 ₪, נכון ליום 28.02.07. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, מהמועד דלעיל ועד למועד ההשבה בפּועל.

כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

למעלה מן הצורך, והיה ויוגש ערעור על פסק־ דין זה, וערכאת הערעור תהא סבורה כי יש מקום להפחית את שיעורי הריבית או ההצמדה, הייתי מותירה את ההצמדה על כנה, ומפחיתה את שיעור הריבית כדי מחצית הקבוע בחוק הרשויות המקומיות.

ניתן בלשכתי היום, ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל, 2007).

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

שושנה אלמגור, שופטת סגנית הנשיא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן