ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 13/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 427,438/07 - מנהלי, ארנונה

מנהלת הארנונה של עירית חדרה נגד החברה לטיפול והשבחת מי ביוב באזור נחל חדרה בע"מ


24/12/2007

עמ"נ 427,438/07

מנהלת הארנונה של עירית חדרה

נגד

החברה לטיפול והשבחת מי ביוב באזור נחל חדרה בע"מ

בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה

בפני: סגן הנשיא השופט ש' ברלינר

[24.12.2007]

פסק דין

1. שני ערעורים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עירית חדרה, מיום 6.3.07 (בעררים מס' 39/06 ו - 46/06) לגבי הארנונה המוטלת על מיתקן טיהור שפכים (מט"ש) אותו מפעילה המשיבה, בחדרה.

עמ"נ 427/07 הוא ערעורה של עירית חדרה (להלן - העיריה או עירית חדרה), והוא נסב על שתי סוגיות: [א] אופן חישוב השטח של בריכות הביוב במט"ש, ו-[ב] תוקפה של שומת הארנונה הרטרואקטיבית שהוציאה העיריה ביום 7.5.06 לשנים 1999 עד 2006.

עמ"נ 438/07 הוא ערעורה של החברה המפעילה את המט"ש (להלן - החברה). עניינו אופן חישוב שטח הקרקע שבמיתחם המט"ש המחוייב בארנונה, והוא מופנה רק כנגד קביעת ועדת הערר בס' 8(5) להחלטתה.

2. החברה מאוגדת כתאגיד מוניציפלי על פי חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א 2001. מניותיה מוחזקות בידי הרשויות המקומיות באזור חדרה, והיא חכרה מאת עירית חדרה שטח מקרקעין אותו גידרה ובו ובו היא מפעילה את המט"ש מאז שנת 1999, במיתם הכולל בין היתר בריכות וכן מיתקנים לטיהור מי השופכין. המיתחם כולו שטחו 43,413 מ"ר.

בגין המכון, חייבת החברה לשלם לעירית חדרה ארנונה, הנגבית ממנה מדי שנה, על פי שומות המוצאות על ידי העיריה, לפיהן מחושבת הארנונה על פי הפריטים השונים שבצו הארנונה, ובהם מאגרי מים ובריכות, קרקע תפוסה למלאכה ולתעשיה זעירה, ומבני מלאכה.

בין השותפים בתאגיד נתגלעו מחלוקות שונות, בעיקר כספיות, ולשם פתרונן מונה ביום 11.2.04 בורר, רו"ח ישראל סוגלניק, שבפניו העלו הצדדים את טענותיהם. אחת מטרוניותיה של החברה במסגרת הבוררות התייחסה לחיובה בתשלומי הארנונה. בפסק הבוררות שנתן הבורר ביום 13.6.04 התייחס הבורר גם לנושא הארנונה (פרק 5.3 של הפסק). הוא קבע כי העיריה זכאית לתשלומי הארנונה ה"צריכה להיקבע על-פי הדין" וכי "נושא הזכאות של עיריית חדרה לארנונה ומחוייבות התאגיד לתשלום ארנונה אינן במתחמה של בוררות זו ככאלה, שכן נושא הארנונה הינה חלק ממערכת יחסים המוסדרת על פי דין." יחד עם זה, עולה מהחלטתו כי למעשה התאגיד אינו צריך לשאת בארנונה לגבי התקופה המסתיימת ביום 31.12.1998, וכן, כך כתב, התאגיד "יוכל להשיג על הארנונה ששילם, בכפוף להוראות החוק וכן לנקוט בכל צעד חוקי אפשרי אחר לרבות פניה לבית המשפט."

פסק הבוררות הומצא אל כל הצדדים ביום 15.6.04, ובעניין זה אני דוחה את טענת החברה כאילו הומצא לה פסק הבורר בתאריך אחר המאוחר בהרבה מן התאריך הנ"ל.

הבורר קבע בפסק הבוררות מיום 13.6.04, כאמור לעיל, כי החברה תוכל להשיג על חיובי הארנונה שהוטלו עליה בגין הפעלת המכון. החברה השתהתה בהגשת השגתה עד ליום 23.3.06, ואז היא הגישה למערערת השגה על חיובי הארנונה לשנים 1999 עד 2006. על כך הגיבה העיריה ביום 7.5.06 על ידי תיקון רטרואקטיבי של שומת הארנונה לשנים הנ"ל, תוך הוספת חיובי ארנונה בסך של 2,156,216 ש"ח מעבר לחיובים המקוריים לאותן שנים.

