ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 25/7/2017
גרסת הדפסה

"העניין בטיפול" - מעשה בחקיקת ארנונה שהלכה לאיבוד

לעיריית תל אביב יפו, לראש העירייה ולבכיריה לא אצה הדרך להשיב על פניות
כתבה בהמשכים


11/3/2009

הסיבוב הראשון: פברואר-מרס 2008

עיריית תל אביב יפו חשה במצוקה כספית קשה, ולכן החלה לחייב בארנונה עירונית ארונות חשמל ותקשורת המצויים בחדרי המדרגות.

חיוב זה נעשה על סמך צו הטלת הארנונה, שבו נקבע: "שטח המשמש למערכות אנרגיה מיזוג אויר וכיוצא בזה המוחזק באחריות חברת הניהול או ועד הבית יחויב בארנונה."

ביום 17.2.2008 פניתי בכתב למנהל הארנונה וביקשתי ממנו להודיע לי באיזו שנה הוספה הגדרה זו לצו הטלת הארנונה, והאם שר הפנים ושר האוצר אישרו את השינוי. מאחר שלא קיבלתי כל התייחסות למכתבי, וכמובן לא קיבלתי תשובה לשאלה, שלחתי תזכורת 24.2.2008. לא הופתעתי, כאשר גם פנייה זו זכתה לאותה תגובה - נאדה.

הנחתי, כי מנהל הארנונה עסוק בפניות חשובות משלי, וכי לא נותר לו זמן פנוי לטפל בפנייתי, ולכן, פניתי במכתב ביום 9.3.2008 הן ליועץ המשפטי של העירייה והן לגזבר העירייה. מתברר, כי גם הם עסוקים מכדי להתייחס לפניותיי, ולא קיבלתי מהם כל תגובה.

החלטתי ללכת "בגדול", וביום 19.3.2008 פניתי בפקס לראש העירייה, מר רון חולדאי. שלחתי לו את כל ההתכתבות, והוספתי את מסקנתי, כי העירייה אינה מתפקדת וכי לראש העירייה יש אחריות מיניסטריאלית לכך.

ביום 23.3.2008 התקשרתי לראש העירייה, ושוחחתי עם מזכירתו החביבה גלית. גלית בישרה לי, כי מכתבי הועבר למחלקת פניות הציבור, וקישרה אותי עם רותי.

רותי הודיעה לי, כי הפנייה הועברה אליה רק "היום", כי "העניין בטיפול", וכי אקבל תשובה, אבל לא ידוע לה מתי (מאז הפנייה הראשונה עברו 5 שבועות). הודעתי לרותי, כי בדעתי לפרסם את שורת המחדלים של העירייה, ורותי ברכה אותי באדיבות לשלום.

מסקנתי היא, כי ראש העירייה אינו מתפקד כראוי לאיש ציבור וכמצופה מראש רשות מקומית.

אמשיך לתאר בכתבה זו באופן רצוף את השתלשלות העניינים, ואשתף אתכם בהתנהלות של עיריית תל אביב והעומד בראשה.

אַשְכִּים לְבֵית הַשַֹר / אוֹמְרִים: כְּבָר רָכַב,

אָבוֹא לְעֵת עֶרֶב / אוֹמְרִים: כְּבָר שָכַב.

אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב / אוֹ יַעֲלֶה מִשְכָּב -

אוֹיָה לאִיש עָנִי / נוֹלַד בְּלִי כוֹכָב!

רבי אברהם אבן עזרא

התפתחות מסעירה

עיריית תל אביב השיבה לי ביום 25.3.2008. מתברר, שההגדרה הוספה לצו הארנונה בשנת 1994. עוד מתברר ששינוי זה לא קיבל את אישור שר הפנים ושר האוצר.

המשפט האחרון הוא מסקנה שלי, ובמכתב העירייה נאמר: "בשל חלוף השנים לא הצלחנו לאתר את אישור השרים."

עכשיו הכל ברור. חמישה שבועות חלפו מפנייתי לעירייה ועד לשליחת התשובה.

מה קרה במשך חמשת השבועות?

שלוש אפשרויות:

א. כל עובדי העירייה גויסו לחפש את אישור השרים.

ב. מישהו קיווה שחלוף הזמן ישכיח ממני את השאלה.

ג. בעירייה ידעו שאין להם אישור, ובמשך 5 שבועות עסקן בניסוח התשובה הדיפלומטית.

לסיכום אפיזודה זו, עיריית תל אביב גובה ארנונה שלא כדין, והיא יודעת שגבייה זו היא בלתי חוקית. אמשיך לעדכן אתכם בהתפתחויות.



עו"ד אברהם סימון הגיב לכתבה זו, ומצאתי לנכון להביא את תגובתו גם בגוף הכתבה. תודה לאפרים קישון ז"ל ותודה לעו"ד סימון יבדל לחיים ארוכים.

צריך לשכור עורך דין טוב

משום מה סיפור המעשה שלך הזכיר לי את סיפור המעשה שנכתב על ידי אפרים קישון. לא דומה אבל חומר למחשבה. להלן ציטוט הסיפור:

א' קישון, "צריך לשכור עורך דין טוב" (הג'ינג'י עם המפתח, תל-אביב 2002, עמ' 123)

"לפני עשר שנים לווה ממני קונשטטר 20 לירה לשעתיים. הוא הבטיח להביא לי את הכסף תוך 24 שעות. כיוון שלא הביא, נתתי לו צלצול, אז הוא ביקש ארכה של שבוע ימים. מקץ שבוע ימים הלכתי אל קונשטטר ודרשתי את כספי. הוא הבטיח לי לסדר את העניין עד יום ב' בצהרים.

ביום ה' בערב הלכתי אל עורך דין והלה שלח לקונשטטר אזהרה של עורך דין, לפיה "באם לא יסולק החוב בתוך 72 שעות מקבלת אזהרה זו יינקטו כל הצעדים הדרושים".

תוך חודשיים לא באה תשובה מקונשטטר, על כן קבע הפרקליט שאין מה לעשות עוד, מאחר שהוא לא רוצה לשלם. לקחתי ממנו את העניין והעברתיו לפרקליט יותר טוב. תבענו את קונשטטר לדין.

כעבור חמישה חודשים נתקיים המשפט, אבל קונשטטר לא בא בגלל מחלה, ולכן נדחה המשפט למועד מאוחר יותר בשנה הבאה. אז שוב לא היה משפט מפני שקונשטטר בינתיים נסע לחוץ לארץ. חיכיתי שנה וחצי אך משלא חזר, פניתי אל עורך דין אחר די מפורסם והלה השתדל לחדש את המשפט, אך השופט לא היה מוכן לדון בהעדר הנתבע. ערערנו לפני בית דין גבוה יותר אך הוא דחה את התביעה בגלל החוק, לפיו אין דנים בבית דין גבוה כזה בתביעה אזרחית למטה מחמישים לירה. חיכינו שנתיים-שלוש עד שקונשטטר חזר מחוץ לארץ ואז שלחתי לו על ידי נוטריון עוד שלושים לירה הלוואה ועיגלתי כך את חובו לחמישים. עכשיו כבר דן בית הדין הגבוה בתביעתנו וחייב את בית המשפט הנמוך לערוך משפט בהיעדר הנתבע, אולם מכיוון שקונשטטר לא היה נעדר היות שחזר בינתיים מחוץ לארץ, כזכור, לכן נדחה המשפט עד בירור נוסף.

לקחתי פרקליט עוד יותר נודע והגשנו לבית הדין העליון צו על תנאי נגד שר המשפטים שיבוא וינמק מדוע אי אפשר לקבל בחזרה את חמישים הלירה שלי מקונשטטר. שר המשפטים בא ואמר שצריך לפנות אל בית המשפט אז חידשנו את המשפט אבל הוא נדחה מפני שקונשטטר ביקש דחיה.

הלכתי אל עורך הדין הגדול ביותר בארץ ותארתי לפניו את הפרשה. הוא הקשיב קשב רב ויעץ לי ללכת לקונשטטר ולהכות אותו. הלכתי אל קונשטטר והיכיתי אותו. הוא תיכף שילם לי 50 לירה במזומנים. כדאי לפנות אל עורך דין באמת טוב".

הסיבוב השני: מאי-יוני 2008

ביום 19.5.2008 השיב מנהל הארנונה של עיריית תל אביב לפנייתי. בתשובתו נאמר, כי סוגית חוקיות תעריף הארנונה אינה בסמכותו. עוד כתב מנהל הארנונה: "בשל חלוף השנים לא הצליח האגף לחיובי הארנונה לאתר את אישור השרים להגדרה אשר נוספה בשנת 1994 לצו הארנונה."

את הבשורה הזו ידענו, קוראים יקרים, כבר קודם, ואפילו לה נמצא פתרון בתשובת מנהל הארנונה: "לזכות מועצת העיר עומדת חזקת התקינות המנהלית וחזקה היא כי כל שינוי בצו הארנונה נעשה על ידי מועצת העיר בהתאם לכל דין וקיבל את האישורים הנחוצים."

השבתי למנהל הארנונה, כי אני מקבל את עמדתו, שסוגיה זו אינה בסמכותו, וכי מטעם זה אין צורך בהגשת ערר לוועדת הערר.

הסיבוב השלישי – יולי 2008

בסוף יוני 2008 שלחה גב' יולנדה פרגר לנישום דרישה לתשלום חוב לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה). באמצע יולי 2008 פניתי אליה וביקשתי העתק של כתב המינוי שלה כממונה על הגבייה לפי פקודת המסים (גביה).

הודעתי לגב' פרגר, כי העירייה הודתה, שאין בידה העתק מאישור השרים לשינוי שחל בצו הטלת הארנונה לפיו הוטלה ארנונה בגין ארונות תקשורת.

לבסוף הודעתי לגב' פרגר, כי אם תמשיך בהליכי הגבייה, תוגש נגדה תביעת נזיקין בגין פגיעה בקניין של הנישום.

  הסיבוב הרביעי: אוגוסט ספטמבר 2008

ביום 31.8.2008 התייצב מר אמיל טל במשרדי הנישומה, וביצע תפיסת מיטלטלין.

ביום 4.9.2008 פנינו לעירייה וביקשנו את כתב ההרשאה שניתן לאמיל טל לבצע את תפיסת המיטלטלין ואת מספר תעודת הזהות שלו. גלית סדי מעיריית תל אביב הפנתה אותנו לחברת תפנית שירותים משפטיים בע"מ, שביצעה את תפיסת המיטלטלין. פנינו לתפנית, וענבל השיבה שלאחר ביצוע התפיסה התיק מוחזר לעירייה, ועלינו לפנות לעירייה.

ביום 7.9.2008 פנינו שוב לגלית סדי בעירייה, שהשיבה, שכתב ההרשאה הוא "מסמך פנימי של העירייה", כי הם אינם מורשים להעבירו, וכי יש לפנות לתפנית. (חד גדיא).

ביום 8.9.2008 פנינו לדורית, מזכירתו של איציק רוסו מנהל תפנית, וביקשנו לשוחח עם רוסו. דורית אמרה שרוסו יגיע לקראת הצוהריים, והבטיחה לתת תשובה. בשעה מאורחת יותר התקשרה דורית, אמרה שפנתה לעירייה בעניין כתב ההרשאה, ושהיא אינה מבינה מדוע בעירייה מסרבים להמציא אותו (היא צודקת). ביום 9.9.2008 פנינו לדורית מתפנית, שאמרה, כי הזמינה את התיק מהעירייה, וזה מתעכב עקב תקלה במערכת המחשבים של העירייה.

ביום 9.9.2008 שלחנו פקס אל רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב ואל חברת תפנית, ובו תיאור הפניות. ביום 10.9.2008 פנינו למזכירות ראש עיריית תל אביב. דורית מפניות הציבור השיבה, כי הפקס הגיע לידיה "רק היום" והבטיחה "נמשיך לטפל". ליתר ביטחון שלחנו פקס תזכורת ללשכת ראש עיריית תל אביב.

עד לפרסום עדכון זה, עיריית תל אביב מסרבת למסור לנו מסמך, שהוא בחזקת "צו עיקול" משפטי, בתירוץ שזה "מסמך פנימי". מסקנה - העירייה מתנהגת כמו פריץ, שעושה בווסלים שלו כטוב בעיניו, ומתעלם מעקרונות משפטיים של מדינה דמוקרטית.

ביום 15.9.2008 חזרתי ופניתי אל לשכת ראש העירייה, שוחחתי עם ענבל, ודשאלתי מתי אקבל את כתב ההרשאה לביצוע העיקול. ענבל יעצה לי "להמתין קצת בסבלנות", שאלתי כמה זה "קצת" וענבל השיבה לי, שהיא אינה יודעת מה להגיד לי במדויק. שאלתי אם זה זה יקרה השנה, ענבל השיבה לי בחיוב, והסברתי שאני מתכוון לשנה העברית. ענבל יעצה לי לא להיות ציני, והשיבה שהיא אינה יודעת. לבסוף, אמרה לי ענבל, כי העניין הועבר לטיפולו של היועץ המשפטי לעירייה.

פניתי ללשכת היועץ המשפטי, ונורית החביבה הבטיחה לי לתת תשובה מחר.

הסיבוב החמישי: נובמבר 2008- פברואר 2009

הנישומה שבוצע עיקול ברישום במשרדיה הגישה תביעת נזיקין בגין הוצאת לשון הרע נגד יולנדה פרגר, שחתמה על כתב ההרשאה לעיקול, נגד אמיל טל, שביצע את העיקול, ונגד עיריית תל אביב.

עיריית תל אביב הגישה כתב הגנה, טענה לחסינות עובדי הציבור וביקשה למחוק אותם מכתב התביעה.

מאז הגשת התביעה שוררים השקט והשלווה במשרדי הנישומה. יולדנה פרגר אינה חותמת על צווי הרשאה לעיקול, ויש לי השערה שהיא לא תחתום עליהם עד שיינתן פסק דין בתובענה.

מסקנה: מכתב האזהרה מיוני 2008 ליולנדה פרגר לא מנע את העיקול. התביעה האישית - כן. נחה דעתי, סוף סוף מבינים למה אני מתכוון.

11.3.2009 ישיבה ראשונה בבית המשפט

ההודעה על החסינות והבקשה לדחות את התביעה נגד עובדי הציבור לא נתמכה בתצהיר. אמרתי, שאין לי התנגדות שהתצהירים יוגשו למרות האיחור, וב"כ העירייה הסכימה. נקבע קדם משפט נוסף ליוני 2009, ובו אחקור את המצהירים.

המשך יבוא...


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. אולי "צריך לשכור עורך דין טוב"   מאת: עו"ד אברהם סימון    27/3/2008
  2. אפשר פשוט לבקש מאדיר שטיינר    מאת: אחד שיודע    1/4/2008
  3. אגף הארנונה בעירית תל אביב   מאת: עוד אחד שיודע    27/7/2008
  4. כמי שפגשה את יולנדה פרגר   מאת: אלמונית    17/8/2008
  5. שתי שאלות   מאת: אחד תם    7/2/2009









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן