|
האם תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס שבח (מס רכישה)
היא בלתי סבירה ויש לבטלה?
הערות לדנ"א 4604/00 בר חמה נ' מנהל מס שבח*
מאת הנריק רוסטוביץ
סיפור המעשה
הנישומה ושתי אחיותיה קיבלו במתנה מאביהן, בחלקים שווים ביניהן, דירת מגורים במתנה. הנישומה רכשה את זכויותיהן של אחיותיה בדירה (שני שלישים) בשווי כולל של 66 אלף דולר. מנהל מיסוי מקרקעין שם את ערך הדירה לפי סך של 125 אלף דולר וקבע לעותרת מס רכישה בגובה שני שלישים מן המס בו הייתה מתחייבת לו רכשה את הדירה כולה.
בערר שהגישה הנישומה, התקבלו טענותיה ביחס לשומת המנהל, אך לא ביחס לשיטת חישוב המס. שיטה זו מתבססת על התקנה דלעיל. התקנה מבטלת את הדירוג הקיים על מס רכישה בהתאם לתקנה 2(2)(ב) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("התקנה") - 0.5% עד תקרת סכום מסוימת, 3.5% מסכום זה ואילך וכו'. יוצא ממנה, כי מי שרוכש חלק מדירת מגורים בלבד, סופו שיישא במס רכישה העולה על סכום מס הרכישה בו היה עליו לשאת, לו רכש דירה שלמה.
בערעור שהגישה הנישומה על החלטת וועדת הערר, טענה הנישומה כי התקנה נועדה למנוע הפחתת מס באמצעות פיצול מלאכותי של הזכויות הנמכרות למספר עסקאות מכר ומכיוון שבעסקה עם אחיותיה דבק כל פגם שכזה, הרי שאין מקום להחלת התקנה.
כמו כן, טענה הנישומה, כי התקנה בטלה מעיקרא מאחר שהותקנה תוך חריגה מן החוק המסמיך (ס' 9 לחוק מיסוי מקרקעין). כך ביקשה העותרת לסטות מהלכת לויט (ע"א 420/77). בית המשפט העליון דחה את טענת הנישומה לפיה יכול בית המשפט לבטל את התקנה בדרך פרשנית, אולם הנשיא הביע דעתו, כי על מחוקק המשנה לפעול לביטול התקנה.
הנישומה הגישה בקשה לדיון נוסף לדון בשאלת תוקפה ובצדקת החלתה של תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("התקנה"), שעניינה במיסוי רכישת חלק מן הזכויות בדירת מגורים.
החלטת בית המשפט העליון
כב' השופט א. מצא פסק, כי אין למצוא כל שוני בין המקרה דנן לבין פרשת לויט הנ"ל. בשני המקרים מדובר בקרובי משפחה שמכרו דירתם לבני משפחה אחרים. בשני המקרים עלה בבירור, כי אין מדובר בעסקאות מלאכותיות. טענת ב"כ הנישומה, בהסתמכו על דברי אגב שנאמרו בפס"ד לויט אינם עומדים במבחן במקרה זה. כפי שהוברר כבר, המצב המשפטי אכן איננו מניח את הדעת, אולם לא ניתן לשנותו באמצעות בימ"ש זה. לא זו אף זו; כפי שציין ב"כ המשיב, אם וכאשר תידחה העתירה ופסק הדין שלערעור יהפוך לחלוט, תינתן ההזדמנות בידי מחוקק המשנה להתייחס להערות הנשיא.
העתירה נדחתה ביום 18.3.01. ב"כ העותרת: עו"ד ר. ניתאי. ב"כ המשיב: עו"ד ע. לינדר.
ואני סבור כי התקנה היא סבירה לחלוטין
הרוכש דירת מגורים חייב בתשלום מס רכישה, אולם המחוקק בחר להקל קמעה עם רוכשי הדירות הזולות. לפיכך נקבעה מדרגת מס רכישה של 0.5% לגבי סכום מסוים, מדרגה נוספת של 3.5% לגבי סכום נוסף, וכל יתרת מחיר הקנייה של הדירה מחויב במס רכישה של 4.5%.
מהו הדין כאשר אדם רוכש מחצית דירה? מנהל מיסוי מקרקעין מכפיל את המחיר כאילו נרכשה דירה שלימה, מחייב במס רכישה, ומחלק את המס לשתיים. בדרך זו נזקפים לזכות הקונה מחצית מהמדרגות המקילות עמו, ועל כך קמה זעקת הנישומה.
לדעתי, לא חרג מחוקק המשנה מסמכותו. הטעם לתקנה זו אינו האפשרות של פיצול מלאכותי של הקנייה, המאפשר הנאה ממגרדות מס זולות פעמים אחדות. הטעם לתקנה זו הוא הקלה עם רוכשי דירות זולות ולא עם רוכשי חלקים בדירות יקרות.
עושק הנישומים והנזק לכלכלת המדינה
הואיל ובמס רכישה עסקינן, אני מוצא לנכון לציין, כי אין לבוא בטרוניה למנהל מיסוי מקרקעין על שהוא מכביד ידו על מוכרי הנדל"ן ורוכשיו. האשם הוא בממשלות ישראל שטחו עיניהם מראות, כי הטלת מס מחזור (מס רכישה ומס מכירה) על מקרקעין גורמת לאוצר המדינה חסרון כיס רב מהתועלת שיש בעושק הנישומים.
מס הרכישה הרגיל הוא 5% ומס המכירה הוא 2.5%. דא עקא, מס המכירה אינו נחשב כהוצאה לחישוב מס השבח, ונמצא כי נזקו מגיע ל- 5%. הטלת מס מחזור של 10% על העברת נדל"ן בשוק החופשי היא טמטום מוחין שאין לו אח ורע בחקיקת המסים בישראל.
אין איוולת גדולה מלמסות "תנועה" של מקרקעין. הממשלה גוזלת מעשר מכל מי שמעז להעביר קניין בנדל"ן. אין נזק גדול מזה. תאוות הבצע של ממשלות ישראל אינה יודעת גבול, ותאבונם אינו יודע שבעה. זו תקיעת מקל בגלגלי הכלכלה החופשית. זו הגבלת הזכות של בעלים של מקרקעין למכור את קניינו. זו הפקעה של מקרקעין שלא כדין וללא תמורה. זה לא דמוקרטי, לא נבון ולא חוקי.
מקרקעין אינם פרה חולבת, מקרקעין הם אבני היסוד של הכלכלה. ישראל מתנהלת כמדינה בעלת משטר פיאודלי. הקרקע החקלאית היא בבעלות המלך ולאיכרים המעבדים אותה יש זכויות לעיבוד חקלאי בלבד. במכירת זכויות בקרקע חקלאית שהפכה לקרקע לבנייה מגיעים תשלומי החובה לשיעור של 90% מההשבחה.
אני נודר בזה לא לנוח ולא לשקוט, ולהמשיך לשפוך קיטונות של בוז על ממשלות ישראל ועל בית המחוקקים, ולהביע את דעתי על תבונתם הכלכלית - עד שישכילו לבטל את מסי העושק המוטלים על מקרקעין, או עד נשמת אפי האחרונה - מה שיבוא קודם.
__________________
* תמצית פסק הדין מובאת באדיבות מס-פקס
| 
