1. עניינה של עתירה זו בהליכי גביה מינהלית אשר נוקטת בהם המשיבה, עיריית תל-אביב, כנגד העותר בגין חוב ארנונה - בהתאם להוראות אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות), (הוראת שעה), תש"ס-2000 (להלן: "אכרזת המסים (גביה)").

2. לטענת העותר - הליכי הגביה המינהלית הננקטים כנגדו הופעלו שלא כדין. בנוסף, טוען העותר כי סיווג הנכס - בגינו ננקטים ההליכים - שגוי ולכן גם גובה חוב הארנונה הנטען שגוי. לפיכך, מבקש העותר את הסעדים הבאים:

1. צו המצהיר כי הליכי הגביה המינהלית נעשים שלא כדין.

2. צו המורה על ביטול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 1-05-62371-01 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), אשר נפתח במסגרת הליכי הגביה המינהלית כנגד העותר.

3. צו המורה למשיבה להפחית את שיעור החוב, ככל שקיים, בהתאם ל"השגה" שהגיש.

לטענת המשיבה - לא נפל כל פגם הן בקביעת סיווג הנכס הנדון, הן בחישוב חוב הארנונה של העותר והן בהפעלת הליכי הגביה המינהלית כנגדו.

3. החל מחודש מרץ 2000 במסגרת אכרזת המסים (גביה) הוכרה ארנונה כ"מס" לצורך פקודת המסים (גביה). אכרזה זו הקנתה לראש הרשות המקומית את הסמכות לפי פקודת המסים (גביה), ובכלל זה לפעול בדרך של גביה מינהלית.

הליך של גביה מינהלית של חוב הינו חריג לכלל על פיו מי שתובע כספים, שלטענתו חבים לו,

חייב להוכיח את קיום החוב ואת גובהו בפני ערכאה שיפוטית. גביה מינהלית בידי רשות מקומית מאפשרת לעקוף את המסננת השיפוטית ושאר המנגנונים הקבועים בחקיקה בעניין גביית חובות, ולפנות ישירות למימוש החוב.

בדרך זו הרשות המקומית היא אשר קובעת שלפלוני יש כלפיה חוב, היא הקובעת מה שיעורו

והיא הקובעת באיזה הליכים לנקוט כנגד אותו חייב לגביית החוב.

כפי שציינתי לעיל, זהו הליך חריג ודרסטי ולפיכך זכה לביקורות בפסיקה - שמרחיקת הלכת ביניהן הטילה ספק בחוקתיותו של אותו הליך (ראו: עת"מ (חיפה) 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית חדרה, תק-מח 2007(3), 13831, פסקאות 104-54, ניתן ביום 19.9.2007).

בשל חריגותו של ההליך ותוצאותיו יש לנקוט זהירות מרבית בטרם ייושם ההליך כנגד חייב -

ויש לעשות כן תוך בחינה קפדנית שאכן כל רכיבי החקיקה מיושמים בדקדקנות.

4. סעיף 4 לפקודת המסים (גביה) קובע כי:

"(1) הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר עם איזה מס שהוא ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, ייתן פקיד מחוז כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באפן המותנה להלן.

(2) בוטל." (ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

סעיף 2 לאכרזת המסים (גביה) קובע כי לא ניתן לנקוט בהליכי גביה מינהלית על פי סעיף 4 הנ"ל, אלא כנגד "חוב סופי" אשר גובהו מוסכם על הצדדים. וזו לשונו של סעיף זה:

"(א) על אף האמור בסעיף 1 ובכל דין אחר, לגבי חובות לרשות המקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי העניין (להלן - הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת - כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד; ...

(ב) בסעיף זה "השגה", "ערר" או "ערעור" כמשמעותם בהוראות הדין על פיו נקבע החיוב." (ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

5. בענייננו - אין חולק כי ביום 27.11.2006 הגיש העותר "השגה" כנגד חוב הארנונה, בו נטען כנגד סיווג הנכס מושא החוב (העתק ההשגה צורף נספח ב' לכתב העתירה).

כמו כן, עולה מכתבי הטענות כי קיימות מחלוקות נוספות בין הצדדים - בשאלת זהות ה"מחזיק" בנכס הנ"ל, בשאלת השימוש שנעשה בנכס החל מראשית שנת 2004, ובשאלה האם קיבל העותר (בין ישירות ובין באמצעות מיופי כוח מטעמו) את ההודעות את קיום חוב הארנונה.

בעניין אחרון זה יצוין כי חרף בקשת העותר לא המציאה המשיבה כל ראיה על מסירת ההודעות על קיום החוב. אי-מסירת ההודעות על החוב לכשעצמה מהווה עילה לכך שלא יינקטו הליכי גביה מינהלית (ראו: עת"מ (ת"א) 2178/07 רוזילנדה אינטרנשיונל קורפוריישן נ' עירית תל-אביב, תק-מח 2005(1), 4418; עת"מ (חיפה) 1021/03 דליה אור נ' עיריית חיפה, תק-מח 2004(4), 3640), בוודאי כשזו מצטרפת לנסיבה של היות החוב שנוי במחלוקת.

בנסיבות אלו, הליכי הגביה המינהלית אינם ההליך הראוי והנכון לגביית חוב הארנונה של העותר.

מן הדין שחוב הארנונה ייגבה לאחר שיתבררו כלל המחלוקות במסגרת הליכי השגה וערר. כמובן שאין באמור לעיל כדי לשלול מהמשיבה את זכותה להגיש תביעה "רגילה" כנגד העותר לתשלום החוב בבית משפט אזרחי.

אשר על כן, אני מקבלת את העתירה על שני סעדיה הראשונים, דהיינו - קביעה שהליכי הגביה המינהלית ננקטים שלא כדין ועל המשיבה להפסיק את ביצועם של הליכים אלו - לרבות במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

לא מצאתי לתת לעותר את הסעד השלישי המבוקש על ידו, דהיינו - צו המורה על הפחתת החוב. עניין זה יידון בין העותר לבין המשיבה בדרך שבה ימצאו לנכון לבררו.

המשיבה תשלם לעותר שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כן תשלם המשיבה לעותר הוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המשיבות יפנו למזכיר הכללי של בית משפט בעניין זה.

המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן ביום ג' בכסלו תשס"ח (13 נובמבר 2007), בהיעדר הצדדים.