החברה הגישה השגה על השומה הרטרואקטיבית ועל ההחלטות בשתי ההשגות הוגשו לועדת הערר שני העררים, שנידונו על ידיי הועדה במאוחד, והערעורים על ההחלטה בהם מונחים בפני היום.

3. באשר לחיוב הרטרואקטיבי קיבלה הועדה את טענות המשיבה וקבעה בס' 8(1) להחלטתה כי "אין ולא היה מקום לחיוב זה במקרה דנן מן הטעם שהנכסים אותם מחזיקה העוררת הינם אותם נכסים לאורך כל השנים, לא נעשתה פה טעות או הטעיה או נסיונות שכאלו על ידי העוררת באשר לנכסים המוחזקים על ידה ...". תוך התייחסות לפסיקה, ובעיקר לע"א 8558/01 מועצה מקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נז(4), 769, קבעה הועדה כי המקרה דנן אינו ראוי לבוא בגדר אותם מקרים חריגים העשויים להצדיק הטלת חיוב רטרואקטיבי בארנונה.

הועדה דחתה את טענת המשיבה כי יש לפטור אותה מארנונה על פי ההוראה שבס' 274 ב(ג) לפקודת העיריות הדן בפטור מארנונה בגין קוי תשתית ומתקני חיבור וקבעה בס' 3 להחלטתה כי "אין מקום ליתן פטור לעוררת לאור גודל השטח שהינו כ - 43 דונם לאור מהות פעילות מכון הטיהור של העוררת המשמשים את העוררת לצרכיה היא ולא יעלה על הדעת ששטחים בגודל שכזה ובשימוש שנעשה בהם בפועל יהיו פטורים מתשלום ארנונה בהתאם להוראות הסעיף הנ"ל ...".

כמו כן דחתה הועדה את טענת המשיבה כי יש לחייבה בארנונה על פי הפטור לו זכאי "מוסד ציבורי" כמוגדר בפקודת מיסי הממשלה והעיריה (פיטורין).

באשר לשטחים שבגינם מוטל החיוב בארנונה, קבעה הוועדה כי מדובר בשטח מגודר המוחזק על ידי המשיבה ומשמש רק אותה לצורך הפעלת המכון כך שאין לכלול אותו בהגדרת "רחוב ציבורי" הפטור מארנונה.

לבסוף, דנה הועדה במחלוקת הנוגעת לאופן חישוב שטחי בריכות הטיהור שבמכון. הועדה קיבלה את טענות החברה כי יש לחשב לגביהן את הארנונה באופן שונה מכפי שנעשה בפועל בהודעות השומה. החברה טענה כי הבסיס לחיוב זה בארנונה הוא ס' 1.2.7 לצו הארנונה שדן ב"ממגורות, ארובות, סילו, מיכל לאיחסון נוזל וכדומה (שלגביהם) שטח המבנה יחושב - גובה הנכס מחולק ל - 5 כפול שטח הרצפה", ודחתה את טענת העיריה שהוראה זו אינה חוקית לאור הוראות תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס - 2000.

4. הכלל הוא כי יש לראות בשלילה הטלת חיוב בארנונה באופן רטרואקטיבי, כך במיוחד שעה שהנישום פעל בתום לב, יכול היה להסתמך על השומות שהוצאו, לא ניסה להטעות את הרשות המקומית, ואינו בא בגדר מי שניסה לנצל טעות ברורה על פניה של הרשות. ר' עוד בקשר לפרמטרים הנוגעים לכך: עע"ם 1164/04 עיריית הרצליה נ' יצחקי ואח', [פורסם בנבו].

כמו כן, בדיון בפני נרשמו הצהרות הצדדים בקשר לכך המלמדות על נסיגה מן הדרישה הרטרואקטיבית. מפי ב"כ החברה נרשם כי "באשר לרטרואקטיביות - אנו נסכים לכך שענין זה יוסר מטעם שני הצדדים" ומפי ב"כ העיריה נרשם: "אני מסכימה כי דרישת העיריה באשר לרטרואקטיביות אינה רלוונטית .... " וכו.

באותה מידה יש לדחות את השגתה של החברה על חיובי הארנונה המקוריים לגבי העבר. כנזכר לעיל, פסק הבורר מיום 13.6.04 אשר התייחס לאפשרות ההשגה על חיובי הארנונה בעבר, קבע כי "מאחר ובשל חלוף הזמן איבד התאגיד את זכותו להשיג על חלק מהחיובים או אולי כולם, אני קובע כי תוצאות ההשגה אותה ביכולתו להשיג יחולו, בהתאמות המחוייבות, גם על החיובים בשל תקופות לגביהן אינו יכול עוד התאגיד להשיג. עירית חדרה, כחבר בתאגיד, היא שתפצה את התאגיד בשל הפרשים אלו."

ספק אם יכולה הבוררות ליצור זכות השגה על ארנונה, תקופה ארוכה לאחר שזכות זאת פקעה מחמת חלוף המועד הקבוע בדין להגשת השגה (90 ימים). מכל מקום, אף אם ניתן לקבל כי פסק הבוררות איפשר השגה על חיובי ארנונה בעבר, חייבת היתה החברה לממש זכות זאת תוך זמן סביר. במקרה דנן היא לא פעלה משך כמעט שנתיים. שיהוי זה מגיע עד כדי זניחת הזכות להשיג על חיובי הארנונה בעבר.

התוצאה היא כי אני דוחה את טענות הצדדים לגבי חיובי העבר בארנונה לגבי השנים 1999 עד לשנת 2005 ועד בכלל.

נותר לדון רק בטענות הצדדים לגבי חיובי הארנונה בשנת 2006.

5. השומה של הארנונה לשנת 2006 מתייחסת לחיובים אלה:

עבור מבני מלאכה (בשטח כולל של 3,304 מ"רלפי סיווג 403) שבתחום מכון הטיהור, סך של 276,053.20 ש"ח. עבור "מאגרי מים בריכות מים פתוחים" (סיווג 407) בשטח של 11,713 מ"ר, סך של 420,025.16 ש"ח. עבור "מאגרי מים בריכות מים סגורים" (סיווג 408) בשטח של 782 מ"ר, סך של 55,920.82 ש"ח. עבור קרקע תפוסה למלאכה ותעשיה" (סיווג 743) בשטח של 27,614 מ"ר 521,904.60 ש"ח. סה"כ, בעבור הסיווגים השונים ששטחם הכולל הוא 43,413 מ"ר (ר' מפת המודד אלברט שמשי), החיוב הוא בסך 1,273,906.80 ש"ח.

6. באשר לחיוב הנוגע לקרקע התפוסה:

לטענת המשיבה אין לקחת בחשבון קרקע בשטח של 927 מ"ר המהווה רחוב. לטענתה הוא נמצא "מחוץ לשטח המט"ש" כך ש"יסוד החזקה והשימוש (של המשיבה) אינם מתקיימים". מדובר לטענת המשיבה בשטח המהווה כביש גישה (רחוב ציבורי) הפתוח לכל דכפין.

טענה זו יש לדחות. היא לא הוכחה. כמתואר לעיל, השטח הכולל המוחזק על ידי החברה, האתר כולו, שטחו 43,413 מ"ר. החיוב בפריטי הארנונה השונים מתפרש על פני כל השטח הזה. מכך נובע ששומת הארנונה אינה כוללת את דרך הגישה אל האתר.

טענה נוספת של המשיבה היא כי אין לחייב בארנונה קרקע בשטח 913 מ"ר המסומנת במס' 3 במפת המודד, שכן הוא מהווה דרך לגישה אל מתקני המכון למיניהם ומגודר ומופרד משאר שטחי המכון.

נראה לי שיש לדחות גם טענה זו. החיוב בגין קרקע תפוסה אפשרי כאשר מדובר ב"כל קרקע שבתחום העירייה שאינה אדמה חקלאית שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין" (ס' 269 לפקודת העיריות). ס' 1.1.1 של צו הארנונה קובע איזה נכסים יחוייבו בארנונה, "למעט רחוב". רחוב מוגדר בס' הנ"ל כ"'רחוב' - לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה ..." ובס' 1 לפקודת הפרשנות הוא מוגדר כ"לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול ... כיכר ..., וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו".

השטח הנ"ל, כך נראה, סלול אספלט, ומשמש כדרך גישה למתקנים השונים שבתוך המתחם וכחלק בלתי נפרד ממנו. רק מי שהמשיבה מתירה לו להיכנס אל המתחם, יכול להשתמש בשטח האמור. הכניסה לשם והשימוש בשטח האמור הם רק לצורך השימוש במתחם. בע"א 9368/96 מליסרון נ' עיריית ק. ביאליק פ"ד נה(1), 156, 163 נפסק כי יש לפרש את המונח "רחוב" על פי התכלית וההקשר העומדים ביסוד החוק שבו מדובר. אחד השיקולים יסודו בשאלה מי הוא הנהנה מן השימוש באותו נכס, העשוי להיחשב כרחוב. בענייננו, הנהנה היחיד הוא החברה. נפסק שם כי "שחרור המחזיק ב'רחוב' מתשלום ארנונה מותנה אפוא בזהותו של הנהנה מן הנכס ומן השירותים שמספקת הרשות המקומית לנכס. אכן, אם הנהנה הוא המחזיק בנכס, אין מדובר ב'רחוב'. ואם הנהנה הוא ציבור בלתי מסוים, הרי שהנכס הוא בגדר 'רחוב', והמחזיק בו פטור מחובת תשלום הארנונה בגינו."

הימצאות השטח הנ"ל בתוך המיתחם; השליטה הבלעדית בו המצויה בידי החברה; היותה הנהנית הבלעדית מן השימוש בו, כל אלה מצדיקים שלא לראות בשטח זה "רחוב" ציבורי הפטור מארנונה. אני דוחה על כן, גם טענה זו של החברה.

המחלוקת האחרונה הנוגעת לקרקע התפוסה נסבה על שטח של 5,325 מ"ר הנמצא בתוך המיתחם והמסומנת במספר 4 במפת המודד מר שמשי. לטענת החברה זו היא אדמת בניין שלא נעשה בה כל שימוש, היא נמצאת "בפאתי המט"ש", ואין בגידורה "משום שמירת מרחק ו/או מניעת שימוש כלשהי אלא שמירה על קניינו של התאגיד והדיפתם של פולשים." מדובר בקרקע מתוחמת המיועדת להבטיח אפשרות של בניית מתקנים נוספים במכון, בעתיד, אם יהיה צורך בכך. לטענת העיריה, אף אם בפועל לא נעשה שימוש בשטח זה, הרי מניעת השימוש מאחרים תוך קיום שליטה מלאה בשטח על ידי החברה, מצדיקים לראות שטח זה כחב בארנונה.

מן הפסיקה נוכל ללמוד כי קיימות בנושא זה גישות שונות. בעת"מ (תל אביב יפו) 1926/05 רכבת ישראל נ' עיריית לוד, [פורסם בנבו] נפסק כי השטח המגודר בצידי המסילה נשאר עדיין בגדר דרך ציבורית, למרות הגידור המונע מן הציבור להיכנס לאותה רצועה על מנת לשמור על בטיחותו; במקרים אחרים נקבע כי אין הכרח כי המחזיק בקרקע התפוסה יעשה בה שימוש יום יומי או ישנה את מצבה הטבעי, על מנת שתוטל עליה ארנונה. לעתים, מניעת השימוש מאחרים; נטילת חזקה בלעדית; קיום זיקה הדוקה לקרקע, נחיצותה לתפעול תקין של המפעל, לרבות צורך עתידי או הגנה על מתקנים קיימים, כל אלה עשויים להשפיע על החלטתנו, בשאלה, אם ניתן לראותה כיחידה נפרדת ומנותקת מן השימוש של המפעל בכלל השטח שברשותו, עד כדי להצדיק אי החלת ארנונה על שטח זה. ר' עת"מ (נצרת) 161/01 מקורות נ' מועצה אזורית מגידו [פורסם בנבו]; ע"ש 27/82 חברת החשמל נ' עיריית באר שבע; עת"מ (חיפה) 499/01 נאסר מיחזור בע"מ נ' מועצה מקומית עיבלין, [פורסם בנבו] וכן עמ"נ (חיפה) 210/02 רפא"ל נ' מנהל הארנונה קריית ים, [פורסם בנבו]. בבר"ע 6239/04 רפא"ל נ' מנהל הארנונה קרית ים, [פורסם בנבו] ציין בית המשפט העליון כי באותו מקרה נעשה "גידור שמטרתו, יחד עם השטח התחום בתוך התחום המגודר, לספק דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל עצמו" כך שמדובר בניצול שטח לצורך המפעל, ניצול שיש לו ביטוי מוחשי - חיצוני.

כאשר אני מעיין במפת המודד שמשי, נראה לי סביר יותר לראות את השטח הזה כחלק בלתי נפרד מן המכון. השטח אינו נמצא במרוחק מן המתקנים וסביר לראות בו חלק אינטגרלי של המכון. גידורו נעשה גם לשם הבטיחות הנדרשת למיתקני המט"ש. מכל מקום, נראה כי המשיבה לא הרימה את הנטל להראות שמדובר בשטח נפרד מן המכון ואיני משתכנע שהחלטת הועדה אינה סבירה בנושא זה, אם כי אפשר שרצוי היה שחברי הועדה יבקרו באתר קודם למתן החלטתם. לא הופניתי אל בפרוטוקול הועדה שהוגש לי לעתירה של המשיבה לעריכת ביקור במקום. היא גם לא הביאה לעיוני חוות דעת מקצועית בנושא זה.

7. באשר לארנונה בגין הבריכות:

חיוב הארנונה בשומה שהוציאה המערערת הוא על פי הסיווגים 407 ו 408 שבסעיף 4.3 לצו הארנונה הקובע את התעריפים עבור "נכסים המשמשים 'מלאכה' למ"ר לשנה בכל האזורים". בעניננו מדובר בנכסים שהם "מאגרי מים, בריכות מים, בריכות להשבחת מי שופכין", משני סוגים: פתוחים שבגינם התעריף הוא 35.86 ש"ח למ"ר וסגורים שלגביהם התעריף הוא 71.51 ש"ח למ"ר. הוראה נוספת בצו הארנונה אינה נוגעת לסיווגו של הנכס, אלא לאופן בו יחושב שטחו. היא מצויה בסעיף 1.2.7 של הצו בו נקבע כי "ממגורות, ארובות, סילו, מיכל לאיחסון נוזל וכד' ... שטח המבנה יחושב - גובה הנכס מחולק ל - 5 כפול שטח הרצפה." מכאן טענת החברה כי יש לחלק ל - 5 את גובה הבריכות שבמט"ש, דבר שיביא עמו הקטנה משמעותית בחיובי הארנונה בגינן.

נראה לי לדחות טענה זאת. הצו אינו קובע כי את השטח של הנכסים שבפריט השלישי בס' 4.3 של הצו יש לחשב תוך חלוקה ל - 5. בס' 4.3 נאמר במפורש כי הוא חל על "בריכות להשבחת מי שופכין", הדבר לא נזכר בס' 1.2.7 של הצו. הבריכות במקרה דנן הן נמוכות, שטוחות ופרושות על פני השטח. ס' 1.2.7 של הצו נועד לחול על מיתקן שמתנשא לגובה רב ובסיסו קטן בשטח, כך שאין בשטח האמור כדי להוות מדד המצדיק לקבוע על פיו את שיעור הארנונה. הבריכות אינן מתאפיינות בכך. הן אינן ממגורות או ארובות וגם לא ניתן לחשבן, כך נראה, כמיכלים לאיחסון נוזל, לא מבחינתן המבנה ולא מבחינת המטרה.

התוצאה המתחייבת מכך היא כי יש לקבל את ערעורה של העיריה באשר לאופן חישוב שטח הבריכות לצורך החיוב בארנונה, ולבטל את קביעתה של הועדה בס' 8(6) של החלטתה.

8. לסיכום:

ערעורה של העיריה (עמ"נ 427/07) נדחה בכל הקשור לסוגיית הרטרואקטיביות ומתקבל באשר לחישוב שטח הבריכות לצורך החיוב בארנונה.

ערעורה של החברה (עמ"נ 438/07) שנסב אך באשר לשטח הקרקע התפוסה - נדחה.

9. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום טו בטבת תשס"ח 24.12.07 בהעדר הצדדים.

ש' ברלינר, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן