בספרו הידוע , "על הפיקחון", כתב סרמגו, הסופר הפורטוגזי , על התכונה האנושית, שרק בעקבות הלם ואירועים קיצוניים, מתחילים בני-אדם לראות ולהעניק תשומת לב למה שחשוב ומשמעותי בחיים.
ומדוע, קוראים וקוראות יקרים, אני מטרידה אתכם בתובנות שלי?
בעמודי החדשות אנו מוצאים את הכותרת "שרת החינוך תומכת בשובתים" (28/08/2007).
מהו אותו הלם, אשר בעקבותיו ראתה פרופסור יולי תמיר להצטרף לשובתי מערכת-החינוך?
האם זו בחינה מדוקדקת של תלושי המשכורת של אלפי המורים בישראל?
או אולי זאת מלחמה על אושיות החינוך הממלכתי בארץ?
היעלה על הדעת, כי זו תובנה, שהתקציב הענק של משרדה, שני בגודלו רק לביטחון, מפיק תוצאות כה עלובות שנה אחר שנה?
ואולי זאת בכלל צפייה של השרה ובכירי משרדה בשעורים בכיתות מאוכלסות ב- 40 תלמידים?
ושמא הפנימה השרה הנכבדה, שאם חפצת חיים פוליטיים היא, והיא אכן חפצה (פוליטיקה היא ממש יותר
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
