בעתירה עת"מ 413/06, ביקשה משיבה 1 לקבוע כי שומת הארנונה שנשלחה אליה מיום 06.11.06 בטלה.

בעתירה עת"מ 413/06, ביקשה משיבה 2 לקבוע כי שומת הארנונה שהוצאה לה ביום 06.11.06, בטלה.

א. המשיבה 1 עוסקת בממכר מוצרי ריהוט לבית, מנהלת ומחזיקה חנות לממכר חפצי בית במתחם סילבר באשקלון.

ביום 13.11.06, קיבלה מהמבקש 2 דרישה לתשלום תוספת ארנונה עבור התקופה שמיום 1.5.99 עד תום שנת 2006, בה נאמר שנמצא בבדיקה שנעשתה, שחלקה היחסי של העותרת, בכלל שטחי הקרקע התפוסה במתחם סילבר הינו 2,098 מ"ר, שלא חוייבו בעבר בשל טעות של העירייה, ולאור זאת חוייבה המשיבה עבור אותם שטחים בשנים 1999 – 2006.

ב. משיבה 2 עוסקת בממכר מוצרי תאורה, והיא מנהלת ומחזיקה חנות לממכר מוצרי חשמל ותאורה במתחם סילבר באשקלון (צומת כפר סילבר).

ביום 15.11.06 קיבלה המשיבה מהעירייה באמצעות המבקש 2, דרישה לתשלום תוספת ארנונה עבור התקופה שבין 1.7.00 ועד לתום שנת 2006.

בהודעת השומה נאמר שבבדיקה שנעשתה נמצא, כי חלקה היחסי של העותרת בכלל שטחי הקרקע התפוסה במתחם סילבר הינו 390 מ"ר, שלא חוייבו בעבר בשל טעות של העירייה, ולאור זאת חוייבה משיבה 2 עבור אותם שטחים בשטחי קרקע תפוסה המשמשת למסחר ושירותים עבור השנים 2000 – 2006.

ג. מעיון בצוי הארנונה של המבקשת 1, משנת 1995 ועד היום עולה, כי נערכו שינויים רבים בצוי הארנונה בניגוד לשיעורים שהותרו בתקנות. לאור זאת, נשלחו על ידי המבקשות מכתבים בהם טענו, כי החיוב נעשה שלא כדין.

הגדלת השטחים המחוייבים בארנונה נעשתה שלא כדין, ללא כל תשתית עובדתית, ותוך הפרת חובת ההנמקה.

החיוב לשנים הנ"ל בטל בהיותו רטרואקטיבי וחלקו התיישן.

החלטת העירייה הנ"ל בטלה, והנטל להוכיח אחרת מוטל על העירייה.

העותרת אינה מחזיקה בתוספת השטחים הנטענת.

תוספת השטחים הנטענת אינה קרקע תפוסה.

ההחלטה הנ"ל נעדרת בסיס עובדתי.

לא ברור מהודעת העירייה מהו השטח השלם שממנו נגזר החלק מהשטח של כל אחת מהמבקשות ומיהם הגורמים שהינם בעלי "חלקים יחסיים" נוספים.

לא צויין מתי נערכה הבדיקה והמדידה ואיך נערך החישוב של השטחים שיוחסו לכל אחת מהמבקשות.

החלטת העירייה התקבלה ללא כל תשתית עובדתית.

המשיבות אינן מחזיקות ואינן משתמשות בחלק היחסי הנטען במקרקעין, ולא יכולים להיות החזקה ושימוש בחלק יחסי מהמקרקעין, ועל כן לא ניתן לקבוע כי המקרקעין משמשים כקרקע תפוסה למסחר ושירותים.

הגדלת השטחים המחוייבים בארנונה נעשתה שלא כדין, בשרירות לב, ללא כל תשתית עובדתית תוך הפרת חובת ההנמקה.

א. בעקבות קבלת השומות פנו העותרות למנהל הארנונה ומנהל אגף ההכנסות בעירייה בבקשות כלליות לקבל את האישורים החריגים שניתנו לעיריית אשקלון ומתוך הפניות עולה שמדובר בהשגות שכללו גם טעויות משפטיות הנוגעות לחיוב בארנונה של הנכסים הנדונים בשנים 1995 – 2005, בתאריכים 28.12.06 ו- 25.12.06. בטרם השיב מנהל הארנונות לפניות הנ"ל, הגישו העותרות את העתירות נשוא הדיון.

בתאריך 11.01.07 השיב מנהל הארנונה להשגה של משיבה 1 ובתאריך 25.01.07 השיב להשגה של משיבה 2.

בתגובה לכך, הודיעה משיבה 1 ביום 23.01.07 למבקשים, כי היא רואה בפנייתה דרישה להמצאת מידע וכי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש השגה על הודעת החיוב המתוקנת מיום 8.2.07, אך למען הזהירות היא הגישה השגה על הודעת החיוב הנ"ל ביום 13.2.07, והגישה ערר על ההחלטה הנ"ל ביום 14.02.07. משיבה 2 הגישה השגה ביום 6.2.07.

במסגרת ההשגות העלו המשיבות את כל טענותיהן כלפי השומה.

השאלות העולות בעתירה הן: אי חוקיות החיוב בגין שטחי מעבר ציבוריים שלא חוייבו קודם לכן כחלק מפרשנות העירייה ויישומה את צו הטלת הארנונה, ואי חיוב בארנונה רטרואקטיבית בשנת 2006.

העירייה אינה מבקשת לקבוע, כי חיוב רטרואקטיבי וחריגה מחקיקת ההקפאה אינם מצויים בסמכות בית המשפט, אלא בסמכות ועדת הערר. כל שהעירייה מבקשת לקבוע הוא סדר נכון לבירור הסוגיות נשוא העתירה, היינו, שיש לברר את הסוגיות הנוגעות סיווגים ולשטחים ורק לאחר שיונח מסד עובדתי מתאים, ניתן יהיה להביא בפני בית המשפט לעניינים מינהליים את סוגיית החיוב הרטרואקטיבי והחריגה מחקיקת ההקצאה.

הדיון בשאלות אלו, נתון לסמכות המנהל בהשגה ולסמכות ועדת הערר ועל כן, אין מקום לדון בכך בבית משפט זה בטרם יסתיים הדיון בעניין בהשגה ובועדת הערר.

השאלות הנוגעות לשינויים בצוי הארנונה יכולות להתעורר רק אם תידחנה טענות העותרות בשאלות הנ"ל וכך גם בשאלות הרטרואקטיביות.

כמו כן, יכול הדיון בשאלת הרטרואקטיביות להיות מושפע מטיב הטעות לה טוענת העירייה ומהעובדות שתתבררנה בהשגה ובוועדת הערר ביחס לטיב הטעות של העירייה ולחלקן של העותרות בטעות הנ"ל.

בנסיבות אלו, נראה לי, שאין מקום להיזקק לעתירה בטרם יסתיים הדיון בהשגה ובועדת הערר.

לאור זאת, אני דוחה את העתירה על הסף, ומחייב את כל אחת מהעותרות בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ למשיבות, וזאת בלי לפגוע בסמכות ועדת הערר לדון בכל השאלות שבתחום סמכותה.

ניתנה היום א' בשבט, תשס"ח (8 בינואר 2008) במעמד הצדדים

ברוך אזולאי, שופט

סגן נשיא