1. העותרת, לטענתה, היא עמותה המפעילה מכללה ללא כוונת רווח העוסקת:

3. המבקשת עוסקת גם בטיפול בעולים יוצאי ברית המועצות לשעבר." (ר' סעיף 3-1 לעתירה).

2. ביום 10.1.00 פנתה העותרת לממונה על מחוז ת"א במשרד הפנים, היא משיבה 2 (להלן: "הממונה") בבקשה להכיר בה כמוסד חינוך לצורך קבלת פטור ממיסים על פי הפקודה.

3. ביום 6.2.00 השיבה הממונה לעותרת כי בהמשך לפסק דינו של כב' השופט קלינג מיום 8.11.99, בעניין המכללה לביטוח בה.פ. 255/97 (בעניין אחר דומה – ש.ג.), החליטו הפרקליטות ומשרד הפנים להגיש ערעור לבית המשפט העליון ועד לקבלת הכרעה בבית המשפט העליון "אנחנו מנועים מלדון בנושא. לאחר שבית המשפט העליון יקבל הכרעה נפעל בהתאם" (ר' נספח ב' לעתירה).

4. ביום 3.2.03 ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש העליון בעניין המכללה לביטוח (רע"א 8879/99, ע"א 9230/99).

5. ביום 23.3.03 דחתה הממונה את בקשת העותרת להכיר בה כמוסד חינוכי לפי סעיף 14 לפקודה בנימוקים כדלקמן:

7. לטענת העותרת, כשהיא ממתינה להכרעת הממונה בבקשתה זו, נקטה משיבה 1 (העירייה) בהליכי גבייה כנגד העותרת.

לטענת העירייה, הליכי הגבייה החלו כשנה לאחר החלטת הממונה שניתנה, כאמור, ביום 23.3.03.

8. בעתירה זו תוקפת העותרת את החלטת הממונה וכן מבקשת היא לקבוע כי איננה חייבת ארנונה למשיבה 1 ולהורות למשיבה 1 להימנע מלפעול לגביית הארנונה.

9. המשיבים מתנגדים לעתירה.

לטענתם לוקה העתירה בשיהוי ובאי ניקיון כפיים.

גם מטעמים עניינים מתנגדים המשיבים לעתירה, הכל כמפורט בתגובותיהם.

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים להם, לרבות בסיכומים ובטיעוני הצדדים הקצרים בביהמ"ש, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

11. החלטת הממונה ניתנה ביום 23.3.03.

העתירה הוגשה ביום 7.3.04, בשיהוי ניכר, ומטעם זה בלבד דין העתירה להידחות.

12. העותרת טוענת בסעיף 11 לעתירה כי פנייתה מיום 23.6.03 לממונה היא פניה חדשה ועד כה לא התקבלה תשובה לאותה פניה.

בצדק טוענת הממונה כי טענה זו איננה ברורה שכן "אף אם נלך לשיטתה של העותרת ונתייחס לפנייתה מיום 23.6.03 כפנייה חדשה, אין מקום לעתירה דנא היות וטרם נתקבלה החלטת הממונה ב'בקשה החדשה'.

לא זו אף זו, אף אם מתייחס לפנייתה של העותרת מיום 26.3.03 כפנייה חדשה, עדיין לוקה העתירה דנא בשיהוי כבד (ר' סעיף 36 לתגובת הממונה).

אי לכך דין העתירה להידחות הן מחמת שיהוי על פי מועד החלטת הממונה, הן משום שאם מדובר ב"בקשה השניה", אזי טרם ניתנה החלטה, וגם המועד מאז הפניה השניה מעיד על שיהוי.

13. גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות.

14. נושא זה של "מוסד חינוכי" נידון על ידי בפסק הדין מיום 2.8.05 בעת"מ 1263/03 המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים ועיריית ת"א (להלן: "עניין המכללה לביטוח").

נימוקי שם מפורטים ומדברים בעד עצמם, המחלוקת שם דומה לענייננו, ולא מצאתי לחזור עליהם גם כאן.

מוסד חינוך על פי הפקודה הוא מוסד חינוך כגן ילדים, בית ספר, סמינר או בית ספר מקצועי (שאר החלופות אינן מענייננו).

רשימת המטרות היא רשימה סגורה ואיננה כוללת מכללה כאשר העותרת, גם לטענתה, היא מכללה.

15. יתירה מכך – מוסדות להכשרה מקצועית או מוסדות להשכלה גבוהה אינם כלולים ברשימת המטרות הסגורה שבסעיף הפטור.

בין שהעותרת היא "בדרך לאקדמיזציה" ובין שהיא מוסד להשכלה גבוהה, מוסדות אלה אינם כלולים ברשימת הפטור.

16. העותרת לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי היא עוסקת גם בחינוך מלבד בהקניית ידע ומוסד אשר עוסק רק בהקניית ידע איננו נכלל ברשימת הפטור.

הפניית ביהמ"ש בסיכומים לאתר האינטרנט של העותרת (ס' 3 לסיכומים) איננה תחליף להוכחה כי העותרת עוסקת בחינוך.

על העותרת היה להוכיח כי היא עוסקת בחינוך במסגרת העתירה ובתצהיר תומך, לרבות ראיות שניתן לבחון אותן במסגרת הדיון (ור' בעניין זה טיעוני משיבה 1 בס' 14-12 לסיכומים).

ר' בעניין זה גם את פסק דינו של כב' השופט הנשיא א' גורן בה.פ. 38/94 מכללת ארן למדעי העבודה, החברה והרוח נ' עיריית ת"א.

17. ביום 5.1.06 הגישה ב"כ משיבה 2 פס"ד נוסף שניתן ע"י כב' השופטת ש. דותן ביום 24.8.06 בעתירה מנהלית 2748/04 בעניין אתגר – מכללה לקידום החינוך הטכנולוגי.

פסק דין זה קובע כי רשימת הפטור איננה מתייחסת למוסדות בהם גיל התלמידים עולה על 18.

בענייננו לא נטען ולא הוכח כי גיל התלמידים הוא מתחת לגיל 18 וגם מטעם זה דין העתירה להידחות.

18. בסיכומיה מנסה העותרת לטעון כי יש לבחון את התאמת העותרת למינוח "סמינר".

טענה זו היא הרחבת חזית ויש לדחותה מכל וכל שכן טענה זו לא נטענה בעתירה והעתירה הוגשה על בסיס היות העותרת מכללה.

יתירה מכך – העותרת איננה סמינר וגם אם היתה כך – אין היא מוסד חינוך לצרכי הפטור.

19. בסיכומיה טענה העותרת לאפליה ואי שיוויון.

טענה זו לא נטענה בעתירה ודינה להידחות.

בנוסף על כך מקובלים עלי טיעוני משיבה 1 בסעיף 8 לסיכומים.

20. העותרת טוענת בסיכומיה כי הממונה פעלה בחוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני שכן המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלת משמעות החזקה על נכס המקרקעין כשהממונה לא טוענת, כלל, כי העותרת אינה מוסד חינוכי.

גם טענה זו לא נטענה בעתירה, למעט אזכור המחלוקת העקרונית בין הרשויות המקומיות לבין גופים חינוכיים בעניין הפטור של מבקשת אשר אינה בעלת המבנה אלא רק שוכרת (ס' 6 לעתירה).

משום כך גם דין טענה זו להידחות.

21. בבקשתה החלופית עתרה משיבה 2 לקיים ישיבה בנוכחותה ובנוכחות משיבה 1, נציג המכללות ומנהל אגף מכללות במשרד החינוך על מנת לדון במעמדה כמוסד חינוך.

העותרת לא חזרה על בקשתה זו בסיכומים ומשום כך דין הבקשה להידחות.

22. בסיכומיה התייחסה העותרת לפגם בזכות הטיעון (סעיף 21 לסיכומים).

טענה זו לא נזכרה בעתירה ומשום כך אין לקבל גם טענה זו של העותרת.

23. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית.

24. אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ח (7 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.