ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 18/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 439/07 - מנהלי, ארנונה

א.ש.מ אלקטריק בי"ס למקצועות החשמל והאלקטרוניקה נגד מנהל ארנונה של עיריית חדרה


23/12/2007

עמ"נ 439/07

א.ש.מ אלקטריק בי"ס למקצועות החשמל והאלקטרוניקה

נגד

מנהל הארנונה חדרה

בית המשפט לעניינים מנהליים חיפה

בפני כב' השופט: ר. שפירא

[23.12.2007]

פסק דין

המחלוקת בתמצית וטיעוני הצדדים:

בפני ערר על החלטת ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית חדרה (להלן: "ועדת הערר") בתיק 40/06, לפיה נדחה ערר שהגישה העוררת על שומת ארנונה שהוצאה לה.

העוררת הינה מכללה פרטית העוסקת במתן קורסים מקצועיים ובהכשרת עובדים. מנהל העוררת משמש גם כמנכ"ל ישיבת "בית שמואל" הנמצאת מול בית החולים הלל יפה בחדרה (להלן: "הישיבה"). לטענת העוררת, מתחם הישיבה פטור מתשלום ארנונה בהיותו שטח מוסד חינוך ציבורי. לטענתה, פעילות העוררת מתבצעת, בהיקף מצומצם, גם בחדרי לימוד שבתחומי הישיבה, זאת על בסיס מקום פנוי, תוך התאמת פעילותה לתוכנית הלימוד של הישיבה.

העוררת קיבלה שומת ארנונה לתשלום בגין שנת 2006, בה נדרשה לשלם ארנונה בגין ניהול עסק בשטח של כ- 217 מ"ר משטחי הישיבה, אשר סווג על ידי המשיבה כשטח מסחרי. על דרישת תשלום זו הגישה העוררת השגה ובהמשך ערר, אשר נדחו. ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי העוררת מחזיקה במושכר וחייבת לשאת בתשלום ארנונה בגינו. הוועדה נימקה החלטתה בכך שהעוררת מקיימת פעילות עסקית עניפה בתחומי הישיבה, זאת בהסתמך על הסכם השכירות שבין העוררת לישיבה אשר על פיו שכרה העוררת מושכר מאת הישיבה – ארבעה חדרי כיתות לימוד, חדר מעבדה, חדרון לצורך משרד וחדר כיתה נוסף ומעבדה נוספת לפי הצורך – לצורך ניהול וקיום בית ספר לקורסים ומעבדות ללימוד מקצועות חשמל ואלקטרוניקה. כן קבעה הוועדה כי פסק הדין בבג"צ 764/88 איננו חל על נסיבות מקרה זה.

העוררת טוענת כי החלטת ועדת הערר הינה מוטעית וכי היא אינה חייבת בארנונה, הן משום שאינה מחזיק של הנכס והן משום שאין לסווג את הנכס כסיווג חייב בארנונה, כפי שסווג על ידי המשיבה.

לטענת העוררת, היא אינה מקיימת פעילות עניפה בתחומי הישיבה והמשיבה לא הוכיחה זאת בפני ועדת הערר. העוררת טוענת כי היא קיימה פעילות מצומצמת בתחומי הישיבה, אך ורק על בסיס מקום פנוי והדבר עולה גם מהוראות סעיף 7.ב. להסכם השכירות. לטענת העוררת, המחזיקה היחידה בנכס היא ישיבת בית שמואל ולא ניתן לתאר את העוררת או פעילותה כהחזקה בשטחי הישיבה ו/או בחלק כלשהו מהם.

העוררת טוענת כי גם אם יקבע שהיא מחזיקה בשטח מסוים במתחם הישיבה וכי שטח זה הינו בר חיוב בארנונה, הרי שבעת קביעת היקף השטח המוחזק ובעת קביעת שומת הארנונה בגינו יש להתחשב בהיקף השימוש שנעשה בפועל על ידי העוררת, בהתאם לתוכנית הלימודים של העוררת.

עוד טוענת העוררת כי בהתאם לצו הארנונה של עיריית חדרה בכל מקרה אין לסווג את השטח כ"מסחר" ויש להחזיר עניין זה למשיבה, אשר לא דנה בעניין הסיווג במסגרת ההשגה שהוגשה.

המשיבה טוענת כי אין לאפשר התחמקות מתשלום ארנונה על ידי הפעלת עסק רווחי של העברת קורסים מקצועיים בתוך ישיבה הנהנית מפטור מחובת תשלום ארנונה.

לטענת המשיבה, העובדה ששוכר מתיר למשכיר במסגרת חוזה השכירות ביניהם להמשיך ולעשות שימוש במושכר שהושכר לידיו ואף נותן לו קדימות בזכות השימוש באותו מושכר (סעיף 7(ב) לחוזה השכירות הקובע כי פעילות העוררת לא תתנגש עם פעילות הישיבה) אינה גורעת מן העובדה כי החזקה במושכר היא בידי השוכר. לעניין זה אין חשיבות להיקף שבו עושה המשכיר שימוש בזכות השימוש שהוענקה לו כפי שאין חשיבות גם לעובדה שברוב שטח המבנים מחזיקה הישיבה. מדובר בשני מחזיקים שונים שמחזיקים שני חלקים שונים של נכס וגם אם החלק האחד "בטל בשישים" לעומת החלק האחר, אין בכך כדי להביא להטלת החיוב בגין אותו חלק "מזערי" על מי שאינו מחזיק בו במקום על מי שמחזיק בו.

באשר לבג"צ 764/88 טוענת המשיבה כי באותו מקרה לא דובר על חלוקה בעין של שטח בית הספר התעשייתי שפעל בתחומי המפעל לשלושה חלקים כאשר רק אחד מהם מוחזק על ידי המפעל עצמו אלא בבית ספר המופעל על ידי שלושה גורמים שרק אחד מהם הוא המפעל עצמו. מאחר שבית הספר לא היה פרטי ובנסיבות הנ"ל, פטר ביהמ"ש את המפעל מחובת תשלום ארנונה, חרף שהוא החזיק בו למעשה. בענייננו בית הספר מופעל על ידי העוררת בלעדית כעסק פרטי ויש סיווג לעסק כזה בצו הארנונה של העירייה ("משרדים, שירותים ומסחר"). המשיבה מציינת כי מדובר בחברה פרטית הקיימת למטרת רווח וגובה שכר לימוד ולכן אין המדובר בבית ספר ציבורי ואין מקום להחזיר הדיון בעניין זה למשיבה או לוועדת הערר.

דיון והכרעה:

החלטתי לדחות את הערר. סבורני כי אין להתערב בהחלטת ועדת הערר ובחיוב הארנונה שהוטל על העוררת. העוררת הינה המחזיקה בנכס המושכר, זאת על פי חוזה השכירות שנערך בינה ובין הישיבה. כמו כן, העוררת איננה מוסד חינוך ציבורי ואיננה זכאית לפטור מארנונה. על כן, הושת עליה חיוב הארנונה בדין ואין להתערב בו.

אדם המשתמש בנכס הוא המחזיק בו ולפיכך הוא הנישום בארנונה. הפסיקה פירשה את המונח "מחזיק" כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המשתמש בנכס עונה על הגדרה זו. ראה:

ר"ע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(3), 341, 343-344;

רוסטוביץ, "ארנונה עירונית", מהדורה חמישית, ספר ראשון, בעמ' 255.

החובה לשלם ארנונה תחול על השוכר, למרות שיש לנכס, כמובן, גם בעל, זאת משום שלשוכר המשתמש בנכס הזיקה הקרובה ביותר לנכס. ראה: ר"ע 422/85 הנ"ל.

במקרה דנן העוררת שוכרת את הנכס המושכר ועושה בו שימוש (ראה הסכם השכירות בין העוררת לבין הישיבה) והעוררת אינה מכחישה זאת. על כן, מדובר בחיוב המחזיק בנכס כדין.

במקרה שמבקשת העוררת לראות בה ובישיבה כמחזיקות בנכס במשותף, הרי שהינה רשאית לפנות לרשות המקומית ולבקש לפצל את יחידות השומה בנכס, כך שכל אחד מהם יהיה נישום יחיד ביחידת שומה נפרדת (ראה: רוסטוביץ, בעמ' 260).

בענייננו, העוררת לא הוכיחה טענתה כי היא משתמשת בחלק מסוים בנכס, שאינו החלק בגינו חויבה בארנונה. העוררת לא תמכה טענתה כי איננה משתמשת בחלק שיוחס לה בנכס ולאור הסכם השכירות אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה גם לעניין זה.

באשר לשאלת סיווג הנכס - אין ספק כי העוררת הינה מוסד פרטי להכשרה מקצועית, כפי שאף העוררת מציינת בעצמה ואין המדובר במוסד חינוך ציבורי הזכאי לפטור מארנונה. בצדק קבעה ועדת הערר כי בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1), 793, איננו שייך לענייננו, זאת משום שבמקרה שנדון בפסק דין זה היה מדובר בבית ספר שהוחזק על ידי שלושה גורמים, אשר שניים מהם היו משרד העבודה ואורט ישראל ולכן בית הספר שם היה ברובו ציבורי. בענייננו, המדובר בנכס המוחזק, כאמור לעיל, על ידי העוררת - מוסד פרטי להכשרה מקצועית. על כן, אין מקום לתת לעוררת פטור הניתן למוסד חינוך ולא ניתן להתערב בהחלטת ועדת הערר גם לעניין זה.

כן אין לקבל את טענת העוררת כי סיווג הנכס כשטח "משרדים, שירותים ומסחר" נעשה בניגוד לצו הארנונה של עיריית חדרה.

אין לאפשר מצב בו בעל נכס מקרקעין שהוא פטור מחובת תשלום ארנונה ישכיר נכס לגוף החב בארנונה וזה ייהנה מהפטור שניתן למשכיר. מתן היתר לתופעה זו חותר תחת שיטת החיוב בארנונה ויש בו כדי להוות ניצול ליתרון מסחרי של מי שקיבל פטור מהטעם שאינו פועל לצרכי מסחר, אלא למטרות ציבוריות. לא לכך התכוון המחוקק ואין עילה לאפשר תופעה זו. ההחלטה לחייב את העוררת בתשלום ארנונה תואמת, גם מטעם זה, את הוראות החוק והפרשנות הראויה.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני דוחה את הערר.

העוררת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ח (23 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן