עמוד 17 שנה שניה * גיליון מס' 13 מאי-יוני 2001 אזורי השומה של הארנונה העירונית הרהורים על עודף המוטיבציה של אגף השומה של הארנונה של עיריית תל אביב. שלוש ערכאות דנו בשאלה קיומית לגורל קופתה המצומקת של העירייה על מנת להגיע למסקנה שבשומת ארנונה לא די לעשות דין, וחייבים להפעיל היגיון פשוט ובריא בעקבות ע"ש 2600/99 (מחוזי ת"א) בראודה נ' מנהל הארנונה של עת"א מאת הנריק רוסטוביץ למשפחת בראודה (הנישום) יש קוטג' אמצעי במבנה טורי בן 3 קוטג'ים בעיר ת"א. הקוטג' גובל בשלושה רחובות שונים, והנישום ביקש לסווגו לפי תעריף הארנונה נמוך יותר מזה שחויב בו - כמו שתי הדירות האחרות בבניין. מנהל הארנונה דחה את ההשגה, ועדת הערר דחתה את הערר שהגיש הנישום, ועל כך ערער הנישום לבית המשפט המחוזי. מנהל הארנונה טען, כי לבית המשפט אין סמכות לדון בערעור, משום שהנושא אינו בסמכות מנהל הארנונה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). הסמכות כב' השופטת ברכה אופיר-תום פסקה, כי לעניין סמכות בית המשפט פתוחות בפני נישום המבקש לתקוף חיוב בארנונה פתוחים ערכאות שונות - בג"ץ, בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום וועדת הערר. הפורום הנאות יבחר לפי אופי פעולת הרשות המקומית. אם תוקפים "מעשה חקיקה" או "מעשה שומה". כאשר מותקפת השומה, יפנה הנישום למנהל הארנונה ועל החלטתו הוא יכול לערור בפני ועדת הערר, שעל החלטתה זכאי הוא לערער לבית המשפט המחוזי. (בע"ש 29/90 אגד) נקבע כי "ראוי ליתן פרשנות מרחיבה לאמור בסעיף 3 לחוק, בכל הנוגע לטעמי התקיפה המנויים בו". לפיכך, יש לקבל את הגישה המרחיבה ולראות את הערעור כבא בגדרו של סעיף 3 לחוק. סיווג הנכס בצו הטלת הארנונה של עיריית תל אביב חולקה העיר לחמישה אזורים לעניין תעריפי הארנונה למגורים. הגבול בין אזור לאזור עובר במרכז הרחוב אלא אם כן צוין אחרת. כאשר בית מסוים, יכול להשתייך לשני אזורים, נקבע בצו, כי "סיווג אזורי המס, נקבע בהתאם לכתובת של הכניסה הראשית לבית". העירייה טוענה, כי יש לתת לסעיף פרשנות לשונית כפשוטו, ולכן סיווג הנכס יעשה לפי הכניסה הראשית לבית. הנישום טען, כי יש לפרש את ההוראה על פי מהותה. נפסק, כי העובדה שהבית בו מצויה הדירה הוא בן שלוש דירות, מצדיקה כי דין אחד יהיה לשלוש הדירות וכאשר שתי הדירות האחרות בבית סווגו בתעריף נמוך יותר, אזי אין כל הצדקה, כי דירת הנישום תסווג בתעריף שונה. ההגדרה "כניסה ראשית לבית" כוונתה לכניסה הראשית של כל הבית ולא לכניסה ספציפית של יחידה מסוימת בו. כאשר העירייה סיווגה לפי הכניסה הראשית את שתי הדירות האחרות בבית לתעריף נמוך יותר, אין זה נסבל כי הדירה השלישית תסווג באופן שונה. הפסיקה קבעה, כי אין ביטוי לשוני בחוק שאינו טעון פירוש ואין הוראת חוק שאינה צריכה לימוד והבהרה. כאשר קיימת סתירה בין המילה הכתובה לבין