2. בעקבות הביקור במקום, החלטתי שאין יכולת של שימוש בשטח נשוא העתירה ולכן המקרה שלפנינו הוא מקרה מיוחד שבו אין מקום לחייב את העותרות בארנונה, כל עוד שנמצאת גדר ביטחון וכל עוד שלא נעשה הסדר כלשהו שמאפשר כניסה חופשית ללא סכנה של העותרות לשטחן.

3. בהחלטה שנתתי במעמד הצדדים קבעתי בסעיף ד' להחלטה שבכל הקשור לחיובי ארנונה העתירה מתקבלת, היינו שמתבטלים כל חיובי הארנונה ואגרות המים מיום תפיסת הקרקע שבבעלותם. הותרתי את נושא אגרת השמירה וציינתי בסעיף ה' להחלטה הנ"ל, שאם המשיבה תמציא ראייה עם תצהיר נלווה שיש לה הוצאות בעניין שמירה, כי אז אשלח את החומר שאקבל לתגובת הצד שכנגד ותינתן החלטה. באותו סעיף ציינתי ש"אם יתברר שאכן יש תשלום בגין הוצאות שמירה, כי אז יש מקום לשקול האם יש להשית זאת על העותרת".

4. בעקבות הדברים הנ"ל הגישה ב"כ המשיבה תצהיר החתום ע"י אייל בק, מנהל מחלקת הביטחון של המועצה המקומית גבעת זאב. בסעיף 4 לתצהיר נטען, כי המועצה מבצעת פטרולים באמצעות עובדים המועסקים על ידה והם מסיירים ביישוב למניעת פעולות חבלה ופגיעה. בסעיף 5 לתצהיר צויין, כי שישנו סיור של רבשצ"ים וסיור אחד של חברת שמירה והסיירים מבצעים סיור בכל שטח הישוב וגם בתחנות הדלק סמוך לשטח העותרות. בנוסף צויין בסעיף 6 לתצהיר הנ"ל, שגם סמוך למגרש עותרת 1, מבוצעת שמירה שמטרתה מניעת מסתננים. לתצהיר זה גם צורף צילום של מסמך המראה על העברות כספים מהמועצה לחברת האבטחה.

5. עם קבלת התצהיר הגיבו העותרות בכתב וביקשו לדחות את מה שכינו "ניסיונה בחוסר תום לב של המשיבה לחייב את העותרות באגרת שמירה" וכן לפסוק הוצאות, לרבות הוצאות לדוגמא. אציין, כי ב"כ העותרות לא ביקש לחקור את המצהיר מטעם המשיבה. לפיכך יוחלט עפ"י החומר שבתיק.

6. ראשית אציין, שהמשיבה לא דקא פורתא בטיעוניה בכתב. ההצעה לבקר במקום לא נבעה מהעותרות (כפי שציינו בסעיף 5 לתגובתן) כי אם מביהמ"ש (הח"מ). בסעיף ז' להחלטה שנתתי במעמד הצדדים ביום 17/1/08 (ראו עמ' 3 לפרוט') ציינתי, שאבקר במקום כדי לבחון את השאלה האם יש גישה לשטח נשוא העתירה. שנית אציין, שגם האמור בסעיף 8 לתגובה אינו מדויק. נושא אגרת השמירה הועלה ע"י הח"מ (ראו לעניין זה סע' ה' (עמ' 5) להחלטה ולא הועלה ע"י המשיבה). המשיבה אמנם תמכה במה שהחלטתי אך לא היא יזמה את ההפרדה בין נושא אגרת השמירה והארנונה. כאן אציין, כי ראיתי לנכון להפריד בין שני הנושאים מפני שיש להבחין בין שאלת הארנונה מצד אחד לבין חיובי שמירה על מקרקעי העותרות מאידך. יתכן מצב בו יש קושי להיכנס למקרקעי העותרות, אך בכ"ז נעשית שמירה שבגינה יש הוצאות למשיבה וזו רשאית להשיתן על העותרות.

7. בטרם אחליט לגופו של עניין אציין כי החקיקה הנוגעת לעניין אינה פקודת העיריות כי אם תקנון המועצות המקומיות ביהודה ושומרון. עוד אציין כי פסיקת ביהמ"ש העליון שהוזכרה בתגובה בכתב גם לא רלבנטית למקרה שלנו שעוסק ביישוב הנמצא בשטחים אשר חלים עליו דינים אחרים.

8. ומכאן לגופא של השאלה האם יש מקום לחייב את העותרות באגרת שמירה. לעניין החיוב באגרה כזו אין זה רלבנטי האם יכול בעל הנכס או לא יכול להשתמש בנכס וגם לא חשוב הטעם לאי יכולתו להשתמש בנכס. אגרת השמירה נקבעת כחלק ממדיניות שלפיה יישובים הנמצאים בגבול עם אזור עימות, יש צורך שתהיה בהם שמירה. חובת השמירה מוטלת על כל בעל נכס מבלי קשר לשאלה אם ניתן להשתמש בנכס או לא ניתן להשתמש בו או מה סוג השימוש שנעשה בו. מתן פטור מאגרת השמירה ייצור מצב של חלוקה לא שוויונית בין בעלי נכסים בשטחה של המשיבה. לפיכך, העותרות חייבות בתשלום של אגרת שמירה גם אם יש להן פטור מארנונה. במקרה שלנו הוגש תצהיר שמאמת את העובדה שהמשיבה מבצעת שמירה לרבות שמירה באזור הנכס נשוא העתירה.

9. לפיכך, העתירה מתקבלת באשר לחיובי ארנונה ואגרות מים בכל הקשור לנכס נשוא התביעה ולתקופה שמיום תפיסת הקרקע שבבעלות העותרות; אך נדחית בכל הקשור לאגרת שמירה. הואיל והתקבלה העתירה חלקית ונדחתה חלקית, אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

על המזכירות לשלוח עותק מפסה"ד אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב' אדר ב תשס"ח (19 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

יואל צור, שופט

סגן הנשיא