ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 467/07- מחוזי, ארנונה

המועצה המקומית קרית טבעון נ' איגוד ערים חיפה


//

עמ"נ 467/07

1. המועצה המקומית קרית טבעון

2. מנהל הארנונה, מו"מ קרית טבעון

נגד

איגוד ערים אזור חיפה

בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה

בפני: כב' הש' ש' ברלינר, סג"נ

[3.3.2008]

פסק-דין

1. המשיב מפעיל תחנת כיבוי אש בקרית טבעון, ובגין התחנה הוא נדרש לשלם למועצה המקומית קרית טבעון ארנונה, בסכום העולה כדי 210,000 ש"ח לשנה. בעבר, משך שנים, זכה המשיב לפטור חלקי מן הארנונה על פי ההוראה שבסעיף 3 לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן - הפקודה), ושילם את הנדרש ממנו במלואו בסיווג "משרדי ממשלה", הזכאים להנחה האמורה.

2. בתחילת שנת 2006 הוציאה המערערת למשיב דרישת תשלום ארנונה לשנה האמורה לפי הסיווג "משרד ממשלתי" שעמדה, לאור הפטור החלקי, ע"ס 67,530.70 ש"ח. ביום 25.6.06 הוצאה למשיב שומת ארנונה מתוקנת, הפעם היה הסיווג "משרדים שרותים ומסחר"; ההנחה החלקית בוטלה, והחיוב השנתי הועמד ע"ס 211,602.45 ש"ח. כמו כן נדרש המשיב לשלם למועצה ארנונה באופן רטרואקטיבי עבור השנים 1999 עד 2005 ועד בכלל בסכום של 832,518.18 ש"ח, וכן הפרשי הצמדה וריבית מכוח חוק הרשויות המקומיות (הפרשי ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התשמ"א-1980 בסך של 531,389.18 ש"ח.

המשיב השיג על כך, ומשנדחתה השגתו הגיש המשיב ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה הפועלת מכוח הדין ליד המועצה המקומית קרית טבעון. ועדת הערר (בראשות עו"ד דן ארטן, והחברים מוטי חן, רו"ח והגב' אילה אהרונסון), נתנה ביום 4.9.07 החלטה מפורטת ומנומקת, קיבלה את הערר וקבעה כי "יש לראות בעורר כמי שמחזיק (בתחנת הכיבוי) מטעם המדינה ולחייבו בארנונה חלקית בהתאם להוראות סעיף 3(א) לפקודת הפיטורין."

על כך נסב הערעור.

3. בסעיף 3(ב) קובעת הפקודה, כדלקמן:

"(ב) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה שהמחזיקים בהם הם הממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, והמשמשים לצרכי הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, ושום בנין או קרקע תפושה לא ייחשבו כאילו הם משמשים לאחד מן הצרכים האלה אם המחזיק באותו בנין או באותה קרקע תפושה הוא פקיד מטעם הממשלה המשלם שכר דירה בעדם אם במישרין או בצורת ניכויים ממשכורתו."

(ההדגשות לא במקור).

 

השאלה שבמחלוקת, היא, איפוא: האם האיגוד המחזיק בתחנה ייחשב כמי שעושה זאת כ"מחזיק מטעם הממשלה", במובן מונח זה, שבפקודה.

4. המשיב מפעיל 8 תחנות כיבוי המשרתות את הרשויות המקומיות האלה: חיפה, טירת הכרמל, עיר הכרמל, נשר, ק. ים, ק. אתא, ק. מוצקין, ק. ביאליק, טבעון, רכסים, ומועצה אזורית זבולון. נראה, שבכל הרשויות האלה, או ברובן, לא נדרשה כל השנים ארנונה מלאה מן האיגוד.

האיגוד עצמו פועל מכוח חוק שירותי הכבאות, תשי"ט 1959 (להלן - חוק הכבאות) והוא הוקם על פי צו שהוציא שר הפנים מכוח סמכותו בחוק איגודי ערים, תשט"ו- 1955 (להלן - חוק האיגוד). איגוד ערים הוא התאגדות של עיריות ושל מועצות מקומיות הסמוכות זו לזו והוא מוסמך לפעול בתחום שיפוטן. חוק האיגוד קובע כי "איגוד ערים הוא תאגיד ובמסגרת סמכויותיו הוא רשאי להתקשר בחוזים, לרכוש נכסים, להחזיק בהם ולהעבירם, לתבוע ולהיתבע ולעשות כל פעולה הדרושה למילוי תפקידו." (ס' 6). ס' 10 של חוק האיגוד קובע כי "לאיגוד ערים יהיו כל הסמכויות והתפקידים של כל אחת מהרשויות המקומיות שבתחומו בענינים הקשורים לסמכויותיו ולתפקידיו". האיגוד מנוהל על ידי מועצה שחבריה נשלחים לתפקידם על ידי הרשויות המקומיות שבאיגוד, והמועצה ממנה מנהל כללי לאיגוד. האיגוד עורך כל שנה הצעת תקציב, המוגשת לשר הפנים לאישור. האיגוד רשאי, באישור השר, "להטיל על הרשויות המקומיות שבתחומו תשלומי כסף למימון תקציבו, לפי מכסות שיקבע." (ס' 12).

חוק הכבאות קובע כי איגוד ערים שהוקם כשאחד מתפקידיו ליתן שירותי כבאות, יהא "רשות כבאות" בתחום השיפוט של הרשויות המקומיות המרכיבות את האיגוד, ועליו "להבטיח את שירותי הכבאות לכיבוי דליקות בתחומה (של הרשות) ולמניעת דליקות או התפשטותן של דליקות לתחומה או מעבר לתחומה, וכן להצלת נפש ורכוש" (ס' 2). רשות כבאות שהיא איגוד ערים תערוך, כל שנה, תקציב, שיוגש לאישור שר הפנים, והרשות המקומית רשאית "להטיל, לשנת כספים פלונית, תוספת לארנונה קיימת או ארנונה מיוחדת, שההכנסות ממנה ישמשו להוצאותיה או לחלק מהוצאותיה כרשות כבאות, ואם היתה מאוגדת באיגוד ערים ששירותי כבאות כלולים בתפקידיו, כמכסתה או כחלק ממכסתה להוצאותיו של אותו איגוד ערים כרשות כבאות" (ס' 16). סעיף 17 של החוק מטיל על שר האוצר להעביר לשר הפנים "בכל שנת כספים סכום מאוצר המדינה שהוא מחצית סך כל אומדני ההוצאות שאישר שר הפנים לשירותי הכבאות של כלל רשויות הכבאות" והוא "ישמש להוצאותיהן של רשויות הכבאות". רשות כבאות רשאית לגבות תמורה עבור שירותיה רק "בהתאם לתקנות שהותקנו" לפי חוק הכבאות.

המשיב הוא, איפוא, תאגיד שהוקם מכוח חוק, והוא מהווה אישיות משפטית נפרדת מן הרשויות המקומיות המרכיבות אותו. התאגיד כשר לרכוש נכסים ולהחזיק בהם, וכך הוא עושה גם בתחנת הכיבוי בטבעון, בה הוא מחזיק והיא הבסיס להפעלת שירותי הכיבוי וההצלה. האיגוד כשיר להחזיק בתחנה מכוח עצמו. שאלה היא אם ניתן להניח כי הוא גם כשיר להחזיק בתחנה, "מטעם הממשלה". מכל מקום, בחוק הכבאות ובחוק האיגוד לא נמצא הוראה האומרת כי האיגוד, רשות הכבאות, חייבת או מוסמכת להפעיל את שירותי הכיבוי וההצלה, "מטעם הממשלה", עבורה, או בשליחותה.

5. טענת המשיב היא כי הוא צריך להיחשב כמחזיק בתחנה מטעם הממשלה, זאת על פי הקריטריונים שפורטו מפי כב' השופט ריבלין בע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נז(4), 769. נאמר שם לגבי תעלת המים הפתוחה של המוביל הארצי ושטחים מגודרים לצידה, כדלקמן:

ההכרעה בשאלה, האם להעניק למחזיק בבנין או בקרקע תפושה, פטור חלקי מכוח הוראת סעיף 3(ב) לפקודת הפטור, מצריכה, בין השאר, בדיקה של הנתונים הבאים: מה הן מטרותיו המרכזיות של מבקש הפטור - האם עניינן ביצוע פעולות שלטוניות בשם הממשלה או שמא נועדו הן לקידום ענייניו האישיים (השוו: NERAC Inc. v. Commissioner of Revenue Services, 690 A.2d 440, 448 Conn. Sup. Ct. (1955);) יש להתחשב בטיב ובמהות הפעילות שמתבצעת בפועל - האם זוהי פעילות בעלת אופי פרטי, מסחרי-עסקי או שמא יש בה סממנים שלטוניים-ריבוניים (ראו: בפרשת עילבון, בעמ' 444); האם נהנית מאותה פעילות קבוצה מצומצמת ומוגדרת של אנשים או שמא תרומתה כללית ובלתי מסוימת; האם תומכת הממשלה באותו גוף - בין באופן כספי ובין בדרך אחרת (השוו: Department of Employment, 385 U.S. at 359.) האם יש לממשלה סמכות להנחות או לבקר את אופן פעולותיו של מבקש הפטור (פרשת NERAC,עמ' 448); האם מבצע מבקש הפטור את הפעילות לשם עשיית רווחים או שמא עוסקים אנו בגוף ללא כוונות רווח בדומה לממשלה (השוו: United States v. Boyd, 378 U.S. 39, 44 (1964); Clallam County v. United States, 263 U.S. 341, 344 (1923).) ובהנחה שעסקינן בגוף ולא באדם פרטי - האם יש לממשלה סמכות למנות את מנהלי מבקש הפטור (שם, שם; ,Department of Employment בעמ' 359); לצד אמות-מידה האלו, יש, לטעמי, ליתן משקל לא מבוטל לעמדת הממשלה עצמה בשאלה האם יש לראות במחזיק הנכס כמי שפועל מטעמה ולצרכיה (השוו לפרשת Department of Employment,בעמוד 359, שם התחשב בית המשפט העליון האמריקאי, בין היתר, בעובדה כי נשיא ארצות-הברית והקונגרס ראו, שניהם, ב"צלב האדום" גוף הפועל בשם הממשל).

.....

יש לבחון, כאמור, את מכלול הנסיבות, ובהן מטרותיו של מבקש הפטור, אופי פעולותיו, מגזר הנהנים מהן, ויחסה של הממשלה אליו, לאמור - האם רואה היא בו את זרועה הארוכה."

(ההדגשות לא במקור).

6. כנזכר לעיל, עשתה הוועדה את מלאכתה ביסודיות רבה והחלטתה היתה מפורטת ומנומקת. היא התיחסה לנוסח הפקודה המנדטורית ולשינויים שחלו במשך השנים במשק בנושא ההפרטה, וסברה כי ניתן למיין את הגופים המופרטים, לשתי קבוצות: מחד, "שרותים ציבוריים חיוניים אשר הועברו לשליטתן המלאה של חברות פרטיות או ציבוריות כאשר סמכויות הפיקוח של המדינה לגביהן במידה ונותרו נותרו סמכויות מצומצמות מאוד שאינן חורגות מהסמכויות בהן נוהגת המדינה לפקח על הפעילות בשוק החופשי". בקצה האחר נמצאים "שרותים שונים אשר המדינה מסיבותיה שלה בחרה שלא לספק בעצמה אלא באמצעות אורגנים נפרדים אך היא לא הוציאה את השליטה באורגנים אלה מידיה והיא מסדירה ומנהלת את מרבית פעילותם." (ס' 31 להחלטת הוועדה).

הוועדה סברה כי את שירותי כיבוי האש יש להכליל בקבוצה השניה. היא התייחסה לפרמטרים השונים שנקבעו בפרשת מקורות, וקבעה כי

"אנו סבורים כי מאחר והנכס נשוא המחלוקת משמש את העורר לביצוע פעולות של הצלת החיים והרכוש, המהוות את לב לבה של האמנה החברתית הנכרתת בין האזרח למדינה הרי שיש לראות בעורר כמי שמחזיק (בנכס) מטעם המדינה ולהחיל בענינו את הפטור החלקי הקבוע בהוראות סעיף 3 לפקודת הפיטורין.

משנמצא כי המשיב זכאי לפטור החלקי כמתחייב מן הפקודה, לא נזקקה הוועדה לדון בשאלת הרטרואקטיביות.