התכלית, תגבר זו האחרונה. העובדה כי שתי דירות אחרות בבית בו מצויה דירת המערערים סווגו בתעריף נמוך יותר מהתעריף הרגיל באותו אזור, הינה עקב כך כי בסמוך לבית עובר עורק תחבורה ראשי, המפריע לאיכות החיים. אותה פגיעה חלה גם על דירת הנישום. פרשנות שונה תגרום לפגיעה בזכות השוויון, שהינה אבן יסוד בשיטת המשפט הנהוגה במקומותינו (עמ"ה 107/98 חזן). הערעור התקבל ביום 21.5.2001. ב"כ המערערים: עו"ד ש. אורן - ב"כ המשיב: עו"ד י. ברנע-קלופמן.* הרהורים נוגים המחוקק הפקיד בידי מנהל הארנונה סמכות לדון בהשגות על שומת הארנונה. בתפקידו זה אמור מנהל הארנונה להפעיל "שיקול דעת". הביטוי "שיקול דעת" כולל שתי מילים - "שיקול" ו"דעת", ואפתח בפרשנות של המונח השני. "דעת" היא ידיעה, לימוד, שינון והבנה של החומר הנלמד. מלאכת הלימוד אינה מסתיימת לעולם, וכך למשל קריאת פסק הדין ורשימה זו מוסיפים קורטוב של דעת. "שיקול" - ככל שהדעת רחבה, גדולה, מקיפה, אוצרת בחובה תחומים שונים ומגוונים, כך הופך תהליך ה"שיקול" למורכב יותר. עיקרו של תהליך זה הוא לבחון של סוגיה באופן אינטליגנטי, להעלות בזיכרון כל מה שנלמד, לשקול זה כנגד זה את השיקולים השונים ולתת לכל אחד מהם משקל מסוים, להניחם על כפות המאזנים, ולהכריע. המקרה המתואר בפסק הדין דן במחלוקת של 1,000 או 2,000 ש"ח לשנה, להכרעה בו אין כמעט השפעה על תקציבה של עיריית תל אביב (כמה בניינים גובלים בשלושה רחובות שהם אזורי שומה שונים?), ובקיצור - כסף קטן. סביב "סוגיה" כבדת משקל זו הטריח הנישום את מנהל הארנונה בהשגה (בדיוק למטרה זו מינו את מנהל הארנונה) והחלטת מנהל הארנונה הטריחה שלושה נציגי ציבור - יו"ר ועדת הערר ושני חברי הוועדה, העושים את מלאכתם בהתנדבות (?!), ופרקליט העירייה הופיע בפניהם והעלה את טענותיו (עד כאן חמישה עובדי ציבור). החלטת הוועדה לא הפיסה את דעת הנישום, ואז הוטרחו שופטת בית המשפט המחוזי, מזכיר השופטת, המתמחה של השופטת, הקלדנית של השופטת, ופקיד הקבלה (זה הקורא בקול "בית המשפט"). (עד כאן עשרה עובדי ציבור בנוסף לפרקליט העירייה שהופיע כמובן בבית המשפט). האם זהו השימוש שעושה העירייה בכספי הארנונה??? שיקולי בית המשפט אם נתעלם מכל הפלפול המשפטי הנדרש לכל פסק דין מנומק כדבעי, נמצא כי ההנמקה המרכזית של פסק הדין נבעה מתחושת העוולה שנוצרה אצל כבוד השופטת ברכה אופיר-תום - "העובדה שהבית בו מצויה הדירה הוא בן שלוש דירות, מצדיקה כי דין אחד יהיה לשלוש הדירות". זהו. אני פונה בקריאה לכל 265 מנהלי הארנונה בישראל, קראו את פסק הדין פעם אחת בכל חודש. בפעם הראשונה, על ללמוד מה נפסק בו. בכל הפעמים הבאות, על מנת לזכור ולשנן כי בתהליך הפעלת "שיקול הדעת" שהופקד בידיכם - לא תעוולו. __________________ * תקציר פסק הדין באדיבות מס פקס - העיתון המקצועי לענייני מסים טלפון 03-6163929 פקס 03-6163989