ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 12/10/2019
גרסת הדפסה

בר"מ 5766/07 - עליון, ארנונה

מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל נגד סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ ואח'


2/1/2008

בר"מ 5766/07

מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל

נגד

1. סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ

2. פזגז 1993 בע"מ

3. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ

בבית המפט העליון

בפני: כב' השופטת מ' נאור

[2.1.2008]

החלטה

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בחיפה (השופט ר' סוקול) שדחה את החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ליד עיריית כרמיאל וקבע כי יש להחזיר את הדיון בעניין צוברי הגז לוועדה אשר תבחן באופן פרטני את מיהות החייב בארנונה בגין הקרקע עליה מצויים הצוברים. בית המשפט התווה את אופן הבדיקה וקבע כי שטחי הקרקע הצמודים לבתים ומהווים רכוש משותף או פרטי, ומוצבים בהם מיכלים עילים או תת קרקעיים, בהעדר נסיבות מיוחדות, יסווגו כחלק מהבניין ואין מקום לחייב בגינם בארנונה את המשיבות.

2.        צוברי גז הינם מיכלים המצויים מתחת לקרקע או מעליה. עד לשנת 2000 לא חויבו שטחי צוברי הגז בארנונה. במהלך השנים 2004-2003 נשלחו אל המשיבות, על ידי עיריית כרמיאל, דרישות לתשלום ארנונה עבור צוברי הגז. את השטחים נשוא החיוב חישבה העירייה, על פי הוראת התקן הרלבנטית, בהתחשב בשטח נוסף המהווה מרווח הביטחון שיש לשומרו מסביב למקום הצובר. תעריף החיוב נקבע על פי סיווג השטחים כ"קרקע תפוסה" (סעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). על דרישות התשלום לשנים 2004-2003 הגישו המשיבות השגות למנהל הארנונה, שדחה אותן ועל כך הוגשו עררים לוועדת הערר. ועדת הערר החליטה לדון בעררים במאוחד. עוד החליטה בהחלטת ביניים מיום 5.1.2004 כי מאחר והטענות שהועלו על ידי המשיבות הינן משפטיות בעיקרן, יתקיים דיון על דרך של הגשת סיכומים בכתב ללא שמיעת טענות בעל פה. הוועדה קבעה כי לאחר מתן החלטתה העקרונית בשאלות המשותפות לארבעת העררים, באם יהיה צורך, יוזמנו הצדדים לדיון פרטני. הוועדה דנה בעררים וציינה כי לאור החומר שהוגש לה וכן מהסיור שערך יו"ר הוועדה יחד עם נציגי המשיבות, קיימים מספר סוגים של שיטות אספקת גז משותפת כדוגמת: צוברים תת קרקעיים, גלילי גז ובלונים עיליים. כמו כן צוין כי אף בעניין מיקום הצוברים קיימת שונות. השטחים נשוא המחלוקת הם שטחים של צוברי גז תת קרקעיים ועיליים המספקים גז לבניינים משותפים ולשכונות. חלק מהצוברים מצויים בחצרות הבתים וחלקם מצויים בשטחים ציבוריים. הוועדה קבעה כי אין חולק כי אין למשיבות זכויות קניין במקרקעין בשטחים בהם מצויים צוברי הגז. עוד נקבע כי צדקה המבקשת בסווגה את הצוברים לרבות טווחי הביטחון כקרקע תפוסה לצורך חיוב בארנונה. הוועדה קבעה כי יישום המבחנים של בעל הזיקה הקרובה מוביל למסקנה כי המחזיקות הן חברות הגז המשיבות. לפיכך דחתה ועדת הערר את העררים. על כך הוגשו ערעורים מנהליים לבית המשפט לענינים מנהליים.

3.        בית המשפט לענינים מנהליים איחד את הדיון בכל ארבעת העררים וקבע כי אין מקום לפסול את החלטת הוועדה רק משום שלא קיימה דיון על פה. הנימוק לכך היה כי הדיון בוועדה היה דיון בשלב מקדים, מרבית הצדדים לא התנגדו לדרך זו, ונשמרה למשיבות הזכות לטעון על פה בהמשך ההליך.

4.        כאמור, בהחלטת הביניים קבעה הוועדה כי תדון אך ורק בשאלות המשפטיות העקרוניות. בית המשפט לענינים מנהליים קבע כי אם סברה הוועדה כי לשם ההכרעה יש צורך בקביעת ממצאים עובדתיים, היה עליה לזמן את הצדדים, לשמוע טיעוניהם, לקבל מסמכים ובמידת הצורך לערוך סיור ורק לאחר מכן ליתן החלטתה. לפיכך נקבע כי קביעת הממצאים העובדתיים המחייבים של הועדה היתה מנוגדת להחלטת הביניים ופגעה בהסתמכות הצדדים.

5.        בית המשפט קבע כי די בכך על מנת להחזיר את הדיון לוועדה. יחד עם זאת נקבע כי מאחר והשאלות כולן כרוכות במספר סוגיות משפטיות כלליות יש לקבוע אמות מידה לבחינת חיובי הארנונה בכל אתר ואתר על פי העובדות הרלבנטיות. אמות המידה שנקבעו הן:

א. שטחי הקרקע הצמודים לבתים ומהווים רכוש משותף או פרטי שמוצבים בהם מכלים עיליים או מכלים תת-קרקעיים, בהיעדר נסיבות מיוחדות, יסווגו כחלק מהבניין, ואין מקום לחייבם בארנונה כקרקע תפוסה.

ב. שטחים שמוצבים בהם מיכלים בנסיבות אחרות יש לסווג על פי עובדות רלבנטיות לכל אתר ואתר. ייתכן שחלק מהצוברים מצויים מחוץ לשטח הרכוש המשותף. בנוסף, עשויים להיות מצבים בהם מדובר בצוברים המצויים במבנים נפרדים שלא ניתן להגדיר את השימוש בהם כטפל לשימוש העיקרי בבניין. בית המשפט ציין כי מצבים אלה הם החריגים ובמרבית המקרים, שתוארו על ידי הצדדים, צוברי הגז יכללו בהגדרת הבניין.

ג. שטח מרווחי הביטחון לגבי אותם צוברים שאינם מסווגים כחלק מהבניין יסווג בהתאם לעובדות הרלבנטיות על פי נתונים מדויקים ובשים לב לשימושים בפועל.

בקשת רשות הערעור שבפני מופנית כלפי קביעת אמות המידה על ידי בית המשפט לענינים מנהליים.

6.        לטענת המבקש אי התערבות בשלב זה על ידי בית המשפט יגרור ניהול הליך מורכב בפני ועדת ערר. ועדת הערר תאלץ ליתן החלטות במסגרת אמות מידה שהותוו לה ושאף בחלקן מהוות קביעות סופיות ללא שיקול דעת. נטען כי המבקש יערער על החלטת ועדת הערר, במיוחד על הקביעות הסופיות שהוכתבו מפי בית משפט לענינים מנהליים ויתכן כי העניין ישוב לוועדת הערר לבחינה מחודשת לאחר שבית משפט זה ידון בו, אך הפעם בסיבוב שלישי. על מנת לייעל ולקצר את ההליכים המורכבים והארוכים ממילא טוען המבקש כי יש הצדקה שבית המשפט יתערב בשלב זה ב"אמות המידה" שנקבעו על ידי בית המשפט לענינים מנהליים.

7.        המבקש טוען בבקשתו טענות רבות לגופו של עניין, אביא בקצרה מעיקרי טענות אלה. המבקש טוען כי משקבע בית המשפט כי הוועדה לא היתה רשאית לקבוע ממצאים עובדתיים והיה עליה לדון רק בשאלות המשפטיות העקרוניות, מנוע היה בית המשפט מלקבוע או להתבסס על הממצאים העובדתיים והיה עליו להשיב את הדיון לוועדת הערר לבחינת העובדות. השבת הדיון, לטענת המבקש, צריכה היתה להיעשות ללא נקיטת עמדה בסוגיות הטעונות בירור עובדתי. נטען כי בקביעת אמות המידה על בסיס מידע עובדתי חסר, פעל בית המשפט כפי שפעלה ועדת הערר ועל כן חלה סתירה פנימית בפסק הדין. עוד נטען כי שגה בית המשפט משקבע כי כאשר מצויים הצוברים בחצרו של בניין משותף יש לראותם כחלק מהבניין מאחר שעיקר השימוש בהם הוא עם המבנה. נאמר כי בענייננו הקרקע משמשת פעולות המבוצעות בבניין והינה בבחינת נספח לשטח הבניין. לפיכך נטען כי עסקינן בשני שימושים נפרדים (השימוש בבניין והשימוש בצוברי הגז) וכן בשני מחזיקים נפרדים (דיירי הבית המשותף אל מול המשיבות). כן נטען כי שגה בית המשפט לענינים מנהליים בקביעתו כי אין בחומר שהוצג בפני הוועדה ובפניו בכדי להצדיק קביעה שחברות הגז הן המחזיקות בשטחים בהם מצויים הצוברים.

8.        המבקש טוען כי מתן רשות ערעור יתרום לאחידות ההלכה המתפתחת בנושא חיוב קרקעות בארנונה והבהרת שאלת סיווגם כקרקע תפוסה. כמו כן נאמר כי לסוגייה זו חשיבות רבה הן לעיריית כרמיאל והן לרשויות אחרות.

דיון

9.        דין בקשת רשות הערעור להידחות. איני רואה הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל המקובל עלינו לפיו אין ליתן רשות ערעור בטרם מוצו ההליכים בערכאות הקודמות (לעניין זה ראו בר"ם 7703/06 מנהל הארנונה – עיריית תל אביב-יפו נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (טרם פורסם, 16.5.2007)). יפים לענייננו דברים שנקבעו ב-בר"ם 7099/06 מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 11.2.2007):

"אמנם, הואיל ובית המשפט קמא פירט בהחלטתו קריטריונים לפיהם צריכה ועדת הערר להחליט, יכול לכאורה בית משפט זה לשבת בערעור ולדון בשאלה האם הקריטריונים שפירט בית המשפט קמא והעובדות הנוספות אשר הנחה את ועדת הערר לברר – הם אכן הקריטריונים על פיהם צריכה להיחתך שאלת הסיווג. אפשר ושאלה זו תגיע לדיון בבית משפט זה, אך רק כשתוגש תשתית עובדתית הולמת, החלטה בבקשה כפי שהיא יכולה להיות כולה או מקצתה החלטה אקדמית."

10.      אכן גם בענייננו פירט בית המשפט לענינים מנהליים בהחלטתו קריטריונים על פיהם תחליט ועדת הערר בעניין מיהות משלם הארנונה בשטחים בהם מצויים צוברי הגז. בית המשפט לענינים מנהליים קבע כי לא עומדת בפניו תשתית עובדתית מספקת על מנת להכריע בשאלה. משלא עמדה תשתית שכזאת בפני בית המשפט לענינים מנהליים אין תשתית עובדתית כזאת גם בפנינו והדיון בעניין אותו מעלה המבקש עשוי להיות תיאורטי בלבד.

11.      בבוא היום, במידה וימצא המבקש לנכון לערער על החלטת ועדת הערר, פתוחה בפניו הדרך להגיש ערעור לבית המשפט לענינים מנהליים ואם אחר כך יראה בכך צורך יוכל להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

12.      על כן איני מוצאת מקום להתייחס לטענותיו המפורטות של המבקש לגופו של עניין, טענות אלה כאמור יוכלו להעלות במידת הצורך בהליכים עתידיים.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏‏כ"ד טבת, תשס"ח (2.1.2008).

מירים נאור, שופטת


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן