עמוד 3 שנה שניה * גיליון מס' 12 מרס-אפריל 2001 שימורה של עיר בתל אביב קיימים כ- 1500 מבנים המיועדים לשימור. כיצד שומרים על שפה ארכיטקטונית של עיר? שחזור ושימור בניינים בעיר העברית הראשונה מאת בתיה שורר בשנים האחרונות התפתחה בישראל מגמה של שימור מבנים ואזורים. קדמה לכך ההכרה, שלבניינים ישנים יש ערך כלכלי גבוה, ולאחר השימור והשחזור הם הופכים לנכס המניב תשואה כספית נכבדה. בד בבד זכה להכרה הצורך לשמר את מורשת העבר, להכיר את הסיפורים ההיסטוריים והלאומיים, ולעיתים גם האישיים. סיפורים אלה מלווים את הבניינים הישנים ומעניקים להם הדר מיוחד שלא קיים בבנייה מודרנית, המשדרת לעיתים יוקרה וניכור. המבנים לשימור בתל אביב מייצגים את כל תקופות הבנייה בעיר, החל מהבנייה המוסלמית והנוצרית במאה ה- 19 וכלה בבנייה הברוטוליסטית של סוף שנות החמישים והשישים. המבנים המאפיינים את סגנונות הבנייה נבחרו על פי רשימת קריטריונים שבחנה את ערכם האדריכלי וההיסטורי, ואת מיקומם בעיר כחלק ממכלול מייצג של המבנים. סגנונות בנייה כל עיר וסגנון הבנייה שלה היוצר את הייחוד שלה. לעיתים, מאפיין את הבנייה עירוב סגנונות. כשמדובר בתל אביב, ניתן לזהות בה בניינים ישנים שנבנו בשנות ה- 20 בסגנון אקלקטי, ובשנות ה- 30 בסגנון בינלאומי. רבים מבתי העיר העברית הראשונה נבנו בסגנון הבאוהאוס. הבתים שנבנו בתל אביב בשנת ה- 20 ובתחילת שנות ה- 30 נקראו "בתי החלומות". הסגנון הבינלאומי נקלט היטב בישראל מפני שלא הייתה מסורת בנייה ולא היה צורך להלחם בה כדי לשנות מסורת זו. היה רצון לשינוי ולמודרניזציה שהובאה מאירופה בכל השטחים. פשטות התכנון אפשרה בנייה מהירה. למעשה, כל סגנונות הבנייה ששלטו באירופה במחצית השנייה של המאה ה- 19 באו לידי ביטוי בתל אביב בראשית המאה ה- 20, וזאת בעיקר הודות לאנשי העלייה החמישית, הידועה כ"עלייה הגרמנית". בעלייה זו הגיעו לארץ האדריכלים שבהם בקשו ליישם בה את סגנון הבנייה שהכירו בארצות מוצאם. הרבדים האדריכליים בתל אביב משקפים גם את השינויים החברתיים והפוליטיים בכל תקופה: מכללת עלמא ברחוב בצלאל יפה הבנייה הגרמנית של הטמפלרים במושבה הגרמנית, בואלהאלה ובשרונה בסך הכל נותרו כ- 100 מבנים. זו הייתה התארגנות של קבוצה על רקע דתי, ששמה לה מטרה להכשיר את הארץ לקראת בואו של העם היהודי ולשמש דוגמה כיצד ניתן ליישב את המקום. שכונת נוה צדק ואחוזת בית נוסדו כפרברי מגורים צנועים של העיר יפו, כשהם מעתיקים את טכנולוגיות הבנייה של הטמפלרים שגרו בסמיכות לשכונות אלו. הבנייה האקלקטית התפתחה בשנות העשרים על ידי העלייה השלישית והרביעית, חברה עם מאפיינים דתיים ותא משפחתי סגור. הסגנון האקלקטי הוא ליקוט של סגנונות בנייה שמנסה למזג בין תרבות המזרח למערב בשילוב מוטיבים יהודיים. בסך הכל נבנו כ- 4000 ונותרו כ- 2000 מבנים. הבנייה המודרנית, הסגנון הבינלאומי התפתחה בשנות השלושים והארבעים על ידי העלייה החמישית, חברה פתוחה בעלת אחריות חברתית מפותחת ששאפה לקדם את התחדשות העם בארצו. סך הכל נבנו כ- 4000 ונותרו כ- 3000 מבנים. הבנייה הציבורית של שנות החמישים הוקמה בעזרת פעילות ממסדית של מדינה צעירה ועצמאית שדאגה גם לבניית שכונות מגורים צנועות. הבנייה הברוטליסטית של שנות החמישים והשישים - מבני ציבור ומשרדים אשר נבנו בבטון חשוף עם דגש על האלמנטים הקונסטרוקטיביים של המבנה. תוכנית השימור הפרידה את המבנים לשלוש קבוצות שמשקפות את תקופות הבנייה העיקריות: סגנון מיוחד - בקבוצה זו נכללים המבנים שנבנו על ידי הטמפלרים, המבנים הראשונים של תל אביב שנבנו עד 1920 - מנוה צדק ועד אחוזת בית, מבני דת, מגדלי מים, בריכות השקיה ובארות, סך הכל סומנו כ- 150 מבנים. סגנון אקלקטי - הבנייה בסגנון הלקטני מ- 1921 עד 1931. סגנון בינלאומי - הבנייה המודרנית מ- 1931 עד 1960. סך הכל כ- 1500 מבנים שמתוכם כ- 400 אושרו כבר בעבר לשימור בתוכנית לב העיר, נוה צדק, כרם התימנים, דרום הקריה ותכניות נקודתיות. מאפייני הסגנון הבינלאומי אדריכלות המטפלת בתחילה בחללים של הבית. הרגולריות היא החשובה ולא הסימטרייה. האדריכלות שואפת להימנע מאלמנטים קישוטיים, שאין להם תפקיד ממשי. האדריכל לה קורבוזייה נתן בהם סימנים: 1. בית על עמודים. 2. גג המשמש כגן פורח. 3. תוכנית חופשייה מאילוצים, הבית צריך לשרת את הגר בו. 4. חלונות פס לאורך או לרוחב. 5. חזית נקיה וחפשית מכל אלמנטים. כל האלמנטים שהציע קורבוזייה נוצלו ברגע שנוצרה האפשרות להשתמש בבטון מזוין וזה היה רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. עד אז, שלטה האדריכלות העממית, שבה כל אחד יכול היה להזמין או לבנות לעצמו את ביתו לפי ראות עיניו. בית הפגודה בכיכר המלך אלברט, בפינת הרחובות נחמני ובצלאל יפה עומד לו בית הפגודה, שתוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר לוי, יליד ברלין, שהגיע לארץ בשנת 1920 ושהה בה עד 1927. כל הבתים שתכנן אלכסנדר לוי היו בסגנון "אקלקטי". הוא דגל בבנייה מודרנית לפי הסגנון האירופי, שאותו ניסה ליישם בעיר העברית הראשונה. בית הפגודה נבנה לפי בקשתו של יהודי אמריקאי ממוצא מזרח אירופאי שרצה לגור בבית בהשראת פגודה מזרח אסיאתית. בית הפגודה נמצא כיום בתהליך של שיחזור ושימור, והוא מבנה ייחודי שאין דומה לו בתל אביב. בית הפגודה הקלק על התמונה וקרא כתבה על האדריכל שנעלם (חדשות רונקל) סגנון הבאוהאוס במשך שנות ה- 30, כשהתנועה המודרניסטית באמנות הגיעה לשיאה באירופה והעיר תל אביב התפתחה בצעדי ענק, התפתח בה סגנון אדריכלות, פרי תורת ביה"ס הגרמני לאמנות ועיצוב - ה "באוהאוס". האדריכלים הישראלים כמו אריה שרון ויעקב רכטר שלמדו ב "באוהאוס", הושפעו מעבודות של קורבוזייה ואריק מנדלסון, והקימו עשרות מבנים בתל אביב בסגנון ה "באוהאוס", בין היתר את המרפסות של תל אביב ואת מעונות עובדים. בית עקיבא וייס ברחוב הרצל פינת אחד העם. ברקע בית ישראל אפריקה. הצייר אריה סבינסקי והארכיטקט סרג'יו לרמן הפיקו מפה של העיר תל אביב בה הם מצביעים על המבנים החשובים של העיר הבנויים בסגנון זה. חלק מן המבנים שמוצגים כאן צולמו ב 1930 מייד לאחר הקמתם. כיום רובם זקוקים לשימור ושחזור. המע"ר ההיסטורי של תל אביב המע"ר (מרכז עסקים ראשי) של תל אביב החל להתפתח בתחילת שנות ה- 30 והיה ממוקם במתחם "אחוזת בית" בין רחובות הרצל, לילינבלום, אלנבי ושדרות רוטשילד. באזור זה התרכזו הבנקים ואליהם הצטרפו משרדים למכירת קרקעות, סוכנויות ביטוח ועוד. דירות מגורים רבות הפכו למשרדים ונפתחו חנויות, מסעדות ובתי קפה. בסוף שנות ה- 50 ובתחילת שנות ה- 60 הפך המע"ר העירוני למע"ר מטרופוליטני והתרחב לכוון צפון וצפון מזרח על חשבון אזורי מגורים לאורך רחוב אלנבי, מקוה ישראל, יהודה הלוי, שדרות רוטשילד ואחד העם. חלק נכבד מהבניינים שמיועדים לשימור נמצאים במקום שבו החלה העיר להתפתח, שהוא כיום מרכז העיר. המיקום המרכזי גרם לכך שבניינים ישנים ברחובות לילינבלום, אלנבי, מונטיפיורי, אחד העם ויבנה, הוסבו לצורכי עסקים - בנקים, חברות ביטוח, משרדי עורכי דין ורואי חשבון קבעו בהם את מושבם כשהם משמרים את המבנים הישנים ומתאימים אותם לייעודם החדש. בית השגרירות הרוסית לאחר השיקום. ברקע מגדל המשרדים של עקירוב. שדרות רוטשילד, שהיוו חלק מאחוזת בית ונבנו בשל אילוצי קרקע, שמשו כריאה ירוקה החוצה מרקם עירוני ומשכו אליהן את בני המעמד הבורגני שגרו לאורכן. פרנסי העיר החליטו שרחוב רוטשילד יהיה ה"סיטי" שלה, ועד היום נחשב רחוב רוטשילד לרחוב יוקרתי, שמוסדות פיננסיים נמצאים בו ומהווים מוקד משיכה לענפי כלכלה שונים. קריטריונים לשימור ועדה מייעצת, שחברים בה ארבעה נבחרי ציבור, מהנדס העיר ואיש מקצוע היא המחליטה איזה מבנים לשמר ותוכנית בנייה עירוניות (תב"ע) קובעת את ייעודם. בין הקריטריונים שלפיהם נקבע מי הם הבניינים שיועדו לשימור ניתן למנות: סיבות היסטוריות - חשיבותו ההיסטורית או הלאומית של הבניין בתקופה בה נבנה. סיבות אדריכליות - מי היה הארכיטקט שבנה אותו, מהם המוטיבים הארכיטקטוניים שבלטו בו. סיבות תרבותיות - מהי המורשת התרבותית של הבניין ? האם היה ציון דרך מיוחד לתקופה בה נבנה ? מצבו הפיזי של המבנה. מיקומו של הבניין - חלק מרצף היוצר רקמה / בודד. היסטוריה תכנונית של העיר תל אביב תוכנית גדס אשר תוכננה בשנים 1927 - 1929 ואושרה בשנת 1932, יצרה, בין היתר, את המערך הפיזי המשרת את תל אביב עד היום, וכן היוותה את הבסיס להרחבת העיר בשנות הארבעים והחמישים. מסוף שנות הארבעים ועד ימינו לא הוכנה כל תוכנית כוללנית לעיר תל אביב וכתוצאה מכך מתנהל התכנון בתל אביב בשני כוונים עיקריים: א. יצירת תוכניות נקודתיות הנובעות מתוך יזמות נקודתית ללא התייחסות להכוונה עירונית כוללת. ב. יצירת תוכניות חד מימדיות הנוגעות לאספקטים מסוימים, לדוגמא נושא הרחבת בניינים קיימים. תוכניות אלו, למעט תוכנית לב העיר, הן פועל יוצא של הענות לצורכי השעה ואינן משקפות חלק מחשיבה תכנונית כוללת. תוכנית מספר 2650 א' - "תוכנית שימור מבנים ואתרים בתל אביב הציגה רשימה של כ- 1000 מבנים המיועדים לשימור. תוכנית מספר 2650 ב' - היא התוכנית החדשה של עיריית תל אביב שעוסקת בנושא. תוכנית בניין עיר 2650 ב' תוכנית זו, שנמצאת כיום בהפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל אביב, נועדה לקבוע הוראות ותנאים להבטחת שימור המורשת הבנויה של העיר תל אביב יפו. לתוכנית צורפה רשימה של 1,126 מבנים שמיועדים לשימור. התוכנית מבחינה בין שני סוגי מבנים לשימור - מבנים בהם אין הגבלות בנייה, ומבנים בהם קיימות הגבלות בנייה חמורות. במבנים לשימור, בהם אין הגבלות בנייה מחמירות, הוועדה המקומית תהיה רשאית להתיר תוספת בנייה, וזאת בתנאי שחברי הוועדה שוכנעו שלא תהיה בכך פגיעה במטרות השימור. במבנים לשימור עם הגבלות בנייה מחמירות, הוועדה המקומית לא תתיר כל תוספת בנייה, למעט מקרים מיוחדים של שינויים פנימיים ותוספת בנייה מתחת לפני הקרקע. חלק מהוראות השימור שפוגעות בערך הנכס ניתן למצוא את אלה הנוגעות באיסור הריסה, דרישות במסגרת שינויים, זכותו של מהנדס העיר לדרוש שחזור חלקים מקוריים שנהרסו, חובת השיפוץ והאחזקה על פי חוק עזר עירוני ועוד. בית המניפה ברחוב מזא"ה. ברקע מגדל המים. במסגרת התוכנית נקבעו "מתחמים לשימור" שהגדרתם "גדות הרחוב שסומן כציר לשימור בנספח מס' 2 לתוכנית". מתחמים אלה, מכילים בתוכם את המבנים הנכללים ברשימת המבנים המיועדים לשימור ומבנים שאינם מיועדים כלל לשימור ולא נכללים ברשימת המבנים. עניין זה עלול לגרום לפגיעה בבעלי נכסים שאינם מופיעים ברשימה ושלא מוצע להם פיצוי, כפי שמוצע לבעלי הנכסים שברשימת השימור. הדרך היחידה לבדוק האם על נכס תחולנה הוראות התוכנית הינה בדיקה במפות ובחומר המצוי במוסדות התכנון. ראיון עם עו"ד עופר טויסטר עו"ד עופר טויסטר מרבה לעסוק בנושאים של תכנון ובנייה. הצגתי לעו"ד טויסטר שאלות בנושא שימור בתים בתל אביב. במה שונה תכנית 2650 ב' מתכניות קודמות ? זוהי התכנית הראשונה שמתיימרת להקיף את מירב הבתים לשימור שטוענים שהם ראויים לשימור, בעיקר במרכז העיר, אבל גם באזורים נוספים. התכנית שונה בכך שבנוסף לבניינים לשימור היא מגדירה גדות לשימור או מתחמים לשימור. לתכנית יש השפעה ישירה על כמה עשרות אלפי נכסים, השפעה עקיפה שיכולה להיות דרמטית, אם יסתבר שעיריית תל אביב תצטרך לשלם פיצוי. מהי הבעייתיות בהצעת הפיצוי של העירייה? יש בתכנית מנגנון פיצוי של אפשרות להענקת זכויות לבתים שמופיעים ברשימה - ספק אם זה ישים כאשר יש לנכס יותר מבעלים אחד. התכנית מאפשרת לעשות טרנספר של זכויות, כלומר - מי שיש לו בניין, יהיו לו זכויות למכירה שהוא יוכל להעביר לבית אחר. כיום נוצר מצב, שאם מוסיפים זכויות למכירה, משלמים לרשות היטל השבחה. יזם שקונה זכויות מבית לשימור, לא ישלם היטל השבחה, וגם כך תהיה פגיעה בקופתה של הרשות. "לטעמי, מוסיף עו"ד טויסטר יש ספק אם המנגנון הזה הוא לגיטימי, כי אדון רבינוביץ שקבל סל זכויות, אין לו עניין בזה, אולי כדאי שהרשות תהיה "הקופאי" - שתשלם למי שנפגע ותמכור זכויות למי שרוצה לקנות. אסור לשכוח שרוב האנשים אינם אנשי נדל"ן ולא יתעסקו בהעברת זכויות. עיריית תל אביב יודעת שיש פגיעה בשווי הנכסים כתוצאה מהשימור, אחרת לא היתה מציעה מנגנון פיצוי." מהן מגבלות השימור של בניין ? הבעיה הגדולה ביותר היא, שהתכנית נותנת שיקול דעת כמעט אינסופי לפקידות שעוסקת בכך. לדוגמא - באחד הבניינים (בית בן 50 שנה) שבו 50 דירות, הוחלט על שיפוץ. עלות השיפוץ ללא דרישות שימור מוערכת במיליון שקל בקירוב. אם הבניין הוא בעל דרישה לשימור העלות היא פי ארבע, וזאת מעבר לדרישות נוספות של שינויים בבניין. דוגמא לדרישות שימור בעייתיות היא, למשל, דרישה להחליף צינורות מים - החלפה בצינורות ברזל ביציקה בלבד. צריך למצוא איש מקצוע שיעשה צינור מברזל יציקה. או דרישה לשיקום ושחזור של כל חלונות ודלתות העץ המקוריות בחזית המבנה. כדי למלא דרישות אלה דרוש כסף רב, ואין סיכוי שהדיירים יגייסו אותו. גם לארגן 50 איש לעסקה למכירת זכויות זה דבר שהוא תיאורטי בלבד. סביר להניח, שאם התכנית תאושר, כל בעל נכס יגיש תביעה בגין ירידת ערך ולא יבקש זכויות נוספות. כיצד משפיעה תכנית שימור על הערך הכלכלי של הנכס ? תלוי את מי שואלים, מבהיר עו"ד עופר טויסטר. "אנשי השימור היו אומרים שערכו של בניין משומר עולה בהתאם. אבל אני יודע שיש רתיעה של יזמים "להתעסק" בבניינים שמיועדים לשימור. מעבר לבעייתיות של ריבוי דיירים, רוכש בניין לשימור לא יודע באיזה דרישות לשימור יצטרך לעמוד, ומה יהיו העלויות. בנוסף לכך, העבודה מול צוות השימור הוא לא פשוטה. שימור הוא מגבלה - מטלה ולא פרס, וזאת עקב אי הוודאות, העלויות והעבודה מול צוות השימור שעמוס בעבודה וזמני התגובה שלו ארוכים". מהי עמדתך לגבי שימור בתים ? דעתי האישית שראוי לה לעיר שתתייחס להיסטוריה שלה בכבוד, וכולנו חיים בטראומה של הריסת גימנסיה הרצליה. אבל צריך לזכור שני דברים : א. בסך הכל מדובר בדרך כלל בקניין פרטי של אנשים, ואי אפשר להתייחס אליו כאל רכוש הציבור. יש נפגעים רבים שנפגעו מתכניות השימור בתשע השנים האחרונות. למעשה, עיריית תל אביב הצליחה עד היום, באמצעות הליך שמאפשר להקפיא סטטוס קוו במהלך הכנת תכניות, להישאר עם תכנית לפני הפקדה, ולמנוע שימוש באותם בניינים המיועדים לשימור, למען ההגינות, תוך מציאת פתרונות פרטניים במקום ספציפיים. הסיבה שהתכנית הופקדה, היא שהמועצה הארצית הודיע לעירייה, שהיא אינה רשאית יותר להאריך את התנאים המגבילים והיא חייבת לקדם את התכנית (שמקימה גם את מנגנון הפיצוי). לכן בלית ברירה ודי בהיסטריה התכנית הופקדה, ולדעתי התיאור שמתאים לה הוא "תפשת מרובה לא תפשת". ב. צריך לזכור שיש צורך לאזן בין החשיבות של שמירת המורשת לבין מניעת פגיעה בזכויות, כאשר נראה שצריך להצטמצם לפחות בניינים, לדאוג לבעלי הבתים לפיצוי הוגן, ולא לשלוח אותם למכור זכויות בשדות זרים. אני מאמין שזו תהיה התוצאה בסופו של דבר, לאחר שהעירייה תבין את גודל הבעיה שנוצרה, גם מבחינה של כסות תקציבית וסדרי עדיפויות, וגם מבחינה של תועלת בטיפול מנהלי. מעניין שהתכנית יצרה גדות שימור בחלק מהרחובות. כמו שוויתרנו על שתי גדות לירדן, נאלץ לוותר על גדות אלה. אני רואה את תפקידם של אנשי השימור - כמו של "גופים ירוקים". אי אפשר לשלול את ההצלחות של שימור בתים שהפכו לאנדרטה, אבל צריך גם לשמור על הפרופורציות. אם יש תכנית שעליה נכתב "ישמחו השמאים", הכוונה לתכנית השימור. הקשיים שימור מבנים כרוך בקשיים רבים ובעלויות עצומות, עלות תכנון לשימור מבנה מתחילה מתיעוד, העולה בין 10,000 ל- 30,000 דולר, התכנון מוערך בין 50,000 ל- 100,000 דולר עלויות הבנייה הן אדירות וזמן הבנייה יכול להמשך בין שנה וחצי לשנתיים וחצי. בדרך כלל, מערימות העיריות קשיים בירוקרטיים באישור התכניות, ולא תמיד ברור לפי אילו תכניות משמרים, יש בתים ישנים שבמהלך השנים נעשו בהם שינויים ותוספות, וצריך להחליט עד לאיזו נקודה חוזרים עם התכניות. השימור נוגע גם בבעיות משפטיות - לעיתים צריך לפצות דיירים מוגנים, מתעוררת שאלה של קדושת הקניין הפרטי - ברגע שמחליטים לשמר בניין פרטי, יכולה להיות בכך משום פגיעה בבעלי הנכס, ואם יש מספר בעלים לא תמיד הם מגיעים להסכמה מתי לשמר או כמה כסף להשקיע בכך. יש לזכור, כי זכויותיו של בעל הקרקע לעשות בה כחפצו מוגבלת על ידי חקוקים שונים, והעיקרי שבהם הוא חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965. בית הספר העירוני ברחוב אחד העם. בחזית הבניין משובצים עיטורי מוזאיקה של בצלאל. חוק התכנון והבנייה מתיר לועדות תכנון לחוקק תוכניות מסוגים שונים והתוצאה היא, כי תוכניות אלו הן דינים. מטרתו של הדין והצדקתו החברתית היא, כי העדרו עלול ליצור אנרכיה שבה בעלים יעשה במקרקעין שימוש כראות נפשו, גם אם שימוש כזה פוגע בזכויות הקניין של שכנו. הגבלות בנייה שחותרות תחת אושיות זכות הקניין במקרקעין פועלות כבומרנג, ובמקום אנרכיה של אדם אל חברו נולדת עריצות שלטונית של שלטון מול נתיניו. לכן יש צורך למצוא איזון עדין בין זכויות הקניין של הפרט לבין החלום של שימור העיר ההיסטורית. כל תוכנית שימור צריכה להעמיד את זכויות הקניין של הפרט מעל לאינטרס הציבורי להנחיל לדור הבא עיר היסטורית יפה ומטופחת. התוכנית צריכה לקבוע מקור לפיצוי בעלי הנכסים על ירידת ערך נכסיהם בעקבות אישור התוכנית לשימור מבנים. קושי נוסף הוא איתור ומציאה של חומרי הבנייה המקוריים, שלעתים יש צורך לייבאם מחו"ל. לעתים צריך למצוא בעלי מלאכה נדירים שקשה למצוא, כמו טייחים ומרזבנים, שעלות עבודתם גבוהה. בזכות השימור התופעה של שימור מבנים היא עניין שבאופנה, גם בעולם הגדול מעדיפים אנשי עסקים לנהל את ענייניהם מתוך בניינים ישנים ומסוגננים, המשדרים "אוירה של פעם", על פני בנייה מודרנית וסטנדרטית. השימור מעלה את ערכם של בניינים. לעיתים, בעקבות השימור, האזור הופך להיות אזור יוקרתי, מבנים משומרים ששינו את יעדם לתיירות, תורמים לפריחה כלכלית. רחובות משומרים מושכים אליהם מסעדות, בתי קפה וחנויות מיוחדות, כל אלה מושכים מבקרים והופכים לנכס תיירותי. דוגמה לכך הוא אזור נווה צדק ורחוב נחלת בנימין בתל אביב. בית דירות לאחר השימור בשדרות רוטשילד 96 ת"א. הפסלים בקומה השנייה של עפרה צימבליסטה. השימור הוא חלק מהאסטרטגיה לפיתוח העיר, יוצר זהות מקומית ותורם לאיכות החיים. בתל אביב קיימת מגמה של עלייה במספר המבנים המשומרים, ורבים מהם תורמים לשיפור החזות והאסתטיקה של העיר. בין הבניינים הבולטים ניתן למצוא את בנק הספנות (לשעבר בית מוריץ טוכלר), מוזיאון גוטמן (בית הסופרים) בנווה צדק, בית הפגודה (בתהליך שימור), בית הנביאים, בית השיבולת ועוד. תמונות של בניינים מיוחדים בעיר תל אביב באתר: http://www.telavivyafo.up.co.il