התובעת הינה עירייה על פי פקודת העיריות

הנתבעת 2 הינה חברה הרשומה בישראל כדין.

הנתבע 1 הינו בעל המניות היחיד, בעל השליטה והמנהל של הנתבעת 2.

ביום 10.10.2000 שכרה הנתבעת 2 נכס מקרקעין ששטחו 220 מ"ר ברחוב ז'בוטינסקי 96 בראשון-לציון לתקופה של 14 חודשים שתחילתה ביום 1.11.2000.

ביום 1.12.00 נערכה תוספת להסכם השכירות מיום 10.10.00, לפיה מורחב חוזה השכירות גם לחנות ברחוב ביאליק 8 בראשל"צ ששיטחה כ-50 מ"ר.

ביום 7.1.02 נערך נספח לחוזה השכירות מיום 10.10.00 לפיו שוכר הנתבע 1 שטח נוסף ברחוב ביאליק 8 בראשל"צ בגודל של כ-25 מ', לצורך הגדלת החנות הקיימת. ממסמך זה עולה שיחד עם החנות הושכר גם מחסן, ששטחו לא ידוע.

השטחים שהושכרו לנתבעים בחלקם היו בשימוש עד תחילת חודש ספטמבר 2002 וחלקם עד תחילת חודש נובמבר 2002, וחישוב מיסי העיריה נעשה עד לתקופות אלו.

טוענת התובעת כדלקמן:

1. הנתבעים החזיקו בנכסים בשטח השיפוט של התובע בשטח כולל של 368 מ"ר, חלקם ברחוב ביאליק 8 בראשל"צ וחלקם ברחוב הרצל 48 בראשל"צ (להלן-"הנכסים");

2. בעת שעזבו הנתבעים את הנכסים הנ"ל נותרו חייבים לתובעת את הסך 21,144.7 ₪ בגין מיסי עיריה, כמפורט בכתב התביעה;

3. הנתבעים לא הגישו השגה על חיוביהם אלו;

4. יש לחייב את הנתבע 1 באופן אישי במיסי העיריה, וגם במחיר הרמת מסך ההתאגדות;

הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ולא היתה מחלוקת כי עליה לשלם את סכום התביעה.

הנתבע 1 התגונן בטענה שהוא פעל כאורגן של הנתבעת 2, ועל כן אין לחייבו בתשלום סכום התביעה.

ביום 15.6.05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדלקמן:

"בימ"ש השלום בראשל"צ מתנהל הליך שיש בו כדי להכריע במחלוקת המרכזית נשוא תיק זה, והיא השאלה מי הוא הגורם מבין הנתבעים שהחזיק בנכס נשוא התביעה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

על כן, ועל מנת לחסוך מזמנו של בית המשפט הצעתנו היא, כי אנו נודיע לבית המשפט מיד עם מתן פסק דין בבית משפט השלום בראשל"צ בסוגיה הנ"ל. בכפוף לכך אנו מסכימים כי כל הכרעה שיכריע בית משפט השלום בראשל"צ בעניין שאלת החזקה בנכס במועדים הרלוונטיים לתביעה, תהיה נכונה ותקפה גם בענייננו וממנה ייגזרו הצדדים בהליך זה.

כמו כן, ובמידה ומי מן הצדדים יבקש לערער על קביעה עובדתית זו בנוגע למיהותו של המחזיק בנכס בתקפה הרלוונטית, יודיע על כך לבית המשפט ובירור הענין יידחה לתקופה מקבילה עד לקבלת החלטה מתאימה מערכאת הערעור, ככל שתהיה."

ההליך שהתנהל בבית המשפט בראשל"צ הינו תיק אז' 4640/02 בנדרי איליה נ. אשכל בע"מ ובסנינו ג'ראר, בה תבע בנדרי איליה, הבעלים של הנכסים, מאת הנתבעים דמי שכירות עבור הנכסים, אותם לא שילמו לו הנתבעים. פסק הדין בהליך בראשל"צ ניתן ביום 29.9.05, ובו חייב כב' השופט אורנשטיין את שני הנתבעים בתשלום דמי השכירות. בקשר לנתבע בסנינו ז'רארד קבע כב' השופט אורנשטיין בסעיף 10.5 לפסה"ד כדלקמן:

"בנספח אשר הודפס על ידי בתו של הנתבע, הנתבע הוא הצד להתקשרות ולא החברה, ומתנוססת עליו חתימתו האישית של הנתבע. זאת ועוד בגוף המסמך נרשם:

"1. מר בסנינו ג'רארד שוכר שטח נוסף..."

יש בדבר כדי להעיד על כך שהצדדים לא הבחינו בין הנתבע לחברה וכי הנתבע לא ראה אבחנה עניינית בין החברה לבינו בכל הנוגע לשכירת המושכרים והחבות כלפי התובע. אין כל הסבר אחר לכך שהנתבע הוא הצד לנספח, לא כל שכן נאמר בו כי הוא השוכר אלא מאשר שכוונת הצדדים הינה שהנתבע והחברה לצורך החבות הינם היינו הך, כלומר הנתבע לא הבחין בין החברה לבינו לצורך ההתחייבויות כלפי התובע ומכאן תימוכין ברורים לגרסת התובע."

טענתו של הנתבע 1 כי החברה היא זו שהחזיקה בנכסים, עומדים בסתירה לקביעתו של כב' השופט אורנשטיין, שלצורך ההתחייבויות כלפי המשכיר, שני הנתבעים היו היינו הך. לאור זאת, המחזיקים בנכסים בתקופת השכירות היו שני הנתבעים, ושניהם חייבים בתשלום סכום התביעה אותו תבעה התובעת שבפנינו משני הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

1. את הסך 21,144.70 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.2.04) ועד ליום התשלום בפועל.

2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

3. שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.