נורמות התנהגות הם הכללים, המצוות והחוקים שהאב מלמד את בנו, המורה את תלמידו והמפקד את פקודו.

אם נורמות ההתנהגות בגולני הן לקויות, יש לפטר ללא כל דיחוי את הקצונה הבכירה של גולני, מדרגת סגן אלוף ומעלה.

מאחר שלא מוכרים לנו מקרים נוספים, שבהם נרדם חייל גולני בעזה לאחר ההתנתקות, ניתן להגיע למסקנה, שאין בעיה שיטתית ב"נורמות ההתנהגות", אלא אולי כשל מקרי של מפקד המחלקה.

אז נבטל מיד את פיטורי הקצונה הבכירה, ונבחן את הבעיה המשמעתית של הסג"מ או הסגן. מפקד המחלקה ממלא אחר פקודות הקצונה הבכירה, וזו שלחה אותו ואת חייליו העייפים לפעילות המבצעית.

אפשר להילחם מבלי לאכול יום או יומיים. לא ניתן להילחם מבלי לשתות יום או יומיים. מטעם זה יש בצה"ל "משמעת מים".

עד לתחילת שנות הששים ניסה צה"ל "להרגיל" את חייליו לא לשתות מים. חיילים רבים התייבשו ואחדים נפטרו. בא סגן אלוף ד"ר עזרא זוהר, והפך את משמעת המים על פיה - אם חייל מתייבש, יעמידו לדין את מפקדו הישיר, שלא וידא כי החייל שתה מים בשפע.

לא ניתן להילחם מבלי לישון. מטעם זה יש בצה"ל "משמעת שינה", אלא שהקצונה הבכירה אינה מיישמת ומקפידה על משמעת זו, וככל הנראה, כך היה גם הפעם.

אז בכל זאת יש לפטר ללא כל דיחוי את הקצונה הבכירה של גולני, מדרגת סגן אלוף ומעלה.

זהו המקרה הראשון שבו נרדם חייל גולני בעזה לאחר ההתנתקות. אז נפיק לקחים, נקפיד על משמעת השינה, נקווה לטוב, ונשאיר את הקצונה הבכירה בשירות העם והמדינה.

אז מי ישלם את המחיר?

יש שתי אפשרויות.

א. לגזור 28 ימי מחבוש על החייל שנרדם. רעיון מצוין, משום שהוא יזכה סוף סוף בשעות שינה מספיקות, ויוכל להירגע מהטראומה שעבר.

ב. לשלוח את "הגורם הבכיר" להשתלמות בשפה העברית, וליתר ביטחון לאסור עליו להתראיין לכלי התקשורת עד שיצא לגמלאות.