1. עניינו של פסק דין זה ב"גמול" למבקש ובשכר טרחת בא כוח המבקש - לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו/או "החוק").

2. ביום 17.9.2006 הגיש המבקש תובענה למתן סעד הצהרתי בעניין גביית תשלומי הארנונה על ידי המשיבה - באופן שלטענתו אינו חוקי, בכל הקשור להצמדה למדד של אותם תשלומים. לתובענה זו צורפה בקשה לאישור התובענה כייצוגית.

3. ביום 29.5.2007 ניתנה על ידי החלטה לפיה המשיבה חדלה מהגבייה "שבשלה הוגשה הבקשה" לאישור התובענה כייצוגית. משכך, דחיתי את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - לאור הוראת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, והוריתי על הגשת סיכומים בעניין הגמול
ושכר הטרחה.

4. בהתאם להלכה הפסוקה, קביעת גובה ה"גמול" למבקש ושכר טרחת בא כוחו צריכה לשקף את חשיבות הכלי של התובענה הייצוגית מחד, ואת ההכרח שלא לעודד תובענות סרק
או תובענות בשיעורים מנופחים מאידך (ע"א 8430/99 אנליסט בע"מ נ' ערד השקעות בע"מ,
פ"ד נ"ו (2) 247, ניתן בשנת 2000).

לימים נקבעו הקריטריונים לכך באופן ברור בחקיקה מפורשת.

5. הקריטריונים לקביעת הגמול למבקש קבועים בסעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות,
שזו לשונו:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית."

6. הקריטריונים לקביעת שכר הטרחה של בא כוח המבקש קבועים בסעיף 23(ב) לחוק,
שזו לשונו:

"בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב
בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית."

7. בענייננו מתקיימים כלל השיקולים הקבועים בחוק לעניין קביעת גמול למבקש.

א. "הטרחה והסיכון": למבקש נגרם נזק (נטען) בסך של פחות מ-80 ש"ח. עם זאת, טרח המבקש והגיש את הבקשה - כשהוא נושא בסיכון שאם תידחה בקשתו ישלם הוצאות משפט בסך של עשרות אלפי שקלים.

ב. "התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה": לפי הנטען בבקשה - ולא הוכחש על ידי המשיבה - אופן החיוב הבלתי-חוקי מתייחס לכ-56,000 נישומים בארנונה וסך החיוב ביתר נאמד ב-700,000 ש"ח לשנה, בקירוב, ביחס לכל אחת מהשנתיים הקודמות להגשת הבקשה.
מנגד, מקובלת עלי טענת המשיבה כי לא ניתן לאמוד את התועלת העתידית בתיקון אופן החיוב, המתבטא בהצמדת תשלום הארנונה למדד של חודש שונה מזה שהוצמד אליו קודם לכן.
הואיל ומדד הוא לעולם תנודתי ובלתי-צפוי ייתכן כי התיקון שנעשה יפעל בשנים מסוימות
לרעת הנישומים, דווקא.

ג. "מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית": תיקון שיטת החיוב בארנונה כמבוקש וגביית מס אמת יש בה משום חשיבות ציבורית רבה - הן לנישומי הארנונה אצל המשיבה
והן לקידום שלטון החוק והמינהל התקין.

לאור האמור לעיל - המשיבה תשלם כגמול למבקש, בהתאם להוראת סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, סך של 10,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

8. גם באשר לשכר טרחת בא כוח המבקש שוכנעתי כי מתקיימים השיקולים הקבועים בחוק לעניין זה.

כפי שקבעתי לעיל, בהגשת הבקשה היה הן "תועלת" והן "חשיבות ציבורית".

עם זאת, מעיון בכלל כתבי הטענות לא התרשמתי כי היה בבקשה משום "מורכבות, טרחה, סיכון או הוצאות" יוצאי דופן. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים הייתה בפרשנות משפטית של הוראת חוק אחת ויחידה (סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980)), ובגזירת המשמעות הכלכלית של החריגה מאותה הוראה - באמצעות חוות דעת מומחה שצורפה לבקשה.

באשר ל"אופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך" מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה היה ניתן לסיים את ההליך המשפטי בין הצדדים בדרך קצרה ויעילה מזו שנקט בה בא כוח המבקש.
כבר עם הגשת הודעת המשיבה בעניין חדילת גביית תשלומי ארנונה כמתואר בבקשה, לא נותרו למבקש טענות כנגד אופן הצמדה למדד של אותם תשלומים - ולמרות זאת, עמד בא כוח המבקש על המשך ההליך, לרבות בדרך של הגשת כתבי בי-דין נוספים וקיום דיון בפני (והכול כמפורט בהחלטתי מיום 29.5.2007).

בשקלול כל האמור לעיל, הריני קובעת כי: המשיבה תשלם כשכר טרחה לבא כוח המבקש -
עורך דין יצחק מיוחס, בהתאם להוראת סעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, סך של 30,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

9. המשיבה תשלם גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, כאמור בפסקאות 7 ו-8 לעיל.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט (ובכלל זה תשלום למומחה מטעמו) לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המבקש יפנה למזכיר הראשי של בית המשפט
בעניין זה, ויציג קבלות על תשלומים כאמור.

המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.