7. לטענת המערערים, פעילותו של האיגוד היא "פעילות מקומית - מוניציפלית המוסדרת בדין כחלק מפעילות השלטון המקומי ולא כפעילות החוסה תחת כנפי המדינה." פעילות זו איננה "פונקציה שלטונית המוטלת על הממשלה" אלא "פונקציה של הרשות המקומית", כעולה מהוראת ס' 248 לפקודת העיריות הקובע כי "העיריה תתקין ותקיים מכשירים לכיבוי דלקות, דליי מים, צינורות, מימלטים וכלים אחרים לשם בטיחות או שימוש במקרה של דליקה, וכן תסדיר את השימוש במים במקרה של דליקה". עוד מסתמכת המערערת על דו"ח גינוסר (דו"ח הוועדה לבחינה ותכנון מערך הכבאות) שקבע כי מערך הכיבוי "הוא בעל מבנה מקומי" וכי "שרותי הכבאות וההצלה פועלים כשירותים מוניציפאליים, מאורגנים כרשויות כבאות. במישור הארגוני אין הבדלים מהותיים בין מחלקה עירונית לבין רשות כבאות באיגוד ערים."

בזמננו, טוענים המערערים, דין המדינה, ככל האפשר, כדין כל בעל דין, וכשם שהאזרח מן השורה חייב בארנונה, כך ראוי לחייב את הגופים המעניקים שירותים שונים, שלא במסגרת הממשלתית המצומצמת.

לגישה זו שותף גם היועץ המשפטי לממשלה, כמפורט וכמנומק בהרחבה בעמדתו שהוגשה בכתב. ביקשתי לקבל את עמדת מרכז השלטון המקומי, אך עמדה מצידו לא הוגשה. כזכור, בפרשת מקורות נקבע כי "יש ליתן משקל לא מבוטל לעמדת הממשלה עצמה בשאלה האם יש לראות במחזיק הנכס כמי שפועל מטעמה ולצרכיה".

8. ככלל, מקובלת עלי הגישה בה נקט כב' השופט ביין בע"ש (חיפה) 127/95 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מו"מ ק. טבעון, [פורסם בנבו]. הוא החליט כי אין להעניק את הפטור מארנונה לתשתיות האנרגיה הממוקמות בתחום המועצה המקומית ק. טבעון, ואמר כי

"הפטור אינו מתאים יותר לתנאי זמננו, שכן אין סיבה שתושבי רשות מקומית ישאו בנטל הכספי הנובע מפטור הניתן למדינה הפועלת לטובת כלל האזרחים במדינה ומן הדין שכלל האזרחים ישאו בהוצאות הכרוכות בפעילות המדינה וישאו בהוצאות הארנונה כמו כל מחזיק אחר בנכסים בתחום הרשות, ולכן אין תימה שהפטור בוטל. ... יש לתת לפטור פירוש צר ושמרני, באופן שהוא יחול אך ורק במקרים הברורים ביותר ולא על דרך של ספק."

ברוח דומה פסק בית המשפט העליון בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נד(2), 433, מפי כב' השופטת שטרסברג כהן כשציינה כי הענקת הפטור

"שורשיה בתפיסות מיושנות, שהעניקה למדינה פטורים שונים" דבר המנוגד ל"אחד העקרונות החשובים בחברה דמוקרטית מודרנית הוא עקרון שוויון הכול בפני החוק :שהוא אחד ההיבטים של עקרון שלטון החוק. מעקרון זה נגזר הצורך להחיל גם על המדינה חובות המוטלות על אזרחיה בתיאומים המתחייבים. ... המגמה המודרנית היא אפוא להשוות את הדין החל על המדינה ועל האזרח בכל תחומי המשפט. ... על רקע מגמה זו יפורש סעיף 3(ב) לפקודה, בלא להתייחס אך ורק לתכליתו ההיסטורית - אנכרוניסטית, אלא בהתאם לתכליתו בחברה דמוקרטית מודרנית. בפרשנות מצמצמת זו יש כדי להגשים את תכליתו האובייקטיבית של החוק וליצור הרמוניה חקיקתית."

