ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 27/2/2024
גרסת הדפסה

בש"א 656/07 עת"מ 413/06 - מינהלי, ארנונה

עיריית אשקלון ואח' נ' ביתילי בע"מ ואח'


8/1/2008

בשא656/07

עת"מ 413/06

עת"מ 410/06

1. עיריית אשקלון

2. מנהל אגף ההכנסות והממונה על הגביה

בעיריית אשקלון

3. מנהל הארנונה בעיריית אשקלון

נגד

1. ביתילי בע"מ (עת"מ 413/06)

2. רשתות תאורה בע"מ (עת"מ 410/06)

בית משפט מחוזי באר שבע

השופט ברוך אזולאי, ס. נשיא

[8.1.2008]

החלטה

המבקשים, שהינם המשיבים בשתי העתירות הנ"ל, בהן אוחד הדיון, ביקשו לדחות את העתירות על הסף בשל אי מיצוי הליכי השגה וערעור.

בעתירה עת"מ 413/06, ביקשה משיבה 1 לקבוע כי שומת הארנונה שנשלחה אליה מיום 06.11.06 בטלה.

בעתירה עת"מ 413/06, ביקשה משיבה 2 לקבוע כי שומת הארנונה שהוצאה לה ביום 06.11.06, בטלה.

טענות המשיבות בעתירה:

א. המשיבה 1 עוסקת בממכר מוצרי ריהוט לבית, מנהלת ומחזיקה חנות לממכר חפצי בית במתחם סילבר באשקלון.

ביום 13.11.06, קיבלה מהמבקש 2 דרישה לתשלום תוספת ארנונה עבור התקופה שמיום 1.5.99 עד תום שנת 2006, בה נאמר שנמצא בבדיקה שנעשתה, שחלקה היחסי של העותרת, בכלל שטחי הקרקע התפוסה במתחם סילבר הינו 2,098 מ"ר, שלא חוייבו בעבר בשל טעות של העירייה, ולאור זאת חוייבה המשיבה עבור אותם שטחים בשנים 1999 – 2006.

ב. משיבה 2 עוסקת בממכר מוצרי תאורה, והיא מנהלת ומחזיקה חנות לממכר מוצרי חשמל ותאורה במתחם סילבר באשקלון (צומת כפר סילבר).

ביום 15.11.06 קיבלה המשיבה מהעירייה באמצעות המבקש 2, דרישה לתשלום תוספת ארנונה עבור התקופה שבין 1.7.00 ועד לתום שנת 2006.

בהודעת השומה נאמר שבבדיקה שנעשתה נמצא, כי חלקה היחסי של העותרת בכלל שטחי הקרקע התפוסה במתחם סילבר הינו 390 מ"ר, שלא חוייבו בעבר בשל טעות של העירייה, ולאור זאת חוייבה משיבה 2 עבור אותם שטחים בשטחי קרקע תפוסה המשמשת למסחר ושירותים עבור השנים 2000 – 2006.

ג. מעיון בצוי הארנונה של המבקשת 1, משנת 1995 ועד היום עולה, כי נערכו שינויים רבים בצוי הארנונה בניגוד לשיעורים שהותרו בתקנות. לאור זאת, נשלחו על ידי המבקשות מכתבים בהם טענו, כי החיוב נעשה שלא כדין.

הגדלת השטחים המחוייבים בארנונה נעשתה שלא כדין, ללא כל תשתית עובדתית, ותוך הפרת חובת ההנמקה.

החיוב לשנים הנ"ל בטל בהיותו רטרואקטיבי וחלקו התיישן.

החלטת העירייה הנ"ל בטלה, והנטל להוכיח אחרת מוטל על העירייה.

העותרת אינה מחזיקה בתוספת השטחים הנטענת.

תוספת השטחים הנטענת אינה קרקע תפוסה.

ההחלטה הנ"ל נעדרת בסיס עובדתי.

לא ברור מהודעת העירייה מהו השטח השלם שממנו נגזר החלק מהשטח של כל אחת מהמבקשות ומיהם הגורמים שהינם בעלי "חלקים יחסיים" נוספים.

לא צויין מתי נערכה הבדיקה והמדידה ואיך נערך החישוב של השטחים שיוחסו לכל אחת מהמבקשות.

החלטת העירייה התקבלה ללא כל תשתית עובדתית.

המשיבות אינן מחזיקות ואינן משתמשות בחלק היחסי הנטען במקרקעין, ולא יכולים להיות החזקה ושימוש בחלק יחסי מהמקרקעין, ועל כן לא ניתן לקבוע כי המקרקעין משמשים כקרקע תפוסה למסחר ושירותים.

הגדלת השטחים המחוייבים בארנונה נעשתה שלא כדין, בשרירות לב, ללא כל תשתית עובדתית תוך הפרת חובת ההנמקה.

לטענת המבקשים:

א. בעקבות קבלת השומות פנו העותרות למנהל הארנונה ומנהל אגף ההכנסות בעירייה בבקשות כלליות לקבל את האישורים החריגים שניתנו לעיריית אשקלון ומתוך הפניות עולה שמדובר בהשגות שכללו גם טעויות משפטיות הנוגעות לחיוב בארנונה של הנכסים הנדונים בשנים 1995 – 2005, בתאריכים 28.12.06 ו- 25.12.06. בטרם השיב מנהל הארנונות לפניות הנ"ל, הגישו העותרות את העתירות נשוא הדיון.

בתאריך 11.01.07 השיב מנהל הארנונה להשגה של משיבה 1 ובתאריך 25.01.07 השיב להשגה של משיבה 2.

בתגובה לכך, הודיעה משיבה 1 ביום 23.01.07 למבקשים, כי היא רואה בפנייתה דרישה להמצאת מידע וכי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש השגה על הודעת החיוב המתוקנת מיום 8.2.07, אך למען הזהירות היא הגישה השגה על הודעת החיוב הנ"ל ביום 13.2.07, והגישה ערר על ההחלטה הנ"ל ביום 14.02.07. משיבה 2 הגישה השגה ביום 6.2.07.

במסגרת ההשגות העלו המשיבות את כל טענותיהן כלפי השומה.

ב. השאלות המועלות בעתירות מצויות כולן בתחום סמכותו היחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשנ"ו – 1976. בעתירות נטען כי המשיבות "אינן מחזיקות בשטח הקרקע" בגינו החיוב בארנונה, שהקרקע פטורה מארנונה בהיותה "רחוב", שהחלטת החיוב נעדרת בסיס עובדתי, וכי אין לחייבן בדיעבד, בתשלום ארנונה רטרואקטיבי.

בעע"מ 10826/06, מנהל הארנונה בעיריית עכו נגד קלאבמרקט שיווק בע"מ, נקבע כי יש להעניק פרשנות מרחיקה לסמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר, ובעת שרוב הטענות מצויות בסמכותו של מנהל הארנונה, יש להעניק פרשנות רחבה המאפשרת דיון שלם וכולל בכל טענה הנוגעת לתשלום או היטל רלוונטי בגוף המנהלי.

בעת"מ (בש) 366/04 בש"א 533/05, עיריית אשדוד נ. קו מוצרי דלק בע"מ, נקבע כי על העותרת להעלות גם את טענת החיוב הרטרואקטיבי בפני ועדת הערר, יחד עם יתר הטענות הנוגעות לחיוב.

בתשובה לטענות המבקשים טען ב"כ המשיבות:

השאלות העולות בעתירה הן: אי חוקיות החיוב בגין שטחי מעבר ציבוריים שלא חוייבו קודם לכן כחלק מפרשנות העירייה ויישומה את צו הטלת הארנונה, ואי חיוב בארנונה רטרואקטיבית בשנת 2006.

בקשר לכך, נקבע בעע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ. מועצה איזורית לכיש, כי הסמכות לדון בטענה של חיוב בארנונה בניגוד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין נתונה לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, בעוד שסמכות ועדת הערר נתונה רק בעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים את בדיקת המצב בפועל ולא בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה.

בתשובה לטענות המשיבות טענו המבקשים:

העירייה אינה מבקשת לקבוע, כי חיוב רטרואקטיבי וחריגה מחקיקת ההקפאה אינם מצויים בסמכות בית המשפט, אלא בסמכות ועדת הערר. כל שהעירייה מבקשת לקבוע הוא סדר נכון לבירור הסוגיות נשוא העתירה, היינו, שיש לברר את הסוגיות הנוגעות סיווגים ולשטחים ורק לאחר שיונח מסד עובדתי מתאים, ניתן יהיה להביא בפני בית המשפט לעניינים מינהליים את סוגיית החיוב הרטרואקטיבי והחריגה מחקיקת ההקצאה.

דיון

לאחר עיון בכתבי טענות ובטענות הצדדים, נראה לי, כי מקרה זה אינו דומה למקרה שהיה בעע"מ 5640/04 ("מקורות") בו עמדה לדיון שאלה הנוגעת לשינוי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ושאלת היכולת של העירייה להשתחרר מהבטחה מינהלית שקיבלה תוקף של פסק דין, בעוד שבמקרה זה עיקרי השאלות נוגעות לשאלה אם העותרות החזיקו במקרקעין, האם הייתה תשתית עובדתית לחיוב, האם השטחים נשוא הדיון הינם קרקע תפוסה, כיצד נקבע החלק היחסי של כל עותרת מתוך השטח השלם, טיב הבדיקה והמדידות שנעשו וחישוב השטחים, בעת שהעותרות טענו שאינן מחזיקות ואינן משתמשות בחלק היחסי הנטען, וכן שאין מדובר בקרקע תפוסה למסחר ושירותים.

הדיון בשאלות אלו, נתון לסמכות המנהל בהשגה ולסמכות ועדת הערר ועל כן, אין מקום לדון בכך בבית משפט זה בטרם יסתיים הדיון בעניין בהשגה ובועדת הערר.

השאלות הנוגעות לשינויים בצוי הארנונה יכולות להתעורר רק אם תידחנה טענות העותרות בשאלות הנ"ל וכך גם בשאלות הרטרואקטיביות.

כמו כן, יכול הדיון בשאלת הרטרואקטיביות להיות מושפע מטיב הטעות לה טוענת העירייה ומהעובדות שתתבררנה בהשגה ובוועדת הערר ביחס לטיב הטעות של העירייה ולחלקן של העותרות בטעות הנ"ל.

בנסיבות אלו, נראה לי, שאין מקום להיזקק לעתירה בטרם יסתיים הדיון בהשגה ובועדת הערר.

לאור זאת, אני דוחה את העתירה על הסף, ומחייב את כל אחת מהעותרות בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ למשיבות, וזאת בלי לפגוע בסמכות ועדת הערר לדון בכל השאלות שבתחום סמכותה.

ניתנה היום א' בשבט, תשס"ח (8 בינואר 2008) במעמד הצדדים

ברוך אזולאי, שופט

סגן נשיא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן