ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 19/10/2019
גרסת הדפסה

בר"ם 7822/06 - עליון, ארנונה

מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נגד בני משה קרסו בע"מ ואח'


10/12/2007

בר"ם 7822/06

מנהלת הארנונה בעיריית חיפה

נגד

1. בני משה קרסו בע"מ

2. פסיפיק יבואני רכב בע"מ

3. יוניון מוטורס בע"מ

4. קח"ן סוכנויות בע"מ

5. רכב הצפון בע"מ

6. שטראוס ובנו בע"מ

7. ד.ס.ר דלק וסוכנויות

בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופטת מ' נאור

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-עמ"נ 334/06 מיום 10.7.2006 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא שמואל ברלינר+

(10.12.2007)

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ש' ברלינר, סגן-נשיא), בעמ"נ (חיפה) 334/06.

2. המחלוקת בבקשה זו נוגעת לשאלת אופן סיווג אולמות תצוגה למכירת מכוניות המופעלים על ידי המשיבות, לצורך חיוב בארנונה, האם כ"מחסן ערובה", כפי שטענו המשיבות, או כ"עסקים אחרים" כסיווג שיורי, כפי שטענה המבקשת. עד שנת 1997 סווגו האולמות בסיווג "עסקים אחרים". משנת 1997 ועד שנת 2000 סווגו הנכסים כ"מחסן ערובה" ולאחר מכן הוחזר הסיווג המקורי באופן בו הוגדלו שומות הארנונה. המשיבות הגישו השגות בין השנים 2000-2003 על חיובי הארנונה, ומשנדחו, הגישו עררים בעניין.

3. ועדת הערר דנה ב-12 העררים שהגישו המשיבות במאוחד, דחתה את העררים וקבעה, בין היתר, כי לאור העובדה שבאולמות מתקיימת פעילות מסחרית, השימוש העיקרי של המשיבות באולמות הינו תצוגה למטרת מכירה ואילו אלמנט האחסון כמעט ואינו קיים, אין לסווג את האולמות כ"מחסן ערובה". לפיכך נקבע כי סיווג האולמות כ"מחסני ערובה" בשנים 1997-2000 מקורו בטעות הניתנת לתיקון. המבקשות הגישו ערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.

פסק הדין של בית המשפט קמא

4. בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש להגדרת "מחסן ערובה" שבצו הארנונה וקבע כי האולמות כלולים בה ולכן ניתן לסווגם כ"מחסן ערובה". בית המשפט הוסיף וקבע כי מאחר שניתן לסווג נכס בכמה סיווגים יש לבחון את האפשרות לסווג את האולמות על פי הוראת הריבוי של הסיווג "עסקים אחרים". בית המשפט קבע כי הוראת הריבוי הרלוונטית בסיווג "עסקים אחרים", מתייחסת לבתי מסחר או עסקים שעניינם מחשבים ומיחשוב בלבד, ולכן לא ניתן לכלול את האולמות בגדר הגדרה זו. לפיכך קיבל את הערעור וקבע כי האולמות יסווגו בסיווג "מחסן ערובה".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

בקשת רשות הערעור

5. המבקשת טוענת בבקשתה כי אין מדובר ב"ערעור שני", שכן קביעת בית המשפט קמא לפיה הוראת הריבוי בסיווג "עסקים אחרים" של בתי מסחר משמע בתי מסחר למחשבים בלבד, הינה קביעה חדשה וראשונה בעניינם של הצדדים, שכלל לא טענו לגביה. עוד טוענת היא כי השלכות פסק הדין חורגות מגדר המחלוקת שבין הצדדים, שכן יישומו על עסקים אחרים יביא להקטנה בהכנסות המבקשת ולפגיעה בתקציבה באופן שיפגע ברווחת התושבים או יכביד את נטל המיסים עליהם. לדעתה, תוצאת פסק הדין מביאה לעיוות דין. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי הן ועדת הערר והן בית המשפט קמא ציינו כי השימוש העיקרי שנעשה באולמות הוא תצוגה לשם מכירה וכי אחסון המכוניות הוא אך שלב נדרש לצורך התצוגה והמכירה. חרף זאת קבע בית המשפט כי אופן השימוש באולמות, תואם את דרישות המכס בכל הנוגע למחסן ולרישויו. בית המשפט התעלם בהקשר זה מהעובדה שחלק מהמשיבות הן סוכני משנה של יבואני רכב. המבקשת מתארת את נסיבות עריכת צו הארנונה ומטרת סיווג מוזל של מחסני ערובה לעידוד משלוח טובין דרך נמל חיפה. לדעתה, מאחר והמשיבות אינן ממלאות אחר הגדרת "מחסן ערובה" בצו הארנונה , יש לחייבן בהתאם לסיווג "עסקים אחרים", בהיותו סעיף סל שיורי, או בהתאם להוראת הריבוי שבו הכוללת "בתי מסחר". באשר לשינויי הסיווג במהלך השנים מדובר, לדעתה, בשינוי סיווג לנכס ספציפי, המותר ללא אישור שרים, ונועד לתקן טעות טכנית. כן משיגה המבקשת על הקביעה כי סיווג "בתי מסחר" מתייחס ל"מחשבים ומחשוב" בלבד.

תשובת המשיבות

6. בהתאם להחלטתי הגישו המשיבות תשובה לבקשה. המשיבות טוענות כי הבקשה אינה מעלה שאלה ציבורית עקרונית או מהותית שכן פרשנות ההגדרה נשוא הדיון בצו הארנונה משליכה לכל היותר על מספר סוכנויות רכב בחיפה, אשר רובן מהוות צד להליך זה. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי המבקשת לא הצליחה לסתור את טענתן, לפיה עיקר הפעילות בנכסים היא תצוגה ואחסון ולא מכירה. מכל מקום, טוענות הן כי צדק בית המשפט בקביעתו לפיה פעילות המכירה אינה מנוגדת לדרישות המכס. עוד טוענות הן כי אין נפקות לשאלה האם הנכס מנוהל על ידי סוכן משנה או על ידי יבואן רכב, שכן רישיון המחסן ניתן לנכס עצמו. המשיבות מדגישות כי המחלוקת בין הצדדים הייתה האם נכללים נכסי המשיבות בסיווג "מחסן ערובה" אם לאו והאפשרות הנוספת שבחן בית המשפט לסיווג על פי הוראת הריבוי בסיווג "עסקים אחרים" לא נדרשה והמבקשת כלל לא טענה לכך. המשיבות הוסיפו בהקשר זה כי "לאור המחלוקת שנתחמה בכתבי הטענות של הצדדים די היה בקביעת בימ"ש קמא כי הנכסים מקיימים את הגדרת 'מחסן ערובה'". המשיבות מוסיפות כי בכל אופן צדק בית המשפט בפרשנותו למונח "בתי מסחר" כבית מסחר למחשבים בלבד. המשיבות מוסיפות כי ממילא בפני המבקשת פתוחה הדרך לתקן את ההגדרות בצו הארנונה. לאור כל זאת מבקשות הן לדחות את הבקשה.

דיון

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה וכן בכתבי הטענות שהיו מלפני בית משפט קמא הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, השאלה העולה בבקשה זו היא שאלת סיווגם של הנכסים בהן מחזיקות המשיבות לצורך חיובם בתשלום ארנונה, האם כ"מחסני ערובה" כפי שטענו המשיבות או כ"עסקים אחרים" כסיווג שיורי כפי שטענה המבקשת.

8. הסיווג מחסן ערובה בצו הארנונה שהוציאה עיריית חיפה הוא סיווג ספציפי ולפיו: "מחסן ערובה – מחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס, שניתן לו רשיון מחסן כללי או פרטי מאת מנהל אגף המכס והבלו". בית המשפט קבע כי נכסי המשיבות חוסים תחת הגדרות פקודת המכס והשימוש בנכסים אינו שולל את היותם מחסנים רשויים ועל כן נופלים הם לסיווג "מחסן ערובה". אכן הדרישות הקבועות בצו הארנונה לסיווג "מחסן ערובה" שהוא סיווג ספציפי מפנות לפקודת המכס והן אינן כוללות, למשל, תנאי כי הנכס לא ישמש שימוש אחר מלבד אחסון. על כן קביעות בית המשפט בהקשר זה מקובלות עליי ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

9. ודוק: לעומת הסיווג הספציפי של "מחסן ערובה", הסיווג "עסקים אחרים" הוא סיווג שיורי, של "בניין שאינו משמש למגורים ואינו נכלל באחת ההגדרות המיוחדות בפרק זה ולרבות בניינים המוחזקים על ידי... בתי מסחר ועסקי מחשבים, ...". התעריף בסיווג השיורי גבוה יותר במידה ניכרת. המחלוקת שהייתה בין הצדדים התמקדה בהוראת השיוריות והיא האם נכסם של המשיבות "נכלל באחת ההגדרות המיוחדות בפרק זה". מחלוקת זו הוכרעה כאשר נקבע כי הנכס בא בגדרי "מחסן ערובה" שהוא אכן אחת ההגדרות המיוחדות באותו פרק. השאלה הנוספת שדן בה בית המשפט היא האם נכסם של המשיבות נופל בגדרי הוראת הריבוי ("ולרבות") הגוברת לדידו של בית המשפט על הוראות השיוריות ("אינו נכלל") במסגרת הסיווג "עסקים אחרים". בהקשר זה בחן בית המשפט את הפריט "בתי מסחר ועסקי מחשבים" וקבע כי מדובר בבתי מסחר או בעסקים שעניינם מחשבים ומיחשוב בלבד. ואולם, כפי שמציינת אף המבקשת בבקשתה עניין זה כלל לא נטען בפני בית המשפט והרי "הלכה ידועה היא כי בית משפט לערעורים לא ידון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה" (ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, פ"ד מו(3) 288, 304 (1992)). יתר על כן, צודקות המשיבות בטענתן כי כאשר עניין הוראת הריבוי כלל לא נטען די היה בקביעה שנכסם של המשיבות בא בגדרי "מחסן ערובה" ויתר הקביעות אינן נדרשות שהרי כידוע:

"תפקידו של בית המשפט הינו לפסוק במחלוקת בין הצדדים, כפי שהללו רואים אותה, וככלל אין זה מתפקידו ליצור מחלוקת חדשה, ולהכריע בה. אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת" (ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 626 (1992)).

אשר על כן, קביעות בית המשפט באשר להוראת הריבוי ובאשר לפרשנות הפריט "בתי מסחר ועסקי מחשבים", שאינני מביעה לגביהן כל עמדה, הן בגדר אימרות אגב שלא נדרשו למחלוקת ולכן הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

10. הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. ניתנה היום, ‏‏‏‏א' טבת, תשס"ח (10.12.2007)

מ. נאור

שופטת


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן