ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    1 תגובות לכתבות מאז : 24/4/2017
גרסת הדפסה

הפעם הראשונה שלי

אני יודע שמה שאני אספר לכם כעת ישמע מצוץ מהאצבע, אך מדובר על סיפור אמיתי. זהו הסיפור עליי, על מארי מירי (Marry Miri), ועל הפעם הראשונה שלי...

מאת: אלעד  שפיץ  

9/8/2007

אני חיכיתי לפעם הראשונה שלי במשך 21 שנה. כן, כן, 21 שנה.

אני יודע, זה המון זמן. כל החברים שלי התחילו בגיל 15 או 16,

רק אני נשארתי מאחור. את האמת - זה גם אף פעם לא הפריע לי. עד

לא מזמן, זאת אומרת, שידעתי שאני חייב לעשות מעשה. העובדה

שכולם היו בעניינים ואני לא הפריעה לי. פחדתי להרגיש שאני

נשאר מאחור.

מכיוון שלא הייתה לי אף אחת, החלטתי למצוא אחת, אפילו לשלם

עליה. נסעתי לתל אביב, למקומות האלה שבהן אפשר למצוא אחת בזול

יחסית. כשנכנסתי למקום, היו שם כמה, מוצגות לעיני כל, כמו

נתחי בשר תלויים על וו. העברתי מבט חטוף, ונעצרתי ברגע

שהעיניים שלי קלטו אותה. מבין כולן, היא נראתה בדיוק כמו האחת

שתמיד רציתי. על הרבה מהן האדון של המקום דרש הרבה יותר כסף.

אבל המחיר לא עניין אותי. לא חיפשתי יוקרה. חיפשתי אחת שתתאים

לי - וידעתי שהיא האחת.

כשהגעתי הביתה, השכבתי אותה על המיטה שלי. לא ידעתי מה היה

שמה. אני קראתי לה מארי מירי (Marry Miri). תמיד זה היה נשמע

לי כמו שם של זונה. יכול להיות שהיא הייתה הרבה מעבר לזה, אבל

זה פשוט השם הראשון שראיתי לנכון לתת לה. בשבילי היא הייתה

מארי מירי. היא שכבה על המיטה במלוא הדרה. ראשה המקסים נח על

צווארה המפתה, אשר הונח בצורה כל כך מושלמת על גופה המושלם,

בעל הקימורים המעודנים. היא לא אמרה מילה, אבל הרגשתי ממנה

משהו. הרגשתי שנועדנו אחד לשניה. כל מה שרציתי באותו רגע זה

אותה. רציתי כבר לתקוע את התקע שלי בשקע שלה. כמו ילד קטן

שמחכה לסוכריה על מקל מאמא שלו, לא יכולתי להתאפק. הנחתי את

ידיי עליה בעדינות, אמרתי לה מלים רכות של אהבה. ידעתי שחיי

לא יהיו אותו דבר מעתה והלאה, ושנהיה יחד למשך הרבה זמן.

ואז עשיתי את זה...

הפעם הראשונה הייתה חוויה יוצאת דופן. כן, קרטעתי המון,

זייפתי. הייתי לא מנוסה. רציתי מאוד ללכת לפי הספר, אבל היה

לי קשה לעקוב אחרי הקצב. היא, פשוט עשתה מה שרציתי, למרות

שידעתי שהיא מסוגלת להרבה יותר. קראתי לה "מרושעת שלי", כי

ככה היא נראתה, וכל כך אהבתי את זה אצלה. כבר כשהנחתי את

האצבע הראשונה שלי עליה, הרגשתי חיבור. לאחר כמה שניות של

מגע, כבר התחלתי להרגיש את הרטט. התרגשתי, לא רק מהמעשה עצמו,

אלא מעצם העובדה שאני עם האחת והיחידה. ניסיתי לעשות את זה

לאט, ניסיתי מהר. פיקששתי רוב הזמן, אבל לה לא היה אכפת. היא

אף פעם לא התלוננה. היא נתנה לי להנות ולהתנסות. היא צעקה,

היא בכתה, היא גערה. ידעתי שזה בגללי - אבל גם הרגשתי שזה היה

היעוד שלה בחיים.

מסיפורים תמיד שמעתי שהפעם הראשונה לא משהו, אבל, למרות הכל,

זאת הייתה חוויה קסומה. בפעם הראשונה לא הייתי איתה כל כך

הרבה זמן, וגם ממש לא הייתי משהו, אבל ידעתי שבחרתי במישהי

הנכונה. ניסיתי למשוך את החוויה למשך כמה שיותר זמן שרק

יכולתי. העברתי עליה את ידיי בלי סוף, ברוך ובעדינות. ליטפתי

את צווארה הענוג, הרגשתי את הרטט יוצא ממנה. התחברנו. בשלב

מסויים גבי התחיל לכאוב, ועם הזמן - גם הידיים שלי. ניסיתי

להתעלם מהכאב, והמשכתי. והיא - איתי, עושה כל מה שרציתי. היא

לא אמרה כלום. חינכו אותי שהן לא אמורות לדבר. שהן פשוט

חפצים. ולמרות שהייתה לה כל כך הרבה נשמה, היא לא אמרה מילה -

רק עשתה כרצוני. בסופו של דבר, הרגשתי מותש, והפסקתי. ההרגשה

הייתה יוצאת מן הכלל. מעולם לא הרגשתי ככה. ידעתי שזה משהו

שאני ארצה לעשות שוב, ידעתי שתמיד ארצה לחזור אליה.

ובאמת חזרתי... פעם אחר פעם...

וכך המשכנו. אני השתפרתי - היא נשארה, כמו תמיד, מקסימה. נתתי

לה הכל - השקעתי בה, טיפחתי אותה. וכל שהיא נתנה לי - היו

אותם רגעים קסומים, שהתחברנו. וזה כל מה שרציתי ממנה. מעבר

ליופיה הקסום, היה למארי מירי קול מקסים. מבלי שאמרה מילה -

תמיד אהבתי לשמוע אותה, שבוי בקסמה. גם כשהייתי עם אחרות,

תמיד אהבתי לחזור אליה, אל המרושעת שלי. היה בה משהו מיוחד.

היא הכירה אותי הכי טוב. היא הייתה הראשונה שלי.

גם כשמארי מירי הזדקנה, היא לא איבדה מהקסם שלה. תמיד הייתה

בינינו הרמוניה מושלמת. המרושעת שלי תמיד נתנה את מה שביקשתי

ממנה. אף פעם לא אמרה מילה. היא הייתה מיוחדת, יפה, ובעלת

צורה מושלמת. גם כשהייתה חבולה, שרוטה ומלוכלכת - היא לא

איבדה מקסמה. ואני תמיד דאגתי לה, וטיפחתי אותה. כן, היו גם

אחרות, חלקן בהחלט היו יקרות יותר, אבל תמיד הייתי נאמן לה,

ותמיד שמחתי לחזור אליה. והיא - תמיד נתנה לי את כולה. היא

תמיד הייתה שם בשבילי. כשכולם לעגו לי, כשהייתי רק מתחיל ולא

מנוסה, כשהתפרסמתי, כששקעתי, כשחזרתי לגדולה, וכשרציתי לברוח

- תמיד היה לי אותה, תמיד רציתי להיות איתה. ועל זה - לעולם

לא אשכח אותך, מרושעת שלי.

תמיד אוהב אותך, מארי מירי, הגיטרה הראשונה שלי.

___________

לדף היוצר של המחבר


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. a story with a nice twist    מאת: דליה    20/8/2007









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן