עמוד 8 שנה שניה * גיליון מס' 13 מאי-יוני 2001 בוטלו שומות ארנונה של 20 מיליון ש"ח בשל התיישנות ד"ר דן ביין, שופט בית-המשפט המחוזי בחיפה, קיבל את תביעתה של חברת בתי הזיקוק לנפט בדבר ההתיישנות שחלה על זכותה של המועצה האזורית זבולון לגבות ארנונה. מאת הנריק רוסטוביץ   המועצה "שכחה" להטיל ארנונה "בתי הזיקוק" היא חברה ממשלתית, הפועלת מכוח זיכיון שהוענק בתקופת המנדט הבריטי לחברת הנפט האנגלו-פרסית. החקיקה המנדטורית פטרה את בעל זיכיון ממסים שונים, לרבות ארנונה לגבי מקרקעין שנקבעו בצו של הנציב העליון. בשנת 1984 רכשו בתי הזיקוק חטיבת קרקע בתחומי המועצה האזורית זבולון, אולם, המועצה סברה בטעות כי הפטור מארנונה חל גם על שטח זה. בשנת 1997 גילתה המועצה את טעותה והוציאה שומות ארנונה בעלות תחולה רטרואקטיבית. המועצה האזורית החלה לפעול בגבייה מנהלית, ובתי הזיקוק פנו לבית המשפט. סופיות שומת הארנונה ד"ר בין פסק, כי "חברה כלכלית בונה את תחשיביה, ובין היתר את המחירים שבהם היא מוכרת מוצריה, על סמך הנחות מסוימות. אלמנט המיסוי מהווה מרכיב חשוב בתחשיבים אלה. דרישת חוב עבר בסכום מאוד משמעותי, יש בו נזק חמור לחברה, שכן אין היא יכולה לחייב באופן רטרואקטיבי את לקוחותיה בתוספת מחיר שיבטא את ההוצאה הכספית הנדרשת ממנה." בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות, ודחה את המועצה האזורית, כי "התיישנות" היא טענת הגנה, ואילו בתי הזיקוק הם התובעים. נקבע, כי ההלכה הפסוקה מבחינה בשלושה סוגי טעויות של רשות מנהלית - א. החלטה מנהלית הנוגדת את החוק או חורגת מכלל סמכות. ב. כאשר מקור ההחלטה המנהלית הוא בטעות טכנית או משרדית שנעשתה בהיסח הדעת. ג. כאשר ההחלטה נעשתה תוך יישום בלתי נבון או בלתי נכון של מדיניות או תוך הפעלת שיקול דעת בלתי סביר. במקרה הראשון והשני רשאית רשות מנהלית, בדרך כלל, לחזור בה מהחלטתה. טעות הנובעת משיקול דעת מוטעה, מחייבת את הרשות, שאינה רשאית, בדרך ככלל, לחזור בה מהחלטתה, במיוחד כאשר האזרח פעל לפי ההחלטה המקורית. השופט ד"ר ביין מתח ביקורת על הדרך בה פעלה המועצה. "פעולות המשיבה לאחר תקופה ארוכה של אפס מעשה, הכוללות הטלת ארנונה בסכומים דמיוניים בתחולה רטרואקטיבית, תוך שימוש מיידי בסמכויות אכיפה וגבייה דרסטיות כגון עיקולים וכל זאת, כאשר עצם החיוב נתון למחלוקת אמיתית - הן פסולות. אין גם צורך בפעולות גבייה דרסטיות מעין אלו כלפי גוף כלכלי כמו בז"ן, שמוצקותו הפיננסית אינה מוטלת בספק". סוגיית ההתיישנות צדק בית המשפט משפסק, כי ניתן לשעות לטענת "התיישנות" גם מפי התובע. בתי הזיקוק תבעו את המועצה המקומית על מנת להפסיק את פעולות הגבייה המנהלית. לכאורה, בתי הזיקוק הם התובעים, אולם למעשה הם הגורם המותקף. הסוגיה האמיתית אינה "התיישנות" של חובות. אין חיה כזו. הסוגיה האמיתית היא - האם שומות הארנונה של השנים הקודמות הפכו לשומות סופיות. כאשר התשובה לשאלה זו היא חיובית, אזי הרשות המקומית אינה רשאית "לפתוח שומה סופית", ומכאן שלא נוצר חוב. כאשר לא נוצר חוב, אין הוא צריך להתיישן. יין מתיישן, חובות לא. שלושת הסוגים של טעויות מנהליות המועצה המקומית טענה, כי מחמת טעות לא חייבה את בתי הזיקוק, משום שסברה כי הפטור חל גם על הקרקע שנרכשה בשנת 1984. לפי תיאור המקרה, לא מדובר בטעות מנהלית. זו סתם רשלנות. שומת מס היא לא ריצ'רץ' שניתן לפתוח אותה בכל רגע. התוצאה היא אותה תוצאה. בית המשפט התחשב ובצדק בטענה, כי חברה כלכלית בונה את תחשיביה ואת מחירי מוצריה על סמך הנחות מסוימות הכוללות את המיסוי. ניתן להוסיף ולומר, כי גם הרשות המקומית פועלת על סמך תקציב, והתקציבים של השנים הקודמות לא כללו ארנונה בשל אותם שטחים. הגבייה המנהלית לדעתי, החלק החשוב ביותר בפסק דינו של השופט ד"ר הוא זה הדן בגבייה המנהלית. גבייה מנהלית היא רעה חולה. לפקידי הרשות המקומית הוקנו בדין סמכויות בעלות אופי שיפוטי - להטיל עיקולים על קניין פרטי. כאשר סמכויות אלו מופעלות נגד סרבני מס, זהו הרע במיעוטו. כאשר סמכויות אלו מופעלות נגד סרבני שומה, זהו הרע בהתגלמותו. רשות מקומית המחליטה לתקן שומות מס באופן רטרואקטיבי, תתכבד ותמתין עד למיצוי כל הליכי ההתנגדות לשומה. מאחר שתיקון רטרואקטיבי של שומת מס תלוי על בלימה, אין לגבות את המס בגבייה מנהלית, ועל הרשות המקומית להגיש תביעה לבית המשפט. אם תזכה הרשות בתביעתה, אין עסקינן עוד בגביית חוב הנובע משומת מס רטרואקטיבית, כי אם בגביית חוב פסוק לפי חוק ההוצאה לפועל. הבעיה היא, שלעתים אצה לפלוני הדרך.