1. המערערת הינה תאגיד, תושב חוץ, והיא חוכרת (לדורות) מאת עיריית תל אביב יפו את הנכס המצוי ברחוב השלושה 11 תל-אביב, הידוע כחלקה 45 בגוש 7108 (להלן: "הנכס").

4. בתחילת שנת 2003 התגלה לב"כ המערערת בארץ, עו"ד מ. נווה, כך לטענת המערערת, כי הנכס נפרץ ע"י אלמונים וכי נבזזו ונעקרו ממנו עשרות חלונות, דלתות ומזגנים.

5. ביום 2.7.03 פנתה המערערת אל המשיב והודיעה לו כי בתחילת שנת 2003 נפרץ הנכס, כי לא ניתן לעשות בו שימוש וכי משום כך "מן הראוי לפטור את ארבע הקומות העליונות של הבנין מארנונה... מראשית השנה" (ר' נספח ז' לכתב הערר אשר הוגש כמוצג א').

ביום 9.9.03 פנתה המערערת פעם נוספת בתזכורת למשיב (ר' נספח ח' לכתב הערר אשר הוגש כמוצג א').

8. ביום 28.12.03 הגישה המערערת ערר על דחיית ההשגה ובהמשך הוגש ערר מתוקן (מוצג א').

המשיב השיב לערר (מוצג ב') וביום 25.7.05 ניתנה ההחלטה בערר (נספח א' לערעור), היא ההחלטה נשוא ערעור זה.

9. בהחלטת ועדת הערר נקבע, בין היתר, כדלקמן:

א. מבין הפסיקות הסותרות של בת המשפט המחוזיים, מאמצת ועדת הערר "את הפסיקה לפיה אין מחזיק רשאי להזניח, או לא להכשיר נכס, כתכנון מס לגיטימי" (סעיף 51 להחלטה).

בהקשר דומה קבעה הועדה כי "שיקול נוסף להכרעתנו בערר זה, מהווה העובדה שהעוררת לא טרחה להציב שמירה לבנין או לבטחו. התנהלות זו היתה רשלנית באופן בלתי סביר והסברי העוררת בענין זה, אינם משכנעים כלל ועיקר" (סעיף 62 להחלטה).

ב. "המעטפת החיצונית של הבנין נראית שלמה.

בתוך הבנין, יש הרס של התשתית הקווית, אולם נראה לנו על פניו, שההערכות שהובאו ע"י העוררת לעניין השמשת הבנין, מוגזמות באופן בלתי סביר" (סעיפים 57-58 להחלטה).

ג. "...לכאורה בכל בנין משרדים, יש לבצע שיפוץ דומה מדי 15 שנה. היעלה על הדעת, שבכל פעם שיבוצע שיפוץ כולל בבנינים, ברחבי העיר, יתבקש המשיב לוותר על תשלום ארנונה מעבר לתקופה מוגבלת של מספר חודשים, חצי שנה לכל היותר, לצורך ביצוע השיפוץ" (סעיף 59 להחלטה).

ד. "נראה שהעוררת מחכה לדייר מתאים מכיוון שאין היא מעוניינת להשקיע במעטפת שלא תתאים לשוכר בכח.

ועדה זו כבר קבעה בתיקים אחרים, שהמתנה זו, שלעיתים עשויה להמשך מספר שנים, אינה מהווה עילה לפטור מתשלום ארנונה" (סעיפים 60-61 להחלטה).

ה. "אשר על כן החלטנו להעניק פטור לעוררת על פי סעיף 330 למשך חצי שנה בלבד, החל מיום 31.12.03, דהיינו, המועד בו הסתיים הפטור בגין נכס ריק, שאושר לנכס בעבר" (סעיף 63 להחלטה).

10. ביום 28.9.05 הגישה המערערת ערעור על החלטת ועדת הערר, הוא הערעור נשוא פסק דין זה.

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעה".

מסעיף זה עולה כי על מנת ליהנות מהפטור אותו הוא מקנה, נדרשים להתמלא התנאים הבאים:

1. הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
2. אכן לא יושבים בנכס.
3. נמסרה הודעה על כך.

12. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי למערערת יוענק פטור על פי סעיף 330, אלא שהפטור הוענק למשך חצי שנה בלבד, החל מ- 31.12.03.

אי לכך מתייתר הדיון בשאלה אם עמדה המערערת בתנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודה שכן, כאמור, החלטת הועדה משמעותה כי סעיף 330 לפקודה חל על הנכס.

13. כאמור, ועדת הערר הגבילה את מתן הפטור למשך חצי שנה בלבד.

גם כאן אני מקבלת את טענת המערערת לפיה בקביעתה זו חרגה ועדת הערר מסמכותה.

סעיף 330 לפקודה קובע מתן פטור בהתקיים תנאיו ואינו מקים בסיס חוקי להגבלת הפטור מכוחו, מבחינת משך הזמן בו ניתן הפטור.

כך גם נקבע שם כי לא נמצא בסיס חוקי לחיוב הבעלים או המחזיק להשקיע השקעות בנכס, שלא על פי הוראת חוק מפורשת (עמ' 5 לפסק הדין).

14. נוסף על כך ולמעלה מן הצורך.

אני מקבלת את טענת המערערת לפיה חרגה ועדת הערר מסמכותה כאשר הגבילה את משך הפטור מכוח סעיף 330, אף שלא נטען בפניה כי יש לעשות כן.

בתשובתו לערר טען המשיב כי "אין המדובר בנכס שאינו בר שימוש" (סעיף 11, מוצג ב'), אולם הוא לא טען בתשובתו כי היה ויוכר הנכס כנכס שאינו בר שימוש, אזי יש להגביל את תקופת היותו של הנכס מוכר ככזה.

15. בסעיפים 15-18 לתגובה טען המשיב כי הפטור לפי סעיף 330 הינו זמני.

לאור נוסח סעיף 330 לפקודה, לא מצאתי מקום לקבל טענה זו.

ובענייננו, על אף שהמטרה בגינה הוגבלה תקופת הפטור היא לגיטימית, הדבר נוגד את העקרון לפיו אין מטילים מס אלא מכוח הוראה מפורשת.

טענה זו של המשיב לפיה הפטור לפי סעיף 330 הינו זמני, מהטעם שחיובי הארנונה הינם שנתיים, לא הועלתה בתגובתו לערעור ולפיכך היא מהווה הרחבת חזית.

בנוסף על כך, לאור לשונו של סעיף 330, ומאחר ולא הובאו אסמכתאות לטענה זו, לא שוכנעתי בטענה זו של המשיב, גם לגופו של עניין.

18. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון ביתר טענות המערערת, לרבות טענותיה באשר לניגוד עניינים בו מצוי היה, כך לטענתה, יו"ר ועדת הערר.

19. א. אשר על כן דין הערעור להתקבל.

ג. מאחר והמערערת הודיעה למשיב על הרס הנכס ביום 2.7.03, ומאחר וניתן למערערת פטור בגין נכס ריק מיום 1.7.03 ועד 31.12.03 (ר' נספח ט' למוצג א' מטעם המערערים), כי אז צדקה ועדת הערר אשר קבעה את תחילת הפטור מיום 31.12.03.

המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ב בטבת, תשס"ח (31 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.