|
אגרות והיטלי פיתוח
רעידת אדמה בבית המשפט העליון
רעידת אדמה של ממש פקדה לאחרונה את ביהמ"ש העליון בתחום האגרות והיטלי הפיתוח. בשלושה פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים נפסקו הלכות חדשות, בחלקן מהפכניות, בחלקן סותרות הלכות קודמות של ביהמ"ש העליון.
מאת עו"ד הנריק רוסטוביץ ועו"ד פיני גלעד (גלדקוב)
ההלכות החדשות נתנו מענה לשורה של שאלות בתחום, אולם מנגד יצרו שורה ארוכה של שאלות חדשות. לא יפלא, שעל שניים מתוך שלושת פסק הדין הוגשו בקשות לדיון נוסף שטרם נדונו.
הלכת יזום
בפסה"ד בעניין עיריית נס ציונה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות ואח' (רע"א 2425/99 ניתן ביום 12.9.00), נדרש ביהמ"ש העליון לבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין בשלוש בקשות רשות ערעור שנדונו במאוחד שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי.
ביהמ"ש העליון (מפי הש' שטרסברג כהן אליה הצטרפו הנשיא הש' ברק והש' אנגלרד), פסק, כי למעט במקרים חריגים ביותר בעלי חשיבות עקרונית מיוחדת או הבטחה שלטונית נטענת, לא ידונו בתי המשפט האזרחים בתביעות כספיות להשבת היטלי ביוב ואגרות תשתיות מים, והסמכות לדון בהם מסורה לערכאות הקבועות בחקוקים הסצפיציפיים.
ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את הסוגיה מהו הדין לגבי תביעות שיסודן בעילות רשלנות. עוד נקבע, שבהליכי התקיפה הנקובים בחוק לגבי היטלי ביוב ואגרות מים, ניתן להעלות את כל טענות התקיפה ולא רק טענות "טכניות". זאת ועוד. הערכאות באותם הליכים מוסמכות לבחון האם הוצאו דרישות תשלום כדין.
פס"ד זה הביא לתוצאה הקשה לפיה, מי ששילם ביתר היטלי ביוב ואגרות תשתיות מים, לא יוכל לכאורה לאחר מכן לתבוע השבה אם לא נקט בהליך הקבוע בחוק. זאת, אף אם הרשות המקומית הפרה את החובה הקבועה בדין ולא טרחה למלא את חובתה על פי חוק ליידע אותו נישום בדבר זכות הערר השמורה לו. הכותבים יצגו צד בתיק. על פס"ד זה הוגשה בקשה לדיון נוסף.
הלכת מנחמי
בפסה"ד בעניין עיריית ר"ג נ' מנחמי (ע"א 1842,1869/97 ניתן ביום 15.11.00) צעד ביהמ"ש העליון צעד נוסף. בפס"ד מפי עטו של הנשיא הש' ברק (אליו הצטרפו הש' אנגלרד והש' חשין), נקבע, כי השאלה - האם חובת הדרישה הקבועה בחוק הביוב היא חובה מהותית או דיונית, היא שאלה קשה.
ביהמ"ש החליט לא לדון בה, שכן מצא שהשאלה הרלבנטית יותר היא האם הפרת החובה היא הפרה מהותית אם לאו. כאן התווה ביהמ"ש מבחן שנכנה אותו כמבחן "תוצאת המעשה המינהלי": האם תוצאת המעשה המינהלי הייתה משתנה לו לא נפל הפגם בדרך הביצוע?
לכך השיב ביהמ"ש בשלילה וקבע, שהרשויות המקומיות זכאיות לגבות היטלי ביוב אף אם הפרו את החובה הקבועה בחוק. עם זאת קבע ביהמ"ש את חובתן המושגית של רשויות מקומיות לשאת בפיצויים בשל נזק הנדרש מאי הוצאת דרישת התשלום. בפס"ד זה איפשר ביהמ"ש לנישומה להגיש ערר לגורמים המוסמכים תוך 60 יום ממתן פסה"ד.
לא ניתן שום הסבר מדוע שפר גורלה של הנישומה בתיק זה מגורלם של המשיבים בפסה"ד שנסקר קודם לכן. מן הראוי היה לקבוע ברחל בתך הקטנה, כי במקום בו הפרה הרשות המקומית את חובתה, ולא הוציאה כלל דרישת תשלום או לא פירטה בה את זכות הערר, הכל כקבוע בחוק, יוכל הנישום להגיש ערר.
בפס"ד נפסקו הלכות חשובות נוספות. כך למשל, שאגרות הבניה למגורים הקבועות בתקנות התכנון והבניה אינן פרוגרסיביות, ועוד.
הלכת ארקו
בפסה"ד בעניין ארקו ואח' נ' עירית ראשל"צ ואח' (בג"ץ 1149/95 ניתן ביום 7.12.00), הגיע ביהמ"ש העליון לתוצאה לפיה, רשות מקומית רשאית לתקן באופן ריטרוספקטיבי טעויות לכאורה שנעשו בחוקי העזר שלה שתים עשרה שנים קודם לכן. בעשותו כן, הרעיד ביהמ"ש העליון את אמות הספים של יסודות המשפט במספר קביעות והלכות חדשות.
בניגוד להלכה הקודמת, קבע ביהמ"ש הלכה חדשה, לפיה בכל חקוק ספציפי מסמיך קיימת למעשה סמכות משתמעת לחקיקת משנה רטרוספקטיבית וזאת מכוח סע' 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-.
עוד נקבע לראשונה, כי בעת בחינת חוקיות הרטרוספקטיביות של חקיקת משנה "מרפאת" אין לשקול את עצם חוקיות חקיקת משנה "לאחר הריפוי" מבחינת החוק המסמיך. נערכה הבחנה חשובה וקשה בדיני מסים, המבחינה באופן מלאכותי בין תעריף היסטורי לעקרונות הצמדתו, וכי סבירות כל אחד מהם אינה תלויה בסבירות האחר וצריכה להיבדק בנפרד.
יצוין, כי ממועד הגשת הבג"ץ ועד למתן פסה"ד חלפו למעלה מחמש שנים תמימות, כאשר ממועד הישיבה האחרונה, לה זומנו הצדדים לשאלות הבהרה, חלפה למעלה משנה. בבג"ץ דנו שלושה הרכבים של ביהמ"ש העליון. במהלך הדיון בבג"ץ התברר, שהגרסאות של העירייה ומצגיה כלפי שר הפנים וגם כלפי ביהמ"ש לקו בפגמים כבדים. כך למשל התברר, שבהליך חקיקת חוקי העזר הריטרוספקטיביים נשמט מעיני העירייה קיומו של חוק עזר עירוני, ואף בתצהיר התשובה של העירייה לא בא זכרו.
המשנה לנשיא (הש' לוין) עמד על כל אלו, אך בסיכומו של יום מצא עצמו בעמדת המיעוט, כאשר דווקא פסה"ד של הרוב (הש' שטרסברג כהן אליה הצטרף ללא הנמקה הש' קדמי) מעורר תמיהות רבות שמצאו דרכן לשתי בקשות לדיון נוסף. כך למשל תמוהה עמדת המוצא של דעת הרוב, כי מבחינה עובדתית התיקון היה נחוץ, למרות שאין בפסה"ד של הרוב התייחסות כלשהי לפגמים הכבדים שבגרסת העירייה. יצוין, שהכותבים ייצגו צדדים בתיק, ומייצגים אותם גם בבקשה לדיון נוסף.
סיכום
אם תתקבלנה הבקשות לקיומו של הדיון הנוסף בשנים מבין שלושת המקרים, אנו צפויים להלכות חדשות או לביסוס נוסף של ההלכות הקיימות. מכל מקום, בסוגיות כבדות משקל אלה טרם נאמרה המילה האחרונה.
| 