9. ברע"א 9813/03 מדינת ישראל נ' עיריית ראשון לציון, [פורסם בנבו], דן בית המשפט העליון במעמדן של תחנות "טיפת חלב", לצורכי ארנונה. תחנות אלה הופעלו במשותף ע"י המדינה והרשות המקומית הנוגעת בדבר. הוחלט כך:

החיוב בארנונה הוא בראש ובראשונה פונקציה של החזקה "למעשה" בנכס ושל עשיית שימוש בו. במקרה שלפנינו המדינה היא הגורם המחויב על פי דין לספק את שירותי הבריאות הניתנים בתחנות והיא הגורם המחזיק בתחנות למעשה לצורך מתן שירותים אלה באמצעות נציגיה המוסמכים השוהים במקום במהלך שעות הפעילות של התחנות. העירייה, שלה אינטרס מובהק במתן שירותי הבריאות לתושביה, אכן העמידה את מבני התחנות שבבעלותה לרשות המדינה והיא אף משתתפת במימון התפעול ובתחזוקה השוטפת שלהם (ראו סעיפים 4 ו-7 לרשימת העובדות המוסכמות). אולם, השתתפות זו איננה אלא פעילות תומכת הנלווית לפעילות המרכזית אותה מבצעת המדינה בתחנות והיא - מתן שירותי בריאות לאם ולילד (ראו והשוו פרשת אחוזת ראשונים, פיסקה 15). המדינה היא אפוא בעלת הזיקה הרלוונטית הקרובה ביותר לתחנות והטענה החלופית שהעלתה בדבר החזקה משותפת בהן עם העירייה, דינה להידחות."

(ההדגשות לא במקור).

לדעתי, דין תחנת הכיבוי שונה מדינה של תחנת "טיפת חלב". החובה לספק שרותי בריאות הוטלה, קודם כל, על המדינה מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 ואילו החובה לספק שרותי כבאות מקורה בחוק הכבאות, הקובע כי "רשות כבאות חייבת להבטיח את שירותי הכבאות לכיבוי דליקות בתחומה ולמניעת דליקות או התפשטותן של דליקות לתחומה או מעבר לתחומה, וכן להצלת נפש ורכוש" (ס' 2), ובס' 1 של החוק האמור, נאמר:

"'רשות כבאות' -

(1) לגבי תחום איגוד ערים ששירותי כבאות כלולים בתפקידיו - אותו איגוד ערים;

(2) לגבי תחום רשות מקומית שאינה מואגדת באיגוד ערים כאמור - אותה רשות מקומית;

"'רשות מקומית' - עיריה או מועצה מקומית".

 

מעיון בחוק הכבאות ובחוק האיגוד מתחייבת המסקנה כי עניין לנו בנכס המשמש למילוי פונקציה חיונית אמנם, אך מקומית - מוניציפלית באופייה המתבצעת על ידי תאגיד מקומי. לא מדובר כאן במילוי תפקיד שלטוני מטעם הממשלה, אף אם הוא חיוני ונתמך על ידה. עובדי התחנה הם עובדי האיגוד; שכרם משולם מקופת האיגוד אף אם האיגוד מתוקצב גם על ידי הממשלה. האחריות לתפעול התחנה מוטלת על האיגוד - ובעקיפין על הרשויות המקומיות החברות בו. לרשויות אלה, באמצעות האיגוד, ישנה הזיקה ההדוקה ביותר אל התחנה, ולפיכך אין לראות בתחנה נכס המוחזק או מופעל "מטעם הממשלה", כלשון ס' 3 לפקודה.

10. נראה לי כי אין להכריע במקרה דנן על פי הפרמטרים שנקבעו בפרשת מקורות הנ"ל. שם דובר בפרוייקט לאומי שאין לו כל זיקה לרשות מקומית מסויימת או לחובה המוטלת על רשות מקומית כלשהי. בענייננו, הזיקה הישירה היא אל האיגוד ואל הרשויות המקומיות המואגדות בו, וגם הממשלה עצמה אינה רואה את התחנה כנכס המוחזק על ידה או מטעמה. אף שהאיגוד תלוי במידה רבה בממשלה, בתקציביה, ובתקנות ובצוים שמוציא שר הפנים, ובאישוריו, עדיין נשמרת לאיגוד עצמאות בניהול ענייניו ובניהול התחנה. לממשלה יש אינטרס כי פעולת רשות הכבאות תהיה יעילה ותקינה, אך אין לה זיקה לתחנה ולהפעלתה.

11. יש לקבוע איפוא כי המשיב אינו זכאי לפטור החלקי מן הארנונה הנתן לנכס המוחזק מטעם הממשלה כפי הוראת ס' 3(ב) לפקודה, ועליו לשלם את החיוב המלא בארנונה בגין שנת 2006.

12. באשר לרטרואקטיביות:

במקרה דומה דנתי בעניינה של תחנת דלק שעיריית חדרה לא דרשה ממנה ארנונה, בטעות, משך שנים, בסוברה כי התחנה מצויה בתחום שטח גלילי, ולא בתחום השיפוט של עיריית חדרה (עת"מ (חיפה) 4100/07 - חיים קליאוט קיסריה (1976) בע"מ ואח' נ' עיריית חדרה . [פורסם בנבו]).

נאמר שם:

"עמדת הדין המינהלי בנוגע לדרישה של ארנונה באופן רטרואקטיבי היא בדרך כלל שלילית. ר' בר"מ 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], המפרט את האסמכתאות בנידון זה והמפנה לפרשה הידועה שבע"א 975/97 המועצה המקומית עיבלין נ' מקורות, פ"ד נד(2), 433, שם צויין כי "ידו של בית המשפט תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי".

ראוי להפנות גם לפסק דינה של כב' השופטת ע. ארבל בעע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי ואח', [פורסם בנבו], ולציטוט שם מסיפרו של פרופ' זמיר, הסמכות המינהלית בעמ' 1004 - 1005, וכן לדברי כב' השופט אנגלרד בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיות נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773, 783.

בעניננו, אכן טעתה המשיבה בהניחה כל השנים שהמיתחם אינו מצוי בתחום שיפוטה. אך לא מוצדק לתקן רטרואקטיבית טעות זו (שנגעה לא לפרטים בדרישת הארנונה אלא לעצם הזכות לדרוש ארנונה, והכל מחמת משגה בניהול הפנימי של המשיבה מבלי שנפל אשם כלשהו בעותרים) רטרואקטיבית, כך לאור אינטרס ההסתמכות של העותרים שפעלו בתום לב, תוך שנשללו מהם השירותים המוניציפאליים אותם זכאים היו לקבל מן המשיבה כל השנים.

הסתמכות זו חדלה מלהיות בת פועל החל מן המועד בו הוצאה כלפיהם דרישת הארנונה, היינו ביום 3.7.06."

 

לכל סיטואציה מאפיינים מיוחדים משלה, אך מסקנה דומה מתחייבת גם במקרה הנוכחי: המשיב לא נדרש לשלם ארנונה מלאה; כך נהגה המערערת במשך שנים. כל השנים האלה יכול היה המשיב, ויש להניח כי כך עשה, לנהל את תקציבו ותחשיביו על פי זה. נוצרה הסתמכות של ממש, המצדיקה שלילה של הדרישה הרטרואקטיבית.

יפה עשו איפוא המערערים, כשהודיעו לבסוף כי הם חוזרים בהם מן הדרישה הרטרואקטיבית, ובנסיבות העניין נראה כי יהיה זה סביר להעריך שאינטרס ההסתמכות של המשיב לא ייפגע, אם יתקבל תיקון השומה כך שהדרישה המתוקנת (בלא הפטור החלקי המוענק על פי ס' 3 לפקודה), תעמוד בעינה לתקופה המתחילה ביום 1.1.06.

13. סוף דבר:

הערעור מתקבל באשר לטענת המערערים שעניינה הפטור החלקי מארנונה. החלטת הוועדה בעניין זה מתבטלת, ונקבע בזה כי על המשיב לשלם ארנונה בשיעור מלא, ואין הוא זכאי לפטור החלקי שמעניקה הפקודה למי שמחזיק בנכס ומפעילו מטעם הממשלה לגבי שנת 2006.

הערעור נדחה לעניין הדרישה הרטרואקטיבית של הארנונה לגבי השנים 1999 עד 2005 ועד בכלל.

5129371

54678313 האיגוד ישלם למערערים את הוצאות המשפט בערעור וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח, ומע"מ.

5129371

54678313 ניתן היום כו' באדר א' תשס"ח, 3 במרץ 2008, בהעדר הצדדים.

מזכירות: נא להמציא את פסק הדין אל ב"כ הצדדים וכן לפמ"ח, בדואר.

 

ש' ברלינר, שופט

 


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן