יומני היקר, מעולם לא הבנתי מאיפה נובעים הוויכוחים הקשים שבין גברים לנשים.

מעולם לא הבנתי את כל הקטע של מאדים ונגה.

מעולם לא הבנתי לאן נעלם הגן האחראי על החשק המיני, ברגע שנשמעות המילים אני מסכימה.

ערב אחד בשבוע שעבר אשתי ואני נכנסנו למיטה, העניינים התחילו להתחמם, רק שכעבור כמה זמן היא אמרה:

מהההההההההה, אמרתי.

ואז היא אמרה את המילים מהן חושש כל גבר על פני האדמה הזו: אתה פשוט לא מחובר אל הצרכים הרגשיים שלי כאישה.

לאחר רגעים ארוכים של מחשבה מאומצת הגעתי למסקנה שכנראה שום דבר לא יקרה הלילה, והלכתי לישון.

ביום שלמחרת הלכנו לעשות קניות באיזו חנות גדולה שאת שמה אני לא זוכר.

הסתובבתי לכאן ולשם, בעוד היא מודדת שלוש חליפות בגדים יקרות למדי, היא לא יכלה להחליט איזו מהן היא רוצה.

אז אמרתי לה לקחת את שלושתן. היא רצתה גם נעליים תואמות, אז אמרתי לה שניקח זוג תואם לכל חליפה.

כשהגענו למחלקת התכשיטים קניתי לה עגילי יהלום. היא היתה פשוט מאושרת.

התחלתי לחשוש שאולי היא בוחנת אותי, כאשר היא ביקשה מחבט טניס. אשתי מעולם לא שיחקה טניס. אין לה מושג איך משחקים.

אני חושב שהוצאתי אותה לגמרי מדעתה כאשר הסכמתי. נראה לי שהיא ממש כמעט והתרגשה מינית מכל העסק.

הייתם צריכים לראות את פרצופה המאושר, כאשר לבסוף אמרה זה הכל יקירי, בא נלך לקופה.

בקושי יכלתי להחזיק את עצמי, כאשר אמרתי: לא חומד, אני לא חושב שאני יכול לקנות את כל זה עכשיו.

ואני אמרתי: באמת יקירתי, אני רק רוצה שתחזיקי את הדברים קצת.

וכאשר היא הסתכלה עלי במבט שיכול להרוג, אמרתי לה: את כנראה באמת לא מחוברת לצרכים הפיננסיים שלי כגבר.

אני חושב שלא יהיו לי יחסי מין יותר, לפחות עד האביב של 2008.